ביאור הגר"א/אורח חיים/קנט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים קנט

א

ס"א אין כו'. חולין ק"ז א' קפדיתו כו' ומתניתין ב' דפ"ק דידים וכמש"ו בכל כו' שאין כו':

ואם כו'. שם:

דהיינו שאם כו'. נדה מ"ט א' ת"ר כו' ועיין תוס' שם ד"ה אם ואע"ג דבכולי כו':

והוא גדול כו'. שם ושבת צ"ה ב':

ואפי' כו'. סה"ת ות"ה והרא"ש וש"פ דמה שלמעלה מהשבר לאו כלי הוא וכמו דפנות הכלים ושולי המחץ דפ"ק דידים:

ב

ס"ב וה"מ כו'. סה"ת שם וטור ובתוספתא פ"ק שברי כ"ח שיש בהן כדי קבלת רביעית נוטלין ממנו לידים ושם החמת והכפישה אע"פ שפחותין נוטלין מהן לידים ופי' הר"ש ובלבד שיחזיקו רביעית וכמ"ש בחולין שם ועיין פ"ה דפרה מתניתין ז' נקבה מלמטה כו' מן הצד כו' ועיין ר"ש שם וודאי שהסמרטוט לא הוי חיבור לעשותה כלי וכמ"ש בפ"ח דכלים ופ"ט דאהלות כוורת פטותה ופקוקה כו' ועט"ז סס"ק א':

אבל אם כו'. כמו בברזא ת"ה. ולפי מ"ש בס"ה בהג"ה וכ"ש כלי כו' אין ראיה מברזא וכן מצאתי בב"ח ועיין ר"ש ספ"ק דידים הפקיע את המולייר ונטל הימנה לידים או שנטל מן הסילון שיש בו כדי קבלת רביעית ידיו טהורות ור"י אומר ידיו טמאות ומודה ר"י שאם הניח חבית בין ברכיו או בין אצילי ידיו ונטל שידיו טהורות כו' הפקיע את המולייר שעשה בו סדק ויצאו המים כו' והיינו אחר כח ראשון אחר הפקעתו וסוגיין דהתם כר' יוסי וקי"ל כר' יוסי כמ"ש למטה וז"ש בס"ט וצריך להחזירה כו' מ"מ נשמע דדוקא משום כח גברא אבל בלא"ה כשר דבכח גברא פליגי ת"ק ור"י כמו בסילון וז"ש ומודה ר"י כו' דזה נקרא כח גברא ודעת הסמ"ג והג"מ דאפילו דרך הנקב אסור כשניקב בכונס משקה ובמוציא משקה אז מותר דרך הנקב כ"כ הסמ"ק וכתב דבייחדו לזיתים דוקא בניקב כמוציא זית אבל בפחות מכאן מותר ליטול דרך הנקב אם מחזיק רביעית משם ולמטה עב"י וכ"ה דברי הרמב"ם כלי שנשבר שבירה המטהרתו מידי טומאה אין נוטלין ממנו לידים כו' וכ"מ בת"ה ועט"ז ומ"א וכ"מ בתוס' הביאה הר"ש פ"ק דידים מתני' ב' שולי כלים כו' אין כו' קרקסן ושפן ועשאן כלים נוטלין מהן לידים אם יש בהן קבלת רביעית ואף שב"י דחק עצמו ופי' קרקסן כו' שיכולין לישב שלא מסומכין לקבל רביעית אין הלשון משמע כן וכבר הקשה מ"א עליו ממתניתין דפ"ל דכלים שולי הקערה ושולי אסקוטלא של זכוכית שהתקינה לתשמיש קרסמן או שפן בשופין טמאים:

ג

ס"ג כלי כו' הלכך כו'. שם כפי' התוס' ד"ה מגופות כו' וכן הכריחו תר"י דאי כפירש"י ק' מאי קמ"ל פשיטא דכלי גמור הוא:

ד

ס"ד ועשה להן כו'. דומיא דמגופה הנ"ל כן נראה מדברי סמ"ג. ב"י וכ"כ תר"י שתיקנן בישיבתן כו' ע"ש:

אבל שק כו' שם וכגי' הרי"ף אע"פ שתיקנן כו' וכ"כ תר"י שם ולא הוה צ"ל בחמת וכפישה כיון שתיקנן בישיבתן דנוטלין מהן אלא משום דאצטריך לומר בסיפא דשק וקופה אע"פ שתיקנן כו':

לפי כו'. רש"י ות"ה ורא"ש:

ה

ס"ה כלי כו'. כמ"ש בפ"ד דכלים שולי קורפיית כו' ועיין ר"מ שם והתנאי אשר התנינו כו' ר"ל שאמרו הדקין שבכ"ח כו':

לפיכך כו'. פ"ב שם מתניתין ו' טיטרום כו' וקי"ל הלכה כרבי יוסי מחביריו כמ"ש בפ"ד דעירובין וער"ש שם ד"ה ור' יוסי כו' וכ' הר"ש שם ומיהו לשון המשנה כו' וע' ר"מ שם ואמרו מפני שהוא כו' כי לזה נעשה וכ"כ הכ"מ פי"ח דכלים אבל מדברי הרא"ש וטור וש"ע משמע שאינו מחלק בין נקבים גדולים או קטנים וכפי' הראב"ד שם ופרוטות כמו הפורטים ע"פ הנבל כו' פעם מוציא ופעם אינו מוציא כשסוגר מלמעלה אינו מוציא מלמטה הלכך אינו כלי נקוב שאינו עשוי אלא להנאה וכפי' הר"ש והרא"ש ע"ש אבל הרמב"ם אינו מפרש כלל כשמניח אצבעו מלמעלה סותם הנקב אלא משום שהנקב קטן ואינו מוציא אלא פרוטות ומקבל בצדדין ונעשה מתחילה לזה ועמ"א:

וכ"ש כו'. ג"כ לפי' הר"ש כנ"ל:

ו

ס"ו שאין כו'. מתניתין שם שאין כו' וכנ"ל וע' במרדכי:

וה"ה כו'. מהנ"ל ובתוספתא פ"ב נוטלין ד' וה' זה בצד זה ואין חוששין משום ד' דברים משום שמא נטמאו ר"ל מן הידים של ראשון כיון שנוטלין כולן כא' ה"ל כב' ידים של אדם אחד שנוטל כאחת ומשום שמא נעשתה בהן מלאכה ומשום שמא לא נטל מן הכלי ומשום שמא ניטלו מן הרביעית אבל הנוטל ונותן לחבירו בחפניו ידיו טמאים שמתחלה לא נטל מן הכלי:

ור"ת כו'. מהתוספתא זה שאמר שמתחלה כו' משמע הא נטל תחלה מן הכלי ש"ד וע' פסקי תוס' בריש סוטה סי' ה' ומפ' מ"ש אבל כו' שנטל מתחלה שלא מן הכלי ומ"ש וזה בצד זה ברישא ל"ד דה"ה זא"ז אבל ס' הראשונה ס"ל דוקא זה בצד זה דאז כיד א' חשוב וע' סי' קס"ב ס"ה ותוך כו' ועסי' ק"ס סי"ג:

והוא כו'. בד"ה. דאי לא"ה כבר נטמאו המים אבל כפי מש"ל נראה דעת ר"ת דאין לחלק וכמו רישא דתוספתא שאינו חושש משום ד' דברים משום שמא נטמאו המים ר"ל בידים של ראשון ולס' בד"ה הנותן לחבירו בחפניו כה"ג ג"כ ש"ד כמו שדייק מהתוספתא הנ"ל וכ"מ מדברי תה"ד בשם התוס' בריש סוטה וכמ"ש בפסקי תוס' שם:

אבל הסברא כו. וכ"ד ש"פ:

ז

ס"ז צריך כו'. מדברי הרמב"ם. ור"ל אע"ג דלא בעינן כח גברא לדעתו מ"מ כח נותן בעי כמש"ש הלכה י"ד השוקת כו' שהרי אין כו' וכ"כ בסוף ה' מקואות ה' י"א ואיזו נתינה היא מכח נותן ואיזו כו' דבספ"א דידים תנן הכל כשרים כו' ר"י פוסל כו' ופ' תוס' כר' יוסי משום דסוגיין דחולין דאריתא דדלאי כוותיה ופי' בשני אלו בקוף וחבית וכן פי' כל המפרשים אף שהרא"ה פי' בתחילה דוקא אקוף ואחש"ו דרישא אח"כ חזר בו ע"ש בבד"ה וכן פסקו רוב הפוסקים כר' יוסי. אבל ה"ג פסק דנוטל ידיו בתוך הכלי דלא בעינן כח גברא וכת"ק שם וכמ"ש בס"ח ועיין תוס' שם ד"ה דלא כו' ואריתא דדלאי לאו טעמא משום כח גברא אלא משום דלאו כלי הוא וכמ"ש תוס' שם דקרקע הוא וכ"כ הרשב"א בחידושיו ובת"ה ובתשובה סי' תק"ט וכתב דקי"ל כת"ק חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד מדאמרינן בחולין שם קפדיתו אמנא כו' ול"ק קפדיתו אכח גברא וע' תוס' שם ד"ה קפדיתו כו' והרמב"ם פ' ג"כ כת"ק אבל פ' שצריך ליטול מכח נותן ור"ל אפילו קוף וההיא דמטה חבית על צדה פי' ב"י דס"ל כפי' קמא דר"ש שם שכ' ול"ד להא דאר"פ האי אריתא כו' אבל הכא כו' אבל הרשב"א שם ושם תמה עליו דנתינת הקוף לא מעלה ולא מוריד דחש"ו יש להם מעשה כמ"ש בפ"ק דחולין משא"כ בקוף כמ"ש בתוספתא שם דאם שחט קוף פסילה והוי כנפלה מעצמה אע"ג דלא בעינן כוונה לשחיטה ות"ק לא בעי אף כח נותן דאפי' בחבית מוטה על צדה או נקובה ונוטל מהקילוח ש"ד לת"ק וכמ"ש בתוספתא והביאה הר"ש שם הפקיע את המולייר כו' ומודה ר"י כו' והרא"ה בבד"ה הסכים לדעת הרמב"ם והביא ראיה לדבריו דע"כ ת"ק כח נותן בעי דאל"כ ל"ל הכל כשרין ליתן כו' כיון דלא בעי כח נותן וכן מאי אפילו חש"ו וכן מניח חבית בין ברכיו ויש לדחות משום ר' יוסי קתני לה דמודה באלו כמ"ש במה"ב שם והא דהפקיע המולייר פי' דהוא כח נותן לת"ק ובסילון פליגי במעיין וס"ל לת"ק דלא אתמר כח נותן בזה אלא בכלי ור' יוסי ס"ל דוקא במ' סאה ועוד תי' ע"ש:

לפיכך צינור כו'. גמרא דחולין שם:

אע"פ שאינו כו'. דמ"מ עדיין מכחו הן כמש"ש ט"ז א' הא בכח כו'. תר"י:

ואם הטביל כו'. מפני שהם שאובים. כ"ה גי' הרי"ף שם ואין מטבילין את הידים מפני שהם שאובים וע' ס"ח:

וה"מ כו' דשאובים כו'. אף ע"ג דלענין מקוה קי"ל כראב"י בתמורה י"ח לענין נט"י סמכינן ארבנן שם דנט"י דרבנן ושאובין ג"כ דרבנן כמ"ש בב"ב ס"ו:

אע"ג דניצוק כו'. כמ"ש ספ"ח דטהרות ובפ"ו דמקואות עירוב מקואות כו' ועיין תוספת פ"ק דיבמות ובפ"ב דגיטין ופ"ג דחגיגה וש"מ וע' תוס' דחולין שם ד"ה ואי כו' ובנדה מ"ט א' ד"ה אם כו':

ויש חולקין כו'. לגי' הרי"ף ורמב"ם שגורסין ואי בזיע דוולא בכונס משקה אין נוטלין ממנו לידים דלאו כלי הוא דא"ר כו' ולפ"ז גם אין מטבילין כמו במקוה. הרא"ש:

אין כו'. תוספתא והביאה הר"ש בפ"ק דידים החוקק באמת המים ועשה לה בית קבלה אע"פ שתלשוה מים וחברוה אין ממלאין בה ואין מקדשין בה ואינה פוסלת את המקוה תלשה וחיברה וחישב עליה אחר תלישתה ממלאין בה כו' ופוסלת את המקוה וכמו שכ' בבבא בתרא ס"ה ב' תנו רבנן צנור כו' ובפרק חמישי דפרה השוקת כו' היתה כלי כו' והוא הדין לנטילת ידים כמו שכתב פרק ראשון דידים שדינן שוין כמש"ש בכל הכלים כו' שאין כו' וכן קיימא לן דתלוש ולבסוף חיברו הוי כתלוש לכל מילי בפרק קמא דחולין ועיין מה שכ' בח"מ סי' צ"ה ס"א בהג"ה:

ח

ס"ח אם הכניס כו' ואם כו'. תוס' שם בשם בה"ג ס"ל דמותר בתוך הכלי והביאו ראיה מפ"ב דזבחים דאיבעיא להו בכיור ממנו ולא בתוכו כו' משא"כ בנט"י ותוס' חלקו עליו מסוגיא דשם דבעינן כח גברא וכן דעת רוב הפוסקים וכמעט כולם ואף הרמב"ם בכללם דמ"מ כח נותן בעי כנ"ל ורמב"ן ורשב"א דחו ראייתם וכמ"ש תוס' לפי' קמא דל"ד כח גברא אלא כלי בעי ואריתא לאו כלי אלא מטעם טבילה וטבילה בשאובין ליכא וכמ"ש הרי"ף כנ"ל וכ' הרשב"א בחידושיו דה"ה לכלי המחובר לקרקע דשאובין הוא והיינו כעין אריתא דדלאי והיינו שחקקו אחר שקבעו וכמ"ש בס"ז בהג"ה אין ליטול כו' וע' לשון הרמב"ן שתי' קושיית תוס' חולין ק"ז א' ד"ה דלא וק' לפירושו כו' ותירץ כנ"ל דשאני התם דמחוברת בקרקע וכטבילה היא וטבילה בשאובין ליכא אבל מישך ידי' במנא דבנטילה מנא היא ש"ד ע"ש ובתורת הבית שהביאו:

ובשעת כו'. עט"ז:

ט

ס"ט חבית כו' מתניתין דידים לד"ה דמודה בה ר"י כמ"ש בתוספתא שם והביאה הר"ש ומודה ר"י כו' וכנ"ל:

ואם היתה כו'. דאף להרמב"ם דפסק כת"ק דוקא במטה כו' דחשיב כח גברא כמ"ש הר"ש שם לפי' קמא וכח נותן להרמב"ם כנ"ל וההיא דתוספתא הפקיע את המולייר כו' או שנטל כו' כבר פירש הרא"ה דחשיב כח נותן לת"ק משא"כ בנקובה מעצמה או שנפל הברזא:

או שעומדת כו'. אבל לדעת ה"ג ורשב"א אף בכה"ג כשרה דלא בעי כח נותן כלל וכמ"ש בתוספתא הנ"ל וכנ"ל:

ואם היתה כו'. וראיה מכיור סה"ת. וכמ"ש בפ"ק דחולין בסרנא דמיא בכח ראשון דחשיב כח גברא וז"ש וצריך להחזירה כו' ועמ"א וכ' ב"י אפי' יש בו קבלת רביעית מנקב ולמטה וכמש"ל ס"ס בהג"ה:

י

ס"י אם הטה. מתניתין שם וכת"ק הרמב"ם ועיין מ"א שמחלק בין הך דהכא לההיא דס"ט שכ' וצריך להחזירה כו' שאף להרמב"ם הדין כן לפי שלא עשה מעשה בגוף המים כו' והוי כמו סרנא דמיא שפוטר את הדף לכן כ' וצריך להחזירה כו' משא"כ הכא דהוי כמו סרנא דפחרא דאפי' בכח שני חשיב כח גברא אבל לא נראה שהרי פסק כת"ק ות"ק מכשיר אף בכה"ג כמ"ש בתוספתא שם הפקיע את המולייר כו' וא"ל דהתם בשפיכה ראשונה דא"כ לא הוי פליג ר"י דמ"ש מכיור ואפשר דלא פסק כת"ק אלא כת"ק דמתני' אבל בתוספתא פסק כר"י דסוגיא דחולין כוותיה דפוסל בסילון וה"ה למולייר דכבר פסק מכח גברא וכמו סרנא דמיא ובזה מתורץ קושיית ת"ה מהתוספתא על הרמב"ם וע' בסי"ב שכ' גם דעת ר' יוסי ומ"ש מ"א ס"ק כ"ג דמטה חבית היינו שמוטה מאליה ובכה"ג פוסל ר' יוסי לא נראה דהא קאמר בתוספתא שם ומודה ר"י שאם הניח חבית בין ברכיו או בין אצילי ידיו ונטל שידיו טהורות משמע דוקא בכה"ג וכן במתניתין שם מניח חבית כו' והא ודאי משום ר"י מיתנייא ומה שכ' וכן משמע ברא"ש אין משמעות ברור שם ע"ש שקראו מוטה בעת שנטל ידיו והטור שכ' חבית מוטה משום סיפא ואם היתה ברזא כו' והרי כ' ברישא דוקא מניחה על ברכיו כו' וכ"כ תוס' ומניח חבית על צדה כו' ור"י פוסל כו' וכ"ד ש"פ. נמצא ג' שיטות הן דעת בה"ג דא"צ כלל כח גברא וההיא דאריתא דדלאי דס"ז באינו כלי כלל כמ"ש תוס' או בקבעו ולבסוף חקקו כמ"ש בת"ה. ודעת תוס' וש"פ כר' יוסי ולכן בהטה חבית דכאן ובקוף פסולין וכן בצינור דס"ז אפי' חקקו ולבסוף קבעו ובברזא צריך להחזיר כו' כמ"ש בס"ט אבל הרמב"ם חולק בכ"ז ופסק כת"ק במטה ובקוף וכן בברזא כמו במולייר לת"ק אבל בצינור דס"ז מודה דמ"מ כח נותן בעינן וברזא ומטה חבית חשיב כח נותן:

יא

סי"א הכל כו'. אף לר"י כנ"ל:

א"י ונדה. ר"ל אע"ג דתניא בתוספתא שם והביאה הר"ש שם הכל כשרין ליתן לידים אפילו טמאות אפי' בועל נדה כל שאינו מטמא במשא כשר ליתן לידים הא נדה שמטמא במשא וכן עו"ג כו' כמ"ש בנדה ל"ד א' וש"מ אסור כתבו תוס' שם ע"א ב' ד"ה מערה דההיא לתרומה או לחולין שנעשו על ט"ת וכ"כ בת"ה וש"פ:

ואיכא מ"ד כו'. שאין בו דעת וכמ"ש בפ"ה דגיטין הפעוטות כו' וכמאן דס"ל כוונה בעינן וכמ"ש הר"ש פ"א מתניתין ה' ובתוספתא בעי ר"י כוונת נותן ונוטל והא דמשמע הכא דמודה בחש"ו הנהו בני כוונה נינהו ולמד מזה דדוקא כשהגיע לעונת הפעוטות דיש לו דעת קצת כמ"ש בפ' הנזקין ופ' התקבל וצ"ע מ"ש משוטה דאין משאו ומתנו כלום אף במטלטלין כמ"ש בפ"ב דכתובות ועיין שם ברש"י ותוס' ועוד דזה לר"י אבל אנן קי"ל כת"ק דבכוונת א' מהם סגי כמ"ש בסי"ג וכ"ש לש"פ דלא מצרכי כוונה כלל וכמו בשחיטה דחש"ו כשר דלא בעי כוונה וקוף פסול ואמרינן שם בחולין י"ב י"ג דיש לו מעשה ואפילו מחשבתו ניכרת כו' יש לו מדרבנן וע"ש תוס' ד"ה ותיבעי כו' אלא די"ל דוקא בקטן כה"ג ומ"מ לדעת ת"ק א"צ כנ"ל:

יב

סי"ב אם הקוף כו'. פלוגתא הנ"ל אם הלכתא כת"ק או כר"י ועמ"א ועמש"ל:

יג

סי"ג ולכתחילה כו'. עמש"ל סי' קנ"ח ס"ז:

יד

סי"ד הטביל כו' ואם כו' וי"א שצריך כו'. כמ"ש בחולין ק"ו א' השתא כל גופו כו' ובפ"ב דחגיגה ולקדש מטבילין אלמא דמהני הטבלה ובתוספתא המטביל ידיו כו' כמ"ש בסי"ט אלא דדעת וי"א שצריך כו' הוא רש"י שם ד"ה דאפסקינהו דס"ל דבעי דין מקוה כמו לכל גופו וכ"מ במתני' פ"א דכלים מתני' ז' למעלה מהן מקוה כו' ומטבילין וע' רמב"ם שם וז"ש במתניתין הקודמת וליטול מהן לידים דוקא ליטול וכ"ה להדיא בתוספתא פ"א דמקואות הביאה הר"ש שם מתני' הנ"ל וז"ל התוספתא למעלה מהן מי תמצית שלא פסקו שמטבילין בהן את המים ואין מטבילין בהם אדם וידים וכלים זה הכלל כל מקוה שאדם טובל בו ידים וכלים טובלין בו אין אדם טובל בו אין ידים וכלים טובלין בו וכ"מ לכאורה בגמ' דלא אכשר אלא מטעם ק"ו השתא כל גופו וכן דעת הרמב"ם שם וכמ"ש בסט"ז וכ' בהדיא דאם אין במקוה מ' סאה אין מטבילין בהן הידים ודעת החולקין צ"ע והרע"ב מפרש לקדשים דוקא ואין דבריו נכונים ונראה טעם החולקין דהרשב"א ותר"י פי' דאפסקינהו כו' פי' לגמרי ואף שאין בהם מ' סאה ולא מחוברין עם המקוה דפסקינהו לגמרי משמע וכמו כלים דסגי מן התורה ברביעית כמ"ש בפ"ק דפסחים ואע"ג דבפ"ו דנזיר אמרינן דחכמים בטלוה מ"מ לנט"י דרבנן לא בטלוה וכ"כ תוס' שם ד"ה דפסקינהו לפי' ראשון וראיה מאריתא דדלאי דסתמא לית בהן מ' סאה ואי לאו דשאובין נינהו מטבילין בהו כמש"ש רשב"א בחי' ועוד דוקא ששאבן אבל אם המשיכן מותר (ואף את"ל) דמחוברין למקוה מ"מ הא אמרי' דקטפרס אינו חיבור וכאן אמרי' דהוי חיבור אלמא מקילינן בהו ואמרינן ג"כ ואי בזיע דולא כו' אע"ג דלענין טבילת גופו אמרינן דניצוק אינו חיבור ובעי' כשפופרת הנוד. ומ"ש השתא כל גופו כו' ר"ל לענין מרירותם דלא חיישינן למרירותם וה"נ דכמתוקים חשבינן לה ואף בפחות ממ' סאה וז"ש מ"ס גזרינן ומהתוספתא הנ"ל אין ראיה דהא אמר שם ג"כ כלים ודי ברביעית אלא דעל המים קאי אותן מים ואמי תמצית דרישא כמש"ש וע' ר"ש פ"א מתני' ו' תניא בתוספתא כו' כנ"ל אבל מעיין סגי אף לאדם בכ"ש כמ"ש בפ"א ופ"ה דמקואות וכמ"ש הרמב"ם כ"ש דכשר לידים אלא שר"י כ' דוקא לכלים אבל לאדם בעינן רביעית ממ"ש ברפ"ג דחגיגה דהא ארעא חלחולי מחלחלא וזה לא שייך אלא במעיין ועתוס' בפסחים י"ז ב' ד"ה אלא וכן הסכימו רוב הפוסקים וכמ"ש בי"ד ר"ס ר"א כ' ב"י מ"מ כיון דנט"י דרבנן אזלינן לקולא הואיל ובלא"ה הרשב"א והר"י מכשירין אף במקוה ברביעית. ולי נראה דכאן כ"ע מידים דלא עדיפי מכלים כמ"ש בתוספתא דמקואות הנ"ל ומעיין לא בטלוה מכלים לכ"ע כמ"ש הרא"ש ובתוספתא דפסחים הנ"ל כמו שהוכיחו מדאמרי' והמקוה במ' סאה וע"כ לאחר שבטלוה:

טו

ס"טו מי גשמים כו'. ר"ל לדעת המיקל וכה"ג אף לכלים פסולים כמ"ש בת"כ שאין המקוה מטהרת בזוחלין וכמ"ש במקואות ושבת ונדרים ובכורות ונראה לי דאין להסתפק בזה כלל דהר"י לא הכשיר אלא מטעם טבילת כלים ובהדיא אמרינן בתוספתא הנ"ל זה הכלל כו'. ומ"ש באריתא דדלאי דשאובין נינהו ר"ל אף אם שפכה מה מעיין ועדיפא מיניה קאמר דאף שאובין הן:

טז

סט"ז ארבעים כו'. כמ"ש למטה מאריתא הנ"ל:

ולהראב"ד כו'. דהא אף בעלי קריין טובלין כהן כמ"ש בפ"ג דברכות ופ"ח דמקוואות ולכאורה אריתא דדלאי כו' דשאובין נינהו מסיי' להרמב"ם אלא שי"ל לדעת הראב"ד דהתם בכלי המחובר לקרקע וכמ"ש בס"ח וכמ"ד בפ"ג דברכות בקרקע אין בכלים לא:

ושאובה כו'. כנ"ל ס"ז:

יז

סי"ז ולא כו'. אף לר"ת דס"ו ועמ"א: סי"ח:

ידו כו'. גיטין ט"ו ב':

יט

סי"ט המטביל כו'. כמ"ש בתוספתא לעניין ניגוב וה"ה לכ"ד דטעם אחד לכולן שאין כאן מים טמאים:

כ

ס"כ המטביל כו'. עט"ז:

וי"א כו'. עמש"ל סי' ח' ס"ו וסי' ד' סכ"ב:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.