טורי אבן/מגילה/ב/א
מגילה נקראת בי"א. ק"ל אמאי לא תנא קורין את המגילה בי"א כדתנן לקמן בפרק ב' אין קורין את המגילה. וכה"ג דייק רפ"ק דקדושין (דף ב) גבי האשה נקנית ופרק ב' תנא האיש מקדש. ויש לומר דמה"ט לא תנא הכא קורין את המגילה משום דזמנים חלוקים הן לאנשים מחולקים לבני כרכים ולבני עיירות ולבני כפרים וזמנו של זה אינו כזמנו של זה ואין הכל קורין בכל הימים הללו מש"ה תנא מגילה נקראת דמ"מ קריאתו בכל הני יומי באנשים מחולקים. מיהו י"ל דאין בזה קפידא כל כך דה"נ תנא לקמן בפ"ב ולא מלין ובס"פ י"ט דשבת תנן קטן נימול לח' ולט' וכו':
[אבני שהם] מגילה נקראת בי"א בי"ב. בספ"ק דיבמות (דף י"ד) פריך איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ובמסקנא אמר אביי כי אמ' לא תתגודדו כגון ב' ב"ד בעיר אחת הללו מורין כדברי ב"ש והללו מורין כדברי ב"ה אבל ב' ב"ד בב' עירות ל"ל בה ורבא אמר כי אמר' ל"ת כגון ב"ד אחד בעיר א' פלג מורין כדב"ש ופלג כדב"ה אבל ב' ב"ד בעיר א' ל"ל בה הקשו התוס' מ"מ מאי תירץ ממגילה דבעיר א' היו קורין לבני העיר בי"ד ובני כפרי' היו מקדימין ליוה"כ. וא"ר חיים דבני כפרים הי' קורין בעירן כדמוכח בירו' דהשתא ה"ל ב' ב"ד בב' עיירות דבכה"ג ל"ש ל"ת אפי' לאביי והא דקרי לי' יוה"כ לפי שבעירם היו מתאספין לבא לבה"כ בב' ובה' לקריאו' התורה. וכ"נ דאמ' בירוש' דבן עיר אין מוציא בן כרך דכל שאינו מחוייב בדבר א"מ אחרים י"ח. וכיון שבני הכפרים היו בקיאין לקרות ודאי היו קורין בעירם ולדידי ק"ל מהא דתנן לקמן בפ"ב (דף יט) בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהן וכי עתיד לחזור למקומו קורא מיהת כמקומו בן עיר בכרך בי"ד ובן כרך בעיר בט"ו הרי דבעיר א' אלו קורין ביומם וזה קורא ביומו ואמאי איקרי כאן ל"ת. והניחא לרבא דב' ב"ד בע"א ל"ל בה א"ל דב"ע בכרך וב"כ בעיר כב' ב"ד דמי אלא לאביי דאפי' ב' ב"ד בע"א נמי לא אפ"ת דהני כב' ב"ד דמו אכתי איכא משום ל"ת ודוחק לומר דמשום אדם א' לחוד שקורא ביומו ל"ל משום ל"ת דאין אגודה פחות מג' כדאמ' בפ"ק דסוכה (דף י"ד) ועוד מי לא עסקינן דאפי' הרבה ב"ע שהלכו לכרך א"נ איפכא נמי דיצא הכי דאם עתידין לחזור למקומן קורין בעיר ובכרך כמקומן והא לא אישתמיט תנא לאפלוגי בהא בין יחיד לרבי' ועק"ל מדא' לקמן בפ"ב א' רבא בן כפר שהלך לעיר בין כך וב"כ קורא עמהן מ"ט האי כבני עיר בעי למקרי וכו' איתביה אביי ב"כ שהלך לעיר ב"כ וב"כ קורא כמקומו ב"כ ס"ד באם עתיד לחזור תליא מילתא אלא לאו בן כפר והשתא למאי דס"ד דאביי דבכ"פ ב"כ וב"כ קורא בעיר כמקומו תקשה לי' לדידי' דאפי' חשיב להו כב' ב"ד מ"מ כיון דבעיר א' הן הא איכא משום ל"ת כשקורא בעיר כמקומו. דבשלמא לרבא ניחא דיהב טעמא לבן כפר שהלך לעיר דב"כ וב"כ קורא עמהן משום דהאי כבן עיר בעי למיקרי ות"ל משום ל"ת דלדידי' לק"מ דהא ס"ל דב' ב"ד בע"א ל"ל בה משום ל"ת ובני כפרים ועיירות א"ל כב' ב"ד דמי. אלא לאביי למאי דס"ד ודאי תקשה. והרא"ש פי' שם דמגילה הוי כב' ב"ד בע"א שבני הכרכים לא היו קורין לבני הכפרי' אצא בני הכפרי' היו קורין לעצמן בכרכים מההיא דירו' דב"ע א"מ בן כפר ומה שלא היו קורין בכפר שלהן לפי שלא הי' מקובצין יחד אלא בעיירות. ולפי"ז בב"ע שהלך לכרך א"נ איפכא כשקורא כמקומו ע"כ קירא לעצמו דב"ע או ב"כ שהוא שמה א"י להוציאו שהוא א"מ בדבר ומ"מ ק"ל דאפ"ה תקשה לאביי מהא דב"ע שהלך לכרך וממתני' דמגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג. עוד פי' הרא"ש דבמגיל' ליכא משום ל"ת כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם ואם הי' בן מקום זה הולך למ"א הי' עושה כמותו הילכך לא מיחזי כב' תורות ואע"פ שר"ל הקשה לר"י ממגילה ל"ח להשיבו משום דלא אחזי כב' תורות משום טעמא דפי'. וא"ל ע"כ לא שלית מקום שנהגו מהאי ה"ל להקשות כי מהאי דמגיל' לק"מ. וזה נ"ל דחוק לבדות סברא מן הלב נגד דברי ר"ל המפורשי' ול"מ לר"י בהדיא דפליג עלי' בהא:
ומה שנ"ל בהא דאר"י ע"כ ל"ש מקום שנהגו דמה אלימא הא מהאי דמגילה הא תרווייהו מתני' הן היינו משום דר"ל נמי ידע בע"כ דב' ב"ד בב' עיירות ל"ל בה דאלת"ה אדק"ל מתני' דמגילה נקראת בי"א בי"ב תקשה לי' קרא דתקנו י"ד לפרזין וט"ו למוקפין הא איכא משום ל"ת א"ו קרא ל"ק לי' משום דפרזים ומוקפין כב' ב"ד בב' עיירות הן ול"ל בה אבל כפרים ועיירות בעיר א' הן דודאי בני הכפרים המקדימין ליוה"כ בעירות היו קורין ושם היו מתקבצין ביום ב' וה' למשפט שב"ד יושבין בה כתקנת עזרא כדפירש"י א"נ לקריאות התורה וכיון דהכי הוא איכא משום ל"ת. וא"ל ר"י ע"כ ל"ש מ"ש לעשות מלאכה בע"פ עד חצות עושין מ"ש שלא לעשות א"ע משם ה"ל להקשות דאלימא דאלו מהא דמגילה א"ל דבני הכפרים בעירן היו קורין ביוה"כ ולא בעיירות אבל ממקום שנהגו קשיא. ולא מרישא ק"ל דהא מ"ש לעשות ומקום שנהגו שלא לעשות ב' מקומות הן ול"ל בה משו' ל"ת אלא אסיפא דהתם סמיך ההולך ממקום שעושין למקום שא"ע או ממקום שא"ע למקו' שעושין נותנין עליו חומרא המקו' שילא משם ולא עביד אע"פ שבאותו העיר שהלך עושין וה"ל כב' ב"ד בע"א ואל תתמה דלא מייתי אלא לרישא ועיקר קושייתו סמך אסיפא דכהג"מ בפ"ו דברכו' (דף מו) גבי ב' אם רוצין לזמן מזמנין. ופריך מדתנן שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן ואין רשאין לחלק ופי' התו' דעיקר פירכתו סמוך אסיפא דקתני ד' אין רשאין לחלק דאע"ג דאיכא ב' מכאן וב' מכאן והוי כמו וכ' וכה"ג תמצא בהרבה מקומות וה"נ דכוותי' ואע"ג דמסיק התם התוס' א"כ אמאי לא מקשה מן הסיפא בהדיא דברי תימה הן כיון שהן עצמן העידו שכה"ג תמצא בהרבה מקומו' וכה"ג תמצא בספ"ג דקדושין גבי נכרית מנ"ל דלא תפסי בה קדושין א' קרא לא תתחתן בם ופי' ר"ת דגמ' דמייתי קרא לא תתחתן הוי כמו וגו' ומסיפא דקרא דריש דכתי' בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך משמע שאין בה קיחה. ודחי דהתם הרואה או' מלאכה הוא דל"ל אבל מהאי דמגילה קשה למאי דס"ל לר"ל דבני הכפרים בעיירות היו קורין וה"ה דהמ"ל מהא מתני' דב"ע שהלך לכרך דאלימא והא דל"ק ר"י ע"כ ל"ש ב"ע שהלך לכרך משו' דלא אסיק ר"י אדעתי' האי דיחוי דרואה אמר מלאכה וכ' כ"כ אלים האי דמ"ש כמו האי דב"ע וחדא מנייהו נקט ור"ל נ"ל למיפרך מהאי דמגילה לקראת השנוי בריש מכילתין קודם לבן עיר דלמאי דס"ל דבני הכפרי' קורין ביוה"כ בעיירות אלים הוא כמו מתני' דב"ע שהלך לכרך. ועוד השיב ר"ל לר"י אמינא לך איסורא ואת א"ל מנהגא ה"ה דלדידי' א"צ לזה דהא אלים לי' ההיא דמגילה אלא לדבריו דר"י דאלים הא דמ"ש קא"ל דמהא דמ"ש לק"מ. ולענין מה שקשה אליבא דאביי מהאי דמגילה נקראת כבר תירץ הר"ן דהני נמי כב' ב"ד בב' עיירות דמו שהרי בני הכפרים מצויינין לעצמן ודעתן לחזור וא' מהן הוא שמוציאן שא"נ שיהא א' מב"ע פוטרן כיון שא"מ בדבר הילכך ה"ל כב' ב"ד בב"ע ושרי לכ"ע:
וזה נ"ל מבואר בדברי אביי שא' כ"א ל"ת כגון ב' ב"ד בע"א משמע דומיא דב"ד בעיר דקבועי' הן בעירן אבל ר"י ור"ל וודאי לא מחלקין בהכי שהרי ק"ל ממ"ש ואסיפא סמכו ההולך ממ"ש למש"ע נותנין עליו חומרי המקום ש יצא משם והא חה"מ שיצא משם אין נותנין אא"כ דעתו לחזור למקומו כדאמ' התם בפ"ד דפסחים (דף נ) אלמא ס"ל אף בדעתו לחזור יש בו משום ל"ת מש"ה שפיר ק"ל מהא דמגילה נקראת דשרי לבני הכפרים לקרות בעיירו' ביוה"כ ואמאי הא אע"ג דדעתן לחזור אפ"ה יש בו משום ל"ת [ע"כ מאבני שהם]:
לא פחות ולא יותר. פירש"י לא פחות מי"א ולא יותר מט"ו. וק"ל א"כ ה"ל משנה שאינה צריכה כיון דתנא מגילה נקראת מי"א עד ט"ו פשיטא שאין להקדים ולא לאחר. ועק"ל אי לא פחות ולא יותר שניהן אימי החודש קאי א"כ לא קמ"ל תנא אלא שלא להוסיף על קריאתה על מנין הימים הללו שמי"א עד ט"ו אבל שלא לפחות מה' ימים הללו לא מיירי כלל וזה תימא שעל התוספת חשש והזהיר באזהרה כפולה בלא פחות ולא יותר ועל הפחות לא חש כלל ולא תנא מידי הא נפקא תקלה בפחות כמו בתוספת דהא מוקפין אין יוצאין ידי חובתן בקריאת י"ד. ועק"ל על פי' זה דאי האי לא פחות ולא יותר אמנין ימי החדש קאי א"כ ה"ל למימר לא קודם ולא מאוחר וכדתנן לקמן באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין. ול"נ לפרש להא לא פחות ולא יותר אמנין הימים שמי"א עד ט"ו שהמגילה נקראת בהן קאי וקמ"ל לאפוקי מדר"י דאמר בגמרא בזה"ז אין קורין אותה אלא בזמנה מש"ה תני לא פחות כלומר דלעולם אין המגילה נקראת פחות מה' זמנים הללו אפי' בזה"ז ואיידי דתני לא פחות תנא נמי לא יותר ויש הוכחה לפירוש זה בגמ' וכמ"ש שם:
כרכים המוקפין חומה וכו' קורין בט"ו. הא דנקט לכרכים קודם לעיירות גדולות ונקט לסידרא דירחא למפרע וברישא נקט כסידדא דירחא בי"א בי"ב בי"ג וכו' וכה"ג דייק בגמ' (דף ד) גבי חל בב'. י"ל איידי דזוטרי מילי דכרכים פסיק שרי להו והדר נקט לעיירות גדולות דכייל להו תנא בהדי כפרים דנפישי מילייהו כדמסיק וכה"ג משני הגמ' גבי שבועות וידיעות הטומאה בפ"ק דשבועות (דף ג) וה"נ אמר רפ"ב דבכורות (דף יג) דמש"ה מפרש מילי דבכור בהמה טמאה קודם לטהורה. ועי"ל דבסיפא איידי דמתהפכא ליה נקט סידרא דיומא וממילא הוי סידרא דירחא למפרע כדמפרש בגמ' וכיון די"א די"ב די"ג דבני הכפרים בע"כ נקט סידרא דירחא למפרע נקט נמי לי"ד וט"ו בכרכים ועיירות גדולות סידרא דירחא למפרע דזה וזה לפרש רישא דקתני מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' קאתי. מיהו תירוץ א' נ"ל עיקר מדדייק גמ' אסיפא מ"ש דנקט סידרא דירחא למפרע גבי חל בב' ולא דייק כן ארישא דכרכים המוקפין חומה:
כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד. לקמן במתני' מפרש איזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים פחות מכאן ה"ז כפר. וק"ל אמאי לא כייל לכפרים ברישא בהדי מוקפין חומה לקריאת ט"ו. ונ"מ שאם חל י"ד בא' בשבת או בד' כפרים המוקפין חומה קורין בב' או בה' שהיא זמן קריאת עיירות כדתנן גבי חל י"ד בב' או בה' כפרים קורין בו ביום וטעמא משום דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן וכדמפרש בגמ' ולכאורה נ"ל משום זה דכפרים המוקפין חומה אע"פ שאין בהם עשרה בטלנים דינן ככרך ולעולם אין קורין אלא בט"ו וכמש"ל בשם התוס' הילכך שייר לכפרים ברישא ולא כייל להו בהדי מוקפין חומה משום דבעי לסיימי אלא שהכפרים מקדימין ליזם הכניסה והא הקדמה בדידהו לא משכחת לה וה"נ משמע מדתנן איזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין ומדמפרש איזהו עיר גדולה ושביק כרכים מוקפין חומה דתנינן ברישא קודם לעיירות גדולות ש"מ דמוקפין חומה א"צ עשרה בטלנים אלא שאכתי י"ל נהי דמוקפין חומה שאין בהן עשרה בטלנים אין דינם ככפר לגמרי לדחות ליום הכניסה דלא מחתינן להו תרי דרגא מדין מוקפין חומה לדין כפרים לגמרי מיהו חד דרגא מדין מוקפין חומה לדין עיירות מחתינן להו לקרות בי"ד ולפי"ז סיפא נמי ניחא דנקט איזה עיר גדולה משום דמסיים עלה פחות מכאן ה"ז כפר להקדים ליום הכניסה ואילו מוקפין חומה אינן כן דאפילו פחות מכאן זמנם קבוע לקרות בי"ד לעולם אלא שלפי זה מוקפין חומה הללו שאין בהם עשרה בטלנים לא נאמר זמנם כלל במשנתינו דאינם בכלל המוקפין חומה דאלו קורין בט"ו ואלו בי"ד וגם בכלל עיירות גדולות אינן דהא סיפא דמתני' דאיזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנין לפרש רישא קאתי והא הללו אין בהם עשרה בטלנין אפ"ה קורין בי"ד וגם בכלל כפרים אינן דהא אין מקדימין ליום הכניסה כמותן ולפי' התוס' ניחא הללו בכלל מק"ח דמתני' אע"פ שאין בהם עשרה בטלנין ולקמן דתלה מילתא בעשרה בטלנין אעיר גדולה בלחוד דוקא קאי וכדתנא להדיא איזהו עיר גדולה וכו' מ"מ אין זה ראיה מדלא תנא ברישא כרכים וכפרים ש"מ דאלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה לאו עלייהו קאי דאפ"ת דכפרים המוקפין חומה מקדימין נמי ליום הכניסה אפ"ה שביק להו ברישא משום שהאי אלא שהכפרים מקדימין לפרושי רישא קאתי דתני מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג והא דנקראת בי"א לא משכחת לה אלא בחל י"ד בא' בשבת כדמפרש ואזיל והא גבי כפרים המוקפין חומה קריאת י"א לא משכחת לה לעולם כיון די"ד חל בא' בשבת קריאת ט"ו דמוקפין חומה למחר בב' בשבת א"כ קורין בזמנם בב' בשבת דהא מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן כדתנן חל בה' כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום ולא ביום ב' שהוא י"א מה"ט כדמפרש בגמ' ובהכי נמי א"ש הא דנקט בסיפא איזהו עיר גדולה משום דרוצה לסיים פחות מכאן הרי זה כפר ולפרושי דאלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה דתנא רישא קאתי דנקראת בי"א נמי והא במוקפין חומה לא משכחת לה כדפי'.
עוד נראה לי לכאורה להביא ראיה לסברת התוספת מהאי דספ"ב דתענית (דף יח) דאר"י הלכה כרבי יוסי דסבירא ליה התם ימים הכתובים במגילת תענית לפניהם נמי אסור ופריך והא אר"י הלכה כסתם משנה ותנן אע"פ שאמרו מקדימין מותרין בהספד ותענית דקרו אימת אלימא בני חמיסר וקרו בארביסר והא של זה בזה אסור במגילת תענית דכתב בה יום י"ד ויום ט"ו יומי פוריא וכו' כדאמר לקמן (דף ה) אלא בני ארביסר וקרו בתליסר יום נקנור הוא אלא בני ארביסר וקראו בתריסר יום טוריינוס היא אלא דקרו בחדסר וקאמר מותרין בהספד ותענית אלמא לפניהם שרי ואיכא למידק אמאי שביק תלמודא לאורחא קמא שהתחיל בבני חמיסר וקרו בארביסר ובתר הכי מתליסר ולמטה מדלג דילוגי מחמיסר לארביסר דקאמר אלא בני ארביסר וקרו בתליסר ובתריסר והל"ל אלא בני חמיסר וקרו בתליסר או בתריסר כמו שהתחיל בבני חמיסר ואע"ג דגבי חדסר בע"כ צריך למשבק לאורחא קמא דבני חמיסר דבהא לא משכחת לה דקרו בי"א דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן וכדפי' מ"מ לא ה"ל למימר בני ארביסר אלא גבי חדסר ולא לגבי תליסר ותריסר אלא ודאי מש"ה לא נקט גבי י"ב וי"ג בני חמיסר משום דבדידהו לא משכחת לה אלא להקדמת י"ד בלבד אבל הקדמת י"ב וי"ג שאינן אלא משום יום הכניסה של כפרים בבני ט"ו ליתא דמוקפין חומה לעולם אין קורין ביום הכניסה וכדברי התוס' וכ"ת א"כ הקדמת י"ד לבני ט"ו היכי משכחת לה דקאמר בהתחלת דבריו אלימא בבני חמיסר וקרו בארביסר והא לא משכחת לה אלא בחל י"ד בב' או בה' דבני ט"ו מקדימין ליום הכניסה שהוא י"ד ואע"פ שרש"י פי' בני חמיסר וקרו בארביסר כגון שהלך לעיר וקרא עמהן דפרוז בן יומו קרוי פרוז כדאמ' במגילה (דף יט) אני תמה על פי' דהא וודאי כיון דנפקא ליה לקמן בפ"ב מקרא דעל כן היהודים הפרזים דפרוז בו יומו קרוי פרוז מה"ט פקע מיניה חובת קריאת מקומו לגמרי וחל עליו חובת פרזים של יום י"ד לכ"ד ואסור נמי בהספד ותענית ביום י"ד ככל הפרזים ואפי' משתה ושמחה נוהג בו ביום ולא דמי להקדמה דכפרים דליתנהו בכל הני ביום הקריאה אלא בזמנו בי"ד דהתם ה"ט כדאמר רבא בפ"ב גבי בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהן מ"ט האי כבני עיר בעי למיקרי ורבנן הקילו על הכפרים כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים וה"מ כי איתיה בדוכתיה כו' וכיון דה"ט הוא לא הקילו אלא לענין קריאה לחוד אבל לכ"ד אינו נוהג אלא בזמנו אבל פרוז בן יומו דגלי קרא דהוי בכלל פרוז מעיקר תקנתם דדברי קבלה מקרי פרוז והיינו זמנו כדמוכח התם בגמ' דידן ובירושלמי וכמ"ש שם וזה ברור ועוד אני תמה על פירש"י דהאיך אפשר לפרש בני חמיסר דקרו בארביסר דהיינו פרוז בן יומו דאם איתא האיך ס"ד לפרש מתני' אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין בהכי דא"כ מאי איריא מקדימין הא במאחרין ולא מקדימין נמי משכחת לה כה"ג וה"ד בבן עיר שהלך לכרך דמוקף בן יומו נמי קרוי מוקף כדאמר התם ובוודאי חד דינא אית להו לענין היתר הספד ותענית ועוד מאי פסקא דקאמר אע"פ שאמרו מקדימין ולא מאחרין משום פרוז בן יומו הא במוקף בן יומו הוי איפכא דמאחרין ולא מקדימין וזה קרוב לקושיה ראשונה.
ועק"ל אי האי מקדימין אפרוז בן יומו קאי כדפרש"י מאי אע"פ שאמרו דתני ואהייא קאי דהא ההוא דפרוז בן יומו עדיין לא תנינן לה עד לקמן בפ"ב אלא וודאי ליתא להא דפירש דש"י ואע"פ שאמרו מקדימין איום הכניסה דכפרים דתנינן לה במשנתינו קאי וש"מ דמוקפין חומה נמי מקדימין ליום הכניסה מדר"ל דהאי מקדימין בבני חמיסר דקרו בארביסר מיירי והיינו דלא כדברי התוס' לק"מ דהאי דרצה לומר דמיירי בבני חמיסר וקרו בארביסר לאו אהקדמה דיום הכניסה קאי דהא בהא לא משכחת לה וכדברי התוס' אלא אחל י"ד בע"ש קאי וכדתני במשנתינו חל ע"ש כפרים מקדימין ליום הכניסה ועיירות גדולות ומוקפין חומה קורין בו ביום ודע שיש שם בפירוש רש"י יותר תימא שפירש לאסור של זה בזה כגון בני ט"ו דקרו בי"ד ובני י"ד בט"ו וזה פי' לפי שיטתו בפרוז בן יומו ומוקף בן יומו ומשמע דאין לאסור של זה בזה אלא בקרו אבל בסתמא לא והא ודאי ליתא דהא לקמן (דף ו) גבי רבי דנטע נטיעה בפורים וכו' רבי בר חמיסר הוי וכי נטע בארביסר הוי פריך עלה מהא דלאסור של זה בזה והשתא מאי פריך הא של זה בזה אינו אסור אלא בקרו בו ורבי לא קרי אלא בחמיסר כדמסיק התם אלא ודאי של זה בזה בכל ענין אסור אפי' בדלא קרו:
ונחזור לענינינו דיש להביא ראיה מהכא לדברי התוספת מ"מ יש לדחות ראיה זו דאפילו תימא דמוקפין חומה נמי מקדימין ליום הכניסה אפ"ה לא קאמר בני חמיסר וקרו בתליסר משום דלדידהו בלא ה"ט דיום נקנור הוא תליסר אסור בהספד ותענית משום יום דלפני י"ד דבשלמא בני י"ד דאסור להו י"ד מקרא הכתוב במגילה איכא למימר דיום שלפניו אינו אסור כדאמר בפ"ק דר"ה (דף יט) גבי צום גדליה דאין אסור יום שלפניו דדברי קבלה הוא דכד"ת דמי דא"צ חיזוק כשבתות וי"ט דמותרין לפניהם וה"ט כתבו מקצת המפרשים דמש"ה נהגו להתענות בי"ג באדר יום לפני פורים משום די"ד דברי קבלה הוא וא"צ חיזוק מיהו א"ל הא דמהני ה"ט ה"מ לבני עיירות די"ד אסור להו מן הכתוב דדברי קבלה א"צ חיזוק לאסור לפניהם אבל לבני מוקפין חומה דאין אסור להו מדברי קבלה אלא ט"ו אבל לא י"ד אלא משום מגילת תענית דאסרו של זה בזה הא ודאי י"ד לדידהו צריך חיזוק לאסור י"ג שלפניו וכיון שכן לא המ"ל בבני חמיסר וקרו בתליסר דא"כ אכתי תקשה לר"י דס"ל דימים הכתובים במגילת תענית אסור לפניהם א"כ אמאי שרי י"ג לבני ט"ו הא לדידהו אין אסור י"ד אלא מד"ס דמגילת תענית דבעי חיזוק לאסור י"ג שלפניו לפיכך גבי דקרו בתליסר נקט בני ארביסר דלדידהו י"ד אסור מדברי קבלה דא"צ חיזוק לאסור י"ג שלפניו ואי לאו משום דה"ל יום נקנור הוי שרי וכיון דגבי תליסר בע"כ צריך למשבק לאורחא קמא דבני חמיסר וצריך לדלג לארביסר נקט נמי בתריסר להאי אורחא דקאי ביה השתא ואע"ג דמסיק ואזיל אלא בבני ארביסר וקרו בתריסר יום טוריינוס הוא והא ת"ל דאכתי קשה לר"י דאוסר לפניהם דא"כ בלא ה"ט דיום טוריינוס י"ב אסור משום יום שלפני נקנור היינו דמשום הא ה"מ לאוקמי בבני ארביסר וקרו בחדסר לפיכך מוקי לאסור י"ב מצד עצמו משום יום טוריינוס דהשתא א"א לאוקמי להא דר"י דאוסר לפניהם אפילו בדקרו בי"א דאם כן אסור משום יום דלפני טוריינוס כדמסיק ואזיל.
והתוס' הביאו ראיה לדבריהם מדאמר ריב"ל בגמ' (דף ג) כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר דפריך מאי קמ"ל תנינא איזהו עיר גדולה וכו' ומשני כרך איצטריך ליה אע"ג דמיקלע ליה מעלמא והל"ל מוקפת חומה איצטריכא ליה אע"ג דחשיב חומה דידה שהגינו מן האויבים וגם מיקלעי לה מעלמא דהוי רבותא טפי אלא ודאי במוקפת חומה ל"צ עשרה בטלנים. ולדידי אינו ראיה מוכרחת דאפ"ת דהאי כרך מוקפת חומה מיירי אפ"ה לא הוי מצי למימר מוקפת חומה איצטריכא ליה דאין זה רבותא כלל דמ"ש מוקפת חומה משאינה מוקפת להא מילתא דעשרה בטלנים וכמו שהקילו לאינה מוקפת להקדים ליום הכניסה מטעמא דהספקת מים ומזון לאחיהם ה"ה למוקפת חומה ואין הגנות מן האויב ענין לזה.
עוד הביאו ראיה מהא דאמר ריב"ל בגמ' כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר ובע"כ מיירי בדליכא עשרה בטלנים דאי בדאיכא מי גרע מעיירות גדולות שקורין בי"ד וטעמא דישב ולבסוף הוקף הא הוקף ולבסוף ישב קורין בט"ו ככרך אע"פ שאין בו עשרה בטלנים. והר"ן דחה ראיה זו ופירש דכי אמר כרך שאין בו עשרה בטלנים נידון ככפר היינו לומר שאם רצו מקדימין ליום הכניסה מיהו אם לא רצו קורין בט"ו והאי דכרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר היינו לומר שאין חומתו מעלה ולא מוריד אלא קורין בי"ד ואם אין בה עשרה בטלנים אם רצה להקדים מקדים. ול"נ דאין זה דחוי אטו קריאת י"ד הוזכר הכא בהאי דישב ולבסוף הוקף נידון ככפר קאמר ולהקדים ליום הכניסה אם אין בו עשרה בטלנים מיירי והשתא שפיר דייקי התוס' הא הוקף ולבסוף ישב אינו נידון ככפר ואם רצה להקדים אינו רשאי אע"ג דאין בו י' בטלנים. מ"מ לדידי גם זה אינו ראיה דריב"ל אמתני' קאי דתני הכפרים מקדימין ליום הכניסה וארישא קאי דקתני מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' והא אפ"ת דמוקפין חומה נמי מקדימין ליום הכניסה באין בהם עשרה בטלנים אפ"ה קריאת י"א שהוא בחל י"ר בא' בשבת במוקפין חומה שזמנן למחר בט"ו שהוא גופא יום הכניסה לא משכחת לה דהא מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן כדפי' לעיל ובע"כ י"א דתנינן גבי כפרים לא מיירי ממוקפין חומה אלא משאינן מוקפין דזמן קריאתן בא' בשבת שהוא י"ד והשתא ה"ק כרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר דמתני' לכל מילי ואפי' לקריאת י"א ובאין בו עשרה בטלנים מיירי משום שדינו כאינן מוקפין חומה שזמנם בי"ד וכשחל י"ד בא' בשבת נדחית ליום הכניסה דה' בשבת שהוא י"א אבל אם קדמה הקפתה לישיבתה דינה כמוקפין חומה שזמן קריאתה בט"ו דה"ל יוה"כ ואין מקדמת לי"א דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן אבל בהקדמת י"ב בחל י"ד בשבת או י"ג בחל בע"ש או בג' בשבת כפרים מוקפין חומה ואין מוקפין חומה שוין להקדים ליום הכניסה הואיל ואין בהם עשרה בטלנים:
אלא שהכפרים מקדימן ליום הכניסה. פירש"י שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט לפי שב"ד יושבין בעירות למשפט בב' ובה' בתקנת עזרא והכפרי' אין בקיאן לקרות וצריך שיקרא להם א' מבני העיר ולא הטריחו חכמים להתאחר ולבא ביום י"ד וק"ל דאמ' בירושלמי בן עיר אינו מוציא בן כפר דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים י"ח ש"מ דבני הכפרים קורין לעצמן אבל בן עיר א"י להוציאן וי"ל דמ"ח א' מבני העיר קורא להן אלא שבני הכפרים עונין אחריו מה שהוא אומר ובהכי סגי וכדתנן בפ"ג דסוכה (דף לח) מי שהי' עבד או אשה או קטן מקרין אותו עונה אחריהן מה שהן אומרין ואע"פ שאין מחויבי' בדבר בהכי סגי מ"מ ק"ל מדתנן לקמן (דף ה) איזהו ע"ג כל שיש בו עשרה בטלנים פחות מכאן ה"ז כפר ואי טעמא דהקדמת הכפרים משום דבאין לעיירות למשפט בב' וה' מ"ט תלה לה בע"ב הא ביש בה ב"ד או אין בה ב"ד תלה טעמא ועוד אי טעמא דהקדמת כפרים משום ב"ד היושבין בעיירות בב' וה' א"כ כפר הסמוך לעיר שב"ד קבועין בכל יום לא יקדימו ליוה"כ וכה"ג מצינו רפ"ק דכתוב' (דף ג) בתולה נישאת ברביעי ואלמנה ליום ה' שפעמים בשבת ב"ד יושבי' בעיירו' ביום ב' וביו' ה' שאם היו לו טענת בתולי' ישכים לב"ד ואמ' בגמ' היכ' דב"ד קבועין בכל יום אשה נשאת בכל יום וה"נ אי טעמ' דהקדמה משום ב"ד הוא היכא דב"ד קבועין בכ"י בטלה לי' הקדמה וכ"ת ה"נ א"כ לא נשתמיט הגמ' לאשמעינן הא ועוד ר"י דמחלק בין מקום שנכנסין בב' ובה' לא' נ דהשת' אין כאן טובה לבני הכפרי' בהקדמה יותר ה"ל לאשמעינן הא דהיכא דב"ד קבועין בכ"י א"ק אלא בזמנן מה"ט דאין כאן שום טובה להו וכ"ש הא דא"נ דא"ק אלא בזמנן אבל הפי' המחוור נ"ל דה"ט דהקדמ' דהואיל וקורין בהן בס"ת בני הכפרים באין לעירות לשמוע קריאת התור' וה"ט גופא דתקנת עזרא שיהא ב"ד יושבין בעיירות בב' וה' משום דשכיחי רבים דקרו לסיפרא כדאמר בספ"ז דב"ק (דף פג) וכיון דבאין בלאו הכי לעיירות הקילו להם לקרות בו המגילה ולא יטריחו לבא בשביל קריאת בי"ד מש"ה תלי הקדמה בע"ב דכל היכא דליכא עשרה בטלנים אינהו גופייהו באים לעיירות לשמוע קריאת התורה דהא א"ק בתורה פחות מי' כדתנן לקמן בפ' הקורא עומד (דף כג) מש"ה הקילו להם להקדי' ליוה"כ ומיהו גם לפי פי' זה צ"ל דבני הכפרים אין בקיאים לקרות לעצמן דאל"כ יקראו בי"ד לעצמן בעירם והקדמה זו ל"ל וא"כ אכתי ק"ל הא דתלי להקדמה בע"ב וכי פסקא למילתא דכל שאין בה ע"ב אין בקיאין לקרות לעצמן ומ"ט תלה בהכי וי"ל דלמאי שאפ' לקמן בגמ' (דף ה) דאפי' למ"ד מגילה בזמנה קורין אותה אפי' ביחיד ה"מ דיעבד אבל לכתחיל' בעי עשרה משום פרסומא ניסא א"ש דמש"ה כל שאין בה ע"ב קבועי' זימנין דליכא עשרה בזמנן הילכך התירו להקדים ליוה"כ שקורין בתורה דאיכא פרסומי ניסי בעשרה אבל לפירש"י דתלי טעמא דהקדמה משום דאין בקיאין לקרות הא ודאי קשה מאי פסקא דע"ב והתו' פ"ק דיבמות (דף י) פי' דבני הכפרי' הי' קורין בעירן והא דקרי לי' ליוה"כ לפי שבעירם הי' מתאספין לבא לבה"כ בב' ובה' לקה"ת וזה קרוב למאי דפי' מ"מ מה שה"ר התוספות שם מהאי דירו' דב"ע א"מ ב"כ משום דה"ל אינו מחויב בדבר וכיון דבני הכפרים הי' בקיאין לקרות ודאי הי' קורין בעירם למש"כל לפי' רש"י אין זה ראי':
מנין כדב"ל לקמן חכמים הקילו וכו' כדי שיספיקו מים. הא דנקט כפי ס"ד לקמן (דף ד') והא במסקנא הדר בי' ומפ' דהקילו מפני שמספיקין י"ל משום דלקמן פריך אה"ט דכדי שיספיקו מדאר"י אימתי במקום שנכנסים בב' ובה' אבל במקום שא"נ בב' ובה' א"ק אותה אלא בזמנה ואס"ד דתקנתא דכרכים היא משום דא"נ מפסידין להו לכרכי' ומש"ה מסיק לא תימא כדי שיספיקו אלא אימא מפני שמספיקין והא ל"ק אלא לר"י וריב"ל דאמר בפז"ב (ד כ) כ"מ שא"רי אימתי אינו אלא לפ' דברי חכמים אבל רמי ב"ח ס"ל התם דאימתי לחלוק ולפי"ז לחכמים אפי' במקום שא"נ מקדימין והשתא בע"כ איתנו לב' הטעמים לר"י מפני שמספיקין ולרבנן כדי שיספיקו מש"ה אפי' במקום שא"נ מקדימין כיון דתקנתא דכרכים הוא לפיכך נקט בשמעתין כדי שיספיקו למימרא דאית' לה"ט אליבא דחכמים לרמי ב"ח דס"ל אימתי לחלוק ולקמן דמסיק מפני שמספיקין היינו לר"י וריב"ל דס"ל אימתי לפרש וכוותיהו קיי"ל דהשתא ליתא אלא לה"ט לחוד:
ואימא זמנים טובא. ק"ל בכ"מ אמר תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת ומה"ט מקשינן חג השבועות לחג המצות לתשלומין שבעה ולא לח"הס לתשלומין ח' משום דתפשת מרובה לא תפשת כדאמר בפ"ק דר"ה (דף ה) ובספ"ב דחגיגה והאיך ס"ד הכא למימר זמנים טובא והא ל"ל כיון דהא דכפרים מקדימין ליוה"כ בטעמא תליא מילתא כדי שיספיק א"כ יש לרבות עשרה נמי לקריאה בחל י"ד בשני לקדום ליוה"כ שלפניו ביום ה' שהוא עשרה כדי שיהיו פנוים והכי פריך לקמן אה"ט כדי שיספיקו חל בשני דכפרים קורין בב' וא"א להקדימו ומשני ה"ל עשרה ועשרה לא תקנו רבנן והיינו לבתר דמשני זמניהם דומיא דזמנם אבל למאי דס"ד השתא עשרה נמי יהא ראוי' לקריאה כיון דשייך בי' ה"ט די"א י"ב גופא ולפי"ז הא דפרי' ואימא זמנים טובא לא בעי' להוסיף על זמנים דמשנתינו אלא עשרה בלבד ומשום דכייל ליה עם זמנים דמתני' קרי ליה טובא ואף על גב דפריך לקמן בחר הכי מדתנן חל בה' כפרים קורין בב' ואם איתא לקדימו ליום הכניסה דיש אומרים הוא ומשני מיום הכניסה ליוה"כ לא דחינן והא מסברא בלא קרא שמעינן לי' ומהשתא כ"ש דלא בעי קרא לחל ביום ב' דלא ליקדמה ליום ה' שהוא יום הכניסה מה"ט גופא דמיום הכניסה ליוה"כ לא דחינן ולא מהני בהא ה"ט כדי שיספיקו וא"כ מאי פריך ואימא זמנים טובא י"ל דהא דמשני לקמן מיוה"כ ליוה"כ ל"ד לאו מסברא קא"ל דודאי לה"ט כדי שיספיקו איפכא מסתברא לדחות מיוה"כ כדי שתהא פנוי' להספיק אלא לבתר דמשני זמניהם דומיא דזמנם דגלי קרא דאין עשרה ראוים לקריאה אע"פ שהוא יוה"כ בחל י"ד בשני ש"מ מיוה"כ ליוה"כ ל"ד וא"כ ה"ה בחל בה' דל"ד ליוה"כ לב' מה"ט גופא אבל כל כמה דלא ידעינן להאי זמניהן דומיא דזמנם מסברא ל"ל דמיוה"כ ליוה"כ ל"ד אלא אדרבה ראוי לדחות מה"ט שיהי' פנוים והשתא פריך שפיר דנרבה נמי לעשרה מה"ט גופא ולפי"ז א"ש דחל בב' דלא מקדימין ליוה"כ דה"ל עשרה ומשני עשרה ל"ת רבנן ובתר הכי פריך מחל בה' ואהא משני מיו"הכ ליו"הכ ל"ד דאפ"ה צריך לשנוי' קמא ולא הדר מיני' דהא גופא דמיו"הכ ליו"הכ ל"ד מהא גמרינן מדל"ת רבנן עשרה וכדפי' אלא המקשה לא אסיק אדעת' מ"ט ל"ת עשרה מש"ה פריך תו מחל בה' וכיון דמשני דמיוה"כ ליוה"כ ל"ד ממילא קים לן דמה"ט נמי ל"ת עשרה דהא ליתא וא"א לומר כן דא"כ הא דפריך ואימא זמנים טובא ולאתויי עשרה קאתי היינו דוקא אליבא דמ"ד דאימתי דר"י לחלוק ולרבנן אפי' במקום שא"נ אפ"ה מקדימין ליו"הכ ובע"כ ה"ט משום כדי שיהיו פנוים א"כ מסברא ראוי' לדחות מיום הכניסה ליום הכניסה כדי שיהיו פנוים אבל לר' יוחנן דס"ל דאימתי דר"י אינו אלא לפ' דברי חכמי' ולכ"ע אין כאן אלא טעמא מפני שמספיקן לחוד א"כ מאי פריך ואימא זמני' טובא ולאתויי נמי עשרה כיון דיו"הכ לטובת הכפרים תקנו בשכר שמספי' ממילא מיוה"כ ליוה"כ ל"ד מסברא בלא קרא דבזה ליכא שום טובה לבני הכפרי' ודמי למקום שא"נ דר"י דמסברא אמ' דא"ק אותה אלא בזמנן וא"כ מאי פריך ואימא זמנים טובא הא הכא אליבא דר' יוחנן קיימינן דס"ל אימתי דר"י לפי וממילא עשרה לא מסברא וכדפי' ומיהו י"ל דהא גופיה דס"ל לר"י דהקדמת יוה"כ לטובות כפרים תקנו בשכר שמספיקים ולפיכך במקום שא"נ א"ק אלא בזמנה כיון דל"ל משום הכא בהקדמה ול"א שתקנו לטובת העיירות כדי שיספיקו ואפי' במקו' שא"נ נמי היינו נמי לבתר דקים לן ה"ט זמניהם דומיא דזמנם תרי ותו לא דמיוה"כ ליוה"כ ל"ד אלמא משו' תקנתא דכפרים הקנו להקדים דאי משו' תקנת עיירות אפי' מיוה"כ ליו"הכ נמי אבל כל כמה דלא ידעינן מהא דומיא דזמנה א"ל דמשום תקנת עיירות הוא ואפי לעשרה נמי לקדמו והא דפריך בסמוך אימא י"ב וי"ג פי' אבל י"א לא אע"ג לה"ט דמפני שמספיקין י"א נמי ראוי לקריאה בחל (י"א) [צ"ל י"ד] בא' בשבת ואין כאן דיחוי מיו"הכ ליו"הכ י"ל היינו בתר דקא משני זמניהם דומיא דזמנם מה זמנם תרי אף זמניהם תרי אלמא גלי קרא בהדיא דאין לך לרבות יותר משני ימים אחרי' דומיא דהני דמפרשי בהדי' טעמן דקרא לא ידעינן מ"ש י"ב וי"ג מי"א הא בי"א נמי שייך לה"ט מ"מ לבתר דשני י"ג זמן קהילה לכל היא ל"צ לרבוי ובע"כ לי"א וי"ב רבי קרא וי"ג ממילא משמע מעתה קים לן טעמא דקרא כדמפ' הגמ' וה"נ יש לפ' גבי ימים כימים דבסמוך דהתם נמי גלי קרא בהדיא דאין לך לרבות מכימים אלא ב' דומיא דימים מה ימים המפורשים ב' כדפי' רש"י:
י"ג זמן קהילה לכל היא. פירש"י הכל נקהלו להנקם מאויביה' בין בשושן בין בשאר עיירות ל"צ קרא לרבויי שיהיו ראוי' לקריאה דעיקר הנס בו הי' וכתבו המפרשי' שהקשה ר"ת דלאו זמן מלחמה גורם לקריאה אלא זמן נייחא כדכתי' כימים אשר נחו היהודים ונ"ל דאין זה קושיא כ"כ דכיון דזמן נייחא ראוי לקריאה כ"ש זמן מלחמה שהוא עיקר הנס אבל לי קשה דאם איתא דטעמא דא"צ לרבויי לי"ג משום דעיקר הנס בו הי' א"כ אמאי א"ק בו אלא הכפרים וביו"הכ דוקא יהי' ראוי לקריאה לעולם ולכל אדם דומיא די"ד וט"ו כיון שהוא עיקר בנס ואע"ג די"ד וט"ו גופייהו אינו זמן קריאה לכל אלא י"ד לעיירות וט"ו למוקפין ה"ט דהני בנוח תליא והנוח לא הי' שוה לכל דבשושן לא הי' נוח עד ט"ו ובשאר עיירות בי"ד והושוו כל המוקפין לשושן אבל זמן מלחמ' די"ג הי' שוה בי"ג לכל ואם אית' דמש"ה ראוי לקריאה יהי' זמן קריאה לכל ולעולם ועוד ק"ל דאמ' לקמן דלחכמים דלא דרשי זמן זמנם זמניהם א"ק אלא י"ד וט"ו הכתובים בהדיא ומשמע דאפי' י"ג נמי א"ק אלמא י"ג נמי בעי קרא שיהא ראוי לקריאה א"כ לר"ע נמי צריך קרא לרבויי נמי י"ג וכ"ת ה"ט דזמן קהילה לכל לא מהני שיהא כי"ד וט"ו שהן זמן נייחא אלא להא לחוד מהני לקרו' בו ליוה"כ דלא גרע מי"א וי"ב וא"כ לרבנן דלא דרשי זמן זמנם זמניהם לי"א לי"ב ממילא י"ג נמי אינו ראוי לקריאה והשתא לק"מ דא"כ אכתי תקשה דמנלן דמרבה לי"א וי"ב וי"ג ממילא משמע דלא גרע מנייהו משו' דזמן קהילה היא אימא קרא לא מרבה אלא י"ב וי"ג לחוד ואכתי י"א מנ"ל דהא אי לא קרא לי"ג לא ה"א מסבר' שיהא ראוי לקריאה אפי' ביוה"כ כיון דל"ד לי"ד וט"ו המפורשי' בקרא וכיון שכן די"ג גופא צריך קרא א"ל דזמניהם דומיא דזמנם היינו י"ב י"ג ואכתי י"א מנין ובשם ר"ח פי' זמן קהילה לכל היא שהכל מתאספין לתענית אסתר ובאין בני הכפרים לעיירות לומר סליחות ותחנונים לפי שבו נקהלו לעמוד על נפשם והיו צריכין רחמים וגם על פי' זה קשה דע"כ לה"ט נמי י"ג משום לתא דיוה"כ אחי מדאין ראוי לקריאה אלא ביוה"כ לר"ע ולחכמים כלל לא ואכתי תקשה הא דאמ' דילמא לא מרבה קרא אלא לי"ב ולי"ג אבל י"א לא ונ"ל דהמחוור מה שפיר' הרא"ש בשם י"מ דסוגית גמ' דידן כעין הירושלמי דפריך התם על שנוי כימים אשר נחו ואימא י"ב י"ג וי"ד ט"ו ומשני ר' חלבו י"ג זמן מלחמה היא והוא מוכיח על עצמו שאין נייחא פי' ליכא לרבוי דלא הוי כימים אשר נחו אלא מעתה לא יקר' בו לפניו ולאחריו קורין בו א"ק וה"נ י"ל זמן קהילה פי' זמן מלחמה וליכא לרבויי מכימים אשר נחו ולא מבזמניהם דמשמע זמנים אחרי' דומי' דזמנם דהוי בהו נייחא ולא צריך קרא לרבויי דמ"מ קורין ול"ל קרא דמק"ו דירו' אתא ואע"פ שהרא"ש כתב שר"ת מפקפק על פי' זה דהל"ל זמן מלחמה הוא ועוד קשה דקאמר ול"צ קרא לרבויי דאין דרך הגמ' נסתור דבריו כיון שלא הוזכר הק"ו בגמ' דידן אין זה קושיא כ"כ ונ"ל לה"ד לפי' זה דבע"כ הא דמרבי י"ג היינו מק"ו דלפניו ולאחריו קורין אבל אי אמרינן דא"ק לפניו אין לנו שיה' בו והא דא' י"ג זמן קהילה היא לאו למימרא דמה"ט ראוי לקריאה אלא ה"ק דא"אל דקרא מרבה לי"ג שהוא ל"ד לי"ד וט"ו וכדפי' דאם אית' דהא דקאמ' זמן קהילה היא למימרא דמה"ט ראוי' לקריאה וכדפי' רש"י ור"ת ולה"ט אפי' את"ל דא"ק בי"א ובי"ב דלפניו אפ"ה בו קורין דהא לא תליא קריאת י"ג בקריאת ימים שלפניו ולאו משו' לתא קריאת ימים שלפניו מייתינן לי' לתורת קריאה תקשה לך מאי פריך בסמוך ואימא שיתסר ושבסר כוון דמ"מ י"ג בר קריאה הוא משום זמן קהילה וקיי"ל מיוה"כ ליוה"כ ל"ד כדתנן במתניתין ודמפ' בגמרא לקמן קריאה בשבסר המ"ל:
ואימא תריסר ותליסר. ק"ל למאן דמפי' דקולא דאקדומי ליוה"כ לכפרי' דלמוקפין נמי איתקין כדפי' במתני' אדפריך ואימא תריסר ותליסר שהן ימים מחודשים שאינן נכתבין בספר ה"ל להקשות אימא י"ג וי"ד ואי משום די"ד כתב בספר היינו לפרזין ורבויא אתא לכפרים של מוקפין תרי יומא י"ג וי"ד ואי משום דא"כ הקדמת מוקפין ב' ימים ושל פרזי' אינו אלא יום א' י"ג בלבד ואע"ג דלפי המסקנא דרבי נמי י"א לקריא' כפרים קא קדים התחלת זמן הקדמה של פרזים שהוא י"א לזמן של מוקפין דבדידהו הקדמת י"א למ"ל כיון דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן כדפי' במתני' בהא ל"ל בה כיון דמשך זמן הקדמה של זה וש"ז שווין שהן ד' ד' ימים לזה מי"א עד י"ד ולזה מי"ב עד ט"ו ואי משום דקדים זמן הקדמה של זה לשל זה ל"ל בה דהא בעיקר זמן הכתוב בספר של זה קדים לט"ו ש"ז אבל א"א דהקדמה ליתא אלא י"ג וי"ד ולמוקפין בלבד א"כ הקדמת פרזים אינו אלא יום א' תקשה מ"ש שלהם אינו להם הרווחה להקדים אלא יום א' ואלו למוקפין ב' ימים אין זה קושי' דהא אפי' למאי דר"ל דהקדמת הכפרי' המה י"ב וי"ג אכתי משך זמן מוקפין יותר שלהם זמנה י"ב עד ט"ו שהן ד' ימים ושל פרזים אינו אלא ג' ימים בלבד שהן מי"ב עד י"ד אלא ע"כ אין קפידא בזה אבל לפי' התוס' דלא רבי הקדמת כפרים אלא לפרזים אבל למוקפין לא ניחא דמהשתא בע"כ כי דבי ב"י להקדים היינו י"ב וי"ג דקדי' לי"ד של פרזים וה"נ ק"ל להני דמפרשי דקרא רבי קריאת יום הכניסה אף למוקפין מהא דפריך בסמוך אימא שתסר ושבסר אמאי פשיטא ליה דאי אמרינן לאחר הו' י"ו וי"ז דילמא הו' ט"ו וי"ו אע"ג דלמוקפין אינו אלא יום א' וקרא ע"כ ב"י מרבי נימא דהני ב"י לא רבי אלא לפרזים בלבד אבל לא למוקפין דבשלמא לפי' התוס' דלא רבי יום הכני סה אלא לפרזים ולא למוקפין ניחא דא"א לאחריו רבי בע"כ הני ב"י דרבי הני י"ו וי"ז כגון בחל י"ד בג' ה"ל יום הכניס' שלה י"ו א"נ בחל בשבת ה"ל יום הכניסה של ב' בי"ו ובחל בע"ש ה"ל יום הכניסה של ב' בי"ז דהשתא כיון דזמן קריאת פרזים הוי ד' ימים דאפי' חל י"ד בע"ש דהוי יום הכנסה של ב' בי"ז אפ"ה קורין בו ואיכא למיתלי בטעמא הא דהקילו לפרזים לאחר מפני שמספיקין מי' ומזון לכרכים וכדאמ' אבל א"א דהני תרי יומא דרבי ט"ו וי"ו אבל י"ז לא בחל י"ד בע"ש ליכא למיתלי בטעמא הא דהקילו להו ואי משום שמספיקים הוי להו לאקלוי לקור בי"ז נמי ואכתי אינו מיום הכניסה ליוה"כ דל"ד לי' כדאמ' לקמן דהא בחל י"ד בע"ש ה"ל יוה"כ דלאחריו בשני דה"ל י"ז מש"ה פשיט' לי' להמקשה דאי אמרינן לאחר בע"כ הם י"ו וי"ז דא כא למיתלי בטעמא אבל אי לא רבי י"ז אלא לט"ו וי"ו לבד אין טעם לדבר ואע"ג דלעיל פריך ואימא י"ב וי"ג אבל י"א לא ואע"ג דאי י"א לא ליכא למיתלי בטעמא דמספיקין דא"כ י"א בחל י"ד בא' בשבת נמי לק"מ דכל כמה דלא ידע לה"ט די"ג זמן קהילה לכל היא ול"צ לרבוי בע"כ א"א למיתי ברבוי דוקא אלא ב"י בלבד דזמניהם דומיא דזמנם א"נ מימים כימים וא"א לרבות אלא ב"י דומיא דימים המפורשי' שהן ב"י אבל בי"א לא ואע"ג דא"א למיתלי בטעמא מ"ט י"א לא מ"ש מי"ב וי"ג אפ"ה א"א לרבות יותר מב"י אע"ג דלא ידעינן טעמא מאי אבל אי אמרינן דהני ב"י דרבי קרא לאחר הן ולא להקדים ניחא טפי לומר דהני ב"י המה מחודשים לגמרי שאינן מפורשים בספר שהן י"ו וי"ז דהשת' איכא למיתלי בטעמא מלומר שהן ט"ו וי"ו אבל לא י"ז דהשתא ליכא למיתלי בשים טעם וגם המקשה למאי דר"ל דהני ב"י דרבי לאחר הן ולא להקדים בע"כ מוכרח להעמיד זמן הקריאה על ד' ימי' דאי אינו אלא ג' ימים בע"כ מסתבר טפי דלהקדי' רבי דהשתא איכא למיתלי בטעמא דהא ה"ל ד' ימים לבתר דמשני י"ג זמן קהילה לכל היא ול"ל לרבויי הלכך לפי' התוס' ניחא אבל למאן דמפרש דקולא דיו"הכ רבי אף למוקפין והא אפי' למאי דמקשה ואימא שתסר ושבסר אינו אלא ג"י למוקפין מט"ו עד י"ז מהשתא לאו בטעמא מפני שמספיקין תלי' מילתא דא"כ ניתיב למוקפין רווחא טפי עד י"ח בחל ט"ו בע"ש שיקרו ביוה"כ של שני בשבת שלאחריו דה"ל י"ח וכיון דלאו בטעמא תלי' מילתא הל"ל דלא רבי קרא אלא ט"ו וי"ו לחוד ולפרזי' דה"ל לדידהו ב"י יותר מהמפורש בקרא להדיא ולמוקפין יום א' מהמפורש וע"ק כיון דא"א דהני ב"י דרבי קרא היינו בלאחריו ובע"כ לאו בטעמא תלי מילתא כיון דליתא למוקפין אלא ג"י בלבד בחל ט"ו בע"ש א"כ מאי ק"ל דלמא לאחר רבי הא ודאי ניחא טפי לומר דלהקדים רבי דאיכא נמי רווחא מוקפין ד' ימים דלבתר דשני די"ג זמן קהילה כל היא ול"צ לרבוי שהן מי"ב עד ט"ו כמו לשאינו מוקפין ד"י מי"א עד י"ד דאיכא למיתלי בטעמא אבל לא לאחר דליכא למיתלי בטעמא אבל לפי הכל ניחא:
זו דברי ר"ע דדריש זמן זמנם זמניהם אבל חכ"א וכו'. נ"ל הא דנקט דדריש זמן זמנם בכדי נקט לה דודאי כ"ע זמן זמנם דרשי דנ"ל מהא לקמן דזמנו שלזה אינו כזמנו של זה ולא פליגי אלא בדרש זמניה' לחוד דרבנן לא דרשי' לי' איידי דנקט לעיל הכי ה"נ נקט לה הכי:
אלימא אדר"ע אפילו בזה"ז נמי איתא להא תקנתא. פירש"י דהא ר"ע בזה"ז וקאמ' דמקדימין וק"ל מה בכך מכל מקו' אפשר דקמ"ל דין קריאת הכפרים בזמן הבית וכדאמר בעלמא סדר קדשים לא ניתנו אלא דרוש וקבל שכר ועוד דקאמ' אלא לאו רבנן ופירש"י דהוי מקמי ר"ע א' א"כ עיקר חסר מן הספר דלא הל"ל רבנן סתמא אלא רבנן דהוי מקמי ר"ע כיון דעיקר הקושי' בהא תליא ובחי' הרשב"א נמי הקשה דהא ד"ע בזמן הבית נמי הוי וחתנו דבן כלב' שבוע הי' והרשב"א בשם התוספ' פי' דדייק לה דר"ע בזה"ז איירי מדמפליג בסיפא בין מקים שנכנסין בב' ובה' לא"נ ולא מפליג בין לפני הבית לזה"ז ש"מ דאפילו בזה"ז נמי איתא וכדדייק מינה ר"א בסמוך ואני או' דא"א לתרץ קושי' בקושי' חברתה דהא דר"א גופא קשיא מנ"ל למידק מהא דאפילו בזה"ז נמי איתא וכמש"ל אבל למאי דפי' במתני' דהאי לא פחות ול"י לאו אימי חדש קאי וכדפירש"י אלא אה' ימים שהם מי"א עד ט"ו קאי וקמ"ל דלעולם א"ק פחות מה' ימים הללו אפי' בזה"ז א"ש הא דקאמר אלימא ר"ע אפי' בזה"ז נמי דהא מוקמת למתני' כר"ע ובמתני' תנינן לא פחות לאתויי לזה"ז אלא לא רבנן דנא שמעינן להו דבזה"ז נמי וה"נ יש לפ' בסמו' בדרב אשי מקום שנכנסין אפי' בזה"ז נמי דהאר"י אימתי מקום שנכנסין בשני ובחמישי מתני' היא לקמן (דף ה) אמשנתינו דמגילה נקראת בי"א בי"ב כו' לא פחות דמשמע אפילו בזה"ז קאי ועלה קאמר אימתי דמשמע דמודה בכולה מתני' אלא שבא לחדש הא לחוד דמקום שא"נ א"ק אלא בזמנו והשתא תקשה אברייתא דאר"י אבל בזה"ז כו' מ"מ אכתי ק"ל בין לפירש"י בין למאי דפ' מאי פריך ר"י אליבא דמאן לימא ר"י טעמא דנפשי' קא' והרי מצינו בהרבה מקומ' ר"ע חולק עם ר"א ור"י שהי' רבותיו ורבי עם רשב"ג שהי' אביו ורבו והרבה כן ול"ל דהכא אליבא דר' יוחנן קיימינן והא איהו ס"ל בפ' ז"ב (דף כ"ה) כ"מ שאמר ר"י אימתי אינו אלא לפ' ד"ח ולפי"ז לרמי ב"ח דס"ל אימתי דר"י לחלוק לק"מ ולא איתותב ר"י הכא אלא למאי דס"ל הא ליתא ושתי תשו' בדבר חדא דע"כ ל"ק ר' יוחנן אימתי דר"י לפ' אלא במתני' אבל בבריית' מודה דלחלק כדפי' התוס' ספ"ז דעירובין (דף פב) והא בריית' היא ועו' הא ההוא ברייתא איכא דתניא לה כר' יוסי ב"י כדאמר בסמוך א"כ אמאי איתותב ר' יוחנן דילמא איהו נמי כר"י ב"י תני לה דהכי דווקא וכדמסיק ר"א ואימתי דידי' לא שמעינן לשום אמורא שיאמר דלפרש ד"ח בא אלא לחלוק כאימתי דכולהו תנאי והשתא י"ל דטעמא דידי' קאמר וחולק על ר"ע וחכמים דר"ע ובדוחק גדול יש ליישב זה וא"נ:
אבל בזה"ז הואיל ומסתכלין בה. פרש"י הכל צופים למקרא מגילה וא' י"ד באדר קרינן המגילה נשאר לאדר ט"ו יום וט"ו לניסן פסח ואם תקדים קריאתם יעשו פסח לסוף ל' יום לקריאתם ונמצא אוכלים חמץ בימים אחרונים של פסח וק"ל מדתנן לקמן (דף ה) אף על פי' שא' מקדימן מותרין בהספד ותענית א"כ מוכת מילתא דיום הקריאה לאו פורי' הוא מדמותר בהני ומיום י"ד דאסור בהספד ותענית ימנה ל' יום עד הפסח וכ"ת דלא מוכח מילתא משום דבסוף פ"ב דתענית (דף יח) פריך אהיא דתנן דמקדימן מותרין בהו אימת אי דקרו בתליסר יום נקנור הוא אי דקרו בתריסר יום טוריינוס היא אלא דקרי בחדסר ורצה להוכיח מהא דס"ל כר"מ דא' התם לפניהם מותר ולא כר"י דאסור והשתא א"ל דר"י דהכא בר' יוסי ס"ל דאוסר נמי לפניהם וא"כ לא מוכח מילתא כיון דכל ימי הקדמה דהיינו י"א י"ב י"ג בלא"ה נמי אסורין בהו"ת ואע"ג דמסיק התם דבני י"ד דקרו בתריסר ואי משום יום טוריינוס ב בטולי בטלו הואיל ונהרגו בו שמעי' ואחי' ואי משום יום שלפני נקנור השתא איהו גופא בטלהו משום יום שלפני נקנור ניקם ונגזור י"ל כיון דאם חל יוה"כ בי"ג דאסור אכתי בהפסד ותענית משום יום נקנור לא מוכח מילתא א"א לקרות בו ותו א"ק אפי' בי"א וי"ב אע"ג דמוכח מילתא וא"א לבא לידי תקלה דיה"כ לחצאין לא תיקנו רבנן וכ"ש כיון דבטלו יום י"ג דסמוך לי"ד ועוד דאלים טפי וכדאמר' י"ג זמן קהילה לכל הא ול"צ לרבוי י"א וי"ב דלא אלימא ורחוקי' מעיקר הקריאה שהם י"ד וט"ו שתתבטל הא ליתא דלפי"ז ע"כ ר"י דא' בזה"ז דהיינו לאחר חורבן הבית בגלות הארץ א"ק אלא בזמנ' משום תקלה הואיל ומסתכלין בה כר"מ ס"ל דא' בפ"ק דר"ה (דף יח) דלא בטלו מגילת תענית ואפי' בזה"ז אסור ולא מוכח מילתא ואיכא למיחש לתקלה דאלו לר' יוסי דא' התם בזמן שאין בה"מ קיים מותר ל"ל בה דהא ל"ל לתקלה כיון דכל ימי הקדמה מותרין בהו"ת מוכח מילתא א"כ מאי פריך לר"י אליבא דמאן אלימא אליבא דר"ע אפי' בזה"ז איתא להאי תקנת' הא ר"י כיון דחייש לתקלה ע"כ כר"מ ס"ל וא"ל דר"ע כר"י ס"ל דבזה"ז בטלה מג"ת ותו ליכא למיחש לתקלה מש"ה אפי' בזה"ז איתא להקדמה דכפרים ועק"ל על פירש"י הא בלא"ה איכא הוכחה טפי דיום הקריאה של יוה"כ לאו פורים הוי דהא שמחה אינו נוהגת אלא בזמנו כדאמ' לקמן (דף ה') וה"ה לשלוח מנות וכ ש למאן דס"ל לקמן דפורים אסור בעשיית מלאכה דאין אסור אלא בי"ד ולא ביום הקריאה דמוכח מילתא טפי וליכא למיחש לתקלה ובדוחק יש לישב פירש"י דאפ"ה לא מוכח מילתא כולי האי וחיישינן לתקלה ואין זה נכון. אבל יש מפרשים הואיל ומסכלין בה כלומר הואיל ועיניהם של עניים נשוא' למקרא מגילה לחנק להן מעות פורים ביום הקריאה כדאמר לקמן (דף ד') א"ק אותה אלא בזמנה שאם יקראו קודם זמנה יחלקו להן בו ביום ויוציאו המעות קודם י"ד ולא יהי' להם במה לשמוח בי"ד דשמחה א"נ אלא בזמנה כדאמר התם והא דאמר בזה"ז משו' דעניות מצוין ויס"ג הואיל ומסתכלין בה פי' בזה"ז שאין יכולין להעמיד בדתם ובאין לידי סכנה א"ק אותה אלא בזמנה ופ"א נ"ל עיקר וכ"פ הרי"ף:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |