ערך/ממזר

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי TriangleArrow-Left.png ממזר

ספק ממזר[עריכה]

דינו[עריכה]

מחלוקת רבנן ור"א במתני' (קידושין עד.): לרבנן מותר [לבד משתוקי בישראל שאסור מדרבנן], ולר"א אסור.

לדעת האוסרים - בפשטות איסורו מדאורייתא, אך עי' תוס' הרא"ש (קידושין עג.) דהוא מדרבנן.

גדר ההתר[עריכה]

כתב המהרי"ט (ח"ב יו"ד סימן א) דספק ממזר מותר בתורת ודאי, ונפקא מינה שמותר בבת ישראל ובממזרת כאחד אף דהוה תרתי דסתרי.

נגד רוב[עריכה]

כתב הפני יהושע (קידושין עג.) שהתר ספק ממזר הוא אף כשיש רוב לאיסור.

ובשב שמעתתא (ש"א פ"א) למד בדבריו שבין ברובא דאיתא קמן ובין ברובא דליתא קמן ספק ממזר מותר. והקשה מהמבואר בחולין (יא:) שמקור דין רוב הוא מחיוב מכה אביו שאין אנו אומרים שמא אינו אביו מחמת רוב, ואם כן כל מוחזקות הבן כבן לאביו הוא מכח רובא ואם ספק ממזר אף במקום רוב מותר הרי לא משכחת לה קהל ודאי.

ומשום כך חלק וכתב שבמקום רוב לאיסור ספק ממזר אסור. ובמקום אחר (ש"ב פט"ו) כתב לחלק דברובא דליתא קמן ספק ממזר אסור, ובדאיתא קמן שהמיעוט לפנינו ואין הולכים אחר הרוב אלא מגזירת הכתוב דכל דפריש מרובא פריש, באופן זה ספק ממזר מותר. וכ"כ בהגהות אמרי ברוך (ש"ש שם) ובקובץ שיעורים (קובץ שיעורים ח"ב סימן מה) ליישב קושיית הש"ש הנ"ל על דברי הפני יהושע, שאף הוא לא נתכוון אלא לרובא דאיתא קמן[1].

והקהילות יעקב (קידושין סימן לו) תמה על עיקר החילוק מאי שנא רובא דליתא קמן מרובא דאיתא קמן, הלא אף ברובא דליתא קמן איכא למיעוט רק שאינו לפנינו וע"כ שאין הולכים אחר הרוב אלא מגזירת הכתוב כברובא דאיתא קמן.

ובחזון איש (? סימן א סקי"ג) הביא מדברי הרשב"א בקידושין (עג.) שברוב פסולים הוה ליה ממזר ודאי ואסור, ואיירי ברובא דאיתא קמן. וכן העיר הבית מאיר (אה"ע סימן ד).

ובשו"ת רבי יעקב מליסא (אה"ע סימן נז) כתב להפך, שברובא דאיתא קמן הוי ודאי ממזר ואסור וברובא דליתא קמן הרי הוא ככל ספק ממזר המותר.

נגד חזקה[עריכה]

בפרי חדש (יו"ד סימן קי) מבואר שאף במקום שיש חזקה לאיסור ספק ממזר מותר. והפני יהושע (קידושין עג.) למד בדבריו שדין זה הוא אף בחזקה גמורה. וכן מבואר בקרן אורה (יבמות לז:) שאף שיש חזקה לאיסור הוי ספק ממזר ומותר.

אמנם השב שמעתתא (ש"א פ"א) כתב שהפרי חדש לא איירי בחזזקה גמורה, אך במקום שמוחזק ממש לאיסור הרי הוא ודאי ממזר ואסור. וכן הוכיח בקובץ שיעורים (כתובות אות עד) מתוספות (כתובות כו: ד"ה אנן).

ספק בספק[עריכה]

בספק ממזר וספק ממזרת - למה אין אומרים שמותר מכוח *ספק ספיקא (שמא שניהם כשרים, ואם תמצא לומר שהוא ממזר, שמא גם היא ממזרת) - עי' תשו' מוצל מאש למהר"ח אלפנדרי (סי' יג) ושו"ת רבי עקיבא איגר (ח"א סי' ו)[2].

פסול 'ממזר' בולד חציה בת חורין[עריכה]

עי' חדש על ה(מ)דף (גיטין מג).

ממזר לא חי[עריכה]

איזה ממזר חי ואיזה לא חי ואיזה חי עד ג' דורות - עי' חדש על ה(מ)דף (יבמות עח)[3].



שולי הגליון


  1. ועי' רווחא דשמעתתא (ש"א פ"א) שתמה מנין לש"ש שהפנ"י איירי אף ברובא דליתא קמן עד שמקשה עליו מדברי הגמרא בחולין.
  2. הובאו במיזם חדש על ה(מ)דף (ראש השנה כט).
  3. ועי' חובות הלבבות (שער התשובה פ"י) כי מי שעבר עבירה מן העבירות שהתשובה מהם קשה, כשיקבל עליו גדרי התשובה בכל תנאיה אשר בכחו ויכלתו, הבורא מקל עליו תשובתו, ומי שהוליד מאסורה, יכרית הבורא את זרעו. ומפרש בספר סידורו של שבת (שורש ו, ענף ב, עלה א) שהבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, כל זמן שהממזר בעולם, אז חרון אף בעולם, אם לא שימות הממזר בלא זרע של קיימא, ואך אעפ"כ לא ימנע אדם עצמו מן התשובה, כי זהו חסדי המקום עלינו, אם בכל לבו שב אל ה', הנה הוא יעשה תשובה לפי כוחו באמת, וה' הטוב המוחל לו על חלקו יודע שלבו נתן באמת לתקן העבירה ורוצה לתקן הכל ורק שאין סיפוק בידו, על כן זאת עושה הקב"ה עמו להעביר העבירה מן הארץ להמית הממזר, ואז נתבטלה העבירה מכל וכל.
מעבר לתחילת הדף