אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/גיטין/מג

יום רביעי ט' תמוז תשפ"ג - מסכת גיטין דף מג

פסול 'ממזר' בולד חציה בת חורין

קושיית התוספות שח"ע חב"ח ישא ממזרת

בגמרא בגיטין (מג:) אמר רב הונא בר קטינא א"ר יצחק, מעשה באשה אחת שחציה שפחה וחציה בת חורין, וכפו את רבה ועשאה בת חורין. ומבררת הגמרא: כמאן כרבי יוחנן בן ברוקה, דאמר, על שניהם הוא אומר "ויברך אותם אלקים ויאמר וגו' פרו ורבו ומלאו" וגו' [- דהיינו שאשה מצווה אף היא על פריה ורביה, ולכן כפו את רבה לשחררה כדרך שכופין את רבו של חציו עבד וחציו בן חורין, כדי שתוכל לקיים מצות פו"ר]. ודוחה הגמרא: אמר רב נחמן בר יצחק, לא, מנהג הפקר נהגו בה. דהיינו שכיון שלא היתה מיוחדת לאיש, שהרי אסורה על בן חורין ועל עבד, נהגו בה מנהג הפקר בזנות, ומשום כך כפו את רבה לשחרר ולא מחמת מצות פריה ורביה.

והנה במשנה (מא.) שנינו: מי שחציו עבד וחצי בן חורין, עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, דברי בית הלל. בית שמאי אומרים, תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם. לישא שפחה אי אפשר שכבר חציו בן חורין, בת חורין אי אפשר שכבר חציו עבד. יבטל, והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר 'לא תוהו בראה לשבת יצרה'. אלא מפני תיקון העולם, כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכו'.

והתוספות (מא. ד"ה לישא) הקשו מדוע לא ישא אותו חציו עבד וחציו בן חורין, ממזרת, שהרי בין צד עבדות שבו ובין צד בן חורין שבו מותר בממזרת, צד עבדות כפי שמבואר בקידושין (סט.) שיכולים ממזרים להיטהר על ידי שממזר נושא שפחה והולד עבד ומשתחרר והוא כשר. וצד בן חורין מותר בממזרת כמו ששנינו (שם) חרורי וממזרי מותרין לבוא זה בזה. ויישבו התוספות: ואומרת רבינו תם דאין זו תקנה להרבות ממזרים בישראל, ע"כ.

יסוד התוספות שמי שאינו בר קידושין בשום מקום אין בנו מתייחס אחריו

ועוד אמרו בגמרא (שם מג.) אבעיא להו מי שחציו עבד וחציו בן חורין, שקידש בת חורין, מהו. ושורש הספק הוא בדינו של בן ישראל שאמר לבת ישראל התקדשי לחציי או חצייך מקודשת לי, שהדין הוא שאם אמר 'התקדשי לחציי' מקודשת, כיון שאשה זו ראויה לכולו וכוונתו רק שרוצה לשאת אשה מלבדה, ואם כן בחציו עבד שאינה ראויה אלא לחציו, שמא אינה מקודשת. ומאידך אם אמר 'חצייך מקודשת' אינה מקודשת כיון ששייר בקניינו, אבל כאן שלא שייך בקניינו אלא החיל הקידושין ככל האפשר, בחציו בן חורין, שמא תתקדש.

ומביאה הגמרא ראיה לנידון זה: תא שמע, המית [- שור] מי שחצי עבד וחציו בן חורין, נותן חצי קנס [- שלושים של עבד] לרבו, וחצי כופר ליורשיו. ואי אמרת קידושיו לאו קידושין – יורשין מנא ליה. והתוספות (ד"ה ואי) תמהו: תימה, דמה תולה יורשין בקידושין, והלא בנו מן הפנויה יורשו... ואפילו בנו ממזר מערוה דלא תפסי בה קידושין תנן בפרק שני דיבמות (כב.) דהוי בנו לכל דבר והיינו ליורשו. ואדרבה תוספות מוסיפים שאילו תפסי קידושין על חציו בן חורין יש טעם להחמיר יותר, שהרי צד העבדות משתמש באשת איש.

ויישבו התוספות: ויש לומר דסבר הש"ס דאם איתא דלאו בר קידושין הוא, אין בנו מתייחס אחריו. ולא דמי לעריות דתפסי בה קידושין לעלמא, אבל האי דלאו בר קידושין הוא בשום מקום, אין הבן מתייחס אחריו, עכ"ד.

תמיהת הטורי אבן שבחציה בת חורין תנשא לממזר ויהיה הולד עבד גמור

ובגמרא שם אמרו עוד: אמר רבא, כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת, כך חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה, אין קידושיה קידושין. ודן הטורי אבן (חגיגה ב: באבני מילואים) שלפי המבואר בדברי התוספות שחציו עבד וחציו בן חורין, כל כמה שאין בו תפיסת קידושין בשום אופן, אין בנו מתייחס אחריו. והרי הוא כעבד גמור. אם כן הוא הדין בחציה שפחה וחציה בת חורין, לדעת הסובר שאם נתקדשה אין קידושיה קידושין, אם כן וולדה כשפחה גמורה, ואף אם נשאת לממזר יהיה הולד עבד, וכדעת רבי טרפון שיכולים ממזרים להיטהר על ידי שנושא ממזר שפחה וולדה עבד. והוא הדין חציה שפחה לדעת התוספות שכיון שלא תפסי בה קידושין אין הולד מתייחס אחרי צד הבן חורין שבה והרי הוא עבד גמור כמי שנולד משפחה גמורה.

מעתה תמה הטורי אבן, מדוע כפאו את רבה של אותה חציה שפחה וחציה בת חורין לעשותה בת חורין, בין לפי ההוה אמינא בגמרא שעשו זאת משום 'פריה ורביה', ובין למסקנתה שעשו כן משום ש'מנהג הפקר נהגו בה'. הרי לכאורה אפשר לה להינשא לממזר. והרי באופן זה אין עוד מקום ליישוב רבינו תם ש"אין זו תקנה להרבות ממזרים בישראל" - שהרי אדרבה ממעטת את הממזרים כי שפחה היא מקוה טהרה לממזרים. ואף שרבי אליעזר חולק על רבי טרפון וסובר שוולדה הוא עבד ממזר אפילו בשפחה גמורה וכל שכן בחציה בת חורין, ואם כן יש כאן ריבוי ממזרים, אך הלא ההלכה היא כדעת רבי טרפון, ואם כן אליבא דהלכתא לא היה צריך לכפותה לא משום פריה ורביה ולא משום מנהג הפקר שנהגו בה.

על אותה הדרך מוסיף הטורי אבן ותמה על המבואר בגמרא בגיטין (לח.) במעשה בההיא אמתא דהוי עבדי בה אינשי איסורא, ואמר אביי אי לאו דאמר רב יהדוה כל המשחרר עבדו עובר בעשה, הוה כייפנא למרה וכתב לא גיטא דחירותא. ורבינא אמר, כי הא מודה רב יהודה משום מילתא דאיסורא, ע"כ. וקשה כנ"ל למה לי לשחררה, הלא אפשר לה להנשא לממזר, ואין כאן ריבוי ממזרים כפי שנתבאר שאדרבה בניה עבדים גמורים והיא ממעטת את הממזרים. ואין לומר שאכן מחמת הדין היה ראוי להשיאה לממזר, אלא שמעשה שהיה כך היה ולא היו שם ממזרים מצויים לישא אותה. כי מלבד שדוחק לומר כן, הרי שפוסקי ההלכות פסקו כן וקבעו הלכה לדורות, ומשמע שהוא דין אליבא דהלכתא ולא רק מחמת מעשה שהיה כך היה.

דעת האמרי ברוך שהולד יהיה ח"ע וחב"ח ודעת החת"ס ששוב יהיה ממזר

ובתוך דבריו נקט הטורי אבן שחציה שפחה וחצי בת חורין שתנשא לממזר, יהיו בניה עבדים גמורים, מאחר וחציה הבן חורין אין לו חייס כיון שאין בה תפיסת קידושין. ובהגהות אמרי ברוך על הטורי אבן כתב: לא ידעתי מנא ליה שוולד חציה שפחה וחציה בת חורין יהיה כולו עבד או שפחה, והשכל שופטת כמו שהיא ח"ש חב"ח, כן וולדה, עכ"ד. וביפה מראה העיר שלכאורה הגהתו אינה על דחיה לעיקר דברי הטורי אבן, כי סוף סוף כיון שאין הבן ממזר אין כאן ריבוי ממזרים, ורק שהטו"א נקט שהולד יהיה עבד ועל זה חלק האמרי ברוך ונקט שהולד יהיה כדין האם - חציו עבד וחציו בן חורין.

אמנם החתם סופר (גיטין מא: סוד"ה כופין) כתב לדחות עיקר דברי הטורי אבן, ולדבריו הולד הנולד מממזר וחציה שפחה וחציה בת חורין, יהיה 'חצי עבד וחצי ממזר' וכיון שישתחרר הרי הוא חצי כשר וחצי ממזר - ושוב אין כאן תקנה שבכך מרבה ממזרים בישראל. ובמק"א (ב"ב יג. ד"ה בן חורין הו"ד במהדו"ח בהמשך הסוגיא) מוסיף החתם סופר ומביא ראיה לדבריו, וזאת מדין שפחה חרופה, שכן בגמרא בכריתות (יא.) מבואר ששפחה חרופה לדעת רבי עקיבא היינו מי שחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת. וברמב"ם (איסו"ב פ"ג הט"ו) כתב - וכך מבואר בגמרא שם - שאם היא קטנה והוא גדול הרי הוא פטור. ולכאורה תמוה כיצד תתכן קטנה שתהיה מאורסת, הרי קטנה אביה מקבל קידושיה ולא היא וכאן אין לה אב כיון שהיא שפחה שחציה משוחררת. אלא ודאי האופן היחיד שבו יתכן שפחה חרופה קטנה, הוא באופן שכבר אמה היתה חציה שפחה וחציה בת חורין, והיא נולדה ממנה וקיבלה את דינה - חציה שפחה וחציה בת חורין - ואביה קיבל עבור הצד חורין שבה קידושין. וכיון שבאופן זה הבת נעשית אף היא חציה שפחה וחצי בת חורין, אם כן הוא הדין כשנשאת לממזר הרי הולד חצי עבד וחצי ממזר.

ביאור הבין המשפתים שלפסול ממזרות לא בעינן התייחסות לאב ורק 'שם עבד' מפקיעו

בספר בין המשפתים (חגיגה סימן ב) כתב לחדש שבאמת שם ממזר שייך גם בולד שפחה, שכן לענין פסול ממזרות לא בעינן להתייחסות לאב, אלא פסול ממזרות תלוי בביאה הפוגמת. ומה שיכולים להיטהר ממזרים על ידי שנושא שפחה והולד עבד, גדר הדין הוא שכל שחל על הולד 'שם עבד' זה עצמו מפקיע מגופו שלא יחול עליו 'שם ופסול ממזרות'. וראיה לדבר מדעת רבי אליעזר הסובר באמת שממזר הבא על השפחה הולד ממזר, אף שאין ייחס לולד שפחה, וזאת משום שפסול ממזרות אינו זקוק להתייחסות לאב ודי בביאה הפוגמת ליתן שם ממזר לבן, אלא שרבי טרפון האומר שהולד עבד סובר כנ"ל ש'שם עבד' שבולד שפחה מפקיע 'שם ממזר' שלא יחול בו.

ולפי זה כשנבוא לדון בחציו עבד וחציו בן חורין, אף אם ננקוט כמו שכתבו התוספות שכיון שאין לו קידושין אין זרעו מיוחס אחריו, הרי מכל מקום כלפי הצד חירות שבו, אין בו 'שם עבד' של 'עם הדומה לחמור' ומה שאין קידושין תופסין בו הוא מצד 'איש ולא חצי איש' 'אשה ולא חצי אשה', ולפי זה אף שאין הולד מתייחס אחריו כיון שאין קידושין תופסין בו, אך עם זאת כלפי פסול ממזרות, עדיין יתפוס בולד שם ממזר, שהרי כפי שנתבאר אין שם ממזר צריך התייחסות לאב וכל המונע ממנו לתפוס בולד הוא מה שיש על הולד 'שם עבד', אך כיון שבחציו בן חורין אין הפקעה בגופו, כי לא חל על חציו זה דין 'עם הדומה לחמור', אם כן יהיה באמת חציו ממזר.

מעתה מיישב הבין המשפתים את קושיית הטורי אבן, מדוע יכפו את רבה של החציה שפחה וחציה בת חורין לשחררה, הלא יכולה היא להינשא לממזר, ואין כאן ריבוי ממזרים כיון שאין בה קידושין ואין זרעו מיוחס אחריו. אמנם לפי מה שנתבאר מיושבת הקושיה, כי באמת אף שאין לה קידושין ואין זרעו מיוחס אחריו, מכל מקום הצד חירות של הולד, נעשה לחצי ממזר - כי בצד זה אין דין 'עם הדומה לחמור' וממילא אין בו הפקעה ל'פסול ממזרות', וכיון ש'ממזרות' אינה תלוי בהתייחסות אל האב אלא בביאת ממזר הפוגמת, ממילא יהיה הולד חציו עבד וחציו ממזר, ושוב אין זו תקנה להרבות ממזרים.

דעת התפארת יעקב שהולד יהיה חצי ממזר כיון שלחציה שפחה אין ייחס כי אין לה תפיסת קידושין

גם בתפארת יעקב (מג. ד"ה בא"ד אין זרעו) כתב שכל דברי התוספות שאין זרעו מתייחס אחריו והולד עבד, היינו בחציו עבד הבא על בת ישראל, אבל ממזר הבא על חצי שפחה יהיה חצי ממזר. וביאר דבריו, שהרי התוספות העמידו דבריהם בחציו עבד וחציו בן חורין שאין בו תפיסת קידושין אף בעלמא, שמחמת כן אין הולד מתייחס אחריו. אבל בממזר הבא על חצי שפחה, הרי לכאורה אין טעם לומר שיהיה הולד כמותה לגמרי, שכן חציה שפחה אין לה תפיסת קידושין בשום מקום ולדברי התוספות דבר זה גורם שלא יהיה חייס לולד, ומה שישראל שבא על שפחה ולדה כמותה אין זה משום 'חייס' אלא כיון שהוא 'במינה', שכיון שבא ממנה דינו כמותה.

אך כל זה בשפחה גמורה, אבל במי שחציה בת חורין הרי כלפי החצי בן חורין אין טעם לומר שיהיה עבד, שהרי כלפי זה אין כאן 'במינה', כיון שהאם אינה שפחה גמורה. ולייחס את החציו בן חורין לשפחה, אין לייחס, שהרי אין בה תפיסת קידושין. וכיון שכן הרי אי אפשר לייחסו לאמו, ועל כרחנו יש לנו לייחסו לאביו, וכיון שאביו ממזר, יהיה גם הולד חציו ממזר.