תורה תמימה/במדבר/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
רש"י אברבנאל
|
תורה תמימה 
במדבר א
ב[עריכה]
למשפחתם לבית אבתם. מכאן דמשפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה [א]. (ב"ב ק"ט ב׳).
נא[עריכה]
והזר הקרב יומת. אמר ליה ההוא עובד כוכבים להלל, מקרא זה על מי נאמר, אמר ליה, אפילו על דוד מלך ישראל [ב]. (שבת ל"א א׳).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ טעם הדבר פשוט משום דהגברים הם בוני העולם וישובו, ואשר על כן נקראו הזכרים בשם בנים על שם בנין, וכמ"ש בתנחומא פ' בראשית והובא ברש"י שם (ה' כ"ח) ויולד בן שממנו נבנה העולם, וכתב הרלב"ג בפ' אמור דלכן לא יקרא הנפל בשם בן מפני שהוא אינו בונה העולם. ומטעם זה דרשו בירושלמי פסחים פ"ב ה"א על הפסוק וילדה זכר לרבות המת, והיינו מדלא כתיב וילדה בן שאז היה במשמע דוקא חי שהוא בונה. ומפני כל זה בהשתלשלות בנין הדורות נקראת המשפחה על שם האב ולא על שם האם כמבואר. – וזה נ"מ לכמה דברים, כי מהאי טעמא מבואר בסוגיא כאן דאין אח ואחות מן האם נוחלין ומנחילין משום דכתיב (פ' פנחס) ממשפחתו וירש אותה, וביבמות נ"ד ב' לענין גאולת עבדים דכתיב (פ' בהר) או דודו או בן דודו יגאלנו, קיי"ל דדודו פירושו מן האב ולא מן האם, משום דכתיב שם ממשפחתו יגאלנו, ובקדושין ס"ו ב', כל מקום שיש קדושין ואין עבירה [ר"ל שהקדושין תופסין בהיתר] הולד הולך אחר הזכר, ופירש"י משום דכתיב למשפתותם לבית אבותם, וכפי הנראה פירש כן ע"פ סוגיית הגמרא שם ס"ט א', יעו"ש. וקרוב לומר דמטעם דרשה זו קיי"ל בלאו דלא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית, ולבד דרשה אגדית שיש בענין זה, י"ל משום דהביאה בקהל יונח רק על הגברים שהם מיסדים משפחה וקהל, משא"כ הנשים, כמבואר. וכן יתבאר ע"פ זה מה דקיי"ל בעלמא דאחים מן האב יותר קרובים מאחים מן האם, כמו לענין חליצה וצדקה (פ' ראה בפ' כי יהיה בך אביון מאחד אחיך, ועי"ש לפנינו). וכנגד זה קיי"ל בקדושין ס"ח ב', דאחים מן האם יותר אוהבים זל"ז, אך היכי דאיירי בענין קרבת משפחה אז יתרון לאחים מן האב משום דמשפחת אב קרויה משפחה, והיכי דאיירי לענין רגשי אהבה וידידות אז יתרון לאחים מן האם. ואמנם יש יוצא מכלל זה, ויתבאר אי"ה לפנינו בפ' תצא בענין ממזר בפסוק דור עשירי לא יבא לו בקהל ה', ועיין באה"ע סי' ה' מדינים אלו.
- ↑ בגמרא כאן הובאה אגדה זו בסמיכות למעשה בעובד כוכבים שבא לפני הלל ואמר לו גיירני על מנת שתשימני לכהן גדול, ואמר לו שילמוד מקודם כל התורה, ולמד, וכיון שהגיע לפסוק והזר הקרב יומת, שאלהו מקרא זה על מי נאמר והשיב לו אפילו על דוד מלך ישראל. ומה שתפס לרבותא אפילו מלך י"ל ע"פ מ"ש בכריתות ו' סע"ב לענין הא דכתיב ר"פ תשא באיסור הנאת שמן המשחה ואשר יתן ממנו על זר, דמלך אינו בכלל איסור זה משום דאינו נקרא זר, כיון דמשוח הוא, וקמ"ל דאפ"ה לענין מה שנאסרו כאן בפרשה כלול גם מלך. ומה שתפס דוקא דוד המלך, י"ל שרמז לו גם זה דאע"פ שחביבים גרים להקב"ה [כמבואר במ"ר פ' משפטים ובכ"מ] ודוד מגרים אתא [מרות המואביה], ועם זה הוא גם מלך, ואע"פ כן הוא בכלל והזר הקרב יומת, וא"כ אין לו להגר לקוות להגיע למטרתו שהתנה עמו. גם י"ל בכונת הלשון אפילו דוד מלך ישראל, ע"פ מה שמצינו גביה (דברי הימים א ט״ו:ב׳) אז אמר דוד לא לשאת את ארון האלהים כי אם הלוים כי בם בחר ה' וגו', וזהו שאמר אפילו דוד מלך ישראל, שכן מצינו דנזהר מעשות גם את העבודה השייכה ללוים, ומכש"כ עבודת הכה"ג. והנה קבענו דרשה זו כאן על פסוק זה ע"פ הציון בתו"א בגמ', אמנם באמת יותר היה נכון לקבעה על הפ' דפ' קרח (י"ח, ז'), כי שם ידובר באהרן ובניו ובעבודת המזבח ובמבית לפרכת שהוא עבודת הכה"ג, משא"כ כאן דבעבודת לוים איירי.