אלשיך/במדבר/א

אלשיך במדבר א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וידבר ה' וכו'. במדבר סיני. ראוי לשים לב (א) למה הודיענו מקום האמירה מה שלא עשה כן בזולת מקום זה. (ב) אומר באהל מועד מי לא ידע כי שם ידבר עמו. (ג) אומרו באחד לחדש השני מה צורך הודעת פרטות הזמן לענין זה. וגם אומרו שהיה בשנה השנית לצאתם מאמ"צ. (ד) אומרו שאו את ראש מה ענין ייחסו ית' את קבלת החשבון בלשון נשיאת ראש. (ה) למה הקפיד יהיה למשפחותם לבית אבותם וגם מה שמדקדק שיהיה במספר שמות ושיהי' לגלגלות'. (ו) שאחר שלא לצאת לצבא היה המספר למה נמנו מבני ך' שנה. (ז) אומרו לצבאותם והל"ל תפקדו את צבאותם אך באומרו אותם לצבאותם נראה שהם דבר אחד וצבאותם דבר אחר. (ח) למה לא צירף את ראשי אבות המטות עם משה ואהרן ויאמר אתה ואהרן וראשי האבות ולא לומר ואתכם יהיו כנטפלי' בלבד וגם אומרו איש ראש לבית אבותיו הוא אומרו הוא הוא מיותר. (ט) למה פירש שמותם ועוד אומרו ויקח משה וכו' והל"ל ויקח אות' משה וידוע כי הם האנשי' האלה אשר נקבו בשמות. (י) אומרו כאשר צוה ה' את משה ודאי כי כאשר צוה ה' היה וגם אומרו ויפקדם במדבר סיני כי היה לו לומר ויפקדום כאומרו למעלה תפקדו אותם. (יא) מי לא ידע שהיה במדבר סיני. (יב) באומרו ויהיו וכו' מה שלא נאמר לשון זה בכל השאר וגם מה היה שבראובן ושמעון נאמר לגלגלותם מה שלא נאמר בשום אחד מהשבטים זולתם וגם בשמעון נתוסף מלת פקודיו מה שלא נאמר בשום שבט. (יג) למה מזכיר יוצא צבא בכל אחד מהשבטים אחר שנאמר למעלה על כלם. (יד) למה נזכרו השבטים כסדרן ראובן שמעון לוי ויהודה ולא יכנס גד בנתים ואם הוא על סדר הדגלים עדיין לא נצטוו עליהם. (טו) באומרו אלה הפקודים אשר פקד משה וכו' איש אחד לבית אבותיו היו כי מאומרו איש אחד והלאה הוא מיותר. (טז) אומרו ויהיו כל פקודי בני ישראל כי הנה כל פסוק זה הוא מיותר ולא היה לו לומר רק פסוק שאחריו ויהיו כל הפקודים שש מאות וכו' כי ידוע היה שהיו לבית אבותם ומבן ך' ושהם כל יוצא צבא. (יז) באומרו והלוים למטה אבותם לא התפקדו וכו' כי לומר שלא התפקדו מה צורך לומר למטה אבותם שיורה שהתפקדו אך לא למטה אבותם והל"ל לא התפקדו וגו'. (יח) ראוי לשום לב מה היה שבכל שבט ושבט הוא אומר ולבני כאומרו ולבני שמעון ולבני יהודה וכן כלם זולתי בראובן ונפתלי שנא' בני בלא למ"ד וגם לשים לב אל הבנת הלמ"ד שבכל שבט שיראה משולל הבנה כי יותר צודק אומרו בני בלא למ"ד:

אמנם בסבת המנין הלזה פרש"י שהוא על שבא להשרות שכינתו במשכן מנאן וקשה שא"כ קודם ניסן או בניסן עצמו היה ראוי למנותם ולא באחד לחדש השני אך הנה הערנו מה ענין הכניס את מספר שבט גד בין שמעון ליהודה אך הנה זה הוראה כי מעתה היה רמז אל ענין הדגלים שהיו גד ושמעון בדגל מחנה ראובן ונבוא אל הענין והוא כי הנה ארז"ל על פסוק ודגלו עלי אהבה כי כשהיו ישראל בסיני ראו שכינה שורה על ארבע מחנות מלאכי' עשויי' ד' דגלים דגל מיכאל דגל גבריאל דגל נוריאל דגל רפאל ונתאוו ואמרו מי יתן ותשרה שכינ' עלינו בד' מחנו' וזהו ודגלו עלי אהבה כי אז גדלה הכנת' בזכו' התורה לולא שנתקלקלו בקרוב במעשה העגל ומשנתקנו למחרת יום הכפורים שבא משה בלוחות שניות ובבשורות מעשה המשכן ונטפלו בעניינו עד ראש חדש ניסן שבשנה השנית לצאתם מארץ מצרים ול' יום אחר הקמת המשכן בא הוא יתברך להשלים להם שאלתם להשרות שכינתו בהם והם עשויים ד' דגלים מעין מה שהיה במלאכי השרת והוא כי למה שבמעמד הר סיני באה להם ההשפעה שלא בהדרגה שעל כן לא יכלו לסבול כי שרתה עליהם שכינה ורוח נבואה בהקיץ והיו כל העם רואים את הקולות עד שפרחה נשמתם מגופם שלא עצרו כח גויותם לסבול קדושה כ"כ גדולה ונשארים פגרים מתים ע"כ מה עשה עתה הוא ית' הביא להם השראתו הגדולה הזאת בהדרגה וחילק הדבר לג' מדרגות למען ישתלשל התפשטות השראת הקדושה בהדרגה המוכן יותר קודם על כן גזרה חכמתו ית' לעשות ג' מחנות מחנה שכינה בתוך המשכן וסביב למשכן מחנה לויה ועד י"ב מיל מחנה ישראל בד' דגלים כמחנה אלהים וראשינ' התחיל לקדשם במעשה המשכן והיחלה השראת השכינה באהל מועד תחלה שהוא מחנה שכינה ואחר שהוחזק בגדר השראת שכינה במשכן חדש ימים ונתחנכו בזה ל' יום באה להם הדרגה גדולה זו להיות נעשים הם עצמם מרכבה כמלאכי השרת עשויים ד' מחנות ולהמשיך הקדוש' בהדרגה עד כל המון ישראל הכניס מחנה לויה בנתים וצוה יתברך שסביב למשכן יחנו ואח"כ צוה על מחנות דגלי כל המון ישראל והנה ידענו מספר הזוהר שבכל מחנה מרכבה ג' ראשים מיכאל וב' ראשים למטה הימני במחנהו וכן גבריאל עם ב' ראשים תחתיו וכן רפאל וכן נוריאל כנודע שהם י"ב מלאכים מעין זה דגל מחנה יהודה בשני נשיאים עם נשיא יהודה וכן שני נשיאים עם נשיא ראובן וכן עם נשיא אפרים ועם נשיא בני דן שהם י"ב נשיאים בד' מחנות. עוד ידענו כי עם שנמצאו שעורים חלוקים במלאכי המרכבה רבותים אלפי שנאן שהם למ"ד כ"ב אלף ולמ"ד י"ח אלף אל תקרי שנאן אלא שאינן אלפים שאינן ולפעמים ס' רבוא והוא בהיות זמן הפלגת רצון וקדושה וכן היה במ"ת כמז"ל שירדו עם השכינה ס' רבוא מלאכי השרת וקשרו שני כתרים בראש כל אחד מישראל וכאשר נתאוו ישראל להיות מרכבה כהם היה להם כשיעור ההוא כי הפלגת קדושה יש בישראל בהיותם כשיעור הזה כנודע כי ע"כ נתייחד ברכה לאמר על ס' רבוא ברוך חכם הרזים כי יש בכל נפשותם כל בחינות כל חלקי התורה על פי אחיזת כל רוח ונפש בקדושה אורות עליונות שבה והוא כוללת הקדושה המתפשטת מלמעלה והנה זה דרכו ית' להפיק רצון יראיו ככל אשר שאלו מאתו ית' בעת רצון לפניו ית' וע"כ להיות כי אז ס' רבוא היו ישראל כמלאכים שירדו לסיני לקשור הכתרים כאמור במסכת שבת והיה במדבר סיני שם צוה ית' למנותם להראותם כי הנה הנם כשיעור אשר היו בעת התאוו תאוות היותם דגלים ומצוה במקום ההוא למלאת שאלתם לרוממם במעלה ההיא. ובזה נבא אל ענין הכתוב והוא שאומרת התורה ראו נא מעלת ישראל ע"י התורה עד גדר שעודם מלובשים בגוף דומים למלאכי השרת ולבחור במרכבת המשנה הזה יותר מבמלאכים שהוא ע"י תורה ומצות שקבלו בסיני כי ע"כ יתר שאת לישראל על מלאכי השרת וזהו במדבר סיני ששם קבלו התורה על כן שם ייעד להם היתרון הלז כמדובר:

או יאמר ראו עתה חפצו ית' להפיק רצוץ עמו ותאותם הביא להם כי הנה וידבר ה' אל משה במדבר סיני שהוא מקום אשר שם התאוו תאות היותם מרכבה ד' דגלים לפניו יתברך כי שם בא למלאות תאותם כאשר התאוו וש"ת למה איחר עד כה ולא היה מקודם לז"א באהל מועד כלומר כי היה בהדרגה שהוא אחר היות להם אוהל מועד שהיה להם בחינת השראת שכינה שהיה לו ית' בית מועד ואחרי זאת יעלה אותם מדירגה גדולה עליה והוא השראת שכינה עליהם שזהו מרכבה מיוחדת לו ית' תמיד כמרכבת מלאכי השרת לכן היתה באחד לחדש השני שהוא ל' יום אחרי קנות מעלות היות בתוכם אה"מ וז"א באה"מ בא' לחדש שהוא לתת ריוח בין מדרגת קדש לקדש להחזיק ל' יום במדרגה א' ויוכנו לקבל הב' וש"ת עם כל זה הלא היה אפשר יהיו כל ההדרגות האלה יותר בקרוב לז"א בשנה השנית וכו' לומר מה שהיה בשנה השנית ולא קודם הלא היא להיות בצאתם מאמ"צ כי שם היו במקו' גילולים וא"א לקנות קדושה גדולה כזאת אם לא בהדרגה אחר הדרגה בהמשך זמן בל יקרם כמתן תורה שהיה נ' יום לצאתם שמיד קלקלו בעגל שארז"ל שאמר משה לפניו ית' אמשול לך משל למה הדבר דומה לחכם שהיה לו בן בחור יפה תואר ומראה וישם אותו בחנות בשם בשוק של זונות שהבחרות עשה את שלו וריח בשמי החנות עשה את שלו והמקום עשה את שלו ויטמא בזמה כן החכם זה הקב"ה והבן בחור אלו ישראל כי נער ישראל וכו' ושוק של זונות זו מצרים ונטמאו שם בגלוליהם ע"כ עשו את העגל כי קני קנין רע זה במצרים לכן יתכן כי זה מאמר הכתוב פה שמה שענין זה היה בשנה השנית לאמר שאי וכו' ולא מקודם שבהמשך זמן ובהדרגה יוכלו לקנות הקדושה כזאת שיהיו הולכים ומפשיטים הטומאה וקונים הקדושה קו לקו ואחר הקדמה זאת פירש הענין ואמר מה שאמרתי בשנה השנית לאמר הוא שאו את ראש להורות כי כוונת החשבון הלא הוא לנשא את ראשם של כל העדה כאחד שכל העדה יזכו למעלה א' שהוא מה שיפרש אח"כ מענין הדגלים כאשר היחל לרמוז מעתה בהזכיר מנין בני גד עם ראובן ושמעון כי שלשתן דגל אחד וכן יהודה ויששכר וזבולון וכן אפרים מנשה ובנימין שהם דגל אחד וכן דן ואשר ונפתלי דגל אחד כי זה יורה על כונת המספר כאשר ידוקדק עוד בכתובים. והנה ידוע מרז"ל כי אין השכינה שורה אלא במשפחות המיוחסות שבישראל שלא היה בהן פיסול וע"כ אמר להורות היותם ראוים להשראת שכינה כי הנה צריך שני דברים (א) אחדות כמלאכי המרכבה (ב) העדר פיסול בזרעם ע"כ על האחדות אמר את ראש כל עדת כי כלם ראש אחד המה כל עדתם והוא מאמר הכתוב ויחן שם ישראל נגד ההר במתן תורה שע"י אחדות זכו לנבואה כי ע"כ לא אמר ויחנו כמפורש במקומו פן אומרו פה ראש כל עדת והטעם הוא להיותם בני ישראל שהם בני יעקב כי כל יוצאי ירכו נפש אחת יקראו כאו' כל הנפש לבית יעקב ששים ושש כי כלם נפש א' יקראו מה שאין כן בעשו שנ' בו נפשות ביתו והוא כי כל יוצאי ירך ייעקב נפשותם ממקום האחדות מאתו יתברך וגם השנית כי פיסול אין בהם כי אם כלם יתייחסו למשפחותם הם השבטים איש אחר שבטו והטעם כי כלם לבית אבותם נגררים ומתייתסים אחרי אבותם כל איש ואיש מיוחס אחר אביו כי לא היה בו פיסול כי לא נטמאה אשה במצרים כי אחת היתה ופרסמה הכתוב וזהו במספר שמות כל זכר וכו' לומר כי אין הענין שהולך אחר הרוב כי לא זנתה אמם כי אם כל גלגולת מהם בפרטות אין בה פיסול כלל כי אם יתייחסו לבית אבותם וז"א לגלגלותם לא שנמנו גלגלותם ממש שלא ע"י בקע אי כיוצא בו חלילה.

עוד יתכן רמז כי כל עדת ישראל ראש אחד יקראו כי כלם כאיש אחד יחשבו שאע"פ שנפרדו למשפחותם ושבטיהם עודם מתייחסים לבית אבותם הוא יעקב ולא תאמר שלא יחשב כל איש ואיש בחשיבות אם לא בהצטרף כל העדה כי לא כן הוא כי אם שכל זכר אני מחשיבו בפני עצמו כל אחד וא' לגלגלותם ועל כן נצטוו למנות כל אחד ואחד בפני עצמו:

ג

מבן ך' שנה ומעלה וכו'. לבא אל הענין נזכירה מאמרנו פרשת בא אל פרעה על פסוק ויהי בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם כי הנה אומרו על צבאותם היא משולל הבנה ופירשנו שם שהיא ענין מקרא שכתוב ואשא אתכם על כנפי נשרים והיא מז"ל כי נשרים הם מלאכי השרת והוא מרעמסס סכתה מהלך כמה ימים נשאום המלאכים על כנפיהם לשעה קלה וזה מאמרנו שהוא אומרו על צבאותם כי מרכבת מלאכיו ית' ס' רבוא חשבם יתב' כאלו היו צבאותם של ישראל חיל שלהם שעל כפים נשאים כמדבר אצלנו שם וזהו הוציא ה' וכו' על צבאותם:

ונבא אל הענין והוא היא כי הנה אין ספק כי בעשיתו ית' את ישראל ד' דגלים מעיין ד' מחנות שכינה שהוא למען עשות מרכבה מישראל דוגמת מלאכיו יתב' והלא כמו זר נחשב יתבטלו מלאכי מרכבתו מהיות מרכבה אל השכינה כי למה יגרעו ומה גם כי לא היה דרך עראי כ"א בקבע כל הארבעים שנה אך הנה אין ספק כי גם שהיות בישראל ס' רבוא יש בנפשותם כללות כל בחינות כוחות עליונים כנודע ליודעי' חן כי ע"כ נתייחדה עליהם ברכת ברוך חכם הרזים כי כל רזי התורה יוצאים מהכוחות שאותן הנשמות יצאו משם ויונקות כל רזי תורה משרשן וכן המלאכים בהיותם ס' רבוא הם משתלשלים ס' רבוא כוחות עליונים הנאמרים אלא שהוא ית' עושה עיקר מישראל ולא שיגעל במלאכי מרכבתו אך הוא שיהיו ס' רבוא מלאכים נטפלים לישראל ושכינה שורה על כלם באופן שהס' רבוא מלאכים חוזרים לקדמות' ליקרא צבאותם של ישראל אלא שאין מוליכים אותם על כנפיהם והוא ע"ד מה שבמקום אחד יראה כי שכינה היתה שורה במקדש ובמקום אחר יראה כי היכל ה' המה אך הוא כי עיקר השראת שכינה היא בנפשות הצדיקים כי חלקו ית' הן ומהן תתפשט אל המקדש ע"ד זה עיקר המרכבה הן נפשות בני ישראל כי חלקו ית' הן ומהן תתפשט אל המלאכים שהן כמספרם והוא אומרו לצבאותם כי תפקדו אותם בשביל המלאכים שהם צבאותם של ישראל כמלכים שהעם נקרא צבאות שלהם ומושפעים ממלכיהם. ונבא אל הענין והוא כי הנה יש שני מיני צבא יש צבא למלחמה ויש צבא להשראת שכינה בהיותם צבאות ה' אמר מה שאני מצוה מבן עשרים שנה ומעלה ולא פחות לא מבלי אין מקום להשרות שכינה בפחות מכ' אם הם ראויים כ"א על כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע וע"כ כמו שהוא דרך כל יוצא צבא בארץ כן תפקדו אותם עם היות שאינו להלחם עם צבא זולתם כדרך יציאת צבא כי אם אדרבא הוא בהפך כי צבא המלאכים שהיו עד כה מרכבה אל השכינה הם נעשים צבאותם של ישראל נטפלים אליהם וזהו תפקדו אותם לא לבטל מ' שנה מחנה אלהים מהיותם מרכבה אלא שתפקדום בהיותם עיקר כי המלאכים יהיו צבאות ישראל נטפלים אליהם וזהו תפקדו אותם לצבאותם שהיו אז המלאכים כמספרם להשפיע בהם שהוא בשביל צבאותיכם כי אתם הם.

או שעור הענין תפקדו אותם בעד צבאותם הם אשר היו צבאותם שעתה מחליפם ה' שישרה על ישראל בעד המלאכים ובמקומם וזהו שימוש הלמ"ד כד"א תהיה לו לאלהים שהוא בעד במקום אלהים וזהו לצבאותם כלומר אל יקפידו המלאכים כי הלא גדולים הם מהם בהיותם צדיקים כי ע"כ צבאותם של ישראל נקראו וזה לצבאותם שהוא בעד אשר היו מאז צבאותם:

עוד אפשר שאמר מה שתפקדו אותם אין המנין צורך אליו ית' חלילה כי הכל גלוי לפניו כ"א לצבאותם בשביל צבאותם שצבאות ישראל עצמם ידעו עתה סכום מניינם שהם ס' רבוא מוכנים להשראת שכינה באופן גדול האיכות מכל יתר מספרים כאשר כתבנו למען ידעו וישמחו שהוא מה שהתאוו:

ונחזור אל שיעור הכתובים שהוא מה שכתבנו למעלה כי רצה הקב"ה לרומם את עמו ישראל ולישא את ראשם והוא כי כאשר הוא ית' משרה שכינתו על ד' מחנות מלאכים שבכל מחנה ג' ראשים מיכאל עם שני ראשים אחרים במחנה הא' ועל דרך זה בשאר כן בדגל מחנה יהודה והיה ג' ראשים נשיא יהודה ונשיא יששכר ונשיא זבולן וההיקש בשאר. עוד רמז הוא ית' באומרו שאו את ראש ולא אמר לשון מנין להורות כי ע"י מה שימנו אותם משה ואהרן מנשאים את ראשם ומכינים אותם להיותם ראוים להיות מרכבה אל השכינה נמצא כי ג' הדרגות היו אחד כללות ישראל שהם יהיו מרכבה. ב' נשיאיהם י"ב שהם במקום י"ב ראשים שבד' מחנות שכינה. ג' בכל מחנה ג' מעלות משה ואהרן שהם המשפיעים שפע קדושה בהם כי אין צ"ל ששכינה אתם כי הם גדולים על שבט הלוי שהם לגיון של מלך למעלה ממדרגת שבטי הדגלים שעל כן סביב למשכן יחנו ומה גם עתה משה ואהרן שעליה' יאמר שהם מוסיפים כח בפמליא של מעלה כענין ואנכי מלאתי כח את רוח ה':

ונבא אל הענין אמר מבן עשרים כו' למה הוא השעור הזה ולא פחות או יותר להיות כי כן הוא כל יוצא צבא בישראל ולכן הוא מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא כי עתה נעשים ישראל צבא השכינה ע"י מה הם זוכים להיות צבא של מעלה הלא הוא ע"י מה שתפקדו אותם נעשו מוכנים לצבאותם להיות עם צבא של מעלה מרכבה אל השכינה טפלים לישראל כי יקראו המלאכים צבאותם להיותכם משה ואהרן המונים אותם שע"י שפע קדושתם מנשאים את ראשם להכינם לכך הנה שע"י בהיות כללות ישראל נמנים ע"י משה ואהרן זוכים להיות מרכבה ולמען יזכו הי"ב ראשים להיות למעלה מכללות העם ממוצעים בין משה ואהרן לישראל מעין י"ב ראשים שבמחנה המלאכים ג' בכל א' לז"א ואתכם יהיו איש איש למטה שישראל להיותם נמנים על ידכם יזכו להיות מרכבה וי"ב נשיאים הללו להיות שנוסף על היותם נמנים ע"י משה ואהרן וגם יהיו אתם בשעת המנין יזכו להיות ג"כ ראשים על ישראל במרכבה כראשים שבמחנות השכינה וזהו ואתכם יהיו איש איש למטה כי מה שעד כה הם נשיאים אינו אלא שאיש ראש לבית אבותיו הוא אך לא שיהיו בערך שרי מחנות שכינה אצל שאר המלאכים שהוא יתרון קדושה כנודע על כן צריך הכנה ע"י היותם עם משה ואהרן אך לא שיהיו גם הם המונים כי הלא המה צריכים לקבל ממשה ואהרן ואיך יהיו בכלל המשפיעים שפע בנמנים.

או יאמר מה שאמרתי אתכם יהיו ולא אמרתי שאתם והם תפקדו את ישראל הוא כי אפי' משבט לוי שהם לגיון של מלך אינם אלו כ"א איש ראש לבית אבותם הוא שהם משאר השבטים לא מערך שבט הלוי ואיך ישתוו אליכם שאתם משבט לוי וגבוהים עליהם.

או יאמר מה שאני משוה אותו אליכם הוא כי איש ראש לבית אבותיו הוא ולא לכל יתר בתי אבות ישראל מה שא"כ אתם שאתם ראש כל הבתי אבות של כל ישראל דרך כלל:

טז

אלה קרואי העדה וכו' ויקח משה וכו'. אמר שמא תאמר מה צורך היה לו ית' להזכירם בשמות לז"א הנה אלה קרואי העדה כי מבלי היות כל איש ראש לשבטו אלא שהיו כל העדה בלתי מוחלקת לשבטים היו קרואים מאת העדה דרך כלל ולא בלבד על שכל שבט בחר בנשיא ועל כי אין כמוהו בשבטי עם שבשבט זולתו רבים גדולים הימנו נוסף על כל זה כי הם נשיאי מטות אבותם. ועוד כי ראשי אלפי ישראל הם חכמיו הממונים לשרי אלפים על חכמתם המה ועכ"ז מה שויקח אותם משה את האנשים האלה ולא את זולתם הלא הוא כי נקבו בשמות מאתו יתב' מה שא"כ אם לא היה הוא מזכירן בשמותם שלא היה משה לוקח אותם שלא להטיל קנאה בינם ליתר רשומים שבעדה לומר עם היות שאלה קרואי כו' מה שויקח משה את האנשים האלה עם היותם בעלי התוארים הנזכר לא היה רק על שנקבו בשמות שאם לא כן לבלתי הטיל קנאה ביניהם לא היה לוקח אותם לבד עמו ועם אהרן. עוד שנית עשה עלסבה זו והו' כי לא התחיל להקהיל העד' כלה ואח"כ לקח אלה למנו' העדה רק ויקח כו' ואח"כ ואת כל העדה הקהילו וכו' והוא כ"א היה מקהיל כל העדה תחלה ואח"כ מפריש את אלה מביניהם לעיני הכל לא יבצר מלהתמץ לבב גדולים וטובים כאלה באומרם גם אנו כהם לכן טוב טוב היה לקוראם טרם ימצאו שם כיוצא בהם ג"כ אתם בקרב כל איש ישראל:

יט

כאשר צוה כו'. אמר אל תתמה איך מנה אותם משה והנה נצטוו בסיני עצמו מקום אשר הם עתה שלא ישא את ראש בני ישראל לגלגלותם כ"א ע"י מחצית השקל לז"א כאשר וכו' לומר מה שאמרתי ויתילדו כו' הנה היה כאשר צוה ה' את משה ויפקדם מאז במדבר סיני עצמו שהיה על ידי תת כל א' מחצית השקל כן היה גם זה על ידי נתינה:

כ

ויהיו וכו'. הנה כתבנו של היותם ראוים להיות צבאות ה' למרכבתו היה צריך יהיו ישראל משוללי פיסול כי אם כלם מיוחסים אחר אבותם על כן אמר כי ויהיו בני ראובן וכו' לבית אבותם ולהיות כי מה שהיה מקום לחוש אל המצא פיסול היה בשבט ראובן ובשבט שמעון בראובן על כי באשת דתן נמצא פיסול היא שלומית בת דברי שילדה בן איש מצרי היה אפשר לחשוד אולי היתה כיוצא בה בשבטה וכן בשמעון על מה שאחרי זאת נמצתו כ"ד אלף שטופי זמה בשוטי' היה מקו' לומר יוכיח סופן על תחלתן אולי גם במצרי' היה זאת להם ולא יהיו כלם לבית אבותם לזה ייתר בראובן ושמעון מלת לגלגלותם לומר כי מה שהיו לבית אבותם לא היה באומד או על רובם כי אם לגלגלותם בייחוד ופרטות כל גלגולת וגלגולת היו לבית אבותם ובשמעון נאמר גם מלת פקודיו מיותרת לומר גם שנמצא צד זמה אחרי כן בשבט זה הנה פקודיו עתה שכולל גם הכ"ד אלף שנפלו בשיטים כלם היו אז לגלגלותם א' לא' לבית אבותם אך בשבטים האחרים לא הוצרך לפרט כ"כ כי לא היה בהם חשד ובזה יתכן מה שהתחיל בראובן ולא ביהודה שהיה דגל הראשון אחר שהכונה היתה על דבר הדגלים כי על כן הקדים גד ליהודה להיות מדגל ראובן ושמעון כמו שכתבנו:

עוד כיון באומרו ויהיו בני ראובן וכו' לומר גם ששלומית בת דברי ילדה שלא מבעלה מה שאני מעיד הוא כי אשר היו בני ראובן הם לבית אבותם כלומר אך לא אשר היה בן איש מצרי על כן שינה בזה מבכל השאר והנה מקום לומר כי על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה היה העדות שהיו לבית אבותם אך לא על אשר לא הגיעו לכלל עשרים על כן בכל אחד הוא אומר מבן וכו' כל יוצא צבא ושעור הכתובים ויהיו בני ראובן מקטן וגדול לבית אבותם ואשר תראה במספר וכו' כל זכר מבן עשרים וכו' שנראה ששולל הקטנים והנקבות אף שלמעלה מעשרים היינו להיותם כל יוצא צבא שהמספר הוא לאלו לא שאין כל השאר גם הם בני אבותם וכן בשמעון לבני שמעון הקטנים עם הגדולים הם לבית אבותם אלא שבמספר שמות כעת היא כל יוצא צבא וכן בכל השאר ועל כן בכלם שב לומר מבן וכו' כל יוצא צבא:

מד

אלה הפקודים וכו' ויהיו וכו'. אחר הזכיר סכום כל שבט ושבט ומעיד כי כלם היו לבית אבותם כי לא נמצא פיסול בהם ראה והנה היה מקום לומר כי פקידי בני ישראל הם לבית אבותם ומי יעיד גם על הי"ב נשיאים שאינן מכלל פקודי ישראל שגם הם לבית אבותם על כן התחיל ואמר אלה הפקודים אשר פקד משה ואהרן ונשיאי ישראל שנים עשר איש איש אחד לבית אבותיו היו. לומר הי"ב נשיאים שאינן מהפקודים מעיד תחלה הוא ית' כי לבית אבותיו היו כל איש מהם ואח"כ כולל יחד את כולם ואומר ויהיו כל פקידי בני ישראל לבית אבותם כלם והנה דרך כלל מעיד על כל פקודי ישראל פה כי כלם היו לבית אבותם ואחשוב כי על ראובן ונפתלי מעיד שתי פעמים אחד כאמור למעלה בראובן ויהיו בני ראובן וכו' לבית אבותם וכן בנפתלי הוא אומר בני נפתלי תולדותם למשפחותם לבית אבותם כי על כן לא נאמר לבני ראובן וכו' ולבני נפתלי וכו' כאשר בשאר ויהיה כי היה מקום לפקפק על ענין ראובן ובלהה פן יחשבו הדבר האמור בהם כפשוטו ויהרהרו אחרי זרע ראובן ואחרי זרע בלהה לפחות זרע בנה האחרון הסמוך אל מעשה ראובן וע"כ בשניהם אמרה תורה העדות שתי פעמים אחד בכל שבט בפני עצמו ואחד בכלל השאר אך באחרית נאמר לבני ויהיה פירושו שאמר על זה ויתילדו על משפתותם שהוא שהביאו ספרי ייחוסיהם ואמר למי הספיק זה לבני שמעון כו' לבני יהודה כו' אך בראובן ובנפתלי גם שהתילדו גם הם נאמר בהם גם לשון הודעה מאת ה' שהם לבית אבותם כאומר ויהיו בני ראובן וכו' לבית אבותם ובאומרו בני נפתלי וכו' לבית אבותם כמדובר.

ואחר עדותו יתב' כי כל הפקודים הם לבית אבותם אמר שמא תאמר מה היה שבמנין זה נא' לבית אבותם משא"כ בכל הפעמים שנמנו כענין בצאתם ממצרים ואחר שחטאו בעגל באופן שיש מקום להרהר אולי במנין ההם לא חשו על כך ועתה אלו אשר לא היו לבית אבותם אז כבר מתו ואלה שבמנין זה הם מיוחסים אחר אבותם ע"כ אמר ויהיו כל פקודי בני ישראל בכל זמן לבית אבותם וגם בבלתי נמנים גם שם שהם הפחותים מבני עשרים כי מה שנזכר מבן עשרים שנה ומעלה לא שיש הפרש בין בני עשרים לקטנים כי מה שמזכיר מבן ך' אינו רק להיותם כל יוצא צבא אך לא לשלול הקטנים מלהיות גם הם לבית אבותם כי אין הענין רק להיות כל יוצא צבא בישראל כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע ואח"כ חוזר אל ענין א' על מנין זה ואו' ויהיו כל הפקודים וכו' ואמר אל יעלה על רוחך כי מה שאני מעיד שכל פקודי בני ישראל הם לבית אבותם לא תוציא מזה כי בני לוי שאינן מפקודיהם שאינן לבית אבותם כי הנה גם עדות הוא כי והלוים למטה אבותם גם כן הם אלא שלא התפקדו בתוכם:

מט

אך את מטה לוי וכו'. הנה במדרש רבו הטעמים למה לא נמנו הלוים עם ישראל ולא אמרו על דבר שהם נמנים מבן חדש וישראל מבני ך' שנה ויהיה טעמם על כי היה אפשר למנותם מבני עשרים ואחר כך למנותם מבן חדש ולצרפם עם הגדולים לפדיון בכורי ישראל והנה א' מהטעמים אשר במדרש הוא כי כדאי הוא לגיון של מלך לימנות בפני עצמו ומעין זה אחשוב שכיונה תורה לתת טוב טעם אל הדב' והוא כי אחרי אומרו לא התפקדו בתוכ' אמר וידבר ה' וכו' אך את מטה לוי לא תפקוד בתוך בני ישראל לו' כי גם שנשיאות ראש הוא המספר הזה להם אין נשיאות ראשם דומה לשל ישראל והוא כי אין קדושת ישראל שוה לקדושת מטה לוי והראיה כי הלא ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות וכו' כי הם נושאי כלי מושב השכינה והם ישרתוהו והנה זה הוא בעת הנסיעה וגם בעת וזמן החניה לא ישתוו כי הנה אלה סביב למשכן יחנו באופן שהם קרובים יותר אל ה' שהם לגיון של מלך לא ימנו עם ישראל ואחר אומרו שני הטעמים האלה ראה והנה היה אפ"ל כי אין זה ראיה על היות יתרון באיכותם של לוים על שאר ישראל כי הלא דרך המלך שיחלק משרתיו לעבודותיו מהם למלאכה רחוקה מארמונו ומהם במלאכת היכלו ולא יעשה כן על היות לדעתו איכות יתר לאלו על אלו רק לפי הכנת כל חלק מהם מתייחס אל חלק השירות ומציאותו ולפעמים יחזור ויעביר מלאכת אלו לאלו כן יעלה על לב איש יהיה ג"כ בענין זה כי לא מיתרון איכות אשר ללוים על שאר השבטים ייחד להם משא מלאכת המשכן לז"א ראו עתה כי לא כן הוא כי אם כן היה לא יאשם איש הישראלי כי יקרב לעזור ללוי במשאו ולא כן הוא כי אם ובנסוע המשכן יקימו אותו הלוים ובחנות וכו' והזר הקרב יומת ולמה יחייב את ראשו כי ישלח ידו אל מלאכת הגוי אם לא שאיכות הקדושה לא תצדק רק בקדושים בני לוי מה שאין כן לשאר ישראל והנה זה הוא על הענין הא' ממשאם וגם על השני והוא בזמן שהמשכן שרוי באיזה מקום שאמרתי שהלוים סביב למשכן יחנו אל יעלה על רוחך לומר שאין זה יתרון כי הלא יחנו בני ישראל איש על מחנהו שהוא י"ב מיל רחוק מהמשכן גם שהם נושאי דגל שהם איש על דגלו היינו לצבאותם שלהם הם מלאכי השרת שכל דגל הוא במקום דגל מלאכים מחנה ראובן כנגד דגל מיכאל וכן כל אחד ואחד וזהו לצבאותם שאין גדרם רק היותם למחנה מלאכים שהם בעד צבאותם של ישראל שהם המלאכים כמפורש למעלה אך הלוים יחנו סביב למשכן העדות ועל יד שישראל לא יחנו סביב למשכן כי אם הלוים לא יהיה קצף. על כל עדת בני ישראל ואין זה רק על איכות קדושת הלוים כי מקום חנייתם יהיה בו קצף לישראל אם יחנו שם ועל הטענה השנית אמר כי הנה ישראל הם בלבד לצבאותם אך הלוים שומרים משמרת המקדש והמשכן עצמו ששם עיקר השכינה וזהו ושמרו הלוים וכו':

נד

ויעשו בני ישראל וכו'. ראוי לשים לב אם אומרו ויעשו וכו' הוא על ענין המספר הרי נאמר למעלה כאשר צוה ה' את משה ויפקדם וכו' ומה גם כי לא אל ישראל נוגע הענין כ"א למשה ולאהרן ואם היא על מ"ש וחנו בנ"י איש על מחנהו ואיש על דגלו הרי עדיין לא נצטוו על המחנו' ועל הדגלים ואיך יאמר ויעשו וכו' ועוד שאחר אומרו ויעשו למה חזר ואמר כן עשו.

אך יחזור אל אומרו וחנו בני ישראל וכו' והוא ללמדנו כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה באופן כי אשר יצוה על דבר מאתו יתברך ויקבל על עצמו לעשותו ואח"כ יעשנו בפועל שתי עשיות בידו אחד אשר קבל במחשבתו לעשו' ב' המעשה אשר עשה בפועל וזה יאמר ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה שהוא אומרו וחנו וכו' שעדיין לא היתה רק הגדה שיחנו איש על מחנהו ואיש על דגלו ועדיין לא ידעו סדר חנייתם ודגליהם ומעתה קבלו לעשות ולבלתי הקפיד המאוחרים מהקדומים וזה למה שהם בני ישראל כי להם מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וזהו ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה גם שעדיין לא צוה משה לישראל רק הגדה שיחנו איש על מחנהו וכו' ואח"כ כן עשו בפועל כשנצטוו על סדר חניתן לדגליהם באופן כי שתי עשיות בידיהם:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.