תוספות ר"י הזקן/קידושין/סא/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תוספות ר"י הזקן קידושין סא ב

ונאחזו בתוככם. דמשמע שאם לא יעברו לא יפסידו חלקם. בארץ כנען למה לי. ש"מ שבא לומר שלא יהיה התנאי כלום שלא יטלו בארץ הגלעד כנגד חלקם שבארץ כנען אלא יטלו חלקם ג"כ בארץ כנען. שהמעשה בטל מפני זאת הכפילה. ירושלמי בכל אתר פי' באיסורא דוקא כדאיתא בס"פ שבועת העדות מודה ר' מאיר באיסורא. ובהא אפי' גבי איסורא לית ליה דהא בכולי תלמודא אמרי' לרבי מאיר לית ליה מכלל לאו אתה שומע הן כדאיתא בפ"ק דנדרים. (דף י"א) וכתב הרב בתשובת שאלה שא"צ לכפול התנאי אלא בגיטין וקדושין אבל בממונא לא בעי' תנאי כפול. איכא מ"ד שהטעם הוא שאין זה מוכר ונותן קרקעות אלא על תנאי שהקנה ואיך נוציא אותו מידו אם לא על תנאי שהתנה. אבל גיטין וקדושין אומדן דעת הוא מכיון שנתן דעתו לגרש או לקדש אין התנאי אלא כמפליגה בדברים וקירוב הדעת הוא וריחוק הדעת הוא ואין תנאי מועיל בו לקרב ולרחק אא"כ חזקו בתנאים שנתפרשו בו ותנאי בני גד ובני ראובן לא היתה הארץ מוחזקת בידיהם ומ"ה הוצרכו לחזק התנאים. אבל קרקע המוחזק לו לאדם מירושתו או ממקחו א"צ חזוק לתנאו ואם לא נתקיים מה שהתנה לא נוציאנו מידו ע"כ [וכן] כתב הר"ם בזכייה פ"ג ורבותי הורו שא"צ לכפול את התנאי ולהקדים הן ללאו אלא בגיטין וקדושין בלבד ואין לדבר זה ראיה ע"כ. ובעל התשלום כתב בנדרים פ"ק דשאר משפטי התנאי בעי הרי"ף אפי' בממונא דהא אפילו ר' חנינא מודה בהו כדפרישנא ואף רבנן לא פליגי עליה אלא במכלל לאו אתה שומע הן ויחיד ורבים הלכה כרבים והאי דגבי גיטין וקדושין בעי' תנאי כפול משום דאשכחן לשמואל דאתקין בגיטא דשכיב מרע תנאי כפול ועשה זה שמואל שחשש לב"ד טועין דלמא איכא ב"ד דס"ל כר' מאיר דבעי תנאי כפול ואתי למשרי אשת איש לעלמא ולרווחא דמילתא הוא דעבד הלכך הואיל וחשש שמואל לזה אנן נמי נחוש לחומרא ולא לקולא אבל בדיני ממונות לא חיישינן לר' מאיר ע"כ. וליכא למימר דר' מאיר לא בעי תנאי כפול בדיני ממונות דהא תנאי בני גד ובני ראובן בדיני ממונות הוא. ובעל ההשלמה כתב שהרי"ף כתב בתשובה דבממונא לא בעי' תנאי כפול והן קודם ותנאי קודם למעשה ולא חד מאנפי דתנאי ואין להביא ראיה ממה שפי' (הרי"ף) במי שמת (רמז תתפ"ט) בההיא עובדא דפ' יום טוב שחל טעמא דאמר הבו ליה ולינסיב שלא פירשה משום מעשה קודם לתנאי כמו שפירשו שאר המפרשים שהרי הר"ם פירשה כן והטעם דשכיב מרע היה וא"צ חד מאנפי דתנאי דאילו רישא כי אמר הבו ולינסיב והוי ולינסיב תנאי. אי נסיב שקיל ואי לא לא. ואעפ"י שהמעשה קודם לתנאי. תדע דהא בסיפא דאמר לינסיב והבו ליה אע"פ שלא כפל את תנאו הוי תנאו תנאי אפי' לדעת הר"ם שכתב בממון בעי' תנאי כפול אלא ודאי בשכיב מרע לא בעי' חד מאנפי דתנאי דאיכא קנין וקנין כמעכשיו דמי. ואיכא מאן דפסק כרב אדא (ופסק) [דבעינן נמי] תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר ועשה משפטי התנאי ששה. אבל הר"ם כתב שאינן אלא ארבעה (נמ"ש) ופסק כר' מאיר ל"ש באיסורא ול"ש בממונא. ומיהו הרי"ף הביא בתשובות משפטי התנאי דפ' מי שאחזו וביאר תנאי ומעשה בדבר א' כדאיתא במי שאחזו. שלא הטעתו. הוא הטעה את עצמו [וכיון] דלא פריש דברים שבלב אינן דברים:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.