תוספות ר"י הזקן/קידושין

תוספות ר"י הזקן קידושין

פירוש 'תוספות' הקרוי בטעות ע"ש ר"י הזקן
ואולי הוא
פירוש רבנו אברהם מן ההר
על מסכת קידושין

תוכן

פרק ראשון – האשה נקנית

ב. ♦ ב: ♦ ג. ♦ ג: ♦ ד. ♦ ד: ♦ ה. ♦ ה: ♦ ו. ♦ ו: ♦ ז. ♦ ז: ♦ ח. ♦ ח: ♦ ט. ♦ ט: ♦ י. ♦ י: ♦ יא. ♦ יא: ♦ יב. ♦ יב: ♦ יג. ♦ יג: ♦ יד. ♦ יד: ♦ טו. ♦ טו: ♦ טז. ♦ טז: ♦ יז. ♦ יז: ♦ יח. ♦ כג. ♦ כג: ♦ כד. ♦ כד: ♦ כה. ♦ כה: ♦ כו. ♦ כו: ♦ כז. ♦ כז: ♦ כח. ♦ כח: ♦ כט. ♦ כט: ♦ ל. ♦ ל: ♦ לא. ♦ לא: ♦ לב. ♦ לב: ♦ לג. ♦ לג: ♦ לד. ♦ לד: ♦ לה. ♦ לה: ♦ לו. ♦ לו: ♦ לז. ♦ לז: ♦ לח. ♦ לח: ♦ לט. ♦ לט: ♦ מ. ♦ מ: ♦ מא.

פרק שני – האיש מקדש

מא. ♦ מא: ♦ מב. ♦ מב: ♦ מג. ♦ מג: ♦ מד. ♦ מד: ♦ מה. ♦ מה: ♦ מו. ♦ מו: ♦ מז. ♦ מז: ♦ מח. ♦ מח: ♦ מט. ♦ מט: ♦ נ. ♦ נ: ♦ נא. ♦ נא: ♦ נב. ♦ נב: ♦ נג. ♦ נג: ♦ נד. ♦ נד: ♦ נה. ♦ נה: ♦ נו. ♦ נו: ♦ נז. ♦ נז: ♦ נח. ♦ נח:

פרק שלישי – האומר

נח: ♦ נט. ♦ נט: ♦ ס. ♦ ס. ♦ ס: ♦ סא. ♦ סא: ♦ סב. ♦ סב: ♦ סג. ♦ סג: ♦ סד. ♦ סד: ♦ סה. ♦ סה: ♦ סו. ♦ סו: ♦ סז. ♦ סז: ♦ סח. ♦ סח: ♦ סט.

פרק רביעי – עשרה יוחסין

סט. ♦ סט: ♦ ע. ♦ ע: ♦ עא. ♦ עא: ♦ עב. ♦ עב: ♦ עג. ♦ עג: ♦ עד. ♦ עד: ♦ עה. ♦ עה: ♦ עו. ♦ עו: ♦ עז. ♦ עז: ♦ עח. ♦ עח: ♦ עט. ♦ עט: ♦ פ. ♦ פ: ♦ פא. ♦ פא: ♦ פב. ♦ פב:

הַדְרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת קִידוּשִׁין וְהַדְרָךְ עֲלָן

מבוא

תוספות "ר"י הזקן" נדפסו לראשונה באחת ממהדורות ש"ס וילנא המאוחרות. בהמשך קמו עוררין על יחוס הפירוש לר"י הזקן, עי' ידיעות נכבדות לרבי אלחנן ווסרמן שהוכיח שפירוש זה אינו לר"י הזקן. ויש שכתבו (שער ש"ס וילנא) שהוא לר' אברהם מן ההר. ועי' ב"אחרית דבר" שבסוף ש"ס וילנה.

וכך כתב חוקר התלמוד לאיוש בלאו (יהודה אריה בלוי) מנהל הסמינר לרבנים בבודפשט (בתוך הקדמתו למאמר 'עלים אחדים בלתי נודעים מתוספות למסכת כתובות', בחלק העברי של ספר הזכרון לאברהם אליהו הרכבי):

אגב אורחא אפיץ אור על התוספות למסכת קידושין אשר יצאו לאור על שם ר"י הזקן בש"ס שנדפס בווילנא ואוכיח שאינם שייכים לו ואסדר ראיותיי זו אחר זו:

א) המחבר מביא פעם אחת בפירוש תוספות ר"י הזקן בשמו ממש ראה דף מ"ט ע"ב: אפילו במסכתא דכלה, פי' בתוס' ר"י הזקן זה דרשא כמו אגרא דכלה דוחקא ור"ש [כן קרא לרש"י] פי' אפילו במסכת כלה. אבל את ר"ת שהיה אחי אמו ורבו של ר"י הזקן ורוב תורתו ממנו לא הביא מחברו אף פעם אחת. ולפי דרכנו למדנו שלא היה מתלמידי הר"ת והר"י ואף לא מתלמידי תלמידיהם.

ב) כמה פעמים הביא את בעל ההשלמה אשר חי לערך ה' אלפים (ראה על אודותיו את המבוא לס' ההשלמה אשר הוציא לאור לובעצקי בפאריס תרמ"ג ותרמ"ד והספר הצרפתי Gallia Judaica להחכם גראסס צד 99). ראה כ"ד סע"ב: והרב בעל התשלום כתב בנדרים דבר פלא והעיקר כמו שכתבנו, שלא כדברי בעל התשלום (שם), כ"ח סע"ד: כתב בעל ההשלמה. וכן מביאו עוד ב' פעמים דף ס"א ע"ב ופעם אחת ס"ג ע"ב.

ג) פעם אחת הביא את ס' התרומה מרבנו ברוך שהיה תלמיד הר"י (שם הגדולים מערכת ספרים ערך תרומה) דף ע"ח ע"ב: כתוב בס' התרומה שר"ח פי' וכו' וכתב בעל התרומה ומכאן מוכיח רבנו יואל. וכבר הרגיש בזה המוציא לאור ש ש"ס ווילנא בלוח ההוספות למסכת קדושין.

ד) יותר מבכל הספרים (חוץ מפירוש רש"י) השתמש במשנה תורה לרמב"ם שהביאו (כמעט בכל דף ודף) לערך ששים פעמים ונושא ונותן בדבריו. הר"ם חיבר ספרו הנ"ל ד"א תתק"מ ואף שהר"י הזקן היה בשנה הנ"ל עוד בחיים לא היה אז צעיר לימים כי אם זקן שבנו ר' אלחנן בעל התוס' נהרג על קדושת השם ד' שנים אחר זמן זה והוא דבר נמנע שזקן כמוהו ישתמש לרוב בספר חדש אשר מקרוב בא ויביאנו בלשונות המוכיחים שהיה יקר בעיניו מכל ספר אחר, נוסף לזה מביא את הר"ם בלשון ז"ל ומביא גם את פירוש המשנה לרמב"ם בלשון שנעתק לפנינו. באלו הלשונות מביא את הר"מ: וכך כתב הר"מ (ו' ע"א וכמה פעמים); וכן דעת הר"מ (ו' ע"א וכ"פ); והר"מ פירש וכו' ויפה פירש (ו' ע"ב); והר"מ כתב וכו' נראה שפירש וכו' (י' ע"א ומ"ג ע"ב); וצ"ע למה לא הביא הר"ם ז"ל (ו' ע"א); ודעת הר"מ כפי' קמא (ז' א' וכ"ה ע"ב); והר"ם כתב שני התירוצים בפ"ג ופ"י [מהלכות אישות] (י' א'); וכתב הר"מ וכו' נראה שדחה ההיא דרבה וצ"ע (כ"ד סע"ב); והר"מ הביא המשנה פ"ה כמו שהיא וכו' ובנדרים פסק כר' מאיר ולא ירדתי לסוף דעתו שדבריו נראים כסותרים (מ"ו סע"א); ובזה נמצא חדוש גדול בספרי הר"מ שהוא הביא הדין כשינוייא דאביי בנשים פ"ט וכו' ובמכירה פכ"ב פסק כרב נחמן דקנה מחצה וזה ודאי א"א מבלי טעות סופר (נ"א א'); והר"ם ז"ל כתב בפ"ב שאם וכו' ובתרומות פ"ה כתב והוא שיביאו וכו' נראה דעתו וכו' (מיישב את הרמב"ם ס"ו סע"א); והנה זה הפי' טוב מאד ומקובל למ"ש הרב ונאות לשטת הגמ' וכו' כי לפי' ר"ש וכו' (ע"ח ע"ב).

כמה פעמים אמר וכן דעת הרי"ף והר"ם וגם בהפך לשון וכן דעת הר"ם והרי"ף או בלשון וכן פסק וכיוצא באלה ויוצא מזה שהר"ם חי לפחות דור אחד לפני זמן המחבר ולשון הרמב"ם היה שגור בפיו כי אמר: והעיקר מה שפרשנו (מ"א א') או כמו שבארנו (מ"ו ב' וכמה פעמים), שביארנו שם תכלית הביאור (מ' ב') כאשר נמצאים פעמים אין מספר בפירוש המשניות. ואין ספק שארץ מולדתו ומושבו היתה צרפת הדרומית כי הביא כמה פעמים מילים צרפתיות (י"ד ב', כ"ז ב', מ"ד א', מ"ה א', נ"ב א' ועיין ברש"י) וגם הביא את הראב"ד שחי שם (מ"א א', מ"ה ב', ס"ג ב', ס"ד א') וכתב (דף ו' ע"ב) ובהלכות הרי"ף הבאות מספרד נמצא וכו' וברוב ההלכות ליכא (ט' א': דעת הרי"ף והר"ם לפי מה שנמצא ברוב ההלכות). מגדולי הראשונים הביא חוץ מן הרי"ף שקראו גם בעל הלכות (כגון י' א'). את הגאונים (מ"ח ב') והג' (ס"א ב'), רבינו נסים (ח' ב', י' א'), רבינו חננאל (ו' ב', ט' ב', ל"ב א', מ"ה ב') ורבינו מאיר (ז' א'). אולם רובא דרובא הביא פירוש רש"י, לפעמים העתיק פרושו מלה במלה בלי הזכרת שמו (כגון די"ב ב' ונ"ג א'), פעמים רבות אמר סתם ור"ש פי' (ר"ל לא כפרוש המחבר י"ב ע"ב, ל"ט ע"א ועוד) או השיב על פרושיו והשתמש כמה פעמים בלשונות שמוכיחות שלא היה מבני בניו של רש"י כגון ל"ג א': אעפ"י שנדחק שם ר"ש לפרש. מ"ה ב': ופי' ר"ש וגרסתו אינו מקובל. נ' ב': פיר"ש וכו' והאי פירושא לא דייק. נ"ט א' וס"ב ב': פר"ש וכו' ולא נהירא. ע"ב א': כתב ר"ש בריש מציעא וכו' וזה תימה גדול.

הספר הזה כולל באמת פרוש למסכת קדושין ובטעות קראוהו בדפוס ווילנא בשם תוספות והוא גלוי לעין כל המשים עינו עליו כי רוב דברי המחבר הם פרושים פשוטים ורק במקומות מעטים הכניס קושיות ותרוצים על דרך בעלי התוספות.

במקומות מעטים פרש כמו רש"י מבלי להזכיר את שמו כאשר הבאתי למעלה (ראה עוד מ' ב' ד"ה בית נתזה וס' ב' ד"ה בדוסתורא) אבל דרכו להכניס פרושיו בתוך פרושו ולהביאם בשמו כגון ס"ג רע"ב פי' ר"ש וכו' עכ"ל ר"ש ועוד כמה פעמים, ע"ח רע"ב פי' רש"י (ב' פעמים) ופ"ב סע"א כל זה פר"ש. במקומות אחרים אמר: וכן נראה מפי' ר"ש או כיוצא בזה (למשל ס' סע"ב) והביא גם פרושים אחרים כגון ז' ע"ב ול"ט א' מאית דמפרשי וכו' או בקצת פרושנו נמצא ור"ש פי' וכו' נ"ב ב' ור"ש גרס וכו' ור"ש פי' וכו' ויש שפירשו ס"ג סע"ב והראב"ד פי' וכיוצא בזה.

אחרי הדברים האלה ברור הוא בעיני שהפרוש אשר מונח לפנינו בדפוס נלקה בחסר כי לכמה דפין לא נמצא פרוש כלל או רק זעיר שם זעיר שם (י"א, י"ב, ט"ו ב', ט"ז, י"ז ב', י"ח ב' עד כ"ב ב', ל"ז ב' עד ל"ח א', מ' א', מ"א ב', נ"ג, נ"ד א', נ"ה, ס"ה א', ס"ז א', ע', ע"א ב', ע"ב א', ע"ה ב') וזה אי אפשר בחבור אשר אינו מכיל קושיות ותרוצים לבד כי אם לרוב פרושים פשוטים גם תרגום מלות.

המחבר מביא פירושיו, למגילה: ובגמרין פ' בני העיר וכו' כמו שביארנו שם תכלית הביאור (מ' סע"ב); לכתובות: ובפ' האשה שנתארמלה בארנו האמת (ס"ו א' ועוד ס"ט ב'); לגטין: ובארנו פרק כל הגט ובמי שאחזו (ע"ח ב' ועוד נ"ט ב' וס"א א'); ליבמות: דאמרינן ביבמות פרק אלמנה ושם ביארנוה יפה (ע"ה סע"א ועוד ס"ח א'); לבבא מציעא: כמו שבארנו בהשואל (מ"ז ב' ועוד ל"ג א'); לבבא בתרא: כמו שביארנו פר' המוכר את הספינה (מ"ב סע"ב); לשבועות ולחולין: כדברירנא התם בשבועות ובסוף פ' כל הבשר (ע"ז ב'); לנדה: כמו שבארנו פ' תנוקת (נ"ו א').

לפי זה היה המחבר אחד מגדולי הראשונים אשר חיבר פרושים לכל הפחות לעשר מסכתות ובודאי גם למסכתות אחרות ולא קבל פרוש רש"י ומשונה גם לשונו מלשון רש"י אף שכבר עברו מאה וחמישים ואולי כבר מאתיים שנה שהם חמשה או ששה דורות מזמן שנתפשט פרוש רש"י בעולם ונשתכחו הפרושים הפשוטים האלה בצוק העתים ולא נשתייר מהם רק שריד ופליט ונעלם שם מחברם ומצוה להשיב האבדה לבעליה.

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף