מפתח/קידושין/סא/ב
ופלוני בני יתן ר' זוז ויירש וכו'. ק' מדאמרי' בב"ב קכ"ט: לגבי אחריך לפלוני וכו' דאם הא' היה ראוי ליורשו אין הב' זוכה כיון דירושה אין לה הפסק, וה"נ אף לאחר שקיים השלישי התנאי מ"מ כבר זכו הראשונים. רמב"ן ב"ב קכ"ט: ד"ה והקשה. ר"ן שם ד"ה שאין.
אי הך דינא דירושה אין לה הפסק, הוא גם בנותן בתורת מתנה, או רק כנותן בסתם דיש לתלות דהוא מדין ירושה. רשב"ם שם ד"ה אם. ועי' ר"ן שם [יעו"ש דלפי הרשב"ם שנקט דרק בסתם, א"ש].
ופלוני בני יתן ר' זוז וכו'. מיירי בשדה המרובה מהראוי לו במדה ובדמים, ושאר שדות הם עידית, ואם לא יתן ר' זוז, יקבל חלקו משאר שדות, ובלא שהיה כופל היה מקבל חלקו משדה שאינה עידית. ריטב"א ד"ה תניא.
ואם לא יתן וכו' בשאר נכסים. אי גרסי' ובשאר נכסים בוי"ו. תורא"ש ד"ה ואם, בשם ר"ת ור"ח.
בשלמא לר"מ וכו' ואם לא תיטיב לפתח וכו'. ק' דאדרבה הא הוי שני כתובים הבאים כאחד שאין מלמדים, מו"מ בזה. תוס' גיטין ע"ו. ד"ה והוו. תורא"ש ד"ה בשלמא. ועי' ריטב"א ד"ה והא. ועי' שער המלך אישות פ"ו ה"ג ד"ה מעתה. ועי' רש"ש גיטין ע"ו. ד"ה אין. וע"ע רש"י שם ד"ה ואיכא ומהרש"א שם. לחם אבירים ד"ה בשלמא.
ק' דבברכות ז. אמרי' דכל דיבור שיוצא מפי הקב"ה אפי' על תנאי, אינו חוזר, ודילמא משו"כ הי' צריך לכפול. פנ"י ד"ה בשלמא. ועי' רש"ש.
ק' דשמא כשאין עושה מעשה אי"צ תנאי כפול. פנ"י ד"ה בשלמא. ובעיקר היסוד הנ"ל, כ"כ בראב"ד ביצה כ.
ק' דהא באיסורים מודה ר"מ דמכלל לאו אתה שומע הן [שבועות ל"ו:]. תוס' שם ד"ה ה"ג.
י"ל דהוי איסור שיש בו ממון, כיון שכמה מצוות יש בהם חיוב ממון. תוס' שם. תורא"ש ד"ה בשלמא לר"מ, בתי' הב'. ועי' פנ"י ד"ה בשלמא משה"ק.
י"ל דחלוק איסור חמור כגון שתויי יין ושבועה דמודה ר"מ דמכלל לאו אתה שומע הן, משאר איסורין. תוס' שם [ויעו"ש הביאור במה שהשביע אברהם בתנאי כפול]. ועי' תורא"ש ד"ה בשלמא. ובעיקר הנידון אי חלוק שבועה משאר איסורין, עי' רשב"א נדרים י"א. ד"ה אי. וע"ע תוס' נדרים ט"ז. ד"ה לא. תורי"ד שם ט"ו: ד"ה קרבן. רמב"ן שבועות ל"ו: ד"ה ואסיקנא. שיטמ"ק נדרים ט"ז. ד"ה מתני'. ריטב"א נדרים י"א. ד"ה הא. ראמ"ה נדרים י"א. ד"ה סברוה. רא"ש שם פ"א ס"ז. נימו"י ט"ו: ד"ה שבועה. וע"ע להלן.
י"ל דבאיסורין נמי רק לענין האזהרה אתה שומע הן מכלל לאו, אבל האומר איסור על תנאי לא. ריטב"א לק' ס"ב. ד"ה בשלמא, עיי"ש.
י"א דאה"נ דהו"מ למימר לר"מ וליטעמיך. רמב"ן לק' ס"ב. ד"ה בשלמא בתי' הב'. תורא"ש ד"ה בשלמא לר"מ היינו וכו', בתי' הא'.
עוד ישוב לקו' זו. רמב"ן שם.
מו"מ אי בשבועה לר"מ אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן, ומשום דדמי לאיסורין או לא, פלוגתא בזה. עי' תוס' שבועות ל"ו: ד"ה ה"ג דאמרי'. וכן בר"ן נדרים ט"ז. ד"ה מתני'. אולם בס' הישר לר"ת חי' סי' ע"א פליג. וכן בתוס' נדרים ט"ז. ד"ה לא.
מו"מ אי לר"מ אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן בנדר. תוס' שבועות שם יעו"ש דחלוק משבועה דאינו איסור חמור כשבועה וע"כ ל"א. ועי' רשב"א נדרים י"א. ד"ה אי, משה"ק ע"ז. ועי' תוס' נדרים ט"ז. ד"ה לא [יעו"ש לחלק בין נדר לשבועה באופ"א]. ועי' רמב"ן שבועות ל"ו: ד"ה ואסיקנא. ר"ן נדרים י"א. ד"ה דתנן, ט"ז. ד"ה מתני'. ראמ"ה נדרים י"א. ד"ה סברוה. רא"ש שם פ"א ס"ז. נימו"י ט"ו: ד"ה שבועה. ועי' תורי"ד נדרים ט"ו: ד"ה קרבן, יעו"ש דלא חלוק נדר משבועה. וכן בריטב"א על הרי"ף ט"ז. ד"ה גירסת. ועי' שיטמ"ק נדרים ט"ז. ד"ה מתני' בשם הרא"ם. וע"ע ריטב"א נדרים י"א: ד"ה הא.
יש לחלק בין נדר לשבועה, דנדר חל על חפץ וע"כ חשיב שיש בו ממון. רמב"ן שם. ר"ן שם.
יש לחלק דבנדר דהולכין בו אחר לשון בנ"א וע"כ הוי כממון דל"א מכלל לאו אתה שומע הן. שיטמ"ק שם בשם הרא"ם.
הוכחה דבנדר ל"א בו מכלל אתה שומע הן, מנדרים י"א., ודלא כשבועה. עי' ר"ן שם ט"ז. ד"ה לקרבן. ועי' תוס' שבועות שם. ועי' רשב"א נדרים י"א. ד"ה אי, משה"ק ע"ז. ועי' תוס' נדרים ט"ז. ד"ה לא. ועי' רמב"ן שבועות ל"ו: ד"ה ואסיקנא. ר"ן נדרים י"א. ד"ה דתנן, ט"ז. ד"ה מתני'. ראמ"ה נדרים י"א. ד"ה סברוה. רא"ש שם פ"א ס"ז. נימו"י ט"ו: ד"ה שבועה. ועי' שיטמ"ק נדרים ט"ז. ד"ה מתני' בשם הרא"ם. וע"ע ריטב"א נדרים י"א: ד"ה הא. אולם עי' תורי"ד נדרים ט"ו: ד"ה קרבן, מש"כ לדחות ההוכחה. וכן בריטב"א על הרי"ף ט"ז. ד"ה גירסת.
אם לא תיטיב לא אגרא ולא דינא. ק' דמאי ס"ד דאין החוטא נענש. מהר"י בירב ד"ה סד"א. ועי' שלנ"ל ד"ה סד"א.
אם לא תאבה האשה למה לי. הקשה גם לר"מ דכבר נאמר אם לא תאבה, ומה הוצרך לאז תנקה מאלתי. שלנ"ל ד"ה ואם. עצמו"י ד"ה בשלמא לר"מ היינו. ועי' ברש"י ותוס' דמש' באופ"א. ועי' רש"י לק' ס"ב. ד"ה והזה. ועי' יד דוד ד"ה ואם. וכן עי' מהרש"א שם.
ואם תמאנו לא טובה ולא רעה. צ"ב דא"כ היאך יפרש הא דשבועות [ל"ה.] דר"מ מחייב באומר לעדים אם תעידוני יברכך מודה באיסורין דמכלל לאו אתה שומע הן, והא מ"מ לא שמעי' קללה. ר"ן שם ד"ה וחכמים, עיי"ש היטב.
ק' לגיר' רש"י [שם ל"ו: ד"ה ושאני] דלרבנן האומר לעדים יברכך אם תעידוני חייב, דמכלל לאו אתה שומע הן, והכא מבואר דאין במשמע דאם לא תעשה יהיה קללה, עוד מו"מ בזה, ולשאר גירסאות. שער המלך אישות פ"ו ה"ב ועייש"ע בשם מוהר"י אשכנזי. וע"ע רש"י גיטין ע"ו. ד"ה ואיכא. ותוס' שם ד"ה וגמרי'. ומהרש"א שם.
ולא רעה. כלו' ל"ה ידעי' איזה רעה, דודאי לא ס"ד דלא רעה כלל, דהא כתיב ואם בחוקותי וגו'. שלנ"ל ד"ה סלקא. מהר"י בירב ד"ה סד"א. ועי' לעיל בד"ה ואם לא תיטיב, משנ"ת.
רד"ה למה וכו' מונאחזו בתוככם שלא יטלו וכו'. ק' דהא ר"מ מק' לר"ח ולדידיה מכלל לאו אתה שומע הן ואי"צ להקרא ונאחזו בתוככם. מהרש"א. ועי' רש"ש ליישב דהוא תוספת להק' גם לר"מ. וכעי"ז בחזו"א אה"ע סי' נ' אות ו'.
רד"ה למה לי לפרושי אם תלך תנקה וכו'. ביאור בזה. מהרש"א.
בא"ד אם יקח לו אשה מבנות כנען. אי בגוונא שלא תאבה האשה, ליכא עליה שבועה שלא ליקח אשה מבנות כנען [כמבו' ברש"י] או לא. עי' בתוד"ה בשלמא. ועי' בתרגום אונקלוס בראשית כ"ד ל"ח [יעו"ש דאכתי אסור בבנות כנען]. ועי' רש"י עה"ת בראשית כ"ד ל"ז [יעו"ש דמבו' דליכא וכדהכא]. ועי' רמב"ן שם משה"ק ע"ז. ועי' ב"ר נ"ט ח'. ועי' פנ"י ד"ה בשלמא. רא"ם עה"ת שם. ועי' גור אריה שם.
אברהם הזהירו גם מבנות ענר אשכול וממרא. ב"ר נ"ט ח'. ועי' רמב"ן שם. ועי' פנ"י ד"ה בשלמא. רא"ם עה"ת שם. ועי' גור אריה שם.
אי אברהם העדיף בנות ענר אשכול וממרא מבנות אליעזר, או לא, טעם לזה. רא"ם עה"ת שם. ועי' גור אריה שם.
ק' דלר"מ בעי' תנאי קודם למעשה, והכא השבועה קדמה, כמבו' בקרא [בראשית כ"ד ל"ז] וישבעני אדני וכו' ואח"כ "אם לא אל בית אבי" וכו'. מהרש"א בתוד"ה בשלמא עיי"ש. ועי' מקנה ד"ה שם בגמ'. ועי' פנ"י ד"ה בשלמא.
הכא אי"ז מדין שבועה על, דהא א"א לעשות שבועה ע"י שליח. פנ"י ד"ה בשלמא עיי"ש מה שיישב לפי"ז.
תוד"ה אי וכו' וק' וכי איזו סברא וכו' וירשו עם אחיהם שיצאו למלחמה. ק' דבנ"י לא זכו בארץ כנען ע"י כיבוש אלא בירושה מאבותיהם. פנ"י. וכעי"ז הק' במהרי"ט ד"ה אי.
הוכחה דלא זכו מחמת הכיבוש, מבב"ב קי"ט. דאמרי' לגבי בנות צלפחד דנוטלות חלק בכורה, דאינו ראוי משום דמוחזקת אף קודם שחילקוה. מהרי"ט.
בא"ד קשה וכי איזו סברא וכו'. י"ל דאם לא היו עוברים, היו נותנים להם חלקם הראויה להם לכובשה. רמב"ן עה"ת במדבר ל"ב כ"ט. ריטב"א בע"א ד"ה ומדקתני, בתי' הא'.
י"ל דכיון שחולקים את ארץ הגלעד עם כל ישראל כמו"כ יטלו חלק בארץ כנען. ריטב"א בע"א ד"ה רבי, בתי' הב'.
בא"ד אם יעברו חלוצים וכו' להיות ראשונים וכו'. כ"מ משמעות הפסוקים. פנ"י עיי"ש.
בא"ד כמו שסלקו עצמן מלחלוק וכו'. ק' כיון דא"י מוחזקת קודם הכיבוש כבר [ב"ב קי"ט.] א"כ היאך מהני סילוק [כמבו' בכתובות פ"ג.]. מהרי"ט ד"ה אי. ועי' מקנה. ועי' צפנת פענח תרומות פ"א ה"א ד"ה ומפני. שו"ת באר יצחק יו"ד סי' ל' ד"ה והפרשת.
י"ל דהסילוק היה מהני כיון שהתחיל חלוקת הארץ, וכדאמרי' בב"ב ק"ו: אחין שבאו לחלוק כיון שעלה גורל לא' מהם זכו כולם בחלקם. מהרי"ט עיי"ש.
אי א"י היתה מוחזקת מלכתחילה, או שלאחר הכיבוש זכו למפרע. יד רמה ב"ב קי"ט. ד"ה אלא, יעו"ש דהוא למפרע. וכן צפנת פענח תרומות פ"א ה"א ד"ה ומפני ובראשית עמ' ק"ט, ושמות עמ' ח', ודברים עמ' שכ"ה, ולפי"ז א"ש.
י"ל דקודם כיבוש היה להם קה"ג ולמ"ד ק"פ כקה"ג דאז בעל הגוף אין יכול למכור חלקו, וע"כ מהני סילוק כיון דהוי אינו ברשותו. שו"ת באר יצחק יו"ד סי' ל' ד"ה והפרשת. ובעיקר הענין כ"כ בנימו"י ב"ב קי"ט. דהיה להם קודם כיבוש רק קה"ג.
ק' היאך הקנו חלקם הא הוי דשלב"ל. מקנה שם, ויעו"ש ליישב דהכא הוא מדין סילוק, וסילוק מהני בדשלב"ל, וכדאמר' ר"כ [כתובות פ"ג.] נחלה הבאה לו לאדם וכו'. [ועי' לעיל מהאחרונים שהק' לאידך גיסא דאיך מהני סילוק הא א"י מוחזקת וכו']. ובעיקר הנידון אי מהני סילוק מדשלב"ל, הנה נחלקו בזה אי מהני סילוק בנחלה דאו' או לא, ועי' בזה, רשב"ם ב"ב מ"ט: ד"ה וכדרבא. רמב"ן כתובות שם ד"ה דין. מל"מ אישות פכ"ג ה"א יעו"ש כמה שיטות. קצוה"ח סי' ר"ט סקי"א.
אי מהני סילוק בירושה דאו'. רשב"ם ב"ב מ"ט: ד"ה וכדרבא. רמב"ן כתובות שם ד"ה דין. ועי' רש"י כתובות שם ד"ה ממקום. ועי' תורי"ד שם [על הגליון] ופסקי הרי"ד שם דד"ה תני. ועי' עדר"י ב"ב שם. מאירי ב"ב שם וכתובות שם. צ"צ [החדש] כתובות פ"ט ד"ה גמ'. רמב"ן [רשב"א] כתובות שם ורשב"א ב"ב שם, ובף קי"ב. סוד"ה נמצא, וכתובות [הנדמ"ח] שם ד"ה אמרי. חי' הרא"ה שם ד"ה גמ' תאני. חי' הר"ן ב"ב שם. מל"מ אישות פכ"ג ה"א יעו"ש כמה שיטות. ועי' חזו"א אה"ע סי' ע"ז סק"ח. ועי' לעיל.
אי הנידון אי מהני סילוק בנחלה דאו', תלי בהנידון אי אדם מתנה עמשכ"ב בממונות. קצוה"ח סי' ר"ט סקי"א.
בא"ד בארץ גלעד שנתייפה כחם בה יקנסו וכו'. יל"פ באופ"א, דבלא הקרא דונאחזו, הו"א דלא יזכו כלל אף בארץ גלעד משום שלא סייעו לכל הכיבוש אינם זוכים אף במה שסייעו. רמב"ן ד"ה וקשיא. ריטב"א בע"א ד"ה ומדקתני.
יל"פ דאי לאו הקרא דונאחזו, היו מקבלים חלק אחד מי"ב בארץ גלעד, ולא היו מקבלים עוד כנגד הראוי להם בא"י. ריטב"א בע"א ד"ה ומדקתני. ועי' משנ"ת לעיל בע"א בד"ה שהיו קצין בה.
יל"פ דקנסא הוא לפי שהיו מניאין את לב העם מלעבור אל הארץ. ריטב"א בע"א ד"ה ומדקתני בשם אחרים.
תוד"ה בשלמא וכו' שיהא מותר בבנות כנען וזה אינו וכו'. עי' משנ"ת ברד"ה למה לי.
בא"ד הוצרך לפרש אם לא יתנו שיהא נקי. ק' דדרשי' [בשבועות כ"ו.] האדם בשבועה, פרט לאנוס. מהרי"ט ד"ה ואם.
יל"פ, דס"ד שיקחה בע"כ. מהרי"ט שם.
לפי' התוס' [דהקו' היא, דפשיטא שאם לא תאבה יהא נקי], א"כ אמאי הביא הקרא ד"אם תאבו", הו"ל לאתויי הקרא דאם לא תאבה וגו' שזהו השבועה. מהרש"א עיי"ש. ועי' מקנה.
תוד"ה הנקי וכו' וקשה דא"כ הו"ל מעשה קודם לתנאי וכו'. אי בחלק שכופל את התנאי נמי בעי' שיקדים תנאי למעשה. עי' ריטב"א גיטין ע"ה: ד"ה ולימא. מהרי"ט ד"ה בשלמא. ועי' מל"מ אישות פ"ו ה"א ד"ה נסתפקתי בהא [יעו"ש דרש"י ותוס' פליגי בזה]. ועי' שער המלך שם ד"ה ודע.
מו"מ בשי' הר"ח [הו' בתו"י], אי חשיב דמקדים הן ללאו. עי' תוס' ישנים ד"ה חינקי. ועי' רמב"ן ד"ה הקשה. ועי' ריטב"א ד"ה הנקי [יעו"ש שפי' באופ"א מהתו"י].