תוספות הרא"ש/ברכות/י/א
כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי. לאו דוקא נקט אשרי [אלא חתימה מעין פתיחה] וכן יש מזמורים אחרים שחתימתן מעין פתיחתן יש שמתחילין הללויה ומסיימין הללויה וכן הודו וכן י"י אדונינו וכו' ולכך תקנו חכמים ברוב ברכות מעין פתיחתן סמוך לחתימתן:
חטאים כתיב. ואע"ג דהיינו נמי חוטאים בוי"ו דהא לא קרינן חטאים בחט"ף פתח מ"מ מדשני קרא בדיבוריה ולא כתב חוטאים בוא"ו יש לדורשו לשון עונות:
בריוני. לסטים ישראל על שהיו עומדין במדבר ללסטם את הבריות קרי להו בריוני לשון ברא תרגום של חוץ:
הוה [קא בעי ר' מאיר][1] רחמי דלימתו. אע"ג דאמרי' גם ענוש לצדיק לא טוב ואפילו בצדוקין[2], שמא היו מצערין אותו יותר מדאי או שמא היו רשעים יותר מדאי:
מעשה דשאול הוה ברישא. אע"פ שהרבה יש בתורה מוקדם ומאוחר בהני תרתי עובדא דהוה[3] בחד ענינא קא בעי. ורשב"ם פירש [דבעי[4]] לפי הפשט דסמך מעשה דאבשלום ללמה רגשו גוים שלפי פשוטו היה בתחלת מלכותו דכתיב (דה"א י"ד ח') וישמעו פלשתים כי משחו את דוד ויעלו פלשתים לבקש את דוד שהיו רוצים להעבירו ממלכותו[5], אבל בימי שאול לא היה מלך:
כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה וכו'. דכתיב בדברי הימים (א, כא טז) וישא דוד את עיניו וירא את מלאך י"י עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם וכתיב ויפול דוד והזקנים מכוסים בשקים על פניהם ובקשו רחמים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |