תוספות הרא"ש/ברכות/ט/ב
בין תכלת שבה ללבן שבה. פרש"י דקאי אגבבא דעמרא (שנתן דינרא) שלא נקלט הצבע יפה בכל מקום. ולא נהירא דהא בברייתא לא קתני גבבא, ועוד דבמנחות פ' התכלת משמע דאיירי בציצית דקאמר התם (דף מ"ג ע"ב) ראה מצוה זו ונזכר מצוה אחרת ואיזו זו ק"ש כדתנן מאימתי קורין שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן הילכך על ציצית קאי וה"פ משיכיר בין חוליא של לבן לחוליא של תכלת המוטל בציצית, וכן מוכח בירושלמי דפרקין דמפרש על מתניתין כיני מתניתא בין תכלת שבה ללבן שבה מ"ט דרבנן וראיתם אותו מן הסמוך לו ומ"ט דר"א וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועים, פי' בין שני צבועים הדומין זה לזה כגון תכלת וכרתי, וכן פירש בערוך בערך תכלת:
אחרים אומרים. האי אחרים לאו היינו ר"מ דלעיל וכי האי גוונא בפרק שלשה שאכלו (דף מ"ז ע"ב) וכן בסוטה פרק נוטל (דף י"ב ע"א) וכן יש בפרק קמא דבבא בתרא (דף ט"ו) יש אומרי' שאינו ר' נתן שהרי נזכר שם ר' נתן גבי איוב:
כדי שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו. ירושלמי במה אנן קיימין אי רגיל ביה אפילו רחיק כמה הא חכים ליה ואי בשאינו רגיל ביה אפילו קריב ליה הא לא חכים ליה אלא כן אנן קיימין ברגיל שאינו רגיל כההוא דאזיל לאכסניא ואתי לקיצין:
לתפלה כאחרים. פי' לתפילין. תימא אמאי נקט תפילין שיש מי שאומר במנחות פרק הקומץ דמצותן בלילה וכן הלכה אלא שאין מורין ושבק לציצית דקיי"ל כר"ש דהוי מ"ע שהז"ג ואין מצותו אלא ביום, וי"ל דס"ל לאביי דזמן ציצית הוי אחרים משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה (כדפי') [כמו שאפרש] לקמן:
לק"ש כותיקין. דאמר ר' יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. פי' היו גומרין אותה קודם הנץ החמה כדמוכח לקמן בסוף מי שמתו (דף כ"ב ע"ב) דקתני מתניתין ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא יהא הנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים ויקרא, ותימא א"כ על מה אנו סומכין שהרי אנו קורין אחר הנץ החמה נהי דא"ר יהושע עד שלש שעות וא"ר יהודה אמר שמואל לקמן הלכה כר' יהושע הא אביי אמר הכא כותיקין והוא בתראה, וי"ל דותיקין נמי מודו דזמנה עד ג' שעות, וכן מוכח לקמן בסוף מי שמתו (דף כ"ה ע"ב) דקאמר בגמרא עלה דהך משנה דירד לטבול לימא תנן סתמא כר' אליעזר דאמר עד הנץ החמה אפילו תימא כר' יהושע וכותיקין דאמר ר' יוחנן ותיקין כו', אלמא משמע בהדיא דותיקין סברי כר' יהושע (בן לוי) אלא דממהרין לקרותה עם הנץ החמה ואביי נמי ה"ק לתפילין כאחרים דודאי הלכה כאחרים ותפילין שצריך להניחם קודם ק"ש יעשה כאחרים אבל ק"ש אע"פ שזמנו מתחיל כאחרים צריך לאחר מעט עד סמוך להנץ החמה ויסמוך גאולה לתפלה אחר הנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש שהוא אחל זריחת השמש והך קרא בתפלה כתיב ולקמן נמי בפ' תפלת השחר (דף כ"ט ע"ב) דריש מיניה דתפלת מנחה עם דמדומי חמה מדכתיב ולפני ירח דור דורים. ועם משמע סמוך או לפניו או לאחריו עם הנץ החמה מיירי קודם הנץ החמה ועם השמש משמע יותר אחר זריחת החמה. ובירושלמי משמע כדפי' דגרסי' בירושלמי דפירקין דמאן דמר כדי שיהא רחוק מחבירו ד' אמות ומכירו כמאן דמר בין תכלת ללבן אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך לה גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום א"ר זעירא (ומנא) [ואנא] אמרת טעמא ייראוך עם שמש אמר מר עוקבא ותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו תפלתם עם הנץ החמה, וא"ת והא. אמרי' ביומא פ' אמר להם הממונה (דף ל"ז ע"ב) אף היא עשתה נברשת של זהב בשעה שהחמה זורחת עליה ניצוצות יוצאות הימנה וידעו הכל שהגיע זמן ק"ש ואמר אביי לשאר עמא דיבירושלם, משמע שתחלת זמן קריאתה אחר הנץ החמה, וי"ל דהך זמנא נקבע להמון העם שאינם יכולין להקדים ולמהר כותיקין, וא"ת והא לעיל אמר ר' שמעון בן יוחאי משום ר' עקיבא פעמים שאדם קורא ק"ש אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה וכו' ופסק ריב"ל הילכתא כותיה אלמא תחלת זמן קריאה של יום הוי אחר הנץ החמה כמתניתין דיומא, ונ"ל דאפילו אי פליג ריב"ל אאביי הלכה כאביי דפסיק כותיקין שהוא בתראה, א"נ לא פסיק ריב"ל כר' שמעון אלא במה שסובר קודם הנץ החמה יוצא בשל לילה כדאמרי' לעיל דלאו בפי' אתמר אלא מכללא אתמר דההוא זוגא דרבנן דאשתכור וכו' אבל במה דקאמר דתחלת זמנו של יום אחר הנץ החמה לא פסיק כותייהו, א"נ י"ל דר' שמעון גופיה מודה דזמן ק"ש של יום קודם הנץ החמה והאי דלא נקט פעמים שאדם קורא ק"ש שני פעמים קודם הנץ החמה ויוצא בשל יום ובשל לילה דהוי רבותא טפי איכא למימר דבא לאשמועינן שאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ החמה ואע"פ שנאנס, ור"ח פי' דהאי גומרין קורין ופסק דזמן ק"ש מהנץ החמה עד ג' שעות כר' יהושע בן לוי דפסיק הילכתא כר"ש דאמר משום ר"ע כמתניתין דיומא ומפרש ייראוך עם שמש היינו ק"ש כלומר יקבלו עליהם עול מלכות שמים, ולא נהירא מדקאמר כדי שיהא סומך גאולה לתפלה ומייתי עליה קרא דייראוך עם שמש משמע דקרא בתפלה איירי וכן לקמן בפ' תפלת השחר מייתינן לה אתפלה וגם לישנא דגומרין לא משמע כפירושו:
כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל אותו היום. פי' כגון ותיקין וכן משמע לקמן זמנא חדא סמך גאולה לתפלה:
מכדי [האי] יהיו לרצון אמרי פי וכו' עד נימריה מעיקרא. תימא מאי קשיא ליה יותר טוב לומר י"י שפתי תפתח מעיקרא ויהיו לרצון אמרי פי בסוף לפי שכתוב בסוף מזמור, וי"ל משום דדרשי' בירושלמי סמיכת גאולה לתפלה מדכתיב י"י צורי וגואלי סמוך לתפלה. ה"ר אלחנן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |