רש"י/מנחות/מג/ב

רש"י מנחות מג ב

האי אשר תכסה בה מאי עבדי ליה. לרבות כסות סומא לא איצטריך דהשתא ומה כסות לילה מיחייבי כ"ש כסות סומא דישנה בראייה אצל אחרים:

ולא ג'. דטלית בעלת ג' פטורה:

מאשר. ריבויא:

זו קריאת שמע. דכשתכיר מנין של ציצית קרא את ק"ש:

כיון דנתחייב במצוה זו. שהאיר היום נתחייב בכל המצות דרוב מצות נוהגות ביום ור"ש היא. ל"א כיון שנתחייב אדם שהגיע לכלל מצוה דהיינו י"ג שנה נתחייב בכל המצות ולהכי אתא עיקר מילתא:

ור"ש היא. דפוטר בנשים דאי רבנן הא איכא נשים חייבות בה ופטורות מכמה מצות:

שקולה מצוה זו. מדכתיב את כל מצות ועוד דציצית בגימטריא ת"ר וה' קשרים וח' חוטין הרי תרי"ג:

ראיה. ציצית מביאה לידי זכירת מצות:

כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם (דברים ו) ואותו תעבוד. מה להלן שכינה אף כאן שכינה:

שבע ביום. תפילין בראש ובזרוע הרי שתים וארבע ציציות ומזוזה הרי שבע:

הכל בחיזוק. מכל וכל עומד בחזקה שלא יחטא:

המשולש. תפילין וציצית ומזוזה:

סביב ליראיו. העושים מצות ויחלצם מחטא [את הצדיקים]:

מה נשתנה תכלת. שיחדו הקב"ה למצוה זו:

דומה לים. שנעשו בו נסים לישראל:

ורקיע לכסא הכבוד. ומכח התכלת מזכיר היושב על כסא ועוד נאה לישראל שיהא כסאו עליהם שנאמר ותחת רגליו וגו' דהיינו רקיע:

וכתיב ספיר. ובכסא כתיב ספיר אלמא רקיע כבמחזה כסא ותכלת לים וים לרקיע ואנן קחזינן:

גדול עונשו של לבן. למי שאינו מטיל ציצית ותכלת:

חותם. היו עושים לבהמה ולעבד כשקונין אותן לשם סימן עבדות:

זה שאמר לו המלך הבא חותם של טיט. שמצוי הוא ולא הביא עונשו מרובה:

מה ה' אלהיך וגו'. קרי ביה מאה:

בשבתות וימים טובים. דלא מצלו י"ח:

טרח וממלא להו. למאה ברכות:

באספרמקי ומגדי. אספרמקי בשמים ומגדי מיני מגדים שטעונים ברכה:

כולי האי נמי. דמשבחת נפשך דאינך עם הארץ. ל"א כולי האי נמי בשלמא עובד כוכבים ואשה הואיל ולא בני מצוה נינהו שפיר מברכת אלא בור בר מצות הוא:

אלא מאי מברך. להשלים ג' ברכות דר"מ:

היינו אשה. דאשה נמי שפחה לבעלה כעבד לרבו. ל"א היינו אשה דלענין מצות אשה ועבד שוין דגמרינן לה לה (חגיגה דף ד.):

זיל

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף