מהרש"א - חידושי אגדות/מנחות/מג/ב

מהרש"א - חידושי אגדות מנחות מג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו כו' זו ק"ש כו'. דהיא נקראת כל מצות ה' שיש בק"ש עיקר האמונה קבלת מלכות ואחדות וע"פ מ"ש בסוף מסכת מכות תרי"ג מצות הן כו' בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה נמצא כשנזהר בק"ש שמפורש בה כלל אמונה זוכר את כלל המצות כולן וכמ"ש שם. ומאן דתני ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת כו' מצות כלאים כו'. דריש כל מצות ה' ולא מקצתן כדרך שדרשו גבי כל המצוה אשר וגו' אם התחלת גמור ה"נ הכא דאי לאו הסמיכות דכלאים שרי בציצית בחצי בגדים דהיינו בכל כלי פשתן לא היה מתקיים מצות תכלת אלא בחצי בגדים בבגדי צמר אבל ע"י הסמיכות מתקיים המצוה בכל הבגדים אף בפשתן. ומאן דתני כיון שנתחייב אדם במצוה זו כו'. עיין שני פירושים בפרש"י ולשני הפירושים יש לעיין למה תלה אותן לענין זמן גרמא במצות ציצית ולא במצוה אחרת שזמנה גרמא ויש ליישב דבלילה בשכבו האדם ערום הוא ובקומו בשחרית בתחלת קומו הוא לובש בגדים שנתחייבו בציצית ע"כ תלה כל המצות במצות ציצית דמיד שלובש הבגדים בבוקר נתחייב בכל המצות ור"ש היא דלרבנן כסות לילה נמי חייב בציצית. ומאן דתני שקולה מצוה זו כו'. כמו שאמרו גבי מצות שבת ששקולה כו' דהיינו דעונשה ושכרה מרובה כדלקמן וכפרש"י בחומש שע"כ נסמכה למצות שבת. ומאן דתני וראיתם אותו וגו' ראייה מביא לידי זכירה כו'. נראה דמשמע ליה אותו לשון יחיד דקאי אחוט יחידי של תכלת דכתיב לעיל מיניה הכנף פתיל תכלת וגו' וע"פ מ"ש לקמן שתכלת דומה לים כו' עד כסא הכבוד שהכוונה בו שתעשה המצות לשם שמים וזה שאמר בראיית צבע התכלת תהיה זכרונך מן הדומה עד כסא כבוד ושתהיה עשייתך לשם שמים ורשב"י נמי דדריש מהאי קרא כל הזריז כו' נמי מדכתיב אותו בלשון יחיד אחוט של תכלת קאי למדרש מניה ג"ש דע"י אותו שהוא חוט של תכלת מן הדומה לדומה כדלקמן יבא עד כסא כבוד לקבל פני שכינה דהיינו אותו תעבוד ובו תדבק וגו' וק"ל:

חביבין ישראל שסבבן כו'. ר"ל באלו מצות סיבבן דרך שמירה כדלקמן חונה מלאך ה' סביב וגו' דהתפילין סביב לראש וסביב לזרוע ברצועותיהם וד' ציצית לבגד סביב בד' כנפות והמזוזה היא עיקר הסיבוב של מחיצות הבית לשמור במקום הפתוח ומייתי ועליהן אמר דוד שבע ביום הללתיך וגו' פרש"י תפילין בראש ובזרוע הרי ב' וד' ציצית כו' עכ"ל בזוג של תפילין ניחא דחשיב להו בתרי מצות כמו ששנינו לעיל בפרק הקומץ של יד אינו מעכב את הראש כו' אבל בד' ציצית קשה למה חשיב להו בד' כיון דמעכבים זה את זה הרי הן מצוה א' ודוחק לאוקמא סוגיא דהכא כיחידאה כר' ישמעאל דס"ל דד' מצות הן ויש ליישב כיון דד' ציצית גופים מחולקין הן חשיב להו כד' משא"כ ד' פרשיות של תפילין דנעשין גוף אחד. ואמר כשנכנס דוד למרחץ כו' עמד ערום כו' ערום בלא מצוה כו'. דבית המרחץ פטור מן המזוזה כדאמרינן פ"ק דיומא ואמר כשנזכר במילה כו' אמר עליה שירה שנאמר למנצח על השמינית וגו' פירוש שמצות שמינית זאת שהיתה גם במרחץ נצחה על הז' מצות שזכר וקראה שמינית לגבי שבע שזכר אבל ממה שאמר שניתנה בשמינית נראה דקראה שמינית לפי שנתנה למול ביום שמיני ללידה או ע"ש שהיא מצוה שמינית שניתנה לאברהם דז' מצות נתנו כבר לבני נח וק"ל:

הכל בחיזוק שלא יחטא שנאמר והחוט וגו'. דמיונו כי החוט המשולש הוא מגודל דרך סביב כעין ג' מצות הללו כמ"ש לעיל שמסבבין את האדם כגדר הזה שלא יבא לידי חטא ומשמע ליה דאיירי קרא דלא ינתק לענין אצולי מחטא דלענין אגוני מפורענות שאר מצות נמי מגני כדאמרינן פרק נוטל מצוה בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגני מפורענות אצולי לא מצלי מחטא אבל לענין אצולי מחטא אשמעינן בהאי קרא דהנך ג' מצות שמסבבין האדם מהני טפי משאר מצות ומיהו לא מצילין מן החטא אלא בעידנא דעסיק בה דלא עדיפי הנך ג' מצות מתורה דמסיק שם דבעידנא דעסיק בה אצולי מחטא ובעידנא דלא עסיק בה לא מצלא וז"ש לא במהרה ינתק דהיינו בעוסק בה כמו (עושה) [תורה] ומייתי נמי הכי מקרא דחונה מלאך ה' סביב וגו' כמ"ש דכל מצוה שאדם עושה בורא לו מלאך וקאמר דבהנך ג' מצות הסובבים לאדם בורא לו מלאך דוגמתן להיות חונה סביבו לחלצו ולשמרו מחטא דאי לחלצו מפורענות קאמר שאר מצות נמי אגוני מגני מפורענות כדלעיל ודו"ק:

מפני שתכלת דומה לים כו' ורקיע לכסא כו'. מפורש פרק כיסוי הדם ע"ש:

גדול עונשו של לבן כו'. פרש"י למי שאינו מטיל ציצית ותכלת כו' עכ"ל דליכא לפרושי הכא כמו במשל בב' אנשים דהא ודאי כל איש ישראל חייב בתרווייהו ובמשל לא שייך לפרש בעבד אחד כי הכא דאין דרך להביאו בב' חותמות דסגי בחד לסימן עבדות ומיהו ה"מ לפרושי הכא נמי בב' אנשים ובמי שיש לו לבן ואין לו תכלת ושיש לו תכלת ואין לו לבן ולמאי דמסיק לעיל לכ"ע דהתכלת אינו מעכב הלבן והלבן אינו מעכב תכלת:

חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר כו'. פרש"י קרי ביה מאה עכ"ל לפי מה שהבינו התוספות מפירושו דר"ל אל תקרי מה כו' אינו מפורש טעמו אמאי נימא אל תקרי מה כו' ולולי דבריהם היה נראה לקיים פרש"י כפירוש ר"ת דר"ל קרי ביה בפסוק אותיות מאה ועי"ל אל תקרי מה כו' דלפי פשוטו דקאי מלת מה אני אם ליראה כו' קשה וכי יראה מלתא זוטרתי היא כו' כדמקשינן בפרק אין עומדין ובפ"ג דמגילה וע"כ דרשו מיניה אל תקרי מה אלא מאה וה"פ דקרא מה ה' אלהיך שואל וגו' מאה ברכות ששואל הקב"ה מעמך אין כוונתו כ"א ליראה וגו' שהיא ודאי מלתא רברבי. וע"פ דעת חכמי האמת בסוד נפש רוח נשמה דמיון כהן לוי ישראל דלכך היו ק' ברכות שמעשר מן המעשר מהם יבא לחלק הנשמה ברכה אחת שהיא חלק אלוה ממעל ורמז על זה חסר הא' ממאה שהיא הברכה האחת ממאה הברכות היא בסוד הנשמה ממעל ליראה ה' וגו' ובזולת הא' הוא מה שהוא מורה על דבר קטן אבל אם אות הא' שהוא חלק הנשמה נעשה מאה בסוד אי"ק וק"ל:

מברך שלא עשאני בור א"ל כולי האי כו'. עיין ב' פירושים ברש"י ועי"ל דבריאת איש ואשה קלים מצד א' וקשים מצד אחד דאם יזכו הרי שכר האיש גדול מן האשה שזכה בהרבה מצות שהוא חייב בהן יותר מהאשה וכן בהיפך אם לא יזכו הרי עונש האיש יותר מהעונש האשה וכיון דהבור ודאי שאינו זוכה הרי הוא גרוע בבריאתו מהאשה ולהכי קאמר כיון דכבר בירך שלא עשאני אשה כולי האי נמי מה לו לברך שלא עשאני בור דהא בכלל שלא עשאני אשה הוא כיון שהוא גרוע טפי לענין עונש וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף