תוספות/גיטין/יב/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע חתם סופר רש"ש תפארת יעקב אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דילמא לא היא. דחויא בעלמא היא דרב פפא אית ליה בהדיא תופס לב"ת במקום שחב לאחרים לא קנה (כתובות דף פד:):
אלא דכתיב לא תלקט לעני. וא"ת למ"ד בפ"ק דתמורה (דף ד:) כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני א"כ קנה העני וי"ל דהכא בתר לא תלקט כתיב לעני ולגר תעזוב אותם משמע דלא קני וא"ת ונילף מהכא בעלמא דהמגביה מציאה לחבירו דלא קנה חבירו וי"ל דהכא סברא הוא שלא זכתה תורה לעני אלא מה שכל אחד מלקט לצורך עצמו ולרב חסדא דמפרש הכא דטעמייהו דרבנן משום דתופס לב"ח לא קני איכא למימר דמהכא יליף[1]:
עבד נמי בדלא ספיק. וא"ת אטו משום דלא ספיק יהא רבו חייב לזונו ולא יוכל לומר לו צא מעשה ידיך במזונותיך ועוד קשה הלשון דקאמר עבדא דנהום כריסיה לא שוי הוה ליה למימר בהדיא דלא מחייב לזונו כיון דאמר ליה צא מעשה ידיך במזונותיך ואור"י דס"ד דרגילות הוא שעבד עצמו הולך ועובד את רבו אפילו כשאמר ליה צא מעשה ידיך במזונותיך משום הכי בעי למימר (אע"ג) דלא ספיק שיתחייב במזונות כיון שמ"מ עובדו משום הכי מהדר ליה בלשון זה עבדא דנהום כריסיה לא שוי כו' ולהכי קאמר לעיל ש"מ יכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך דאפי' מיירי דא"ל צא מעשה ידיך במזונותיך מ"מ כיון שעובדו היה לו להתחייב במזונותיו אי לאו משום דיכול ועוד דסלקא דעתיה דמיירי בלא אמר ליה דומיא דאשה דבדלא ספיק לא שכיח:
מאי שנא לערי מקלט. פי' אי אמרת בשלמא יכול אשמועינן ערי מקלט דאע"ג דאמר רחמנא וחי עביד ליה חיותא טפי אפי' הכי יכול הרב לומר כו' אבל לענין העדפה לא משמע ליה דמשום וחי תיהוי העדפה דידיה:
מספקת מאי למימרא כו'. אי אמרת בשלמא כולה בדספקא תנא סיפא דאמר לה לגלויי ארישא דאיירי בלא אמר לה אבל השתא דמוקמת רישא בדלא ספקא ולא תנא הך סיפא אלא לאשמועינן דבמספקת יכול לומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך מאי למימרא דזה אינו שום חידוש:
ומר סבר אינו יכול. והא דקתני או הוציאני לחירות לאו דוקא אלא כלומר שיהיה מעשה ידי לעצמי כמו לבן חורין:
כי היכי דחזו אינשי ומרחמי. הקשה ה"ר יצחק בן הר"מ דבפרק השולח (לקמן דף לז:) גבי עבד שנשבה ופדאו ישראל אחר שמעינן להו איפכא דקא אמרי רבנן לא ישתעבד לא לרבו ראשון ולא לרבו שני לרבו שני לא דהא לשם בן חורין פרקיה לרבו ראשון לא דלמא מימנעי ולא פרקי ורשב"ג סבר כשם שמצוה לפדות בני חורין כן מצוה לפדות את העבדים ואומר ר"י דרבן שמעון ב"ג סבר דלענין פדיון פרקי ליה טפי שלא יטמע בין העובדי כוכבים ורבנן סברי דלענין מזונות מרחמי עליה טפי שלא ימות ברעב וגם כל א' יתן לו מעט לחם אבל בפדיון צריך הרבה ביחד:
אמר רב המקדיש ידי עבדו. גרסינן ולא גרסינן המקדיש עבדו דהתם יצא לחירות כדאמר רב בהשולח (לקמן דף לח:) דליהוי עם קדוש קאמר וא"ת וכי היכי דמקדיש ידי עבדו אמרינן דהן קדושים למלאכתן הכי נמי כשהקדיש כל עבדו הוה לן למימר שהקדישו למלאכתו פיו לדבורו ידיו למעשהו רגליו להילוכו דבענין זה חשיב הקדש כדאמרינן בסוף פ"ק דנדרים (דף יג:) ואומר רבי' יצחק דסברא הוא דלא נתכוין להקדישו למלאכתו לפי שיש חילוק במלאכתו שאין פיו ידיו ורגליו שוין במלאכתן הלכך אית לן למימר דלשחררו נתכוין דהוי הכל בענין אחד אי נמי י"ל התם כשמקדיש עבדו סתם משמע יותר למיהוי עם קדוש דהא למלאכתו לא קאמר אבל מקדיש ידי עבדו הקדיש מלאכת ידיו דלא שייך למימר בענין אחר:
- ↑ תמה הגר"א וסרמן זצ"ל הי"ד (הו"ד באהל יצחק, גנזי האהל), שלכאורה כל קושיית התוספות אינה אלא למאן דאמר 'אי עביד מהני', שלשיטתו הקשו התוספות מדוע לא קנה העני, והוצרכו לומר שמהפסוק דרשו כן שלא קנה העני, ועל זה הקשו שנלמד לכל מקום שהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו. ואילו היה הלכה כמאן דאמר 'אי עביד מהני' היה אפשר לומר שאף רב חסדא סובר שזהו מקור הדין ש'תופס לבע"ח במקום שחב לאחריני לא קנה'. אבל הלא פסק ההלכה הוא ש'כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני' וכיון שכן הרי שדינם של חכמים מבואר כפשוטו, שכיון שנאמר בתורה 'לא תלקט לעני' ודרשו שאסור לבעל הבית ללקט פאה עבור עני, אם כן אף אם ליקט 'אי עביד לא מהני' ולא זכה. וכיון שכן כיצד נוכל ללמוד מכך ל'תופס לבעל חוב' – ש'לא קנה', הרי התופס אינו עושה איסור במעשהו ואין שייך לדון בו ש'אי עביד לא מהני'.
ותליית דברי התוספות בדעת הסוברים שאי עביד מהני, ביארה בחידושי רבי נחום כך: מסדר דברי התוספות נראה דהך קושיא קאי רק למאן דאמר 'אי עביד מהני', דלמאן דאמר 'אי עביד לא מהני' יש לומר דהא דלא חלה הזכיה הוא משום שהתורה הזהירתו שלא לעשות כן, ואי עביד לא מהני, וממילא ליכא למילף מינה דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו. משא"כ למאן דאמר דבכל התורה 'אי עביד מהני' מסתבר טפי לפרושי דהא דלא חלה הזכיה הוא משום דבכל התורה כן הוא הדין, שהמגביה מציאה לחבירו לא קנה, ופשוט, עכ"ד.
ותמיהה זו שהעלה הגרא"ו כבר קדם ותמהה רבי עקיבא איגר, והעמיד את קושייתו גם על קושיית התוספות, מה הקשו התוספות שנלמד מדין פאה לכל מקום שהמגביה מציאה לחבירו לא קנה, הרי מגביה מציאה או תופס לבע"ח אינו עובר בלאו בתפיסתו, ואילו בפיאה עובר בלאו, ואם כן אפשר שמה שלא זכה הוא מחמת ש'אי עביד לא מהני', ואפילו אם 'אי עביד מהני' אפשר שדוקא כאן שעבר על לאו גילתה התורה שלא זכה. והוסיף והקשה כן על סוף דבריהם: וביותר קשה סיום דברי תוספות, ולרב חסדא דמפרש הכא וכו' – דמאי מרוויחין בזה, הא בזה יצטרך לדחוק דסבירא ליה דוקא כאביי, דהא לרבא פשיטא דליכא למילף מהכא, דהא מדינא הכא לא קנה כמו בכל מקום דאי עביד לא מהני, וצע"ג. דהיינו כקושיית הגרא"ו בנוסח אחר, שאין ללמוד מדין פאה לכל מקום רק אם 'אי עביד מהני', ואילו להלכה ש'אי עביד לא מהני' אם כן אין ללמוד מפאה שעבר על לאו ו'לא מהני' לכל מקום שאינו עובר על לאו, ואולי 'מהני'. [ואמנם הכתב סופר למד מדבריהם שאכן בכל תופס לבעל חוב נלמד גם שיהיה איסור להגביה מציאה או לתפוס, ואי עביד לא מהני, אך רע"א לא פירש כן].
ובחידושי הרי"ם הלך אף הוא בדרך זו שלכאורה רב חסדא על כרחך יסבור כדעת אביי ש'אי עביד מהני', כי אילו סבירא ליה ש'לא מהני', אם כן כיצד כתבו התוספות שרב חסדא למד מדין פאה לכל התורה שתופס לבעל חוב במקום שחב לאחריני לא קנה, הלא שאני הכי שעבר אמימרא דרחמנא, ולכן לא קנה, משא"כ כל תופס לבעל חוב. ומכח זה מוכח שדעת רב חסדא כדעת אביי, ולכן בעלמא 'אי עביד מהני', וכיון שאעפ"כ מבואר כאן שאין העני זוכה, על כרחך שתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה. אלא שמעתה הקשה החידושי הרי"ם איך יעבור כלל על הלאו של 'לא תלקט', הרי לדעת אביי 'אי עביד מהני' כי אם לא כן כיצד לוקה על הלאו, ולא ניחא ליה לפרש כדעת רבא שלוקה על שעובר אמימרא דרחמנא. ואם כן בלאו ד'לא תלקט' שנתבאר שגם לדעת אביי נאמר דין מחודש ש'לא תלקט לעני' ש'תופס לבע"ח לא קנה' אם כן לא עלתה בידו לקיטתו – ולדעת אביי אין לו לעבור על לאו זה.
ובשיעורי רבי דוד פוברסקי דחה שהאיסור כאן הוא 'לא תלקט לעני' היינו שגילתה תורה שהאיסור הוא בעצם מעשה הלקיטה אף אם 'לא מהני'.
וכדי ליישב את עיקר הקושיא, מקדים הגרא"ו וחוקר בעיקר דעת הסוברים ש'אי עביד לא מהני', מדוע ומאיזה סיבה 'לא מהני'. שכן מחד יש לומר שסברא היא בכל התורה, שכיון שהתורה אמרה שלא יעשה כדבר הזה, לכך גם אי עביד לא מהני. דהינו שמה שאסרה התורה עשייתו היה היא הסיבה שאף אם יעשה כן לא יעלה הדבר בידו. אכן מאידך יש לומר שענין 'אי עביד לא מהני' ענין אחר הוא, והוא פרטי לכל לאו, שה'לא תעביד' שאמרה תורה הוא רק גילוי על כך ש'לא מהני', כי אותה הסיבה הגורמת לאיסור היא היא הגורמת גם שלא יחול המעשה. ובסגנון אחר, חקירת הגרא"ו היא האם 'לא תעביד' הוא סיבה ל'לא מהני' או רק סימן ל'לא מהני'. דהיינו האם במה שאמרה התורה שדבר זה 'לא תעביד' בכך גם באה הפקעה לחלות הדבר שאינו חל אף אם יעשה כן. או שאותו טעם שאמרה תורה 'לא תעביד', הוא טעם גם לכך ש'לא מהני' – שלא יחול אותו דבר אם יעשנו. והנה אם ננקוט כדרך הראשונה שה'לא תעביד' הוא הסיבה ל'לא מהני', אם כן קושיית רע"א קשה ביותר, כיצד רצו התוספות שנלמד מדין 'לא תלקט לעני' דין כללי ש'המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו' – הלא כל מה ש'לא מהני' ב'לא תלקט לעני' זהו מכח ה'לא תלקט', שכיון שאמרה התורה 'לא תלקט' בזה גופא באה ההפקעה לזכייה לעני שאף אם הבעל הבית ילקט לא יזכה העני, כמו בכל מקום שאמרה רחמנא 'לא תעביד' שהוא סיבה לכך ש'לא מהני'. אבל אם אכן נפרש כדרך השניה, ש'לא תעביד' אינה סיבה ל'לא מהני' אלא רק סימן, דהיינו שמאותו הטעם שאמרה תורה 'לא תעביד' מאותה הטעם גם אין חלה החלות הנרצית. אם כן מכך שאמרה תורה 'לא תלקט לעני' למדנו שאיזה טעם שהוא הוא שהביא לכך שאסרה תורה ללקט לעני, ומאותו טעם גם אם ילקט לעני לא תחול זכייתו. ומעתה, יש לדון מהו אותו טעם שמחמתו באה לאו ד'לא תלקט', ובזה מחדשים התוספות שאפשר שרב חסדא למד ש'לא תלקט לעני' אינו דין פרטי במתנות עניים, וכמו שהעלו התוספות סברא ש'סברא הוא שלא זכתה תורה לעני אלא מה שכל אחד מלקט לצורך עצמו', אלא הוא דין כללי מחמת שתופס לבעל חוב במקום שחב לאחריני, אם כן אף שהלאו לא נאמר אלא לענין מלקט פאה לעני, אך עדיין הסימן הנלמד מכך הוא שאותו טעם של 'תופס לבעל חוב במקום שחב לאחריני' גורם גם שלא תחול הזכייה – ולגבי חלות הזכייה בזה אינו תלוי בלאו שנתנה התורה על המלקט לעני, אלא דין כללי הוא בכל תופס לבע"ח ומגביה מציאה לחבירו – שלא קנה חבירו.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |