חידושי הרי"מ/גיטין/יב/א

חידושי הרי"מ גיטין יב א

דף י"ב ע"א

תוס' ד"ה דלמא כו' דיחוי בעלמא הוא דהא ר' פפא סבר בהדיא דתופס לבע"ח לא קני כו' ותירוצם דחוק דאיך הוכיח באמת דלא קני כו':

ונראה לישב קושית התוס' דהנה תוס' ד"ה אלא כו' כתבו דר' חסדא באמת יליף מהא דלא תלקט לעני ולגר כו' דבכל מקום לא קני מגבי' מציאה ובאמת לכאורה הא למאי דקי"ל דכל מלתא כו' אי עביד לא מהני א"כ לא מוכח כלל ע"ש ואיך הוכיח כנ"ל. וי"ל למאי שהקשו המפ' איך עובר בלא תלקט כשלוקט לעני הא כיון דשלוחו כמותו והוי כאלו העני עצמו לוקט לא הוי כלל מלקט לעני כו' ע"ש. וא"כ י"ל בהיפוך דמזה הוכיח ר"ח באמת דמגבי' מציאה כו' לא קני דכיון דלא קני א"כ לא הוי שלוחו כלל כיון דלא מהני זכיה בחב לאחרים מטעם שליחות ולכך ממילא עובר בלא תלקט אבל אי נימא דקני והוי שלוחו כמותו איך עובר כנ"ל ולכך מוכח שפיר אף לרבא דעביד לא מהני דאעפ"כ איך נימא דלכך לא קני משום דעבר אלא תלקט ואי עביד לא מהני הא אי מהני וקני לא עבר כלל אלא תלקט ולכך מוכח דלא קני בחב לאחרים והוכיח ר"ח שפיר כנ"ל:

אך י"ל כיון דבאמת קודם הזכיה לא הוי שלוחו עדיין רק בשעת הזכיה נעשה שלוחו א"כ שפיר שייך הלאו דלא תלקט אף אי בכל מקום מגבי' מציאה קני משום דבשעת הזכיה נעשה שלוחו ואעפ"כ שפיר עובר כיון דמקודם לא הוי שליח שפיר עובר דאינו רשאי ללקט ולעשות שליח בשעת לקיטה כיון דעדיין אינו כמותו כנ"ל וכיון שעובר ממילא לא קני אח"כ אף שנעשה שלוחו משום אי עביד לא מהני כיון שעובר כנ"ל אבל בעלמא שפיר קני כנ"ל אך י"ל כיון דיכול לעשו' לעצמו שליח מקודם לזכות דעשיית השליח הוא זכות כנ"ל וכיון דמהני זכיה אף בחב לאחרים אי מגבי' מציאה קני שפיר יכול לעשות לעצמו שליח מקודם הזכיה א"כ כיון שעושה את עצמו שליח שפיר קני אח"כ דאינו עובר כלל אלאו דלא תלקט כיון דנעשה שלוחו קודם הזכיה והוא כמותו כנ"ל ושפיר קני אח"כ א"כ אף שאינו עושה עצמו שליח ג"כ מהני דהש"ך ז"ל ח"מ סי' ר"ח כתב דהיכא דהי' יכול לעשות הקנין בלא האיסור אף שעכשיו עושה אותו באיסור אעפ"כ לא שייך אי עביד לא מהני כיון שיכול לעשות בלא איסור ע"ש. וא"כ הכא כיון שאם עושה עצמו שליח מקודם קני אח"כ וממילא אינו עובר כלל אלא תלקט כיון שקונה והוא שלוחו כנ"ל א"כ ממילא שאינו עושה עצמו שליח שפיר קני אף שעובר דמהני שהוא שלוחו בשעת הזכיה דאף שעובר לא שייך אי עביד לא מהני כיון שהי' יכול לעשות בלא האיסור כנ"ל א"כ מוכח ממילא מהא דלעני ולגר כו' דבכל מקום לא קנה כנ"ל:

והנה המפ' כתבו דסברת הש"ך הנ"ל הוא כמו דאמרינן מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי כו' דאף עכשיו שאין זכיה מהני בחב לאחרים מ"מ כיון דיכול לעשות הקנין מהני גם עכשיו כמו כן לענין אי, עביד ל"מ מהני ג"כ היכא שהי' יכול לעשות הקנין בלא האיסור כנ"ל ע"ש. והנה ר"ח סובר דגם מגבי' מציאה לא קני אף דשייך מיגו דאי בעי זכי כו' ולא סבר סברא הנ"ל ע"ש ב"מ י"ב ואף חד מיגו לא אמרינן ע"ש:

ולפ"ז מיושב קושית תוס' דר"פ דחי שפיר דלר"ח לא מוכח כלל דלכך התם לא קני משום דכתיב לא תלקט ואף דבכל מקום קני משום שבשעת הזכיה נעשה שלוחו אפפ"כ עובר ממילא כיון שאינו שליח מקודם ולכך ממילא אי עביד לא מהני ואי"ל כנ"ל כיון שיכול לעשות לעצמו שליח כנ"ל ז"א דלר"ח דלא סבר מיגו דאי בעי זכי כו' לא אמרינן סברא הנ"ל ושייך שפיר אי עביד לא מהני ודחי שפיר דיכול להיות בכ"מ דקני כנ"ל. אבל ר"פ עצמו דסובר רק בתופס לבע"ח דלא קני אבל מגבי' מציאה שפיר קני דאמרינן מיגו דאי בעי כו' ממילא אליבי' שפיר מוכח דתופס לבע"ח לא קני מהא דלא תלקט כיון שהי' יכול לעשות בלא איסור כנ"ל וא"ש:

עוד י"ל קושית תוס' הנ"ל דהנה תוס' ד"ה אלא הקשו כיון דהכא כתיב לעני ולגר כו' דלא קני א"כ נילף מהכא דבכל מקום ג"כ לא קני מגבי' מציאה כנ"ל ע"ש וי"ל ג"כ דלכאורה קשה דאף דאי עביד מהני מ"מ הא קי"ל דאין שליח לדבר עבירה וכתבו תוס' דהשליחות בטל א"כ כיון דזכיה מטעם שליחות לא מהני הכא כיון שעובר אלא תלקט ואין שליח לדבר עבירה ובטל השליחות וע"כ צ"ל דהכא כיון שאין המשלח עושה עבירה רק השליח לא שייך אין שליח לדבר עבירה וראיתי אח"כ בס' קצות החושן שהוכיח מכאן כנ"ל דלא שייך אין שליח לדבר עבירה רק היכא שהמשלח עושה עבירה עי"ש ובאמת הוא דוחק דמאי חילוק יש הא שייך ג"כ דברי הרב כו' וי"ל למאי דאמר ריש ב"מ דאף דאין שליח לד"ע מ"מ שותפין שגנבו חייבין משום מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה דכיון שזוכה לעצמו באיסור יכול לזכות גם לחבריה אף שאין שליח לד"ע ומייתי לה אהא דשותפין שהגביהו מציאה דג"כ אמרינן מיגו ע"ש ולכאורה למאי דקי"ל דאמרינן מיגו דאי בעי זכי ג"כ אף בלא שותף כיון שיכול לזכות א"כ אמאי לא מהני בלא שותפות כשגנב בשביל חבירו הא שייך מיגו דאי בעי זכי לנפשיה באיסור זה זכי נמי לחבריה כמו דאמרינן לענין מציאה דאין חילוק בין מיגו דזכי למיגו דאי בעי זכי ובש"ס מדמי אהדדי הא דאין שליח כו' וע"כ צ"ל דז"א דלא שייך בעבירה מיגו דאי בעי עבד העבירה לעצמו כיון שהוא איסור כנ"ל רק מיגו דזכי כיון שעובר באמת כנ"ל. ולכך א"ש הכא דלא שייך אין שליח לדבר עבירה שהוא בהיפך דהכא שייך שפיר מיגו דאי בעי זכי לנפשיה דמפקר נכסי' כו' דלא שייך כנ"ל שהוא איסור ולא יעשה לעצמו דז"א דאדרבה אם ילקט לעצמו לא יעשה איסור כלל דלעצמו מותר והוא בהיפך דרק עכשיו עושה איסור כשמלקט בשביל חבירו ולכך אמרינן שפיר מיגו דאי בעי זכי כו' ולכך מהני כנ"ל. ולפ"ז מיושב קושית תוס' הנ"ל דר"פ דחי שפיר אליבא דר"ח דלא סבר מיגו דאי בעי זכי כו' א"כ לא מוכח כלל מהא דלעני ולגר כו' דהוא משום אין שליח לד"ע כנ"ל ומיגו דאי בעי כו' לא אמרינן לר"ח וי"ל שפיר דתופס לבע"ח בכל מקום קני אף בלא מיגו דאי בעי כו' אבל לר"פ עצמו דסובר שפיר כדקי"ל דמגבי' מציאה קני דאמרינן מיגו דאי בעי זכי כו' מוכח שפיר דבלא מגו לא קני תופס לבע"ח מהא דלעני ולגר כו' דליכא למימר משום אין שליח לד"ע כו' כיון דאמרינן מיגו כנ"ל וא"ש:

עוד י"ל קושית תוס' הנ"ל דניליף מהא דלעני ולגר דבכל מקום מגבי' מציאה לא קני וגם קושיא הראשונה ד"ה אלא שהקשו למ"ד אי עביד מהני מאי משני דכתיב לא תלקט מאי בכך הא אעפ"כ מהני כו' ע"ש. וי"ל למ"ש דבאמת יכולין לומר דבעשאו שליח בפירוש קני רק בלא עשאו לא מהני זכיה בחוב לאחרים מטעם שליחות כנ"ל רק שכתבנו דבכל מקום יכול לעשות לעצמו שליח והוי עשאו שליח בפירוש כמ"ש לעיל וא"כ י"ל דלא מוכח כלל באמת בלא עשאו שליח לא מהני רק דאעפ"כ בכל מקום מגבי' מציאה קני משום שעושה לעצמו והוי עשאו שליח בפירוש רק הכא דכתיב לא תלקט וקשה כנ"ל דהא אין שליח לדבר עבירה וצ"ל כנ"ל דהמשלח אינו עושה עבירה כמ"ש הקצה"ח והטעם הוא דאין השליחות לעבירה רק שעושה עבירה ממילא כנ"ל וא"כ לכך לא קני דהוי לא עשאו שליח רק מטעם זכיה לא מהני במגבי' מציאה שחב לאחרים דהכא לא שייך כנ"ל דעשה עצמו שליח כנ"ל דז"א דלענין זה עושה את עצמו שליח לעבור אלא תלקט ללקט בשביל העני דעל זה הוא השליחות ועובר הוא בעצמו ולענין זה אין שליח לד"ע כנ"ל ולא מהני השליחות רק מטעם זכי' ולא מהני שחב לאחרים אבל בכל מקום שפיר מהני שעושה שליח כנ"ל וא"ש:

ובדברי תוס' הנ"ל יש לישב דברי רש"י ז"ל דלענין שפירש שם ב"מ דבעשאו שליח קני ותמהו מהא דיימר ב"ח כו' ע"ש דהנה למאי שכתבו תוס' דר' חסדא יליף באמת מהא דלעני ולגר דבכל מקום מגבי' מציאה לא קני כו' ותוס' כתבו בעצמם דלרבא דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני לא מוכח כלל מהכא דלכך לא קני משום דעבר אלא תלקט כו' וע"כ ר"ח דיליף מהא סובר עביד מהני כאביי כו' ולכאורה קשה למאי דנראה מדברי תוס' דהלאו דלא תלקט הוא דוקא כשזוכה בשבילו אבל הלקיטה לחוד אין איסור שאמרה התורה לא תלקט היינו שלא תזכה בשבילו דאל"ה רק דנימא דהלקיטה עצמה היא איסור אף אי לא קני א"כ אמאי כתבו דלמ"ד עביד לא מהני לא קני הא למ"ש מהרי"ט ז"ל גבי שוחט בשבת דלא שייך עביד לא מהני כיון שגם אי נימא דלא מהני לא יתוקן האיסור כיון שכבר שחט ודוקא בתמורה וכה"ג דאי לא מהני לא המיר כלל ע"ש ודבריו מוכרחים ע"ש וא"כ אי נימא דלא תלקט על הלקיטה לצורך העני אף דלא קני א"כ לא שייך עביד לא מהני שלא יתוקן האיסור כנ"ל וע"כ דהאיסור הוא רק לזכות בשביל העני בלקיטה ושפיר יתוקן כנ"ל. וא"כ קשה להיפוך לאביי דעביד מהני ואי לא מהני אינו עובר כלל דלא סבר עבר אמימרא דר' ע"ש א"כ כיון דסבר ר"ח דמגבי' מציאה לא קני בכל מקום א"כ איך משכחת הלאו דלא תלקט שיעבור עלי' כיון דסבר כאביי כנ"ל א"כ כיון שלא קני ולא זכי לא עבר כלל כיון שהלאו הוא לזכות כנ"ל וכיון שלא זכה לא עבר לאביי וגם לרבא י"ל כיון שמצד אחר לא זכה חוץ ממה שעבר אמימרא כו' ג"כ אינו עובר ואיך משכחת מה דכתיב לא תלקט כו'. אך לרש"י ז"ל א"ש דמשכחת בעשאו שליח דקנה מגבי' מציאה ושפיר עובר אלא תלקט כו' כיון דמהני כנ"ל ופירש"י שפיר אליבא דר"ח דע"כ עשאו שליח קני כו' א"כ ר' פפא דסובר בעני לעני גם רבנן מודים דהוי חד מיגו ומהני א"כ משכחת שפיר הלאו במעני לעני ולא מוכח כלל דעשאו שליח קני ולכך שם בעובדא דיימר ב"ח פ' דלא קני אף בעשאו שליח משא"כ ר"ח שסובר אף מגבי' מציאה לא קני פירש"י ז"ל שפיר כנ"ל וא"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף