שער המלך/ביאת מקדש/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ ביאת מקדש ג

ח

וכן

מצורע שנכנס לירושלים לוקה כו'. כתב מרן וז"ל ואף ע"ג דר"ח סבר דפטור כיון דפלוגתא דר"י ור"ש היא פסק רבינו כר"י כו' והק' לי ה"ה כהר"י אלגאזי ה"י דבפ' אלו דברים דס"א ע"ב פרכינן התם ור"י שפיר קאמר ר"ש ההוא מבעי ליה לכדתניא ר"א אומר יכול דחקו זו"מ ונכנסו לעזרה בפסח הבא בטומא' יכול יהיו חייבים ת"ל וישלחו מן המחנה כו' בשעה שטמאי מתים משתלחים זו"מ משתלחים כו' ובפ' מי שהיה דצ"ה ע"ב מבואר דסברת ר"א הלזו במחלוקת היא שנויה דת"ק דר"א פליג וס"ל דעל אכילת קדשים פטורים ועל ביאת מקדש חייבים ופי' רש"י ז"ל והרע"ב ז"ל שם דת"ק דר"א דריש לקרא דוישלחו מן המחנה לחילוק מחנו' כדדריש ר"ש ורבינו ז"ל בפ"ד מה' אלו דין י"ב פסק כת"ק דר"א ועיין במרן כ"מ שם ואם כן נמצא רבינו ז"ל מזכה שטרא לבי תרי דכיון דפסק כר"י ע"כ לו' דקרא דוישלחו אצטריך לדר"א ולענד"נ דלאו קו' היא משום דבפ' א"ד פרכינן התם לר"ש דאמר ויאמר זב ואל יאמר מצורע ואני אומר זבין משתלחין מצורעין לא כ"ש למה נאמר מצורע ליתן לו מחנה שלישית מאי חומריה דמצורע מזב שכן טעון פרימה ופריעה כו' אדרבא זב חמור שכן מטמאי משכב ומושב כו' אמר קרא זב לרבות בעל קרי מצורע חמור מבעל קרי כו' אדרבא ב"ק חמור שכן מטמא במשהו ס"ל כר"נ דתניא ר"נ אומר משום ר"י זב צריך כחתימת פי האמ' כו' יע"ש וא"כ מבואר הוא דלר"ש דמייתר ליה מצורע ליתן לו מחנה שלישית הוא משום דס"ל כר"נ דזב צריך כחתימת פי האמה וכיון שכן מצורע חמור מב"ק ומש"ה אייתר ליה ליתן מתנה ג' אמנם לרבנן דר"נ דס"ל דזב מטמא כר"ש קרא דמצורע אצטריך לגופיה דלא נפ"ל מק"ו דב"ק משום דאיכא למיפרך מה לב"ק שכן מטמא בכ"ש וכיון שכן אכתי איכא למימר דזבין ומצורעין משתלחין למחנה אחד דהיינו מחנה ישראל ומש"ה אצטריך קרא דבדד ישב ליתן לו מחנה שלישית ולא לנתוקי לעש' כדס"ל לר"ש וכיון שרבינו ז"ל פסק בפ"א מה' מחוסרי כפרה דין ט' דזב מטמא בכ"ש דלא כר"נ מש"ה פסק דמצורע שנכנס לפנים ממחיצתו לוקה משום דלרבנן דר"נ ע"כ קרא דבדד ישב אצטריך ליתן לו מחנה ג' ולא לנתוקי לעשה כר"ש דלא נפ"ל מקרא דוישלחו מן המחנה כמדובר ואי קשיא לך אם כן כי פרכינן ור"י שפיר קאמר ר"ש אמאי לא משני דר"י ס"ל כרבנן דר"נ דזב מטמא בכ"ש דמהשתא לא אייתר לן קרא דוישלחו מן המחנה ולחילוק מחנות ומש"ה דריש ליה ר"י מקרא דבדד ישב הא ודאי לא תיקשי משום דאפילו נימא דר"י ס"ל כרבנן דזב מטמא בכ"ש לא אייתר לן מצורע ליתן לו מחנה ג' מ"מ אכתי מקרא דוישלחו מן המחנה נפ"ל שפי' דזבין משתלחין חוץ למחנה לויה משום דליכתוב רחמנא טמא מת וזב אתי מק"ו דלכ"ע זב חמור כדאיתא התם אלא דרבנן דר"נ איכא למימר דזו"מ משתלחין למחנה אח' אבל זבין וט"מ במחנה א' ל"ל מיתורא דזב ואם כן היינו דפריך תלמודא שפי' לר"י דקאמר יכול יהיו זבין וטמאי מת משתלחין למחנה אחד כו' דלהא לא אצטריך קרא דשפי' קאמר ר"ש דמקר' דוישלחו נפ"ל דיאמר טמאי מת כו' וזה פשוט אלא מיהו אכתי קשה קצת אצלי מ"ש רבינו ז"ל בראש הפ' דמחנה האמור כאן הוא מחנה שכינה כו' שומע אני שהמצורע והזב וטמאי מת שלשתן במקום אחד כו' והשתא קשה כיון דרבינו ז"ל פסק כת"ק דר"א חילוק מחנות לזב וטמאי מת מקרא דוישלחו מן המחנה נפ"ל דיאמר ט"מ ואל יאמר זב כדדריש ר"ש ואם כן איך כתב רבינו שומע אני ג' במקום אחד ולזה י"ל דכיון דהכי דריש לה בספרי נקט רבינו כלשון הספרי כיון דלא נפקא ליה מידי לענין דינא וכדאיתא בדוכתי טובא כן נר' לי ועוד אפשר לומר דאע"ג דרבינו ז"ל פסק כר"י אפי"ה פסק כת"ק דר"א משום דס"ל דקרא דוישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב אצטריך לדרשא אחרינא דבפ' בנות כותים בדל"ה דאיבעיא לן ראיה ראשונה של מצורע מהו שתטמ' במשא פשיט לה אביי התם דמטמא במשא משום דאקשי' רחמנ' מצורע לזב גמור מה זב גמור מטמא במשא אף ראי' ראשונה של מצורע מטמא במשא ורבינו ז"ל בפ"א מהלכות מטמאי מו"מ דין י"ג כתב וז"ל ראי' ראשונ' של מצורע מטמא במשא שנא' כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש הרי מצורע כזב גמור כו' עי"ש אשר מבואר שהוא מפרש מ"ש אביי אקשיה רחמנא מצורע לזב גמור דהיינו מקרא דוישלחו מן המחנה ושלא כפרש"י שם ועיין במ"ש הרב מש"ל שם יע"ש ואם כן איכא למימר שפיר דלפום מאי דקי"ל כאביי אפילו למאי דקי"ל כת"ק דר"א אפי"ה מצינן למפסק כר"י דקרא דבדד ישב אצטריך ליתן לו מחנה ג' דלא נפ"ל מקרא דוישלחו מן המחנה דההוא אצטריך לאקשינהו לאשמועינן דראיה ראשונה של מצורע מטמא במשא ותלמודא דפריך ור"י שפיר קאמר ר"ש ה"נ הו"מ לשנויי דאצטריך לההיא דאביי אלא משום דאכתי לא שמיע ליה ההיא דאביי הוצרכו לשנויי דס"ל כר"א כנ"ל נכון ובפשטא דשמעתתא הוקשה אצלי במאי דקאמר יאמר ט"מ ואל יאמר זב ואני אומר כו' דהא קי"ל אין מזהירין מן הדין ואפילו למ"ד עונשין מן הדין מודה דאין מזהירין והיה נראה להוכיח מכאן דדוקא בלאו הוא דאמרינן אין מזהירין אבל עשה מזהירין ומסתברא למימר הכי לפי מ"ש התוס' בריש אז"נ דבלאוין שאין לוקין עליהם מזהירין מן הדין יע"ש וא"כ דכוותא נמי באיסור עשה כיון דאין לוקין עליהם מזהירין מן הדין ושלא כדעת ה"ה ז"ל שכתב בס"פ ך' מה' שבת דאפי' עשה אין מזהירין ועיין בהרב ל"מ שם וכן נראה לע"ד שזה דעת התוס' ז"ל ממ"ש בפ"ק דקידושין דל"ד ע"ב ד"ה ואנא אמינא שהקשה וז"ל וא"ת כיון דלא נילף חיובא דהקהל ממצה ל"ל דאמר ליכתוב רחמנא מצה ולא בעי הקהל בלא מצה נמי נפ"ל חיוב בקהל מק"ו דטפלים חייבים נשים לא כ"ש כו' והשתא אי ס"ל כדעת ה"ה דעשה נמי אין מזהירין מה קו' אי לא כתי' מצה כלל לא ילפי' חיובא בהקהל מק"ו דטפלים משום דאין מזהירין מן הדין אמנם השתא דכתיב מצה ילפינן שפיר מק"ו משום דאינו אלא גלוי מילתא בעלמא דלא נילף ראי' דהקהל מעולת ראי' דפטור ואהני ק"ו למילף ממצה אלא נראה ודאי דס"ל דבעשה מזהירין מן הדין וכן נראה להוכיח עוד מההיא דגרסינן במכות דט"ו אמר עולא לא יאמר ולו תהיה לאשה באונס ולגמור ממוציא שם רע מק"ו ומה מוציא שם רע שלא עשה מעשה אמר קרא כו' והשתא ק' דהא אין מזהירין מ"ה אלא משמע ודאי דעשה מזהירין לכ"ע ולדעת ה"ה לא ידעתי מה יענה לסוגייא הלזו וצ"ע ומ"מ לדאתאן עלה נראה דקושיין לא מיתבא בהכי דאכתי קשה דנהי דלעשה דוישלחו כו' איכא למימר שפיר דאתי מק"ו מיהו אכתי נימא דלהכי כתבי' קרא למצורע בהדייא משום אזהרה דולא יטמאו את מחניהם דכתיב בתר הכי דמק"ו אין מזהירין ואולי י"ל דק"ו אינו אלא גלוי מילתא דטמא לנפש דקרא מיירי אף בשאר טמאים כגון זבין ומצורעים דהנהו נמי טמאין מקרו ואע"ג דכתיב טמא לנפש מרבינן להו מתיבת טמא ודומה לזה כתבו התוס' פרק כ"ש ד"ה איכא בינייהו וז"ל וא"ת והיכי יליף שאר משקין מק"ו הא אין מזהירין מ"ה וי"ל דהאי ק"ו אינו אלא מגלי דבישול דקרא איירי אף בשאר משקין עכ"ל הרי דאע"ג דקרא כתיב בהדיא מבושל במים ק"ו אהני לן לרבונהו בתיבת מבושל דבשאר משקין נמי מיקרי מבושל ה"נ דכוותא אלא דאכתי קשה למאי דקאמר בתר הכי יאמר זב ואל יאמר מצורע כו' דהכא ודאי לא שייך למימר הכי כמובן ודרך אגב ראיתי לעמוד עמ"ש הרא"ם בפ' תצא ד"ה ואסור ליכנס בס"ד וז"ל ושמא י"ל דכיון דחייבה תורה ל"ת לנכנס למחנה לויה למדו שהנכנס למחנה שכינה עובר בעשה דויצא אל מחוץ למחנה ובל"ת דלא יבא אל תוך מחנה לויה וכ"ש מחנה שכינה וליכא למימר הכא אין מזהירין מ"ה דמחנה שכינה ומחנה לויה תרוייהו משום קדושתה של שכינה הוא וכחד מחנה חשיבי להו יע"ש ואני תמיה עליו דבהדיא אמרו בספרי הובא בילקוט ס' נשא סי' תרצ"ו וז"ל וישלחו מן המחנה ממחנה שכינה או שומע אני ממחנ' לויה כו' עד שלא יאמר יש לי בדין אם נדחו טמאין ממחנה ארון הקל ק"ו ממחנ' שכינה אם אמרת כן ענשת מן הדין לכך נאמר וישלחו מן המחנה ללמדך שאין עונשין מן הדין והכי אמרי' התם סמוך ונראה משם ר"י ועיין בס' ת"ש הנה מבואר הפך דברי הרא"ם ז"ל ועוד אני תמיה עליו שכפי מה שהסכימה דעתו ז"ל בס' שמיני דכל דאיכא איסור עשה מפו' בתורה מזהירין מ"ה וכדעת ה"ה ז"ל ויחס סברא הלזו לרש"י ז"ל ושלא כדעת הרמב"ן כמ"ש ע"ש באורך ובפשיטות היל"ל דהכא ליכא למימר אין מזהירין מן הדין כיון דאיכא עשה דויצא אל מחוץ למחנה וצ"ע:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.