קרית ספר/ביאת מקדש/ג

קרית ספר ‏ ביאת מקדש ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות קיג לשלח כל הטמאים מן המקדש דכתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש מחנה האמור כאן הוא מחנה שכינה שכולם משולחים ממנו שומע אני ששלשתן במקום אחד תלמוד לומר במצורע בדד ישב מחוץ למחנה מושבו שהוא חוץ למחנה ישראל שהוא ירושלם והיינו בדד ומה מצורע שטומאתו חמורה שמטמא בביאה שלוחו חמור כדא' אף זה שטומאתו חמורה מטמא מת שמטמא משכב ומושב מתחת האבן מה שאין כן בטמא מת שילוחו חמור ממחנה לויה וטמא מת ומת עצמו מותר במחנה לויה כדכתיב ויקח משה את עצמות יוסף עמו עמו במחיצתו שהוא מחנה לויה ואין שלוחו אלא ממחנה שכינה וכדילפינן לעיל מצות ק"ה. מעזרת ישראל ולפנים הוי מחנה שכינה שנשתלחו כל הטמאים משם ואפילו מחוסר כפורים לא יכנס לשם דלא נגמרה טהרתו דכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שעדין לא נגמרה טהרתה וכתיב נמי בביאת מקדש טמא יהיה עוד טומאתו בו ודרשינן טמא יהיה לרבות טבול יום עוד טומאתו בו לרבות מחוסר כיפורים ואפילו א' מאצבעותיו לא יכניס דכתיב בכל קדש לא תגע וגו' מה נגיעה במקצת שמה נגיעה כדכתיב לא תגע אף ביאה במקצת שמה ביאה:

ח

אזהרת ריד שלא יכנס טמא המשולח מהר הבית להר הבית שהוא מחנה לויה ואם נכנס עבר בלא תעשה ולוקה דכתיב כי יהיה איש וגו' ויצא אל מחוץ למחנה זה מחנה שכינה שהוא מחנה סתם ולא יבא אל תוך המחנה זה מחנה לויה דאי לעבור עליו בשני לאוין לימא ויצא וגו' ולא יבא אל תוך ולשתוק המחנה למה לי שמע מינה ליתן לו מחנה אחרת. וכן מצורע שנכנס לירושלם לוקה דלאו דלא יטמאו את מחניהם אכולהו טמאים קאי ולא ניתק לעשה דבדד ישב לא אתא אלא ליתן לו מחנה שלישית שישב בדד שלא יהו טמאים אחרים יושבים עמו אבל נכנס לשאר ערים המוקפות חומה אף על פי שאינו רשאי אינו לוקה לפי שנאמר בדד ישב ואהני קאי משמעותא דעשה לשאר ערי ישראל דאם עבר ונכנס יחזור ויצא ואין בו עונש אחר. נכנס המצורע להר הבית לוקה שמונים דלא יטמאו את מחניהם כתיב דמשמע נמי דמוזהר אכולהו מחנות. מחוסר כפורים שנכנס למחנה שכינה אינו לוקה מדאורית' ואפילו הכי הוי איסורו מן התורה כדאמרינן לעיל וטהרה מכלל שעדין לא גמרה טהרתה:

י

אזהרת רטו שלא יכנסו טמאים למקדש דכמו ששלוחם בעשה כך אם יכנסו בלא תעשה דכתיב ולא יטמאו את מחניהם זה מחנה שכינה שהושוו כולם לצאת ממנו ומנין שאינו עובר אלא אם כן נכנס אבל נגע בעזרה מאחוריו לא דכתיב ביולדת ואל המקדש לא תבא דוקא ביאה.

יב

וכל הטמא שנכנס למקדש במזיד ענוש כרת דכתיב ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונו ואינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו דהזהיר וענש ע"י טומאה וחייב קרבן ע"י טומאה מה קרבן שחייב להלן ע"י טומאת מקדש וקדשיו אף עונש ואזהרה האמירה כאן ע"י טומאה בטומאת מקדש וקדשיו ואחרים אומרים עונו עונו לגזרה שוה מה עונו האמור גבי נותר כרת דכתיב ואוכליו עונו ישא וגו' ונכרתה וגו' אף עונו האמור כאן כרת ובשוגג מביא קרבן עולה ויורד כדכתיב או נפש אשר יגע בכל דבר טמא וגו' ואשם באכילת קדש או ביאת מקדש. ואין חייבים כרת או קרבן אלא מעזרת ישראל ולפנים דכתיב כי את מקדש ה' טמא ומשכן ומקדש חד הוא דאשכחן מקדש דאיקרי משכן דכתיב ונתתי משכני בתוככם כל הניתן בתוככם קרי משכן ואשכחן משכן דאיקרי מקדש דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכתיב ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וגו' ועל תוספת העזרה שנתקדשה קדוש גמור נמי חייב כדילפינן מככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו לדורות.

יג

ואי זהו הטמא שחייב כרת על ביאת המקדש כל שנטמא בטומאות שהנזיר מגלח עליהם או במה שנטמא בהן או שאר אבות הטומאה של תורה כל טומאת ראשון ושני שטעון ביאת מים מן התורה חייב כרת על ביאת המקדש אפילו טבל עד שיעריב שמשו אבל המתטמא בטומאות מן המת שאין הנזיר מגלח עליהם אף על פי שטמא טומאת שבעה פטור על ביאת מקדש וכן הנוגע בשני שהרי הוא שלישי לראשון שנגע במת אף על פי שהוא טמא ראשון לענין תרומה ובשר קדשים הרי זה פטור על ביאת מקדש ודברים אלו הלכה מפי הקבלה דכל טומאת מת שהנזיר מגלח עליה הטמא שנכנס למקדש חייב וכל שאין הנזיר מגלח עליו לא אבל שאר אבות הטומאות כתיבי בתורה או נפש אשר תגע בכל דבר טמא או בנבלת וגו' או בנבלת שרץ טמא וגו' וכן כשנגע בכלים או באדם שנטמא באותן הטומאות שהנזיר מגלח עליהן אף על פי שאין הנזיר מגלח אלא על טומאות מן המת עצמו הרי זה חייב משום טומאה במקדש דכי גמירי הלכתא דכל שהנזיר מגלח הטמא חייב וכל שאינו מגלח פטור היינו בטומאת המת עצמו שהם שתים עשרה טומאות ועצם כשעורה שמנה הרב ז"ל פרק שביעי מהלכות נזירות אבל נגיעה דאדם וכלים שנגעו במת לא הויא נגיעה כמת גופיה ולא גמירי הלכתא מנזיר אלא כמו שחייב על טומאת נבלה ושרץ דכתיבי בתורה הכי נמי חייב בהני דאף על גב דאינו מזה בהם שלישי ושביעי בנבלה ושרץ נמי חייב אטומאת מקדש וקדשיו אף על גב דלא מיטמאו אלא טומאת ערב וכדאמרינן.

טז

המכניס שרץ וכיוצא בו במקדש או שהכניס אדם טמא למקדש הרי זה חייב כרת שהרי טמא מקדש ה' דכתיב מזכר עד נקבה תשלחו דקאי במקדש כדכתיב בסיפיה ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שוכן בתוכם ולא בעינן דומיא דזכר ונקבה דאית להו טהרה (במקדש) [במקוה] אלא שרץ נמי כיון דמטמאה אדם חייב אם הכניסה. זורק כלים טמאים שנגעו במת למקדש פטור מן הכרת וחייב מלקות דכתיב ואם לא יכבס וגו' מפי השמועה למדו על רחיצת גופו ענוש כרת כדכתיב ונשא עונו ועל כיבוס בגדים לוקה ארבעים ואינו לוקה אלא על בגדים שהוא אב הטומאה לא על בגדים שהם ראשון דאף על גב דכלים דומיא דאדם ומה אדם הוא חייב כרת על טומאת גופו בין שיהיה אב הטומאה בין ראשון כמו שאמרנו כן כלים היה לוקה עליהם אפי' הם ראשון אפילו הכי בכלים נראה לרב ז"ל שאינו חייב עליהם מלקות אלא כשהם אב הטומאה דכיון דגלי קרא קולא בכלים שאין חייבים עליהם כרת אם כן בטומאה עצמה קילי דאדם שהוא ראשון חייב כרת וכלים לא מחייב עלייהו מלקות אלא אם כן הן אב הטומאה כדאמרינן.

יח

וטמא שהכניס ידו למקדש נראה דלדעת הרב ז"ל לא אסיר מדאוריתא דהא ביאה במקצת דילפינן מבכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא דהויא ביאה כדאמרינן לעיל לדעת הרב ז"ל לא קיימא הכי אלא דלא שמה ביאה ומשום הכי לא לקי.

יט

טמא שנכנס למקדש דרך גגות פטור דכתיב ואל המקדש לא תבא דרך ביאה הוא שחייבה תורה ונראה דאם שהה שם דחייב כרת דלא גרע מנטמא שם דחייב כרת אם שהה.

כ

כל מקום שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו קרבן אם נמצא שם טומאה מוציאין אותה דאף על גב דלא הזהירה תורה אלא למי שמטמא המקדש כדכתיב ולא יטמאו את מחניהם וכתיב כי את מקדש ה' טמא אפילו הכי ממילא משמע דאם היתה שם טומאה שמוציאין אותה כדי שלא תהא טומאה במקדש ואפילו בשבת.

כא

אחד טמא שנכנס למקדש טהור או טהור שנכנס למקדש שיש בו טומאה חייבין כרת שזה ביאתו וטומאתו באין כאחד ואם נטמא אפילו במזיד ויצא מיד בקצרה פטור ואם שהה או יצא בארוכה או השתחוה ופניו להיכל חייב כרת ושיעורין הללו הלכה למשה מסיני הם למי שנטמא בתוך העזרה ויש כאן עשה דוישלחו מן המחנה וגו' שהרי נטמאו במחנה שכינה וצריכה לצאת ואם לא יצאו ושהו או דרך ארוכה או השתחוו חייבים שהרי הוא מטמא את המחנה אף על גב דטומאה שם וכתיב ולא יטמאו את מחניהם ושיעור שהיה הא אמרן שהיא הלכה למשה מסיני והיא כקריאת פסוק ויכרעו וגו' ויציאה דרך ארוכה אפילו פחות זמן מכדי קצרה חייב דדוקא גמירי ארוכה חייב דלא ניתנה לידחות אצלו שהיות כדי שיעור השתחויה הוי בעיא ולא איפשיטא הילכך הוי ספיקא דאוריתא ולחומרא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.