אור שמח/ביאת מקדש/ג

אור שמח ‏ ביאת מקדש ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

וכן מצורע שנכנס לירושלים לוקה.

יעוי' כסף משנה ופסק כר' יהודא כו' ולפ"ז יליף שלוח מחנות מקרא דבדד ישב שלא ישבו וטמאים אחרים עמו ולא לאינתוקי ללאו אתי והך קרא דכל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש דריש בזמן שאין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין וזהו בשעה שהוגלל' הפרוכת דנסתלקה מחנה שכינה מותרין גם זבין ומצורעין לבוא אל תוך מחנה לוי' וישראל וכמו דאמרו במנחות דף צ"ה יעוי"ש אבל בפסח הבא בטומאה שאז סבר רבינו דטומאה דחוי' היא בציבור ובעי ציץ לרצות ורבינו סבר דגם על טומאת גברי הציץ מרצה בציבור ואם כן כיון דבעי ציץ לרצויי מקרי זה בשעה שטמאי מתים משתלחין ודוקא לר' יהודא דסבר טומאה הותרה בצבור מקריא זה שעה שאין טמאי מתים משתלחין ולכן פטורים גם זבים ומצורעים אם נכנסו למקדש בפסח הבא בטומאה ואתי שפיר פסק רבינו ופשוט.

ט

מחו"כ שנכנס לעזרת ישראל כו'.

בפירוש המשנה מפרש דמחוסר כפורים אינו נכנס וחייבין עליו חטאת, פירוש שאר הטמאים כמו טמא מת וטבול יום וזה פשוט. ובגמרא פרק הקומץ מחוסרי כפרה שנכנסו למקדש כו' עיי"ש והוא קטיעא, וכולה שנויה בתוספתא דכלים זה לשונה, כל הטמאים שנכנסו משער נקנור ולפנים אפילו הן מחוסרי כפרה הרי אלו חייבים ע"ז כרת כו' ומפרש רבינו דמצורע שראה קרי טובל ומכניס ידיו לבהונות וה"ה אם נטמא בטומאת מת בערב פסח בפסח הבא בטומאה יעוין בזבחים (דף ל"ב), ולזה אמר אם הטמאים נכנסו לפנים משער נקנור אפילו הן מחוסרי כפרה דהטמאים הוו ג"כ מחו"כ דאישתראי בהו ביאה במקצת ומצותן שיכניסו ידיו לפנים בכ"ז חייבין חטאת ולא הוי כמוציא לולב לר"ה שפטור לר"י בפ"ג דסוכה, ועיין ספרי ר' יונתן אומר לפי שהוא נאמר כי מי נדה לא זורק עליו טמא הוא אין לי אלא שלא הזה כל עיקר הזה ושינה ולא טבל כו' טבל ולא העריב שמשו מנין ת"ל עוד טומאתו בו, וזה כדברי רבינו דמחו"כ פטור, ובתלמודין נזיר (דף מ"ה) דריש טמא יהיה לרבות טבו"י עוד טומאתו בו לרבות מחו"כ ויעוין מכות (דף ח') אנא מעוד קא אמינא ורבי בספרי דריש ולא יתחטא בדמים, אמנם הך דדריש מעוד טומאתו סבר רבינו דרק לאיסור איתרבאי ולא לענין חיוב וכשיטתו בכל היוצא מן הטמא יעוין פ"ג מהלכות מאכ"א, ודוקא טבו"י דכתיב בהך קרא וחטאו ביום השביעי ורחץ במים וקו"ח ממחוכ"פ ששמש דפטור לשיטת רבינו לקמן פ"ד יעו"ש ודוק. ועיין ירושלמי עירובין פ"י הי"ד תמן שמא יכניס ראשו ורובו ויהא ענוש כרת, ולפי מה שפרשתי שיטת רבינו יתכן דכשיהיה טמא רק שהואיל והותר לצרעתו הותר לקריו ובכה"ג יהא ענוש כרת וכמוש"ב. ויעוין ספר כפתור ופרח על הלכות ארץ ישראל פ"י (דף נ"ו):

יח

וכן טמא שהכניס ידו למקדש כו'.

עיין כס"מ בטעם רבינו, וכן משמע בפרק האשה דבמצורע ליכא רק דחיה דדברי סופרים הן לענין מחנה לויה והן לענין ביאה במקצת, והגמרא דפריך אידי ואידי עשה שיש בו כרת לפום ס"ד אף דעשה דפסח דוחה שבת שיש בה כרת זה אינו דשם בציבור דלא עבדי פסח שני לכן פסח דוחה שבת, אבל ביחיד דאיכא תשלומין לפסח שני לא דחי פסח ללאו שיש בו כרת ודוק:

או שאכל אוכלין טמאים כו'.

נ"ב נראה דמשנה דפ"ג דכריתות אכל אוכלים טמאים כו' ונכנס למקדש מפרש לענין מכת מרדות ויעו"ש ברש"י:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.