שרשי הים/ביאת מקדש/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ ביאת מקדש ג

יג

ואיזהו הטמא שחייב כרת על המקדש כל שנטמא בטומאה מן המת שהנזיר מגלח עליו כו'. עיין בדברי מרן כ"מ שהאריך להביא לשון הירוש' דפכ"ג ופי' דברי הירוש' שלא כדברי הר"ש ז"ל בריש אהלות מ"ג ולדידי אף רבינו מפרש הירוש' כמ"ש הר"ש אלא שהוא פוסק כאות' בריית' דמייתי התם בירוש' דפליג אר' אילא ותני כל שחצייו מן החלמה וחציו מן הגללים אין חייבים עליו על ביאת המקדש מפני שחציו מן החלמה אבל אם היה כולו מן החלמה חייב ודייק התם בירוש' דאף שני שנגע בראשון חייב על ביאת המקדש יע"ש. וכ"פ רבינו וכמובן והרואה דברי הר"ש בפירוש הירושלמי יראה איך הגירסא שהביא מרן כ"מ בדברי הירוש' היא מוטעת וצריך להתיישב עוד בדברי מרן כ"מ וצ"ע.

טז

המכניס שרץ כו' ה"ז חייב כרת אבל הזורק כלים טמאי' למקדש אפי' היו כלים שנגעו במת פטור מכרת וחייב מלקות. וכתב עליו הראב"ד דמאחר שעל הכלים פטור למה המכניס כלי טמא למקדש חייב ע"כ אני אומר מ"ש שמואל במס' עירובין המכניס שרץ טמא למקדש חייב מלקות קאמר עכ"ל. וזו היא הנסחא הישרה בדבריו וכונתו דמעיקרא אסיק אדעתיה דמ"ש שמואל בגמ' דהמכניס שרץ טמא למקדש חייב כרת קאמר וכמ"ש רש"י ולזה קאמר דא"כ למה חייב כרת המכניס כלי טמא למקדש ואסיק דצ"ל כלומר דצריך לידחק בזה דחיוב מלקו' קאמר וזה דוחק דמשמע דדומייא דחיוב שרץ עצמו הוא חייוב דטמא שרץ דהיינו כרת וברור וראיתי למרן כ"מ שכתב ע"ד הראב"ד וז"ל והמסתכל בדברי רבינו יבין דלדידיה קושייא מעיקרא ליכא שהוא מפרש הא דשמואל לא במכני' כלי טמא הוא אלא במכניס אדם טמא שרץ וחייב כרת הוא דפשטא דלישנא הוא דחייב עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים שהרי מבואר שם בגמ' דאף בכלים חייב דקאמר תלמודא עלה דהך מימרא דשמואל לימא מסייע ליה מזכר עד נקבה תשלחו פרט לכלי חרס דברי ר"י הגלילי מ"ט לאו משום דלית ליה טהרה במקוה לא כו' יע"ש מבואר יוצא דדוקא כלי חרס פטור מה"ט אבל שאר כלים חייב וע"כ אין לנו אלא מה שתירץ הראב"ד דחיוב מלקו' קאמר כמבואר.

עוד כתב שם על מה שהשיג הראב"ד עוד על מ"ש רבינו שאינו לוקה אלא על בגדים שהן אב הטומא' שהרי טמא שרץ אינו אב הטומא' וחייב כרת עכ"ל וכתב מרן כ"מ וז"ל ומה שהקשה מטמא שרץ כבר כתבתי דלרבינו לא בכלי טמא שרץ מיירי אלא באדם טמא שרץ עכ"ל ולכאורא ק' דמה יענה לאותה סוגייא דעירובין דמוכח מינה דאף בכלים חייב אמנם הא ודאי בורכא היא ול"ק מידי דכי דייקינן מההיא ברייתא דממעט כלי חרס דשאר כלים חייב דוקא כשנטמא בטומאה מן המת דקרא דמזכר עד נקבה בטומאה מן המת מיירי אבל בטומאה מן השרץ אפשר דאפילו שאר כלים פטור כיון דהוי ראשון לטומאה ודוקא אדם חייב אך קושייא קמייתא קשה.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.