שלמי נדרים/נדרים/מט/א
שלמי נדרים 
נדרים מט א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א חתם סופר קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
פרק ששי
ד' מט גמ' ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויבשלו הפסח באש כמשפט בגליון הש"ס הקשה הגרע"א. אמאי לא מייתי ראיה מדכתיב בפ' ראה גבי פסח ובשלת ואכלת ונשאר בצ"ע וכבר העיר בזה הגאון בעל פרי תואר
ביו"ד סי' פ"ז וכתב לתרץ דהאי ובשלת ואכלת יכולני לומר דקאי אשאר קרבנות שהוזכרו למעלה מזה בסמוך דכתיב וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר ואמרו צאן לפסח ובקר לחגיגה הרי הוזכרו שלמים בכתוב ונוכל לומר דובשלת קאי אשאר קרבנות ואינהו מישך שייכי בהדי פסח דנאכל על השובע עכ"ל ובס' שמלת בנימין תירץ דמקרא דכתיב ובשלת ואכלת יש לומר דמיירי בצלאו ואח"כ בשלו כדאיתא בפסחים (דף מא) אליבא דר"מ אבל בהך קרא דדברי הימים כתיב כמשפט דודאי אין משפטו דוקא לבשלו אחרי הצלי' [הגה"ה המסקנא שם בגמ' דגם לר"מ צלאו ואח"כ בשלו חייב דאמר קרא ובשל מבושל מ"מ ויותר נכון לומר ע"פ אופן זה דמקרא דובשלת ואכלת מיירי בצלי קדר דהוי כעין בישול ואליבא דרבנן דרבי אבל בקרא דד"ה כתיב באש כמשפט וכן תי' בס' יד שאול ואולי יש לומר עוד דטפי ניחא להגמ' להביא ראיה ואסמכתא מקרא דדברי הימים שקרוב ללשון בני אדם כמ"ש התוס' לקמן (דף נה.) ד"ה וכפרוץ הדבר כו'. דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם. מלהביא ראי' ממקרא שבתורה דלשון תורה לחוד ויש להעמיס זה בקצת כוונה במ"ש הרא"ש בד"ה ויבשלו שכתב בדברי הימים כתיב דלאיזה צורך השמיענו זאת ולפי מ"ש ניחא וק"ל: בר"נ ד"ה ירושלמי א"ר יוחנן כו' בסוף הדבור ולפום גמ' דילן שמעינן מינה דבין להקל בין להחמיר האומר בחג יו"ט האחרון של חג בכלל עכ"ל פי' להקל דאם אומר קונם עלי יין מאחר החג אינו אסור לשתות יין ביו"ט האחרון של חג דהוא בכלל החג שלא אסר עצמו לשתות בחג ולהחמיר הוא אם אסר עצמו לשתות יין כל ימי החג דאסור ג"כ בשמיני עצרת דנכלל ג"כ בלשון החג דסוכות ובש"ע סי' ר"כ סעיף כ' לא כתב המחבר הך דינא רק לאיסור דאם אמר קונם יין שאני טועם בחג אסור ביו"ט האחרון וק"ק דה"ל לכתוב גם באידך צד להקל דאם אמר קונם יין שאני טועם מן החג ואילך דאינו אסור ביו"ט האחרון של חג וכח דהיתרא עדיף לאשמועינן ובפרט שבזה מחולק הירושלמי עם גמ' דילן שבירושלמי אמרו לא אמר ר' יאשי' אלא להחמיר ולפום גמ' דילן הוא בין להקל בין להחמיר כמ"ש הר"ן ובכ"מ פסקינן כבבלי נגד הירושלמי ובטור לא הביא רק לשון הירושלמי גם הב"י בטור לא הביא דברי הר"ן שלפנינו שלגמ' דילן הוא להקל ג"כ ועיין בהגהת הרש"ש מה שפי' בכוונת הר"ן בין להקל כו' באופן אחר וא"צ לזה וכפירושי לעיל מצאתי ג"כ בפני משה על הירושלמי שפי' כן:
בהרא"ש ד"ה מותר בצלי ובשלוק שלוק זה נתבשל יותר מסתם בישול צ"ל שלוק, זה שנתבשל יותר מסתם בישול ודלא כפי' הר"ן שפי' שלוק דכאן בשיל ולא בשיל. וע' במס' עוקצין פ"ב משנה ד' בתוי"ט ד"ה ולשלוק כו' שהוא קרוב לצלי ומתקשה:
במשנה למלך פ"ד מהל' שבועות חקר בהא דפליגי ר"ע ורבנן בשבועות ריש פ"ג (דף יט.) באומר שבועה שלא אוכל ואכל כ"ש דר"ע מחייב וחכמים פוטרין דיש לדקדק במחלוקת זו דלא ימנע אם בלשון ב"א אכילה בכ"ש מ"ט דרבנן הלא בנדרים ושבועות הולכין אחר לשון ב"א. ואם בלשון ב"א סתם אכילה אינו אלא בכזית מ"ט דר"ע דאמר אף אם אכל כ"ש חייב ולומר דפליגי אם בלשון ב"א אכילה בכזית או בכ"ש דבר זה לא ניתן להאמר עכ"ל ובס' עצי לבונה הביא בשם ס' שמלת בנימין חילוק נכון בענין הלך אחר לשון בני אדם אם לשון תורה אינו כמותו דהיינו דוקא כענין צלי ומבושל וכדומה שהשם שקורין ב"א הוא סותר לשל תורה כי בלשון תורה לא נקרא לצלי מבושל כלל אלא הוקבע לו שם אחר לקרותו צלי וא"כ צלי בלשון ב"א אינו נכלל בלשון מבושל כלל והוא סותר ללשון תורה וא"א להשוותם כלל אבל בענין אוכל כל שהוא אין לשון ב"א סותר ללשון תורה שבלשון תורה סתם אכילה בכזית ובלשון ב"א משמע כזית ומשמע נמי כ"ש ולא הוקבע לכזית שם מיוחד אחר כלל אלא הכל במשמעות סתם אכילה ולשון ב"א אינו סותר לשל תורה ואין לומר בזה דאלו היה דעתו אכזית למה אמר סתם אכילה. כמו דאמרינן בצלי דאלו היה דעתו אצלי למה אמר בלשון מבושל דהתם הוקבע בלשון ב"א שם אחר לקרותו צלי והכא לא הוקבע שם אחר אכזית אף בלשון ב"א לכן פליגי בזה ר"ע ורבנן דלרבנן יש לילך בזה אחר לשון תורה שהוא מבורר בכזית דוקא וגם בלשון ב"א אינו סותרו ויש להשוות הלשונות בזה ור"ע ס"ל דאף בכה"ג כיון דבלשון ב"א משמע אף כ"ש מחייב בכל שהוא:
בגמ' והא קרא נסיב לה אסמכתא בעלמא כ' הש"מ וא"ת המקשה שהקשה מאי מקשה וכי לא ידע דאסמכתא בעלמא הוא והא תני ר' יאשי' אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר משמע מדבריו שאינו אלא זכר בעלמא ע"כ ואולי י"ל דאינו בלשון קושיא ופירוקא אלא כולה הש"ס הוא דקאמר לה קרא דקא נסיב הוא אסמכתא וצ"ל "דקנסיב" ואף אם לא נגיה לשון נדרים משונה:
שם איני והא ר' ירמי' חלש כו' חזא קרא דמחית כו' לא קשיא הא ברכיכי הא באשוני רבה בר עולא אמר הא בקרא גופי' הא בגווי' דקרא בהגהת הרש"ש כתב וק"ק מדוע חרה אף האסיא בראותו קרא בביתו דר' ירמיה דלמא לגווי' הוא דבעי לה ויש לומר דרבה בר עולא בא להוסיף על שינויא קמא דמשני הא ברכיכי והא באשוני והוא בא להוסיף ולומר דגם הרכיכי אינם טובים אלא מה שבתוכם אבל האשוני אינם יפים לחולה לא גופייהו ולא גווייהו והאי קרא דהוי מחית בבית ר' ירמיה הי' דאשוני שהם קשים ואינם טובים לא גופייהו ולא גווייהו וכן משמע לשון הברייתא דאמר ואסור בהיטריות רכות שהחולים אוכלים בהם פתם דהיינו מין ההיטריות שהם רכים מהם אוכלים פתם אבל מין היטריות הקשים אין אוכלים בהם פת אפי' ממה שבתוכם:
בפי' הרא"ש ד"ה והא מתבשיל נדר וכיון דרך הוא כמו מים בעלמא לא מיקרי תבשיל ומשני כיון דמתאכלי ביה ריפתא ששורין בו הפת ואוכלין אותו תבשיל קרו ליה עכ"ל. הרא"ש מפרש דקושית הגמ' הוא על מה דאסור במעשה קדרה רך ודלא כהר"ן שפי' דהקושיא הוא על מאי דמותר בעבה והא גם עבה מיקרי תבשיל ושינויא דהגמ' הוא כיון דלא מתאכיל ריפתא בהדי עבה לא מיקרי תבשיל ולפ"ז אינו מדוקדק לשון הגמ' בהשינויא כל מידי דמתאכיל בי' ריפתא תבשיל קרו ליה דהל"ל כל מידי דלא מתאכיל ביה ריפתא אינו קרוי תבשיל ולא לתרץ בלשון דיוק לדייק דדוקא דכל דמתאכיל בי' ריפתא קרו ליה תבשיל אבל לא במה דלא מתאכיל ביה ריפתא וע' בא"ח סי' תקנ"ב בשערי תשובה להגאון ר"ז מרגליות זללה"ה הביא בשם ס' זרע אמת שאין לשתות קאפפע בסעודה המפסקת ושבס' מח"ב השיג עליו דמשקה שחממוהו או שהרתיחוהו לא מקרי תבשיל כדמוכח מנדרים (דף מ"ט.) דפריך והא מתבשיל נדר ע"ש עכ"ל וכוונתו עפ"י פי' הרא"ש כאן דפריך על הא דאסור במעשה קדרה רך והא מתבשיל נדר ומעשה קדרה רך אינו מקרי תבשיל ואי משום הא לא אריא דהא אדרבה הא משני כל מידי דמתאכלי ביה ריפתא תבשיל קרו לה ופי' הרא"ש ששורין בו פת וא"כ אדרבה מכאן ראי' להיפך לפי האמת דמשני וגם קאפפע הא שורין בו פת ואוכלין אותה עם פת וא"כ אין כאן השגה על ס' זרע אמת שכן הוא האמת לפי תירוץ המתרץ וע' בערובין (דף כ"ט:) פליגי רבה ורב יוסף לענין עירוב בצלי אי הוה ליפתן או לא דסבר רב יוסף דבצלי בעינן כדי לאכול הימנו שתי סעודות ומייתי ראי' מפרסאי דאכלי טבהקי (פי' בשר צלי) בלא נהמא דפריך ופרסאי הוו רובא דעלמא והכא בנודר מן התבשיל אמרינן בגמ' דאסור בצלי משום דבנדרים הולכין אחר לשון ב"א ולפי המקום וע"ל בעמוד ב' בר"ן דלבבלאי דאכלי נהמא בנהמא המודר מן התבשיל בדידהו אסור גם בעבה דהם אוכלין אותו ג"כ בפת:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |