אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/נדרים/מט

יום שלישי י"ט כסלו תשפ"ג - מסכת נדרים דף מט

האם 'צלי' בכלל 'בישול'

הנודר מן המבושל אם אסור בצלי

במשנה בתחילת פרק שישי במסכת נדרים (מט.) שנינו: הנודר מן המבושל, מותר בצלי ובשלוק. ופירש הר"ן: שאינם בכלל לשון מבושל.

ובגמרא: תניא, רבי יאשיה אוסר [- בצלי. ר"ן], ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר (ד"ה ב' לה יג) "ויבשלו הפסח באש כמשפט" [- ופסח אינו נאכל אלא צלי, וכתיב 'ויבשלו']. ומציעה הגמרא לפרש את מחלוקתם: לימא בהא קמיפלגי, דרבי יאשיה סבר 'הלך אחר לשון תורה' [- ובלשון תורה אף צלי קרוי בישול, כמבואר בפסוק שהביא רבי יאשיה], ותנא דילן סבר 'בנדרים הלך אחר לשון בני אדם' [- ובני אדם אינם מכנים צלי בשם 'בישול'].

ודוחה הגמרא: לא, דכולי עלמא 'בנדרים הלך אחר לשון בני אדם', מר כי אתריה ומר כי אתריה, באתרא דתנא דילן לצלי קרו ליה צלי ולמבושל קרו ליה מבושל, באתרא דרבי יאשיה אפילו צלי קרו מבושל.

ולפי מהלך זה שכל מחלוקת התנאים היא רק בנוגע ללשון בני אדם, תמהה הגמרא לשם מה הביא רבי יאשיה זכר לדבר מן הפסוק, ומבארת שהפסוק אינו מקור לדינו אלא אסמכתא בעלמא. והר"ן מפרש שזהו הטעם שנקט רבי יאשיה ש'אין ראיה לדבר', כי באמת לענין נדרים הלך אחר לשון בני אדם, ואם כן אין ראיה מהפסוק, אלא שמכל מקום יש זכר לדבר שכך הוא לשון תורה.

קושיית רבי עקיבא איגר מדוע לא מביאה הגמרא קרא ד'ובשלת ואכלת'

והקשה רבי עקיבא איגר בגליון הש"ס: קשה לי, אמאי לא מייתי מקרא בתורה בפ' ראה גבי פסח 'ובשלת ואכלת', וי"ל, עכ"ד. היינו שהוקשה לו שבפרשת ראה (דברים טז ה-ז) נאמר: ,לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך. כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים. ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלקיך בו ופנית בבוקר והלכת לאהליך", הרי לנו מקרא מפורש העוסק בקרבן פסח ונתפרש בו לשון 'בישול'.

ובאמת כבר עמדו על כך חז"ל, וכמו שמביא רש"י על אתר מדברי המכילתא (מסכתא דפסחא ו): זהו צלי אש, שאף הוא קרוי בישול.

ובתורה שלמה (שמות, מילואים סימן כג) הביא דברי המכילתא (בא יב ט): 'ובשל' אין בשל אלא צלי, נאמר 'ובשלת ואכלת', ואומר 'ויבשלו את הפסח באש כמשפט' וכו', מכאן היה רבי יאשיה אומר, הנודר מן המבושל אסור בצלי, ע"כ. הרי מבואר בדברי המכילתא שהביא ראיה לדבריו מקרא דדברים, וצ"ב במה נחלקו הבבלי והמכילתא, ומאיזה טעם השמיט הבבלי ראיה זו.

ביאור האבן עזרא ש'בשלת' היינו בישול באש

ובאבן עזרא כתב: ובשלת, פירשתיו – באש, וכן "ויבשלו הפסח באש", והזכיר 'ובשלת' שלא יאכלנו חי, ע"כ. דהיינו ששם בישול נופל גם על צלי, שהוא בישול באש. וכ"כ הרמב"ן: והזכיר סתם 'ובשלת', כי כבר פירש שם "צלי אש" ולא "בשל מבושל במים", ואם כן 'ובשלת' – באש כמשפט, ע"כ.

וע"פ דברי האבן עזרא יש לנו מקום ליישב במקצת קושיית רע"א, שכן באמת יש לתמוה כיצד זה נפרש ש'בישול' הרי הוא בכלל 'צלי', הלא צלי לחוד ובישול לחוד, ועל כרחך צריך לפרש כמו שכתב האבן עזרא שלבישול יש שני פירושים, הא' צורת הכנת המאכל, בבישול או אפיה או צליה, והב' עצם הכנת המאכל ע"י חום, והפיכתו מ'חי' ל'מבושל', וכאן אין כוונת התורה לפרש באיזה צורה "התבשל" אלא לפרש שלא היה חי אלא "מבושל", והיה 'מבושל באש'. וזה מה שסיים האבן עזרא: והזכיר 'ובשלת' שלא יאכלנו חי, כי פירוש 'מבושל' כאן אינו אופן הכנתו ע"י האש אלא עצם הכנתו ע"י האש והפיכתו מ'חי' ל'מבושל'.

ועל כך הביא האבן עזרא את לשון הפסוק בדברי הימים "ויבשלו הפסח באש" – ששם מלבד מה שרואים שנופל לשון "בישול" על "צלי", הרי מבואר גם הטעם ששייך לומר לשון זו, שכן אין כוונת התורה אלא ל"בישול באש". ומעתה יש לומר שרבי יאשיה מלבד מה שרצה להביא ראיה לכך שמצאנו לשון בישול על צלי, רצה גם לפרש טעם הדבר, כיצד נופל לשון בישול על צלי, ועל כן הביא דוקא את הפסוק מדברי הימים ששם מפורש הטעם שאף צלי קרוי בישול, שכן המאכל בעשייתו לצלי הרי הוא 'מבושל באש'.

ביאור האור החיים ש'ובשלת' חוזר על קרבן שלמים הנרמז בפסוק בתיבת 'בקר'

ובאור החיים שם עמד אף הוא על קושיית הראשונים, כיצד אמר 'ובשלת ואכלת' והלא פסח אינו נאכל כי אם צלי, וביאר: אמר לשון בישול, והתורה אמרה במצות הפסח 'אל תאכלו וגו' ובשל מבושל'. אולי, שחוזר לזביחת הבקר לשלמים, שאמר הכתוב למעלה (פסוק ב) "וזבחת פסח וגו' צאן ובקר", ואמרו ז"ל (פסחים ע:) 'צאן' לפסח ו'בקר' לשלמים, ע"כ. דהיינו שמאחר והפסוק הזכיר בתחילה גם את קרבן הפסח וגם את קרבן השלמים, לכן נקט הכתוב בסתמא לשון 'בישול', וגם צלי כלול בשם בישול.

ושמעתי ליישב לפי זה קושיית רע"א, שרבי יאשיה תר אחר מקור שכינה הכתוב 'צליה' בפני עצמה כ'בישול', ולא שכלל צליה עם בישול יחד וכינה שמם 'בישול'. אמנם לכאורה לא הועיל ביישובו, שכן אדרבה משנתנו עוסקת במדיר הנאה ממבושל, ועל כך אמר רבי יאשיה שאסור גם בצלי, ואם כן גם אדם זה אליבא דרבי יאשיה כלל בדבריו צלי ומבושל, ומדוע הוצרך רבי יאשיה להביא מקור ש'בישול' יכול להתפרש 'צלי' לבד, די היה לו להביא פסוק שבו מבואר ש'בישול' כולל אף צלי.

אכן המדקדק בדברי האור החיים ימצא שאין כוונת האור החיים שנקט הכתוב לשון 'בישול' כדי לכלול בו גם עשיית הפסח וגם עשיית השלמים, שהרי לשונו: "אולי שחוזר לזביחת הבקר לשלמים" – הרי משמע להדיא בדבריו שכוונתו שהפסוק 'ובשלת ואכלת' עוסק רק בעשיית השלמים ו'חוזר לזביחת הבקר לשלמים', ואם כן מיושבת קושיית רע"א בפשיטות טפי, כי אין כלל מקור בפסוק ש'צלי' נקרא 'בישול' ואף אינו 'בכלל בישול', אלא הבישול המוזכר בפסוק הוא בישול ממש ובשלמים. וכ"כ במשכיל לדוד (לרבי דוד פארדו) ליישב קושיית רע"א, וז"ל שם: דאיכא למידחי דהכא לאו בפסח איירי קרא, אלא בחגיגת י"ד הבאה עם הפסח, ולעולם בישול כמשמעו.

ביאור העמר נקא שלולי קרא דפסח יאשיהו היה מתפרש הפסוק בפרשת ראה כפשוטו

ובפירוש עמר נקא לרבינו עובדיה מברטנורא, הביא דברי רש"י שפירש שבישול היינו צלי, והקשה על דבריו: מנא לו. ויישב: ויש לומר דיליף ליה כאן מדכתיב בפסח יאשיהו, "ויבשלו את הפסח באש" וכו', ע"כ. ומבואר מדבריו שלולי הפסוק בפסח יאשיהו היה אפשר לפרש את דברי הפסוק כפשוטם בבישול ממש, והוא תמוה. ושמעתי לבאר שהיה מקום לומר שמא דין צלי הנאמר בפסח מצרים, אף הוא אחד מדיני פסח מצרים שאינם נוהגים בפסח דורות, וכמבואר בגמרא בפסחים ובמדרשים כמה ריבויים לדינים שונים שנאמרו בפסח מצרים שינהגו גם בפסח דורות, וא"כ אפשר היה לומר שה"ה דין צלי אש, ועל כך ביאר הרע"ב שלמד כן רש"י מקרא דפסח יאשיהו שבו נתפרש שאף בפסח דורות יהיה הבישול באש דוקא.

עפ"ז מבואר היטב מפני מה הביא רבי יאשיה ראיה לדבריו ש'צלי' קרוי 'בישול' מפסח יאשיהו ולא מפרשת ראה, שכן פסח יאשיהו הוא המקור לכך ש'ובשלת' האמור בפרשת ראה – צלי הוא ולא בישול ממש. ובזה מדוקדק הטעם שאף המכילתא שהביאה את הפסוק בפרשת ראה, לא סיימה דבריה בזה אלא הוסיפה והביאה גם את הפסוק דפסח יאשיה, כי באמת אין מקור מפרשת ראה לבד לולי המקרא דפסח יאשיהו.

שתי משמעויות ל'בישול' - הכנת האוכל ואופן הכנתו

ובעיקר קושיית רבי עקיבא איגר, היה נראה ליישב, שבאמת ללשון בישול יש שתי משמעויות, א' מין מעשה הכנת האוכל, כצלייה ואפייה כן בישול. ב' עצם המכוון שבהכנת האוכל, שהמאכל מוכן וראוי לאכילה, שאף מצב זה מכונה כ'בישול', וכעין 'פירות בשלים' [ומה שמכונים 'פירות בשלים' ולא 'מבושלים' הוא אך להבחינם מפירות שעברו גם תהליך בישול, היינו מין מעשה הכנת האוכל שקרוי 'בישול'].

ועפ"ז היה נראה לפרש שבמצוות הפסח נאמר שני דינים: א' 'אל תאכל ממנו נא' (שמות יב ט) - שהוא דין בתוצאת ההכנה, שיהיה הפסח ראוי לאכילה באופן היותר טוב, ולא יהיה הפסח חצי מבושל או חי. ב' 'ובשל מבושל במים' (שם) - שהוא דין בצורת מעשה ההכנה שיהיה על ידי צליה ולא ע"י בישול במים.

ומעתה יש לפרש שהפסוק בפרשת ראה לא בא ללמדנו כלל את אופן מעשה ההכנה, כי אם להורות לנו על תוצאת הכנה שיהיה המאכל מבושל די הצורך כדי אכילה, וכלשון הפסוק 'ובשלת ואכלת'. משא"כ הפסוק בדברי הימים, שבו מפורש להדיא שבמעשה ההכנה הכתוב מדבר, "ויבשלו הפסח באש" – היינו שמעשה הבישול היה באש, וכהמשך הפסוק שם "והקדשים בשלו בסירות ובדודים ובצלחות" – מבואר שכל נידון הפסוק הוא על צורת הבישול אם היתה באש או בסירים.

ועתה נחזה לשון החזקוני, שכתב וז"ל: ובשלת, לשון הכנת אוכל והזמנה, כמו "הבשילו אשכלותיה ענבים" (בראשית מ י), "לא תבשל גדי בחלב אמו" (דברים יד כא), ע"כ. הרי שכבר החזקוני עמד בדבריו על החילוק שבין 'הכנה'-'הבשלה' ל'מעשה הכנת האוכל'-'בישול'.

וכפירוש זה ממש כתב חד מגדולי וגולי ספרד, רבי אברהם ב"ר שלמה הלוי באקראט בספר הזכרון (דברים שם), וזה לשונו הזהב: וליישב פשט הכתוב אומר אני שכל בשר שיצא מגדר נא, כלומר שנתפעל מהאש כל צרכו, הוא שיקרא בלשוננו הקדש 'מבושל'. וכן כל פירות שיצאו מכלל בוסר והביאו כל הצורך להם נקראים 'מבושלים', וכן נמי התבואה, דכתיב (יואל ד יג) 'שלחו מגל כי בשל קציר'. ואינו כמו שנחשוב שהבשול דוקא במים. וא"כ אומרו בכאן 'ובשלת' רצונו לומר תבשל הפסח היטב כשתצלנו, כלומר תצלה אותו כל צרכו שלא יהיה צלוי חצי צלייתו כדכתיב 'אל תאכלו ממנו נא' שפירושו שלא נצלה כל צרכו, וכן תרגם אונקלוס כד חי ולא תרגמו חי. והראיה גם כן על מה שאמרתי שבשול אינו ר"ל בשול מים שהרי אמר 'ובשל מבשל במים' כלומר לא תאכלו ממנו נא דהיינו שאינו צלוי כל צרכו ואף אם תבשלוהו כל צרכו ויהיה אותו בשול בשול מים פסול, אלא צלי צלי מבושל בצלייתו. נמצא לפי זה שהבשול בלשון הקודש על דרך אומרם בלשון ערב נאצ"ג, יהיה הבישול במה שיהיה צלי אש או במים או בשמש גמר מלאכתו תקרא בשול, עכ"ד.

מחלוקת הר"ן והמפרש אם רבי יאשיה אוסר אף בשלוק, ומחלוקתם מהי שליקה

והנה את דברי הברייתא בה מבואר שרבי יאשיה אוסר, פירש הר"ן: אוסר בצלי. והמפרש כתב: בצלי ובשלוק דמתקרי נמי מבושל. ודבריו תמוהים, מדוע רצה לומר שאף שלוק נקרא מבושל [לכל הפחות בהוה אמינא בגמרא, יעויין שם בהמשך פירושו], הלא כל המו"מ בגמרא, ולשון הפסוק בדברי הימים, אינם עוסקים אלא בפסח הנעשה צלי. ועמד על הערה זו בספר זכות יצחק (לרבי סאסי מעתוק הכהן יהונתן מג'רבה). אמנם לפי מה שנתבאר בדברי החזקוני וספר הזכרון, יש לבאר דברי המפרש כפשוטם. שכן אם אכן 'בישול' עניינו הכנת המאכל, ולא אופן הכנתו, הרי שכשם ש'צלי' יקרא 'בישול' כך גם 'שלוק' יקרא בישול כיון שאף הוא הכנת המאכל די צורכו ויתר מכך. ולפי זה לכאורה מדברי הר"ן שלא פירש כן יהיה מוכח דלא כדבריהם, ויהיה מוכח שלרבי יאשיה אופן עשיית המאכל בדרך של צליה מכונה 'בישול' ולא ש'בישול' הוא שם לעצם הכנת המאכל.

אלא שאדרבה נראה שגם הר"ן מודה לדבריהם ואעפ"כ לא יכול היה לפרש כדברי המפרש. וזאת מכח מחלוקת נוספת בה נחלקו המפרש והר"ן בסוגיין, בביאור ענין 'שלוק'. שהמפרש פירשו כפשוטו בכל מקום: 'שלוק – מבושל יותר מדאי'. אמנם הר"ן נקט שכיון שבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, אם כן תשביל שנתבשל יותר מדאי ודאי בכלל מבושל הוא, ולכן פירש ש'שלוק' כאן פירושו 'בשיל ולא בשיל'. ולפי זה פשוט שלא יכול היה הר"ן לפרש ש'בישול' כולל אף שלוק, אף אם 'בישול' עניינו הכנת המאכל די הצורך – שהרי 'שלוק' אינו מאכל מוכן די צורכו, אלא 'בשיל ולא בשיל'. [אמנם הר"ן פירש זאת מכח 'בנדרים הלך אחר לשון בני אדם', ואילו בה"א לכאורה פירשנו דעת רבי יאשיה שסבר 'הלך אחר לשון תורה', ויל"ע].

שינוי לשון הטור מנודר מן המבושל לנודר מן התבשיל

ועכ"פ לפי דברינו יש לבאר הערה בדברי הטור. שהרא"ש בפירושו כתב: הנודר מן המבושל, שאמר 'קונם מבושל עלי'. אמנם הטור (יו"ד ריש סימן ריז) שינה לשון המשנה ופירש הנודר מן המבושל, בין שאומר קונם 'תבשיל' עלי, בין שאומר קונם 'תבשיל שאני טועם. ולכאורה תמוה מה הצריכו לשנות הלשון השנוי במשנה, ולומר 'תבשיל' במקום 'מבושל'.

אמנם לדברינו יש לומר שכוונת הטור לפרש שהנודר מן המבושל אין כוונתו שיהיה הדבר מוכן די הצורך ומבושל, שהרי גם פירות ותבואה המוכנים מכונים בתואר 'מבושלים' ובודאי אינם בכלל, ולכן פירש באומר 'קונם תבשיל עלי' שתבשיל ודאי פירושו מאכל שעבר תהליך ומעשה בישול. [וודאי שגם הטור יסכים שהנודר מן המבושל כך דינו, רק שבא לפרש בתוך דבריו את פירוש לשון המשנה 'מבושל'].