שיח השדה/ברכות/יג/ב
כיון שכיון לבו בפרק ראשון כו'. שמעתי ממרן החזו"א זצ"ל שאם לא כיון בברכה ראשונה של שמונה עשרה אם עדיין לא התחיל בברכה שניה יכול לחשוב בלבו פירוש המלות של ברכה ראשונה ומקרי שכיון בה (ועי' במ"ב סי' ק"א סק"ד מבואר דלא ס"ל כן) וצ"ע בברכות ל"ג ב' ודילמא מעיקרא לא כיון דעתי' כו' ומבואר דצריך לחזור התיבות וצ"ל דמיירי שכבר התחיל תיבה מפסוק שאחרי' אבל במ"ב (סי' ס"א סקכ"ב) ל"נ כן אך כבר כתבנו דהמ"ב לא ס"ל כן:
מיקרא הוא דלא ליקרי הא מגנא שפיר דמי. מבואר דגם לשכב בלי שינה אסור דאל"ה לא פריך מידי דמה ענין זה לק"ש (וכן העיד הר"ג נדל שליט"א בשם מרן החזו"א זצ"ל וכן שמעתי מאאמו"ר זצ"ל בשם רבנו הט"ז) ואין מקום כלל לומר דסתם פרקדן לענין ק"ש מיירי בהולך לישן דהא צריך לסמוך גאולה לתפלה וע"כ יקום לתפלה, וגם אין מקום לומר דבא לפרש כאן דיני פרקדן דא"כ תי' הגמ' לא א"ש וגם מאי משמע לי' הכי כדי להקשות ופשטות דבריו לא בא אלא לומר דין ק"ש. ואע"ג דהטעמים שכ' רש"י ותוס' כאן ובנדה י"ד ל"ש אלא בשינה כבר כ' בתוס' ר"י החסיד דחיישי' שמא ישן ומוכח מדבריו להדיא דאסור אפי' בלא שינה מדכתב שמא ישן. וכ"ה להדיא בקיצור פסקי הרא"ש בברכות ועל גבו אסור לשכב אף בלא קריאה עכ"ל. ועי' לשון האו"ז (ה' ק"ש) פרקדן אפי' למיגנא הכי אסור וכ"ש לק"ש, ואם דוקא שינה מה כ"ש הוא מה ענין זה לזה. ומה שהזכיר שם תחלה הישן וכן ברמב"ם ושו"ע הזכירו שינה וכן ל' רש"י בשמעתין למיגנא לישן הוא אורחא דמילתא. ועוד שהרי הטעם שמא ישן (ואולי דרך עראי בעלמא אין איסור רק בשוכב בקבע קצת שיש לחוש שמא ירדם וגם לקרות ק"ש הוא בקבע יותר) וכן מש"כ בשה"צ סי' רל"ט היינו אפי' לישן תפס לשון הפוסקים והיינו כנ"ל ולא מצינו שום פוסק שכ' בפירוש דוקא שינה ולא שכיבה, ומ"ש בגמ' ר' יוחנן מצלי וקרי אין הכונה כלל שמתחלה שכב פרקדן רק כיון ששכב כי מצלי בהיתר וקשה לו להתהפך על צדו ממש התירו לו לקרות כך ק"ש וכן מש"כ באו"ח סי' ס"ג מטה מעט היינו שמותר לו לקרות כשהוא מוטה מעט מתחלה ומש"כ שם אבל לא פרקדן היינו מצלי ולא הוצרך לפרש זה דפרקדן בלא"ה אסור תדע שלא הביא דין מצלי האמור בגמ', ובאמת לשון גני לא קאי כלל על שינה רק על שכיבה עי' סנהדרין ק"ח ב' דגני בספנא דתיבותא ולא מיירי שם בשינה שהרי דיבר עמה וזמן האכילה הי' ובתרגום שני אסתר כ' בהראותו וכד חמון תמן ישראל מאנין דבית מקדשא לא הוי צביין למגנא קדמוי וא"ל למלכא לא צביין יהודאי למגני מטול דחזיין מאנין דבי מקדשא ואמר מלכא עבידו להון סמכא חורנא לגרמיהון והדבר ברור שלא היו שוכבין לישן שם אלא הסיבה דרך שכיבה נקרא גני אלא דבגמ' משמש זה בכמה מקומות גם על שינה בלשון מושאל מפני שכל הישן שוכב והא דזבחים ה' א' רמי ר"ל אמעוהי ומקשי להסוברים דג"ז פרקדן מיירי במצלי:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |