רש"י/ברכות/יג/ב
איכא דמתני לה. להא דרבה בב"ח:
בפרק ראשון. כל פרשת שמע:
ע"כ מצות כוונה כו'. כולה מפרש לה ואזיל:[1]
א"ר יאשיה עד כאן. פרק ראשון:
מצוות כוונה כו'. קס"ד דכוונה בלא קריאה:
מכאן ואילך. פרשת והיה אם שמוע:
שתהא שימה כנגד הלב. דהא ושמתם דכתיב לאו בקריאה וכוונה איירי אלא בשימת תפילין של יד שיהא שם אותה על גובה של יד כנגד הלב על קבורת הזרוע ברדו"ן:
ה"ג ההוא בדברי תורה כתיב. כדמוכח קרא ולמדתם אותם את בניכם וגו':
עד כאן. פסוק ראשון לבדו:
ובדל"ת. ולא בחי"ת דכל כמה דאמר אח בלא דל"ת לא משתמע מידי ומה בצע בהארכתו אבל בדל"ת יאריך עד כשיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים ובארץ ולארבע רוחותיה כדמפרש לקמן:
ובלבד שלא יחטוף בחי"ת. בשביל אריכות הדל"ת לא ימהר בקריאתה שלא יקראנה בחטף[2] בלא פתח ואין זה כלום:
דאמליכתיה למעלה וכו'. שהארכת שיעור שתחשוב בלבך ה' אחד בשמים ובארץ וד' רוחותיה:
בעמידה. אפילו לב"ה דאמרי [לעיל יא.] עוסקין במלאכתן וקורין ומהלכין וקורין מודים הם שצריך לעמוד במקום אחד עד המקרא הזה לפי שעד כאן מצות כוונה:
לא חזינא דמקבל עליה מלכות שמים. שהיה שונה לתלמידיו מקודם זמן ק"ש וכשהגיע הזמן לא ראיתיו מפסיק:
חוזר וגומרה. לאחר שעמדו התלמידים:
דקא מהדר. לשנות לתלמידים בכל יום שמעתא דאית בה יציאת מצרים במקום פרשת ציצית ואמת ויציב:
בזמנה. בזמן ק"ש:
בפסוקא קמא צערן. אם ראיתני מנמנם צערני עד שאנער יפה בפסוק ראשון:
פרקדן. שוכב על גבו ופניו למעלה:
לייט אמאן דגני אפרקיד. שמא יתקשה אברו בתוך שנתו ונראה לרבים והוא דרך גנאי:
מיגנא. לישן:
כי מצלי שפיר דמי. כשהוא מוטה על צדו מעט שפיר דמי אבל מקרי ק"ש אפילו מצלי נמי אסור שמקבל עליו מלכות שמים דרך שררה וגאוה:
לכל אדם. אפילו אינו נכבד:
חסורי מחסרא. דהוה ליה למתני בתרוייהו אין צריך לומר ותו ליכא למקשי מידי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |