שיח השדה/ברכות/יג/א
תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנא' והי' שמך אברהם רא"א עובר בלאו שנא' ולא יקרא עוד את שמך אברם. וכ' בתוס' ר"י החסיד רא"א עובר בלאו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ויש לפרש דב"ק לא חשיב לי' לאו משום שניתק לעשה דכתיב והי' שמך אברהם ואידך לא דמי ללאו דנותר שניתק לעשה לפי שמתקן הלאו ולא נהירא ומה שהזכיר ב"ק עשה ולא הזכיר הלאו אי סבר לה לדר"א משום דלא משמע עשה כ"כ אלא קריאת השם פי' שהוא עשה [ר"ל ולכך זה חידוש דהוי עשה אבל דאיכא לאו אין זה שום חידוש ולכך לא אמר לה] עכ"ל.
והנה מש"כ דפליגי אי כה"ג מקרי לאו הניתק לעשה י"ל דר"א לשיטתו דבתמורה ד' ב' אר"א המקדים תרומה לבכורים לוקה ריב"ח אמר אין לוקה וקאמר דטעמי' דריב"ח דהוי לאו הניתק לעשה וכ' התוס' דלא דמי לכל לאו הניתק לעשה דהוי לאו שקדמו עשה דהא אפשר לקיים העשה בלא הלאו ור"א ס"ל דזה לא נקרא לאו הניתק לעשה וגם כאן דומה לשם שאפשר לקיים העשה בלא עברת הלאו [ומ"מ יש לחלק קצת]. ועוד יש להוכיח דר"א ס"ל לאו שקדמו עשה לוקין עליו דבמכות ט"ו א' מבואר דמאן דס"ל לוקין עליו ע"כ ס"ל ביטלו ולא ביטלו ושם ט"ז א' נפק ר"א דק ואשכח אונס שגירש ושם מבואר דמאן דחשיב אונס ס"ל ביטלו ולא ביטלו [ראי' זו מס' מלא הרועים], מיהו לא הבנתי דהא מאן דס"ל לאו הניתק לעשה אין לוקין מודה שהוא לאו אלא שאין לוקין עליו וא"כ אמאי לא אמר ב"ק עובר בלאו דהא בלא"ה אין לוקין עליו דהוי לאו שאין בו מעשה וי"ל דב"ק ור"א ס"ל לאו שא"ב מעשה לוקין עליו ומ"ש בתמורה ג' דר"א א"ר אושעיא דאיצטריך קרא דנשבע לוקה הלא"ה הו"ל לאו שא"ב מעשה משמי' דר' אושעיא קאמר ולא ס"ל דר' אושעיא ס"ל בב"ק ה' א' דעדים זוממין קנסא ובמכות ו' ב' מבואר דמאן דס"ל קנסא אין לוקין על לאו שא"ב מעשה [גם ראי' זו ממלא הרועים].
והנה המהרש"א בשמעתין תמה אמאי השמיט הרמב"ם והרי"ף והרא"ש הא דהקורא לאברהם אברם [ורק בפסקי ריא"ז הביאו והמג"א בסי' קנ"ו] והבאר שבע והפר"ח באו"ח ס"ס ס"ז כתבו דהוא רק אסמכתא ואינו אלא דרבנן וקשה דמ"מ הו"ל להביא שיש בזה איסור דרבנן ועוד אם מדאורייתא מותר למה אסרוה רבנן ובהגהות מהר"ץ חיות כ' שהרמב"ם סמך על הירושלמי דפ"ג דמו"ק דאין למדין אבלות ז' מויעש לאביו אבל ז' ימים דאין למדין מקודם מ"ת והביא מפיה"מ להר"מ (פ' גה"נ) שאין למדין ממה שנאסר להאבות רק ממה שנאמר בסיני ודבריו תמוהים דכמה גופי הלכות למדין מלפני מ"ת [וציינתי בק"מ פ"ה מתפלה ה"ו וכונת הרמב"ם שאנו חייבין לעשות מפני שמ"ר נצטוה ולא מפני שהאבות נצטוו אבל אחר שכ' מ"ר התורה יש ללמוד מכל תיבה וזה גם כונת הירושלמי שאין למדין ממה שנהגו קודם מ"ת [ובנזיר ס"ה א' ונשאתני ממצרים משמע קצת דהבבלי לא סבר כהירושלמי] והצל"ח תי' דבתוספתא דברכות השיבו חכמים לבן זומא דאמר וכי מזכירין יצי"מ לימות המשיח והכתיב לא יאמרו עוד כו' והשיבו לא שיעקר יצי"מ ממקומה אלא מלכיות עיקר ויצי"מ טפל כיו"ב אברם הוא אברהם כו' הרי מבואר דלרבנן לא יעקר אברם ממקומו אלא אברהם עיקר ואברם טפל ובן זומא ס"ל דיעקר וב"ק ור"א ס"ל כבן זומא אבל הרי"ף והרא"ש פסקו כחכמים ורק מדרבנן מזכירין בלילות ומותר לקרות לאברהם אברם אבל הרמב"ם פ"א מק"ש פסק בהדיא לכאו' כבן זומא [ומש"כ הצל"ח בזה צ"ע] ואולי ס"ל דגם בן זומא מודה באברהם ולהכי מייתי רבנן ראי' מיני' וב"ק ור"א ס"ל דבן זומא פליג ופסק כברייתא דתוספתא וצ"ע:
 |
ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות) |