שיחה:משנה למלך/רוצח/ז
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
י[עריכה]
בקושיית המשנה למלך דהוה ספק כפרה ולחומרא, עיין מהרש"א (מכות י:) שהקשה דהורג בשוגג אמאי בעי גלות הא אין עדין ואין לו גואל הדם ומבואר דגלות לאו משום כפרה אלא משום גואל הדם. ובאור שמח (רוצח פ"ו הי"ב) הוכיח מהגמרא במכות (ב:) דיש צד דזוממין יגלו אע"פ שאין להם גואל הדם [ועיין רמב"ן שם שכתב דיהיה אף דין גואל הדם ובהגהות רא"ז תמה ע"ד] וכן מוכח ממכות (ח:) בהורג עבד דגולה אף שלעבד אין גואל הדם. וכן מוכח ממכות (יא:) מוליכין עצמותיו לעיר מקלט אף דאי"ש גואל הדם בעצמות. וכן הוכיח החזון איש (חו"מ ליקוטים סכ"ג לדף יב.) מהא דדרשינן וישב בה ולא בתחומה אף דהתם אין גואל הדם יכול להורגו. וכן איתא בתוס' מכות (יא:) שהוכיחו כן מהגמרא בדף ב:. וכן מבואר בריטב"א (מכות ח:) דהוה משום כפרה. וכן יישב הערוך לנר קושיית המהרש"א דהוה משום כפרה.
שם[עריכה]
ואולי ספק נפשות הוא דאם יצא הותר דמו. עיין מנחת חינוך (מצוה תי אות כא) דמספק אסור לצאת אך אם יצא לא נהרג, ודברי המשנה למלך צ"ב. ועיקר דבריו מצינו כעין זה בהשגות הראב"ד (פ"ו ה"ה) דע"א אין נאמן לחייבו גלות דמתיר דמו אם יצא, ומבואר דדין גלות ודין גואל הדם ביצא דין אחד הם, ועיין ריטב"א (מכות ב.) דאין גולה על פי עצמו שיש בו חיוב מיתה ביצא חוץ לתחום, ומקשים מדברי הרמב"ם (פ"ו ה"ד) בהורג במזיד או קרוב למזיד דאי' דין גואל הדם וליכא גלות ומוכח דאין תלויים זה בזה. וכן עכו"פ שהרג עכו"ם יש לו גואל הדם ואין לו גלות כמובאר ברמב"ם (מלכים פ"י ה"א).