ריטב"א/מכות/ח/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לרבות מחוסר כפורים. פי' שאע"פ שטבל והעריב שמשו אם נכנס למקדש קודם שיביא כפרתו באותן שהן מחוסרין כפרה כזב וכזבה ויולדת ומצורע חייב כרת ובודאי מיניה שמעינן לטבול יום שלא העריב שמשו שאינו מחוסר אלא הערב שמש בלבד דההוא לא חשיב טהור והאי חשיב טהור כדכתי' ובא השמש וטהר. ואיכא מאן דאמר טהר גברא אלא כיון דלשון סתום הוא אי לא כתב אלא חדא ייתורא הוא מוקמינן לה בטבול יום דוקא:
אנא מעוד קאמינא. פירושו אנא מעו' קאמינא דנפיק מת מצוה ולרווחא דמילתא נקט טמא יהי' והכי אורחא דתלמוד' למנקט חד קרא במקו' קרא אחרינא כ"ש בזה שהכל מקרא א' ותפס ראשו. ויש לפרש עוד אנא מעו' קאמינא לה לההיא דטבול יום ומחוסר כפורי' והא דפרכינן לעיל ממת מצוה ה"ה דמצי למיפרך מטומאת קרובים למאן דסבר לה יטמא מצוה דמצו' להטמא לקרובים אלא דניחא לי' למנקט מת מצוה שהיא לד"ה דנפק' לן מול אחותו:
אין צריך לומ' חריש של שביעי' וכו’. פי’ קרא כתי' ששת ימי' תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבו' ולא משמע ליה לר"ע לפרושי בחריש ובקציר תשבות בענין שבת כפשוטו דאמאי נקיט קרא חריש וקצי' יותר משאר מלאכות דהא בכולהו אינא עשה ולא תעשה וכרת וסקילה וליכא למימר שבא לחלק לחייב על כל מלאכה ומלאכה דההיא נפקא לן או מלא מבערו למ"ד הבערה לחלק יצאתה או מאחת מהנה כדאיתא בפ' כלל גדול וליכא למימר נמי דאתי לאוקמי בעשה בלחוד שכבר יצא לא תבערו ללמד על כולן שהן במיתה הלכך ליכא לאוקומי בשבת בראשי' וכיון דכן מוקמינין ליה לשבת של שביעי' דקרייה רחמנא נמי שבת. ואין זה מדרש העוקס את המקרא דהא איכא לפרושי קרא כדפי' רש"י ז"ל דה"ק ששת ימים תעשה מעשיך בחול וביום השביעי ממש תשבות ופעמים שאפי' בימי החול בחריש ובקציר תשבו' וזה בשבת של שמיטה. ור"מ הלוי ז"ל מפרש דכולה קרא נדרש בימי שמיטה וימים האמורי' כאן שנים הם. ואין זה נכון בעיני דאע"ג דכתב קרא ימים במקום שנה כדכתי' ימים תהיה גאולתו ימים או עשור אבל כשיש שם מנין כך וכך או ביום כך וכך לא קרי להו ימי' ולא קאמר יום פלוני במקו' שנה פלו' ולסתום חזון א' המלאך לדניאל ימים אלף למאן דמפרש דבעי לומר שנים. ואין לנו בזה אלא פירש"י ז"ל:
שהרי כבר נאמר שדך לא תזרע. וליכא למימר דאתא הא לאוקמי גם בעשה כדי שיהא בו עשה ול"ת כמו בשבת וי"ט דהא בר מהא איכא עשה מדכתי' ושבתה הארץ שבת שבתון יהיה לארץ ולא מוקמינן טפי בעש' יתירי כיון דאיכא למידרשי' בער' שביעית לרבותא נקט הכא דלא מיבעיא דלא צריכין לעשה דהא אפי' ל"ת אית ביה דכתי' שדך לא תזרע:
יצא קציר' עומר שהיא מצוה. פי' ודוחה שבת ומאן דלא דריש הכי או סבירא ליה דקצירת העומר אינ' דוחה שבת דהא פלוגתא היא במנחו' או דסבירא ליה דהלכה למשה מסיני הוא וכדאיתא נימי בפ"ק דמוע' קטן וכדכתיבנ' התם בסנהדרין:
שוליא דנגרי חיותא היא. פי' וצוה נמי איכא ללמדו אומנו' ופריק דגמיר אמנת' אחריתי דאי' ביה לחיותיה:
ורמינהי מכה נפש פרט למכה אביו. פי' קס"ד דבעי לומר פרט להורג אביו וקרא ה כי מידרש כל מכה נפש דוקא שאין בזדונו מיתה אלא בהריגת נפש יהיה גולה פרט להורג אביו שבלא הריג' יש בזדונו מית' בחבל' בעלמ':
לר"ש דאמ' חנק חמור מסייף שגגת סייף ניתנה לכפרה ושגגת חנק לא נתנה לכפרה. פי’ שההורג את אביו יש בו שתי מיתו' חנק משום חובל וסייף משום רוצח וקי"ל דכל שנתחיי' שתי מיתות נדון בחמור' הלכך לר"ש נדון זדונו בחנק החמור הלכך אין בשגגתו גלות דשגגת סייף הקל יש לו כפרה ולא שגגת חנק החמור אבל לרבנן נדון בסייף החמור' הלכך יש לשגגתו כפרה בגלו':
רבא אמר פרט לעושה חבורה באביו. פי' דלעולם אפי' בריית' אתיא אף לרבנן וה"ק פרט לעושה חבורה באביו בשוגג שאינו גולה כיון שלא הרגו והשתא אתי קרא שפיר כל מכה נפש דהיינו הורג שהיא מכת נפש הוא גולה ולא החובל באביו שאין בו מכת נפש:
סדא כיון דמזיד בר קטלא הוא בשוגג נמי ליגלי. פי' דאע"ג דאמרי' לעיל דשגגת חנק לא נתנה לכפרה ה"מ לר"ש דסבר שחנק חמור ואין למדין חמור הקל אבל לרבנן דסבירא להו דסייף חמור כיון דסייף חמור יש כפרה לשגגתו בגלו' כ"ש חנק הקל:
ה"ג במתני' הכל גולין ע"י ישראל וישראל גולה על ידם חוץ מגר תוש'. וכן גרס רש"י ז"ל והרמב"ן והר"ז הלוי ז"ל וכן הגי' הראב"ד ז"ל ולא גרים חוץ מע"י גר תוש' דהוא לישראל משמ' שהנהרג הוא גר תוש' ובגמ' אוקימנ' למפני' בהדיא בגר תוש' שהרג את ישראל:
אמאי קרי ביה ונשיא בעמך לא תאור בעשה מעשה עמך. פי’ ונשיא לאו דוקא אלא ה"ה למקלל חבירו דנפקא לן מנשיא וחרש במה הצד כדאיתא בדוכתא בעינן בעושה מעשה עמך ועב' וכותי לאו עושה מעש' עמך הם דכוי אפי' למ"ד כותים גירי אמת הם. דהיינו ר"מ דסתם מתני' כותיה מ"מ כבר קלקלו מעשיהם כדאיתא בב"ק ועבד נמי אע"ג דהוי בכלל עמך לענין חיו' מצות כנשים מ"מ אין ראוי לבא בקהל למה יהא בכלל עמך סתם ועוד דלאו עושה מעש' עמך הוא דסתם עבדים פריצים:
כגון שהכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה. פי’ שאין בה דין ממון דאלו הוה בה שוה פרוט' נותן ה' דברים ואינו לוקה שאין אדם לוקה ומשלם ובפי' רבתה תורה חובל בחבירו לתשלומין ולא למלקות כל היכא דאית ביה תשלומין דשוה פרטה כדאיתא בפ' אלו נערות (דף לב):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |