מעשה רקח/רוצח/ז

מעשה רקח ‏ רוצח ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ז מהלכות רוצח ושמירת הנפש

א

עשה לו כדי שיחיה וכו'. הוצרך רבינו לביאור זה, מפני שבגמ' דף י' [ע"א], דרשו פסוק זה לענין חיותו הגופנית, ופסקה רבינו לקמן פרק ח', גם בגיטין דף י"ב [ע"א], [איתא] סלקא דעתך דלעביד ליה חיותא טפי אפילו להעדפה, אך פרט זה דמגלין רבו עמו לא נאמר שם אלא בלימוד התורה, שהרי קמסיים בה אמר רב זעירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון, אלא בתלמיד הצריך לרבו ואין שם בעיר מקלטו מי שילמדנו, דאל"כ למה נטריח רבו לגלות דגדול הוא שהרי מכפר עון.

ב

עבד שגלה לעיר מקלט וכו'. מסקנא דגמרא בגיטין דף י"ב [ע"א], דיכול הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך, ופסקה רבינו פרק ט' דעבדים דין ז', ובגמרא אמרו, ומאי שנא לערי מקלט סלקא דעתך אמינא וחי ליעביד ליה חיותא טפי, קמשמע לן. אלא דקשה לי גבי אשה דרבינו פסק כאן ובפרק י"ב דהלכות אישות דאין הבעל יכול לומר לאשתו איני זנך ואיני נוטל ממך כלום ממעשה ידיך, שמא לא יספקו לה, דמשמע דאם מספיקים לה יכול לומר, וידוע דההעדפה היא לבעל, והכא גבי גלות אמאי לא נימא דיניח לה ההעדפה משום וחי, דדוקא גבי עבד הוא דאמרו כן, ואי אשה דמיא לעבד בזה א"כ מאי איריא.

ד

שאר הלוים השוכנים בערי מקלט וכו'. כן כתוב בדפוס מגדל עוז, וכן העתיק הרב כסף משנה, וקשה דהכי הוי ליה למימר, הלוים השוכנים בערי מקלט וכו', דהא לא הזכיר לויים אחרים, כדי שתפול עליהם תיבת "שאר", אך רואה אני שבדקדוק עצום כתב כן, ע"פ דברי הגמרא דף י"ב [ע"א], דאחר שהביאו זאת הדרשה, הקשו ממתניתין דשם תהא מיתתו שם תהא קבורתו, ותירצו רוצח שאני דגלי ביה רחמנא ע"כ, נמצא דרוצח יצא מכלל הלוים, ולכך רבינו שהקדים דין הרוצחים תחילה שנקברים בערי מקלט, סיים דאין הדין כן בשאר הלויים.

ה

ואם הרג חוץ מערי הלוים וכו'. דף י"ב [ע"ב], תנו רבנן ושמתי לך מקום, לך בחייך, מקום ממקומך, אשר ינוס שמה מלמד שהיו ישראל מגלין במדבר, להיכן מגלין, למחנה לויה, מכאן אמרו בן לוי שהרג גולה מפלך לפלך, ואם גלה לפלכו פלכו קולטו, אמר רב אחא בריה דרב איקא מאי קרא, כי בעיר מקלטו ישב בעיר שקלטו כבר, ופירש רש"י ז"ל, מאי קרא דפלכו קולטו ודמתניתין נמי דקתני גולה משכונה לשכונה ע"כ, משמע שהוא מפרש הא דפלכו קולטו בסתם רוצח, לא בלויים, תדע דהרי כלל בו מתניתין דקתני משכונה לשכונה, וקשה לפירוש זה חדא, מדקאמר ואם גלה משמע דארישא קאי, דמיירי בבן לוי, ותו דאם בסתם רוצח קאמר וברייתא לצדדים קתני, היכי קאמרה ואם גלה דמשמע בדיעבד הא משכונה לשכונה הוי לכתחילה, והנה התוס' ז"ל הקשו [דאמאי] קתני פלכו קולטו הא אמרינן כבר גולה מפלך, ועוד הא קאמר בן לוי גולה מעיר לעיר, ותירצו דאם גולה מעיר לעיר רשאי לילך בכל העיר ובתחומה, ואם יגלה לפלכו פלכו קולטו בו שלא יצא משכונה לשכונה ע"כ, הרי שהבינו בפשיטות דהך דפלכו קולטו אבן לוי דקתני ברישא קאי, אלא דקשה אמאי לא הזכירו ז"ל פירוש רש"י וחלקו עליו, לכך נראה דגם רש"י ז"ל מודה דהא דפלכו קולטו אבן לוי קאי, אלא דמפרש מאי קרא אגולה בפלכו בין בבן לוי בן בישראל, האי כדיניה והאי כדיניה, אף דלשון שקלטתו כבר לא יתיישב אלא בסתם רוצח לא בלויים, אכן רבינו ז"ל אינו מפרשה לא כרש"י ולא כהתוס' ז"ל, ומכח דקשיתיה קושית התוס' ז"ל תירץ, דהך ואם גלה הכוונה בהרג חוץ לתחום עירו דאינו גולה ממדינה למדינה אלא בהרג במדינתו, אבל אם הרג חוץ למדינתו אינו צריך לגלות למדינה אחרת דוקא, אלא אם גלה למדינתו עצמה חשיב גלות וקולטתו, ודייקי דברי רבינו שכתב ואם הרג וכו', וברח כלומר בדיעבד כדברי הברייתא.

ו

עיר מקלט שרובה רצחנים וכו'. שם דף י' [ע"ב] אמר ר' אלעזר, עיר שרובה רוצחים אינה קולטת שנאמר ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו, ופירש רש"י, מקרא בספר יהושע, וקשה מאי קמשמע לן, ואפשר שנתכוון דאף אם הוא דברי קבלה ואינו כתוב במשנה תורה אפ"ה הוי לעיכובא, ואף דאפליגו בה בתר הכי ר' אמי ור' אסי, קיימא לן כר' אלעזר, אלא דקשה קצת, דהתם איפליגו ר' אמי ור' אסי ג"כ בבן סורר ומורה ובעגלה ערופה, דאם אין בה זקנים אינו נעשה בן סורר ומורה, ואין מביאין עגלה ערופה, ורבינו לא הזכיר דינים אלו לא בפרק ז' דממרים, ולא לקמן בפרק ח', ונראה דכיון דפסק רבינו כר' אלעזר, והוא לא הזכיר אלא עיר מקלט, נראה דבאינך אין הדין כן, וכבר ראיתי בכנסת הגדולה ז"ל שעמד בזה בדברי רבינו ולא תירץ כלום, עוד הקשה שם הרב ז"ל, דרבינו פסק לקמן פרק ט' דין ד', דאין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין של כ"ג, וכתב שם הכסף משנה משום דבעינן זקני העיר וליכא, וכתבו התוס' בסנהדרין דף י"ד [ע"א], ד"ה יכול וכו', דכי כתיב זקני העיר הם המיוחדין שבעיר שהם הסנהדרין, וא"כ הוי ליה לפסוק ג"כ כאן דאם אין שם בית דין של כ"ג אינה קולטת דזקני העיר כתיב ע"כ, ואיני רואה קושיא כלל דרבינו דרכו להעתיק מה שאמור במשנה ובגמרא, וגבי עגלה ערופה אמרו כן להדיא התם דף מ"ה [ע"ב] אמנם בענין עיר מקלט לא הוזכר אלא דברי ר' אלעזר הנ"ל, ומה לו לרבינו להזכיר מה שלא נתבאר בגמרא, ומה שנפרש בגמרא נפרש בדבריו ז"ל, ודע דגירסת הסמ"ג סוף עשין ע"ה עיר מקלט שיש בה רוצחים ונראה שזו היא הגירסא שהיתה להראב"ד ז"ל בדברי רבינו ועיין בספר לחם יהודה ז"ל.

ט

אחד כהן גדול וכו' ואחד המרובה בבגדים וכו'. ובגמרא נחלקו אי בעינן כל הני או חד מנייהו, ואיני יודע איך יתכן שיהיו כל אלו בזמן אחד, דהא בזמן יאשיה נגנז שמן המשחה, ומשם ואילך היו מחנכים הכהן הגדול בשמנה בגדים, ובשלמא כהן העובד עם כהן שעבד יתכן שאירע בו פסול והושיבו אחר במקומו ושניהם קיימין, אבל כהן משוח עם מרובה בגדים איך יתכן, אם לא שנאמר דאם יתכן בזמן יאשיה אחר שנגנז השמן אירע פסול בהכהן המשוח, והוצרך לחנך כהן אחר בריבוי הבגדים בעוד שהראשון קיים, (ופסקו רבינו פרק ד' דכלי המקדש דין י"ט), אך מה שכתב רבינו ואחד הכהן שעבר לא נמצאת חלוקה זו במשנתינו, וצריך לומר דרבינו הוה גריס לה במשנה, והכי מוכח מדברי הסמ"ג ז"ל סוף עשין ע"ה, ובהכי [דלעיל] אתי שפיר מאי דאמרינן בהוריות דף י"ג [ע"א], גבי השבת אבידה ולהחיות, משוח קודם למרובה בגדים, מרובה בגדים קודם למשוח שעבר וכו' [ופסקו רבינו פרק ד' דכלי המקדש דין י"ט], אלמא תרווייהו בזמן אחד, ובנזיר ג"כ אמרינן גבי מת מצוה משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים יטמא מרובה בגדים, ועיין לרבינו פ"ג דהלכות אבל.

יב

נגמר דינו ונמצא הכהן הגדול וכו'. שם דף י"ב [ע"א], וסיים הכסף משנה ז"ל, ופסק רבינו כמאן דאמר בטלה כהונה, משום דבפרק ג' דקדושין אמרינן דטעמא דר' יהושע משום דכתיב ברך ד' חילו, ואתי כמאן דאמר בטלה כהונה ע"כ, ואחרי המחילה הראויה אין זה הכרח כלל, דכולי עלמא מודו לדר' יהושע אלא דאיפליגו אי ילפינן רוצח מקדשים או לא, והנך קראי דמייתי בפרק ג' דקדושין אליבא דר' יהושע אף למאן דאמר הכא מתה כהונה, אתי לר' יהושע א"כ מה הוספה איכא מהתם, וכן הקשה הרב ר' חיים אבועלפיא בספר עץ החיים בלשונות דף ב' ובספר מקראי קודש דף קל"ה, וסיים לענין פסקו של רבינו דאפשר דמשום דהוי ספיקא דאורייתא פסק לחומרא דלא יצא משם לעולם, אך קשה דאי הכי הוי ליה למימר שהוא ספק כדי שלא יהרגנו גואל הדם, ומלשונו משמע דפשיטא ליה ויהרגנו וצ"ע עכ"ל, ואי מהא לא איריא, כיון דגדול עונש המאבד נפש אחת מישראל ואפילו בשוגג כמו שכתב רבינו לעיל פרק ד' דין ט', ולקמן דין י"ד סיים הואיל ובאה תקלה זו הגדולה על ידו מעתה לכפרת עונו ראה רבינו לפסוק כמאן דאמר בטלה כהונה להחמיר עליו, ואם הוא לא נשמר מגואל הדם מה נעשה לו.

יד

אע"פ שנתכפר אינו חוזר וכו'. פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה במתניתין, ופסק כר' יהודה דהלכתא כוותיה לגבי דר' מאיר, וכמו שכתב הכסף משנה ז"ל, וכן פירש בפירוש המשנה, אלא שראיתי שם להרע"ב ז"ל שסיים ואין הלכה כר' יהודה, והוא תמוה חדא, דכלל מסור בידינו הלכה כר' יהודה לגבי ר' מאיר כמו שכתב הכסף משנה ז"ל, ועוד דברישא דההיא גבי מעלין היו שכר וכו', פסק דלא כר' מאיר, ומאי שנא, וכבר נתעורר בזה התוס' יו"ט ז"ל, ולענ"ד נראה דבהא לא פסק כר' יהודה, משום דמשמעות הגמרא הכי הוי, דהא מייתי הראיה דר' מאיר דיליף גזירה שוה דישוב מיתורא דואל אחוזת אבותיו ישוב, וכמו שפירש רש"י ז"ל, ולא קאמר ולר' יהודה האי ישוב למאי אתא כדרך התלמוד בכל מקום, ומדלא קאמר הכי, ממנה למד הרע"ב ז"ל דמשום דלית הלכתא כר' יהודה בהא לכך לא חש ליה, אך לדעת רבינו לא ידעתי למה השמיט דין זה גבי עבד עברי, דגם הוא אינו שב לשררה שהיה בה לר' יהודה דפסק כוותיה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---