מנחת חינוך/תי
מנחת חינוך 
תי
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנצטוו ב"ד של ישראל לשלוח מכה נפש בשגגה וכו' בערי מקלט שנא' והשיבו וכו' אל עיר מקלטו וכו'. דינים אלו מבוארים בר"מ בה' רוצח מפ"ה עד פ"ט ואכתוב בקיצור כדרכי בס"ד. ישראל ההורג את חבירו בשוגג כל שאלו הי' במזיד הי' ח"מ בשוגג גולה אבל אם לא הי' ח"מ במזיד עיין בר"מ פ"ב ופ"ג הרבה דינים כגון שכפתו לפני ארי וכו' וכן ההורג את הטריפה או נפל בודאי כיון שפטור ממב"ד פטור בשוגג מגלות ע' בפ' הללו הרבה דינים. ויש שח"מ במזיד וא"ח גלות בשוגג כגון שהרגו ולא מת לאלתר דנוכל לומר הרוח בלבלתו ואפילו שחט בו שני הסימנים ולא מת לאלתר פטור דהרוח בלבלתו או פירכס וקירב מיתתו אם לא בביתא דשיש ולא פירכס דלא שייך זה [אינו] חייב גלות אף דבמזיד חייב בכ"ע אם אמדוהו למיתה גזה"כ הוא בגלות כ"כ התוס' בגיטין וכ"ד הר"מ והרהמ"ח. ועיין בהשגות הראב"ד שדעתו דוקא בשחט שנים וכו' אמרינן הרוח בלבלתו או פירכס ולא בשאר חבורה ומכ"ש מכה שאין בה חבורה ולדבריו גם במזיד פטור בשחט שנים וכו' והרוח בלבלתו או פירכס ע"ש. וא' ההורג גדול או אפילו קטן שכלו לו חדשיו וכו' ואפילו הורג ע"כ או שפ"כ שחייבים במצות כנשים דינם כישראל וחייב גלות עליהם. ופשוט דאם הרב הרג עבדו ועמד מעל"ע [ובגונא דל"ש הרוח וכו' כגון בבית דשישא ולא פירכס] פטור מגלות כיון דבמזיד לא הי' חייב מיתה פטור מגלות בשוגג כנ"ב. וישראל שהרג גר תושב וג"ת היינו שקיבל עליו ז' מצות וגר תושב אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג כמבואר בר"מ כ"א במקומו אם הרגו במזיד אינו נהרג עליו דדינו כעכו"ם לענין זה דאינו נקרא רעהו וכתיב וכי יזיד וכו' על רעהו וזה מבואר בר"מ כאן פ"ב. ובפ"ה כ' דישראל ההורג גת"ו בשוגג גולה ע"י והראב"ד השיג עליו וכן הכסף משנה תמה עליו דבש"ס דמכות מבואר דאין ישראל גולה ע"י גת"ו והכסף משנה כ' דגר תושב המבואר בר"מ הוא ט"ס ונדפס תי' גת"ו בין שני חצאי העיגולי' והרהמ"ח כתב ג"כ דישראל גולה ע"י גת"ו ומבואר דבספרי הר"מ שהי' ביד הרהמ"ח נכתב ג"כ כן והרהמ"ח נמשך אחר דעת הר"מ כדרכו וצ"ע. וכן מבואר בספרי שמביא הכסף משנה בהלכה ד' דאם במזיד פטור על גת"ו האיך נגלה בשוגג ע"ש וצ"ע. עבד שהרג ישראל במזיד ח"מ בשוגג גולה דעבד שקיבל עליו מצות הרי הוא כישראל והוא בכלל רעהו וכן עבד שהרג עבד ועבד שהרג גת"ו במזיד ודאי אינו ח"מ דלאו רעהו הוא דעבד דינו כישראל אעפ"י שבר"מ פ"ב אינו מבואר רק ישראל שהרג גת"ו אינו נהרג מכל מקום פשוט דעבד ג"כ דינו כישראל דישראל נהרג על העבד וה"ל רעהו וגת"ו אינו רעהו של ישראל ה"ה עבד ע' בפ' החובל דעבד לרבנן דהלכה כוותי' הוא אחיו של ישראל ואם עבד הרג גת"ו בשוגג דעת הר"מ וכ"כ הרהמ"ח דגולה ע"י וזה מכ"ש דישראל שגולה ע"י גת"ו ונדפס בדברי הרהמ"ח האי וכ"ש בין שני חצאי ריבוע אך לפי דברי הכסף משנה דמגי' בר"מ דג"ת הוא ט"ס ודעתו דישראל ההורג ג"ת אין גולין מכל מקום כאן גבי עבד אינו מגי' וכ' דאפשר דעבד קיל מישראל וגולה ע"י ג"ת ומכל מקום הניח בצ"ע מנין להר"מ לחלק בעבד וגם בספרי שמביא אח"כ מבואר בפי' דאם אינו נהרג במזיד אינו גולה בשוגג ועבד ודאי אינו נהרג במזיד על ג"ת כמ"ש והוא ברור. וישראל או עבד שהרגו ב"נ היינו אפילו מקיים ז' מצות רק לא קיבל עליו כדין ג"ת או בזמן שאין היובל דאינו נוהג גר תושב עיין בר"מ בה' מלכים פ"י ובלחם משנה שם בודאי אינו חייב גלות לד"ה כי בפסוק מבואר רק ג"ת ופשוט. ומבואר בר"מ ובהרהמ"ח דג"ת שהרג ישראל אפילו בשוגג נהרג עליו דאדם מועד לעולם (ונ"ל אף שאינו מבואר בדבריהם רק ישראל מכל מקום עבד ג"כ הדין כך דהוא ישראל גמור לדינים אלו) ומבואר דוקא ישראל וכ"כ הר"מ לפני זה בהדי' דג"ת שהרג עבד בשוגג גולה והרהמ"ח לא כ' ז' בפי' רק מכללא שכתב דהרג ישראל משמע עבד לא וג"כ צ"ע בד"ז דלמה יהי' עבד קיל מישראל וכבר הרגיש בזה בכ"מ ג"כ. וג"ת שהרג ג"ת ריבתה התורה אם הי' בשוגג גולה אך באומר מותר ה"ל קרוב למזיד נהרג עליו כדין ב"נ דאומר מותר ה"ל מזיד אצלו ונהרג כמבואר כאן בר"מ ובפ"י מה' מלכים ע"ש. וג"ת שהרג את ב"נ שמקיים ז' מצות אך לא קיבל עליו כדין ג"ת והנה ב"נ אינו מצווה רק על ז' מצות והא דצריך קבלה היינו להחיותו וכו' בודאי אם הי' הג"ת מזיד או אומר מותר ח"מ הג"ת דהוא א' מז' מצות שלו וחייב על שפ"ד הן לישראל והן לב"נ כמבואר בסנהדרין דף נ"ז ובר"מ ה' מלכים. אך אם הרג בשוגג את הב"נ נראה דא"צ ערי מקלט דלא אתרבי רק ג"ת שהרג ג"ת אבל אם הרג ב"נ לא איתרבי כלשון הש"ס כאן וכן מבואר בג"ת שהרג ג"ת משמע דוקא ג"ת כמותו אבל לא אם הרג ב"נ שאינו ג"ת דה"ל בכלל עכו"ם א"צ ערי מקלט. ועיין בלחם משנה בה' מלכים שם ועיין בר"מ פ"י מה"מ שם שכ' דב"נ שהרג את ב"נ אם הרגו גה"ד אינו נהרג עליו ואין לו ערי מקלט ומיירי בב"נ וע"ש בלחם משנה ולא בג"ת. והנה מ"ש הר"מ דגה"ד אינו נהרג עליו הוא ברור כיון דאין לו ערי מקלט ואין קולטות גה"ד אינו נהרג דלא עדיף מישראל דקודם שגלה גה"ד אינו נהרג עליו כמבואר בסמוך בס"ד וזה אין גולין אותו ואין קולטין אותו ל"ע מישראל בישראל. אך נר' בגר תושב שהרג ב"נ אף דאין לו ערי מקלט היינו דא"צ ע"מ דהעבירה היא קלה אבל אם הרגו גה"ד נהרג עליו דאלת"ה יהי' גת"ו ההורג את ב"נ בשוגג חמור מההורג ג"ת דקדוש טפי דההורג ג"ת גולה לערי מקלט ובעיר מקלט גה"ד נהרג עליו כי כבר ניצול והורג ב"נ ישמור עצמו מגה"ד לעולם כי אינו נקלט ע"כ נ"ל דעבירתו קיל וא"צ ע"מ ע"כ גה"ד נהרג עליו כנ"ב. וב"נ שמקיים ז' מצות אך לא קיבל עליו או בזמן שאין היובל נוהג שהרג ב"נ כיוצא בו במזיד או אומר מותר ח"מ ובשוגג אינו גולה דכתיב לכם וכו' ואם הרגו גה"ד אין נהרג עליו כיון דאין לו ע"מ כן מבואר בר"מ פ"י מהל' מלכים. וכאן כ' עכו"ם שהרג בשגגה אין ערי מקלט וכו' ונ"ל אף דבלשון הר"מ עכו"ם וב"נ שוים ע' בלחם משנה פ"י מה"מ מכל מקום לדינא אם ב"נ המקיים ז' מצות הורג לעכו"ם היינו שעובד עכו"ם או אינו מקיים א' מז' מצות בודאי פטור אפילו במזיד כי מצוה להורגו והוא העד והוא הדיין וכו' כמבואר בר"מ סוף פ"ט ועיין בר"מ דהשבטים הרגו אנשי שכם כיון דעברו על הדינים והרמב"ן על התורה כ' דלא היו מחזיקים ש"מ ועובדים עכו"ם וכו'. ואפילו אשה דלא תעיד להם ואינה דנה כמבואר בר"מ מכל מקום אם היא יודעת שעובר מצוה עליה ג"כ אך [אינה] נאמנת שעבר אבל אם ידוע אפילו עד מפי עד בודאי מצוה על כל באי עולם להרוג אותו. ואפילו אותו שאינו מקיים ז' מצות הרג חבירו כמותו גם כן אינו חייב מיתה בענין זה כיון שהוא חייב מיתה גברא קטילא קטיל וז"פ. והלאו לא יומת וכו' עד עמדו וכו' בישראל נאמר ולא בב"נ כמ"ש לפני זה ואף דהתוס' בע"ז דף כ"ו ע"ב כתבו דאף ב"נ שאינו מקיים ז' מצות אין מורידין אותו וע' שם גבי אנטנינוס ובר"מ גבי עכו"ם ורועי וכו' כבר הארכתי בזה ואין כאן מקומו. אבל בודאי אינו נהרג עליו אף עכו"ם שהרג עכו"ם ומכש"כ ב"נ שמקיים שבע מצות והורג עכו"ם כנ"ב. והארכתי עוד בענינים אלו במק"א ואין כאן מקומו ומגמר בעתיקא וכו'. ועיין בר"מ גבי מלחמה ועיין בתוס' בע"ז דף ס"ה ע"ב בד"ה איזהו ג"ת. ומכל מקום אם הרגו אין נהרגים עליו כן הוא בפשיטות. ונר' כיון דקיימא לן דב"נ בז' מצות שלו בשפ"ד נהרג על העוברים ועל הטריפה ועל כפתו לפני ארי דאין הישראל חייב בכה"ג והוא חמור בזה מישראל כמבואר בסנהדרין ובר"מ פ"ט מהל' מלכים ה"ה לענין גלות בשוגג חייב הג"ת על ג"ת או על העבד בכה"ג כיון דחייב מיתה במזיד חייב גלות בשוגג.
ומבואר בר"מ פ"ו דג' הם ההורגים בשגגה א' שוגג גמור ודינו לגלות וינצל ויש שגגה שקרוב לאונס א"צ ע"מ ופטור כאיש זכאי ואם הרגו גוה"ד נהרג עליו כאיש דעלמא ויש שוגג שקרוב למזיד אין ערי מקלט קולטות מפני שהעון חמור וגוה"ד ההורגו פטור אפילו בתוך עיר מקלט כי אין קולט אותו כלל ומה יעשה ישמור עצמו מגוה"ד וע"ש שחשב שם כל מין שוגג ואין להאריך ע"ש. וכל שבדרך ירידתו גולה ובדרך עלי' אין גולין וירידה שהיא צורך עלי' דעת הר"מ והרהמ"ח דאינו גולה ודעת רש"י דגולה ועיין בכ"מ ובפרטי הדינים צריך חיבור מיוחד לכל מצוה. וכבר כתבנו איזה אישים שגולין וסומא שהי' בשעת הריגה סומא בשתי עיניו פטור מגלות ומבואר בש"ס דאיתמעט מקרא בלא ראות כו' והר"מ נתן טעם לדבר דהוי קרוב לאונס. וחשו"ק פטורים דאין בהם דעת וכבר כתבתי בח"ז כ"פ אף דבישראל הוי קטן עד יג"ש ויום א' והביא שתי שערות בב"נ אינו כן אלא אם הוא בר דעת אפילו קודם לזמן הזה ולא הביא ש"ש הרי הוא כגדול לכל העונשים דזה מכלל שיעורים שהם הל"מ כמבואר בתשובות הרא"ש ושיעורים רק לישראל נאמרו ולא לב"נ ע' לעיל בפ' אחרי וא"צ לכפול הדברים. ולהיכן גולין לשש ערי מקלט המפורשים בתורה וכל ערי הלוים ס"ה מ"ח ערים כולם קולטים והחילוק בין אלו הששה שנפרשו לכך לבין ערי הלוים. דהששה קולטים בין לדעת בין שלא לדעת והמ"ב אין קולטין אלא לדעת. ובהששה אין הרוצח צריך ליתן שכר דירה ובערי הלוים מ"ב צריך ליתן שכר דירה ופשוט דאותן הג' שיפרשו לע"ל בימי מלך המשיח כמבואר בר"מ כאן דינן כדין הששה שנפרשו מכבר. וע' לעיל במצוה ת"ח שנסתפקתי אם לע"ל יהיו ערי הלוים קולטים ע"ש וא"צ לכפול. וכשם שהערים קולטים כך תחומם קולטים והתחום היינו מה שהיו נותנים להם למגרש ולשדות ולכרמים לכל מר כדאית לי' כמ"ש כ"פ לעיל ואע"פ שהתחום קולט מכל מקום אין דר בתחום שנא' וישב בה ולא בתחומה ועיין בגמ' מכות דף י"ב דלימוד הזה צריך דלא ידור במחילות שתחת לקרקע בתחום ואינו מבואר בר"מ דממילא משמע דאינו דר בכ"ע בתחומה רק בעיר. וז"ל הר"מ כאן בסוף פ"ח אילן שעומד בתוך תחום ע"מ ונופו נוטה חוץ לתחום משיגיע תחת הנוף נקלט הי' עומד חוץ לתחום ונופו נוטה לתוך התחום משיגיע לעיקרו נקלט וההורגו שם נהרג עליו וכ' הכסף משנה דהוא כר' אשי אליבא דר' יהודה בגמ' דמכות דף י"ב. אבל קשה למה לא פסק כרבנן דרק אחר הנוף ותירץ ושמא להקל בד"נ וכו' ואין ז"ל ממש ע"ש. והקושיא שלו על הדין הראשון שכ' הר"מ דעיקרו בתוך התחום ונופו לחוץ דנקלט אף בנוף הא לרבנן אף בעיקרו אינו נקלט ע' בגמ' וע"ז תירץ שפיר דפסק להקל מחמת ספק נפשות. וראה בעיניך דבדין הראשון כתב הר"מ דנקלט ולא כתב שההורגו נהרג עליו דבאמת אין גוה"ד נהרג עליו בעבר והרגו דה"ל לגוה"ד ס"נ ג"כ ואינו נקלט רק מספק ע"כ אין גוה"ד נהרג עליו מס' דלמא אינו נקלט אף בעיקרו כרבנן ובדין השני בנופו נוטה לתוך התחום כ' הר"מ משיגיע לעיקרו נקלט וההורגו נהרג עליו והיינו דכאן כ"ע סוברים דנקלט דלרבנן בודאי אזלינן בתר הנוף ולר"י גם כן אם כן ההורגו נהרג עליו אם כן ד"ז דההורגו לא קאי רק על דין השני אבל בדין הראשון אינו נהרג כיון דלרבנן דהלכתא כוותי' אינו נהרג גוה"ד. ולענין נקלט דאסור להורגו חושש לדעת ר"י ובדין השני דלרבנן קולט וההורגו נהרג עליו וגם לר"י קולט פוסק דקולט. אך קשה כיון דלר"י הוא קולט רק לחומרא כמו שמבואר בש"ס ובכה"ג בנופו נוטה תוך התחום לר"י אין הורגין את גוה"ד בעבר והרגו למה לא חשש הר"מ לדעת ר"י בס"נ דלא יהרג גוה"ד ודברי הכסף משנה תמוהים דמחמת ס"נ להקל לא היה להר"מ לחייב את גוה"ד בד"ז וצ"ע. הכלל דדברי רבינו הר"מ תמוהים לפ"ד אי פסק כרבנן אם כן בדין ראשון דנופו לחוץ היאך פסק דנקלט אף בנוף היינו שדי נופו בתר עיקרו הא לרבנן אף בעיקרו אינו נקלט דסוברים דבתר נוף אזלי' בע"מ ע' בגמ' אפילו לקולא וע"כ פוסק כר"י ור"י סובר בגמ' דלפעמים שדי נופו בתר עיקרו ולפעמים עיקרו בתר נופו הכל לחומרא דנקלט ולא יהרוג אותו גוה"ד אם כן בדין הראשון בנופו לחוץ פוסק הר"מ שפיר דנקלט אף בנוף דשדי נוף בתר העיקר והעיקר בפנים ומכל מקום בודאי אם הורגו גוה"ד אינו נהרג עליו דס"נ להקל ולענין זה שדינן עיקרו בתר נופו דאינו נקלט אף בעיקר ואינו נהרג גוה"ד עליו ע"כ לא כ' הר"מ כאן דההורגו נהרג עליו דס"נ לקולא אך בדין דנופו נוטה תוך התחום ועיקרו בחוץ האיך כ' דאפילו בעיקר נהרג עליו דשדינן עיקרו בתר נופו הא ר"י ס"ל דרק לחומרא שדינן עיקרו בתר נופו ולפעמים שדי נופו בתר עיקרו והיאך יהרג גוה"ד אם הרג אותו אדרבה הא נופו בתר עיקרו שדינן וס"נ להקל ול"מ בעיקרו דאין גוה"ד נהרג עליו [אלא] אף בנופו בפנים לא יהרג כיון דלפעמים שדינן נופו בתר עיקרו ומה שכ' הכסף משנה דס"נ לקולא לענין גוה"ד היא חומרא אך בדין ראשון לא כ' הר"מ שההורגו וכו' אבל דין השני תמוה אם פוסק כר"י ואם כרבנן דין הראשון תמוה.
ועיר מקלט שרובה רוצחים אינה קולטת שנא' את דבריו ולא ששוה דבריהם לדבריו והוא בגמ' דף י' ע"ב ובר"מ פ"ז ומדרש הזה נר' אפילו רוב רוצחים בשוגג ולא במזיד אינה קולטת דשוה דבריהם לדבריו דגם הוא שוגג. ונר' ג"כ דל"ד רוב תושבים אלא אם נתרבו רוצחים שברחו לכאן כיון דהם הרוב שוים דבריהם ואינו קולט ונר' דאם הי' מע"מ וע"י הרוצח נשלם הרוב נר' דקולט אותו כיון דלא הי' הרוב קודם כנ"ל. ונר' ג"כ דאפילו היה רוב רוצחים שנתכפר להם שחזרו במיתת כה"ג ודרים שם מכל מקום אינו קולט דסתמא אמרי' רוב רוצחים וכו' ע"כ בכ"ע אין קולטת ומבואר שם בגמרא ובר"מ דע"מ שאין בה זקינים אינה קולטת וכן בעגלה ערופה אין מודדין וכו' והטעם דבעינן זקני העיר וליכא וכן כתב הר"מ כאן דעיר שאין בה זקנים אינה קולטת ואינו מבואר כמה זקנים צריך אי ב"ד של שלשה או ב"ד של כ"ג ועיין בתוס' סנהדרין דף י"ד דכתבו אף דזקנים מבואר שם היינו זקנים מן השוק מכל מקום זקני העיר משמע מיוחדים על כל פנים אפשר בג' סגי דזקנים משמע שנים ואין ב"ד שקול וכו' ובפ' שאחר זה גבי ע"ע מבואר בר"מ להדיא דאין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין של כ"ג וכו' ובש"ס דסוטה אינו מבואר אלא סתם ב"ד אפשר ג"כ בכלל וכאן סתם הר"מ כמה זקנים מעכב וצ"ע ובעזה"י במצות ע"ע יבואר וע' עוד בזה ועיין בפ' מצות חלוצה. והנה כל הרוצחים גולין לערי הלוים כמ"ש ורוצח שגלה ושם בע"מ רצח בשגגה גולה בעיר משכונה לשכונה ואינו יוצא מהעיר וע' רש"י שפירש דמהעיר אינו רשאי לצאת מפני הרציחה הראשונה וכן נר' מלשון הר"מ. ונר' דקיימא לן דכל ערי מקלט לא הי' תחום אחד מובלע בתוך עיר אחרת של מקלט דאל"ה הי' יכול להלוך דהולך בכל התחום כמבואר לקמן ותיכף מתחיל תחום השני ותחום קולט ע"כ נר' דהיו רחוקים זה מזה ולא היה הבלעת תחומין ע' בספר יהושע נחשבים שם כל העיירות. אך א"י מי דחקו לזה הא מבואר שם דיליף מקרא דגולה משכונה לשכונה אם כן א"צ לצאת כי די לו משכונ' לשכונה. ועיין בתוס' במכות ובזבחים דף קי"ז שכתבו דרוצח שגלה לעיר מותר בכל העיר ובתחומה ואם נגלה לשכונה באותה העיר אינו רשאי לצאת משכונה זו והיוצא משכונה זו דינו כיצא חוץ לתחום ע"מ ע"ש. ויותר טוב לו שיגלה לעיר שילך בכל העיר ובתחום כמ"ש התוס' ע"כ פירש"י דאינו רשאי לצאת לעיר אחרת דקיי"ל דלא הוי הבלעת תחומין בעיירות הללו וגם אפשר דגזה"כ הוא בעיר שברח שמה צריך לישב ובתחומה ולא יצא אפילו לע"מ אחר כמבואר במשנה ונס שמה וכו' ואפילו הלך לע"מ אחרת הוי דינו כיוצא מע"מ דצריך לישב בעיר הראשונה כ"נ. ומכל מקום צ"ע ד"ז אם הלך לע"מ אחרת אם הותר דמו וצריך לע' בזה (ע' בהשמטות). וכן לוי שהרג בעירו גולה לעיר אחרת דרשאי לצאת ברציחה ראשונה כמו כל רוצח ואם הרג חוץ למדינתו היינו חוץ לעירו וברח לעירו עירו קלטו זה דעת הר"מ. ומשמע שבן לוי שהרג בעירו ל"מ משכונה לשכונה רק לעיר אחרת אבל התוס' במכות ובזבחים כתבו דלכתחיל' גולין אותו לעיר אחרת ובדיעבד סגי משכונה לשכונה. עוד כתבו דאף לכתחיל' סגי משכונה לשכונ' אך טוב לו יותר דאם גולין אותו לעיר אחרת מהלך בה ובתחומה ובגלה לשכונה אינו רשאי לצאת מאותה שכונה לעולם ואם יצא דינו כדין היוצא מן המקלט ע"ש.
ומבואר בגמ' ובר"מ דבתחילה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד שולחין וכו' ומי שנתחייב גלות גולין אותו ומוסרין לו שני ת"ח וכו' וגוה"ד שהרגו קודם שנכנס לעיר מקלט חוץ לתחום או כשהחזירו אותו הן בהליכה הן בחזרה חוץ לתחום ע"מ פטור הגוה"ד ולו אין משפט מות קאי על גוה"ד ע' בגמ' ופשיט' דבשוגג פטור מגלות כי אין לגוה"ד עונש עליו אבל שאר ב"א חייבים עליו ואם גוה"ד הרגו בתוך ע"מ נהרג עליו. והנה נר' מלשון הר"מ שכ' דקודם שנכנס או בחזירתו עם השניים וכו' דפטור דוקא בדרך חוץ לע"מ אבל אם הוא בע"מ אפילו קודם שהב"ד דנו חייב גוה"ד וכ"נ דכש"כ הוא קודם גמ"ד מלאחר גמ"ד כיון דלאחר גמ"ד וחייב גלות נקלט שאם הרגו גוה"ד בע"מ נהרג. קודם גמ"ד דאפשר אינו חייב גלות כלל בוודאי נהרג עליו אם הרגו בע"מ כ"נ. והרוצח שנגלה א"י משם עד מיתת כה"ג כאשר יבואר לקמן בס"ד. ואסור לצאת משם אפילו לפ"נ אפילו כל ישראל צריכים לו כיואב בן צרוי' ואם יצא משם במזיד הותר דמו ורשות ביד גוה"ד להורגו וכל אדם ההורגו אינו נהרג עליו כי כך גזה"כ ועיין במשנה דמכות דיש גירסא דכ"א חייבים עליו אך הר"מ גרסתו דאין חייבים עליו וע"ש על הגליון ועיין בתויו"ט. ואם יצא בשוגג כל ההורגו אפילו גוה"ד אם במזיד נהרג עליו ובשוגג גולה ע' בש"ס דמכות. ולשון הר"מ אם יצא בשוגג כל ההורגו גולה נקט בשוגג וממילא משמע במזיד נהרג. הכלל הוא ככל אדם. ואם הורגו בתוך תחום מקלט נהרג עליו כ"ה לשון הר"מ והיינו במזיד והר"מ פעם נקט שוגג דגולה ומשתמע במזיד נהרג ופעם נקט נהרג וממילא נשמע דבשוגג גולה ואין דקדוק בזה לפעמים נקט כך ולפעמים כך ואם נקלט בספק כמ"ש לעיל באילן בנופו לחוץ או לפנים ויצא משם במזיד ס"נ להקל ובודאי אין רשות ביד גוה"ד דלמא לא נקלט ולא יצא מן המקלט אלא כמו שלא נכנס כלל ואין לו רשות רק אם הרגו אין גוה"ד נהרג עליו ממ"נ אם לא נקלט אין חייב גוה"ד ואם נקלט ויצא יש לו אפילו רשות ואם אדם אחר הרגו ג"כ אינו נהרג דלמא נקלט ואם יצא אין חייב אדם אחר ג"כ והו"ל ס"נ לקולא. ואם יצא בשוגג גוה"ד אינו נהרג עליו דלמא לא נקלט ואינו נהרג אבל אדם אחר נהרג עליו ממ"נ אם נקלט ויצא בשוגג נהרג עליו ואם לא נקלט ג"כ נהרג עליו אדם אחר כמ"ש. ודברי הר"מ גבי אילן צ"ע על כל פנים לדברי הכל מ"ש דספק נקלט באיזה אופן הדין כמ"ש. וכבר הבאתי לעיל דעיר שרובה רוצחים או אין בה ב"ד אינה קולטת אני מסופק אם הרוצח בא לשם והי' שם ב"ד ולא הי' רוצחים ואח"ז נתבטל הב"ד או נתרבו הרוצחים אם בטל המקלט וצריך לברוח למקום אחר ואם לא ברח והי' יכול לברוח הו"ל כיוצא מהמקלט במזיד דאין שום אדם נהרג עליו. או אפשר דוקא בתחילה אינו נקלט אבל אם נקלט ואח"כ נתבטל א"צ לצאת משם. ונר' כיון דבש"ס מפיק מקרא בס' יהושע ודיבר אל זקני העיר ושם בפ' ד' כתיב ונס וכו' ועמד פתח השער ודבר באזני זקני העיר את דבריו נר' דעיקר הקפיד' בשעת הבריח' בפתח השער אבל אם קלטו ואח"כ נתבטל מטעמי' הנ"ל א"צ לצאת ויש לו דין מקלט לזה כ"נ ומכל מקום צ"ע עד יבוא ויורה צדק לנו. ועיין בס' אוה"ח על התורה ובס' פנים יפות בפ' מסעי שכתבו חילוק בין השש ערי מקלט ובין המ"ב ערי הלוים דבשש הערים אם נתרבו רוצחים ואין להם מקום לדור נדחים הלוים מפניהם כי העיקר הם מפני הגולין ולא ללוים והמ"ב העיקר הם ללוים וגולים נדחים מפניה' ע"ש ומכל מקום צ"ע דאינו מבואר זה. ורוצח שמת בע"מ קוברי' אותו שם אף על פי דלוי אינו נקבר שם דכתי' ולכל חייתם לחיות נתנו וכו' מכל מקום הרוצח נקבר שם עד מות כה"ג ואחר מות הכה"ג מוליכין עצמות הרוצח משם לקברי אבותיו. ואינו מבואר אם חיוב הוא לפנות עצמותיו משם כי לא נתנו לקבור' רק לרוצח קודם כפרה ולאחר שנתכפר במיתת הכהן מחויבים לפנות עצמותיו. או אפשר כיון שנקבר בהיתר אינו חיוב לפנות רק דמבואר כמו בחיים שב אל עירו ה"ה לאח"מ יש לו כפרה במיתת הכהן ומוליכין העצמו' לעירו אם רוצים וכן מסתבר. ורוצח שנגמר דינו לגלות ומת מוליכין ג"כ עצמותיו לע"מ וקבורים שם עד מות כה"ג וילפי' כ"ז מקראי ומבואר בר"מ פ"ז. ע' בסנהדרין דף פ"ז ע"ב גבי זקן ממרא בד"נ במאי פליגי בפלוגת' דרבי ורבנן דתני' רבי אומר ונתת נפש כו' ממון וכו' ופירש"י גבי נתכוין להרוג את זה והרג את זה וכו' ואי תפסו יורשי' דהרוג ממונא דהורג וכו' לרבי מקודשת ולרבנן אינה מקודשת וכו' ועיין בס' ט"א בק"א בא"ש בחגיגה דהקשה לשיטת רש"י דבקי"ל בדר"מ מהני תפיסה אם כן אף דפטרו הרוצח מחמת קי"ל בדר"מ אם תפסו הו"ל ממון שלהם אף לרבנן ועיין בקצה"ח סי' ת"י שפלפל שם באריכו' בזה והי' אפשר בש"ס לומר דאיפלגו בפלוגת' דשני ברייתות כאן במכות דף י' דבריית' אחת סוברת וכן ר"ה וכן פוסק הר"מ דגוה"ד שהרג את הרוצח קודם שנכנס לע"מ פטור דולו אין משפט מות בגוה"ד הוא דכתי' ובריית' השני' סוברת דח"מ דולו וכו' מיירי ברוצח. ונ"ל דלפי מאי שפסקינן דולו וכו' בגוה"ד מיירי התורה דוק' ממיתה פטרה אותו אבל ממון משלם וכאן לא שייך ח"מ שוגגים וכו' דכאן אפילו במזיד פטור אם כן משלם ממון ליורשי הנהרג להסוברי' דשייך בב"ח ע' בקצה"ח שם להבריית' דסוברת דח"מ דולו וכו' ברוצח מדבר הכתוב אם כן פטור ושייך שפיר ג"כ נ"מ לענין קידושין כמו שפירש"י אך חדא נקט הי' יכול לו' בכה"ג ג"כ. על כל פנים לדינא לפי מה שפסקי' דפטור גוה"ד ממיתה על כל פנים לדברי הט"א מובא בקצה"ח שם חייב ממון אף בלא תפיסה דאין כאן ח"מ שוגגין דליכא מית' כלל אף במזיד ומתשלומין לא מצינו דפט' התור' ואין להאריך באתי רק להזכיר.
ועד מתי יושב הרוצח בע"מ עד מות כהן גדול ואז אח"מ כה"ג שב לעירו והרי הוא ככל אדם וההורגו אפילו גוה"ד נהרג עליו ואחד כה"ג המשוח בשמן המשח' כמו בבית ראשון עד יאשי' המלך ואחד המרובה בבגדים כמו שהי' בבית שני ואחד משוח שעבר כגון שאירע פסול בכה"ג ביוה"כ ושימש אחר תחתיו ואחר כך ראשון חוזר לעבודתו והשני נקרא משוח שעבר כל אלו מחזירי' את הרוצח במיתתן ורוצח שנגמר דינו לגלות ואח"כ מת כה"ג קוד' שגלה אינו גול' ואם עד שלא נגמר דינו מת כה"ג ואח"כ מינו כה"ג ואח"כ נגמר חוזר במיתתו של שני שנגמר דינו בפניו. ואבעי' לן בש"ס אם הי' ג' כהנים כנ"ל אם במיתת כולם הוא חוזר או אף במיתת אחד מהם ולא אפשיט' ופשיט' דאסור לצאת משם קודם מיתת כולם דס' כפר' [להחמיר] וגם ההורגו אם יצא במיתת א' מהם אינו נהרג דה"ל ס"נ. ועיין במנ"ל שהקשה על הר"מ דלא הביא זה ואם נגמ"ד בלא כה"ג אינו יוצא משם לעולם וכן ההורג כ"ג ולא היה שם כה"ג אחר וכן כה"ג ההורג דאין שם כה"ג אחר אינו יוצא משם לעולם וכל אלו הטעם דאין לו במי לצאת עיין בגמרא כאן ובפ' כה"ג בסנהדרין וביומא סוף פ' בא לו וג"כ תלוי בגמ"ד אם הרג כה"ג וקודם גמ"ד נתמנה כה"ג חוזר במיתתו של שני וכן כה"ג שהרג ונתמנה כה"ג אחר ונגמ"ד יוצא במיתתו של אחר אך כאן מיירי דהורג כה"ג ולא נתמנה אחר קודם גמ"ד ונגמר דינו בלא כה"ג וכן כה"ג שהרג ונגמר דינו בלא כה"ג אחר וכולהו מטעם הזה דהוי נגמ"ד בלא כה"ג ע' בגמרא ופשוט ע' בתוס' סנהדרין דף י"ח ע"ב בד"ה אינו וכו' כתבו להדי' כן והוא פשוט. וע"ש שכתבו הא דאינו יוצא בכהן אחר כגון משוח שעבר בדליכא ועיין בס' פר"ד דרוש י"א שכ' דההורג כה"ג אינו יוצא משם משום דחטא במכפר גופא אינו דין שיתכפר לו דאין קטיגור וכו' כ' זה בשם המפורשים. וא"י כוונתו דשוה כה"ג עם כל אנשים דעיקר הטעם כיון דלא הי' כה"ג בשעת גמ"ד ואם היה כה"ג יוצא כמו שאר ב"א. ודברי המפרשים צ"ע גדול דבאמת אין חילוק בין אדם אחר ובין כה"ג כולם יוצאים אם הי' גמ"ד בפני כה"ג ועיין בתוס' יומא שם שכתבו בתירוץ דכה"ג עיקר וכו' ודבריהם צ"ע ולא עיינתי ובעזה"י עוד חזון למועד. וע"ש במכות מבואר דאי אמרינן במיתת כולם חוזר אי לא היה כה"ג אינו חוזר במיתת משוח שעבר. ובאמת צ"ע דאפשר דוקא אם ישנם כולם בשעת גמ"ד צריך דוקא כולם אבל אם אחד ליכא אין סברא דלא יחזור כיון דלא היה כולם דלפי"ז דור שאין בו משוח שעבר ומשוח בשמן כגון בב"ש לא יחזור הרוצח ואפשר כה"ג עיקר ולא עיינתי ובעזה"י במהדו"ב אברר זה היטיב בעזרת הגומר עלי. וגם דברי הש"ס בסנהדרין דף י"ח אינם מובנים לי דאמרינן דסד"א דכה"ג לא יגלה כלל כיון דתנן כהן גדול שהרג אינו יוצא משם ולית לי' תקנתא בחזרה אימא לא ליגלי קמ"ל ובאמת כה"ג אם מינו כה"ג ונגמ"ד לפני כה"ג חוזר ושוה לאדם אחר ואם נגמ"ד בלא כה"ג אינו חוזר ובכה"ג חוזר ה"נ בכה"ג דמיירי שלא מינו כמ"ש התוס' שם אבל אם מינו כה"ג חוזר וגם חוזר בשאר כגון במשוח שעבר רק בדליכא כמ"ש התוס' אם כן שוה לכ"א וצ"ע כעת. ויש עוד מקלט מיוחד לכהנים ומבואר כאן בר"מ פ"ה דכהן שהרג בשוגג והוא על גגו של מזבח ועבוד' בידו והרגו גוה"ד נהרג ע"י כמו בתוך ע"מ כך הוא גזה"כ ודוקא בגגו של מזבח ועבודה בידו וכהן אבל זר או בשעה שאין עבודה בידו או שאינו על גגו של מזבח אינו נקלט ומבואר בר"מ דאין מניחין אותו שם וגולין אותו לעיר מקלט. ופשוט דלאחר שהשלים עבודתו הו"ל כיוצא מעיר מקלט בשוגג כי לא יוכל לעבוד יומם ולילה וכל ההורגו נהרג עליו אך צריך לילך אל ע"מ כמו כל יוצא מעיר מקלט דצריך לחזור ואם לא גמר עבודתו במזיד והניח עבודתו באמצע (חוץ מה שאסור להניח עבודתו ואין כאן מקומו) הו"ל כיוצא מזיד מע"מ וכל ההורגו אינו נהרג עליו וכן אם גמר ולא הלך לע"מ במזיד בודאי הותר דמו. הכלל דעבוד' דינו כע"מ ונר' ג"כ אם נגמר דינו לע"מ וברח ועבד ומת כה"ג אין גולין אותו עוד כי כמו שיצא מע"מ במיתת כה"ג ה"נ לאחר עבוד' חוזר לביתו כי הוא כאלו הי' בתוך ע"מ ומת כה"ג ה"נ. אך זה אין חידוש כי כל הנגמ"ד ומת כה"ג אינו גולה כלל אפילו כל אדם כמ"ש לעיל. אך אני מסופק דאם יגלה לע"מ קודם שדנו אותו כמו שמבואר לעיל בתחילה מקדימין וכו' וכתבתי לעיל דאף קודם גמ"ד נהרג עליו בע"מ כי נקלט אף קודם גמ"ד אם מת הכה"ג קודם שנידון אפשר ג"כ דיוצא משם לביתו דנתכפר אף שלא נגמ"ד או אפשר בלא נגמר אינו מתכפר במיתת הכהן וגומרין דינו או שלא בכה"ג או בכה"ג וצריך לחזור לע"מ וצ"ע. ואם נא' דאף קודם גמ"ד נתכפר במיתת הכהן אם כן אם ברח לעבוד' קודם גמ"ד ומת כה"ג יוצא ג"כ כי העבודה דינה כע"מ לכל דבריו כנ"ב. ונר' פשוט דכהן ועבוד' בידו דנקלט היינו בגוונא שאין עבודתו מחוללת אפילו אם אסור לעבוד כגון פ"ר ק"ב ומומין שאינם שוים עיין בר"מ פ"ט מה' ב"מ אבל בגוונא דעבודתו מחוללת כמו שחשב שם הר"מ בודאי אינו נקלט. ונר' דחלל לשיטת הר"מ פ"ו מהל' ב"מ דאינו מחלל עבודתו אפילו בידוע שהוא חלל נר' ג"כ דנקלט כיון דאינו מחלל עבוד' ה"ל לענין זה כהן אף שהוא כזר לכל דבריו כנ"ל. ולכל השיטות אם הרגו ואח"כ נודע שהוא חלל כיון דעבודתו כשירה לד"ה נהרג ההורגו וז"פ. ומביא הרהמ"ח בשם הר"מ דוקא מי שנתחייב גלות מן הדין אבל מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו בהורא' שעה וברח למזבח אפילו זר ניצול כן מבואר בר"מ פ"ד. והכסף משנה תמה דבש"ס מבוא' דיואב טעה דהוא זר והוא הי' חייב רק בדין המלכו' אם כן לא טעה וגם איך הרגו שלמה וצ"ע וע"ש שכת' דוקא בהוראת שעה מפני שהרג הדין כך דינצל בכ"מ אבל מורד במלכות אינו ניצול במזבח ע"ש. ונר' דה"ה לכל הנהרגין בהוראת שעה על עבירה שיהיה חוץ משפ"ד אינו ניצול במזבח ואפשר אפילו על גגו וכהן ועבוד' בידו אינו ניצול וצ"ע. ונוהגת מצוה זו בזמן שישראל על אדמתן וסנהדרין של ע"א יושבים במקומם וכו' שוה לגמרי לד"נ כמו שדיני נפשות אם אין הב"ד יושבים במקומם אין דנין ד"נ ה"נ דיני גלות. ועיין בר"מ פי"א מה' סנהדרין דחשיב החילוקים בין ד"מ לד"נ וכ' דח"ג הן כד"נ אם כן לכל הדברים ח"ג שוים לד"נ. ונרא' דגר תושב שהרג גר תושב דג"כ גולה כמ"ש לעיל וד"נ של גר תושב נוהג תמיד אם כן ה"ה גלות. אך באמת אין גר תושב נוהג רק בזמן היובל אך מכל מקום נ"מ בזמן היובל אף אם לא הי' ב"ד הגדול במקומם שלא היו דנין דיני נפשות מכל מקום ג"ת דינו בענין זה כבן נח דנהרג עפ"י דיין אחד וע"א כמבואר בר"מ בהלכו' מלכים אם כן גולה ג"כ בד"ז אפילו ע"פ ע"א ודיין אחד כמו מזיד וא"צ ב"ד הגדול במקומו וז"פ. ונראה דלכל הדברים שוה ד"ג לד"נ ואין דנין כה"ג בד"נ אלא בב"ד הגדול היינו של ע"א עיין בר"מ כמה דינים בדיני נפשות ה"ה בד"ג כ"נ:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |