ש"ך/יורה דעה/נז
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) בבהמה גסה. הב"ח כתב כיון דרש"י וסה"ת וסמ"ק וסמ"ג והגהמי"י וחכמי הצרפתים אוסרים בבהמה גסה אין לנו להקל בזה עכ"ל וכ"נ דעת ראב"ן סי' רנ"ב וכ"כ האו"ה ריש כלל נ"ז הלכך נראה דהיכא דאפשר למכרו לעובד כוכבים בלא הפסד (ודאי דמותר למכרו לעובד כוכבים וכמ"ש הב"ח) יש למכרו לעובד כוכבים ואסור לשחטו ועיין בס"ק נ"א:
(ב) כגון בעגלים. ומהרש"ל פרק אלו טרפות (סי' ע') ובב"ח אוסרים בעגלים ויש להחמיר במקום שאין הפסד מרובה כיון דבלא"ה יש פוסקים אסרי בזאב אף בגסה אבל ודאי מותר למכרו כיון דהרבה פוסקים מתירין בעגלים וכמ"ש התרומת הדשן והרב בהג"ה והאחרונים בס"ס זה ודלא כהב"ח דאוסר למכרו לעובד כוכבים ונראה דהיכא דליכ' הפסד מרובה במכירתו לעובד כוכבים אע"פ שצריך לזלזל קצת בדמי המכירה חייב למכרו לעובד כוכבים כמ"ש התרומת הדשן סי' ר"ד והרב בהג"ה לקמן סי' קכ"ו סעיף ב' לענין יין נסך:
(ג) בעגלים. יש פוסקים כתבו עגלים הרכים וע"ל סי' ל"ה ס"ק מ"ו וסי' ל"ט ס"ק ל"ח:
(ד) דינו כקוץ כו'. שנתבאר בסי' נ"א:
(ה) דכל שהיא מזאב כו'. אבל זאב עצמו אינו דורס בגסה כ"כ בד"מ וכ"נ מבואר מדלא סדר הג"ה זו לעיל אזאב ואע"ג דבל' הש"ס והרמב"ם מן הזאב ולמעלה הזאב נמי בכלל מ"מ הר"ב כתב כלשון הא"ז שהביא בת"ה כל שהוא מזאב ולמעלה מבואר דאין הזאב בכלל וכל זה פשוט וכן משמע להדיא בעט"ז דלא כהב"ח שהפך הדברים ע"ש:
(ו) מזאב ולמעלה. מבואר בת"ה שם בשם הא"ז דדובים ונמרים הם למעלה מזאב וכ"כ באו"ה ריש כלל נ"ז וכן הוא בחידושי הרשב"א דף נ"ב ריש ע"ב וז"ל ומיהו בשלמעלה מן הזאב כגון הדוב והנמר משמע דלית להו דריסה בשור ובשאר בהמה גסה עכ"ל (והיינו לפי סברתו דס"ל כל שלמעלה מן הזאב דינו כזאב אבל הא"ז וסייעתו ס"ל דדינו כארי) ולא עמדתי על סוף דעת רבינו ירוחם נט"ו סוף אות י"ז שכתב וז"ל דוב ונמר כתבו המפרשים (הוא דעת הרא"ש) דאין להם דריסה כלל ונראה מדברי הרשב"א שיש להם דין חתול ונמייה וכן עיקר עכ"ל דהרי הרשב"א כ' בת"ה (והביאו הטור וב"י) דמה שלמעלה מהזאב דינו כזאב ובחדושיו כתב דדוב ונמר למעלה מן הזאב הם מיהו באשיר"י כתב דנמר למטה מן הזאב הוא ומשמע מדבריו שם דמודה דדוב למעלה מן הזאב הוא וכ"כ ראב"ן סי' רנ"ב דדוב דינו כארי והלכך יש להחמיר בדוב ונמר כהא"ז דדרסי בבהמה גסה מיהו למכרו לעובד כוכבים פשיטא דשרי כדלקמן בס"ס זה אבל בדקה אסור למכרו לעובד כוכבים דלא גרע מזאב וכ"נ דעת מהרש"ל פרק אלו טרפות (סימן ע') דלא כנראה מהעט"ז ס"ס זה:
(ז) ויש לחוש לחומרא. כתב בס' ל"ח דף קס"ה ע"ב דמ"ש הרב ויש לחוש לחומרא ר"ל דלפעמים יש יותר חומרא אי חשבינן ליה כנקיבת קוץ כמ"ש הרשב"א בדריסת הנץ עד שתינקב לחללו (דמאן דפוסל משום נקיבת קוץ אין בדיקה לנקב משהו דקוץ אבל למאן דפוסל משום דריסה אם ניקב לחלל והאדים מבפנים טריפה ואם לאו כשרה) ומיהו לדידן לא נ"מ מידי דאין אנו סומכין על הבדיקה כלל (ר"ל אפילו בדרוסה וכדלקמן סעיף י"ח) עכ"ל וקשה דע"כ מאן דפסיל משום דרוסה ס"ל דבדריסת הנץ ליכא משום נקיבת קוץ דאל"כ נהי דמשום דריסה ליכא כשלא האדים מ"מ משום נקיבת קוץ איכא אלא ודאי ס"ל דצפורן נץ אינו דק וחד כמו קוץ או מחט כמ"ש הב"ח ודינו כקנה דיש לו בדיקה וכדלעיל סי' נ"א ס"ב אבל דריסת דוב ונמר וכה"ג נחזי אנן אי צפרנם חד דינו כקוץ ולית ליה בדיקה לכ"ע ואי אין צפרנם חד הא לא דמיא אלא לקנה ודו"ק עוד דכיון דלדידן אין נפקותא בזה היאך אפשר שכוון הרב לזה אבל אם באנו לדייק לשון זה נ"ל דה"פ כיון דיש מחמירים יש לחוש לחומרא שלא לאכלו אבל למכרו לעובד כוכבים מותר א"נ ה"ק יש לחוש לחומרא אבל לא לקולא כגון לענין כסוי הדם דקי"ל לעיל סי' כ"ח סעי' י"ז השוחט את הטרפה פטור מכסוי וכגון לענין מתנות דקי"ל לקמן סי' ס"א השוחט את הטרפה פטור ממתנות ואע"ג דאפי' בספק טרפה פטור ממתנות דמצי אמר לכהן זיל אייתי ראיה דלאו טרפה היא ואתן לך וכמ"ש שם בס"ק ג' מ"מ נ"מ דאי תפס כהן אין מוציאין מידו וע"ש וזה ברור:
(ח) חוץ מהנץ. וכ"ש הגס דיש לו דריסה יותר מהנץ כדמוכח בש"ס וכל הפוסקים והוא פשוט ודלא כדרישה ופרישה:
(ט) והוא שיקוב כו'. מ"ש הב"ח ע"ז ותמיה לי טובא כו' והניח בצ"ע לק"מ מג' טעמים) גם מ"ש דיש לנו דריסה בגדיים וטלאים אפילו באין מצילין כמו חתול לא נהירא וכבר בארתי כל זה בספרי וכאן אין מקום להאריך:
(י) לבית החלל כו'. ויש פוסקים מטריפין משום שמא ניקב אחד מהאיברים הפנימים דלא גרע מקוץ שניקב לחלל וקצרתי כאן כיון דאנן לא בקיאינן בבדיקת דרוסה א"כ יש להטריף בכל ענין:
(יא) שאז מטיל ארס. והארס שורף ונוקב המעיים ושאר מקומות הנפסלים בנקיבת משהו עכ"ל עט"ז ולחנם כ"כ דהא קי"ל בסעיף ט"ז דאפילו באותן איברים שאין נקב משהו פוסל בהן דרוסה פוסל במשהו והיינו מטעס שכתבו הפוסקים דארס שורף בכולו:
(יב) הנץ יש לו דריסה. אפי' לא הגיע לחלל אבל הגיע לחלל כבר נתבאר דיש לו דריסה אפילו בגדיים וטלאים וכ"ש בכל העופות וכן בכל הסימן מיירי אפילו לא הגיע לחלל ופשוט הוא:
(יג) ודוקא בגדולים אבל בקטנים יש להן דריסה. כצ"ל:
(יד) ושאר עופות כו'. דעת המחבר דאפילו באותן שלמטה מהנץ יש להם דריסה בעוף שכמותן דלא כמ"ש העט"ז דאותן שלמטה מהנץ אין להן דריסה כלל וכן אותן שלמעלה מהנץ אין להם דריסה אלא בעוף שכמותן וזו היא דעת הרשב"א שהביא בב"י וכתב בב"י דאותן שלמעלה מהנץ דוקא בעוף הדק יש להן דריסה כנץ והטור סתם הדברי' כהרשב"א עכ"ל (והב"ח השיג על הב"י בזה שלא כדין ע"ש) ואם כן המחבר שסתם הדברים נמי ס"ל דהיינו בעוף הדק דוקא דלא עדיף מנץ () מיהו אותן שלמעלה מהנץ דינן כנץ ממש דדרסי אפי' בעוף הגדול מהם וכן כתב הרשב"א בחידושיו דיש להחמיר כסברא זו וכן דעת הר"ן מיהו היינו דוקא במין עוף הדק דומיא דנץ כמו שכתב הר"ן וכן פסק מהרש"ל ומה שפסק הב"ח בזה לא נהירא לן:
(טו) חוץ מן הגס. וכ"ש אותן שלמעלה ממנו וזה פשוט בפוסקים ומבואר בחידושי הרשב"א ובד' הרא"ה בב"ה דף מ"ג ע"ב דנשר דינו כגס:
(טז) פלקו"ן. או אסטו"ר כ"כ הפוסקים:
(יז) בין אם אין באים כו'. דבכה"ג מסתבר יותר להתיר דאינו דורס בכעס כל כך וכן באותן שאין להם דריסה אין חילוק בין אין מצילין או לא רוב הפוסקים:
(יח) וכל שלא הכהו אין חוששין. ומשמע אבל הכהו ודאי חוששין ומיירי כשהוא שותק והם מקרקרים ולכן אפילו לא הכהו היו אסורים התרנגולים אם לא היו בני תרבות אבל ל' הרשב"א שמביא הטור משמע דוקא ברדף והכהו חוששין כיון דההכאה היא מחמת כעסו ומיירי בששניהם שותקים הלכך בהכאה גרידא אין חוששין ואעפ"כ ראוי לחוש להם שלא לאכלן וה"ה בנכנס ביניהם והוא שותק והן מקרקרי' ראוי לחוש להם שלא לאכלן אבל מותר בהני תרתי למכרן לעובד כוכבים כיון דמדינא שרי אבל בהוא והם שותקים ולא ראינו שהכה אותם א"צ לחוש כלל ואע"ג דבדוב שקפץ על השור כתב בת"ה דהיכא דחזינן דהכה אסור אפילו בששניהם שותקים התם שאני דאינו בן תרבות עם בהמות אלא עם אדם אבל חתול בן תרבות הוא עם העופות ובזה התיישב דלא סתרי אהדדי מ"ש כאן בש"ע עם מ"ש בסעיף י"א כו' ע"כ דברי הב"ח ואין דבריו מוכרחים גם בלא"ה ל"ק מידי בש"ע שהרי כאן כתב וכל שלא הכהו אין חוששין משמע אבל בהכאה גרידא חוששין כמו בסעיף י"א והלכך אין להקל בהכאה גרידא ומ"מ צ"ע לדינא למכרו לעובד כוכבים דכיון דבסה"ת ושאר פוסקים ובאו"ה מתירין בחתול באין מצילים אע"ג דלא קי"ל כותייהו) מ"מ אפשר דסמכינן עלייהו למכרן לעובד כוכבים מטעם ס"ס כדלקמן ס"ס זה:
(יט) אלא ביד. לאפוקי רגלים אחרונים של חיה אבל בעוף דאין לו אלא שתי רגלים לא שייך לפלוגי ביה ודורס ברגליו ב"י ושאר אחרונים.
(כ) כגון שנפל עליו דרך מקרה. או שהיה הדורס ישן והכה הבהמה שלא מדעת סמ"ג וסה"ת:
(כא) ה"ז כשר. הטעם שהארס עם נטילת צפרניו הוא זורקו וכתב הר"ן אפילו האדים הבשר כנגד המעיים לא חיישינן כי היכי דלא חיישינן בעלמא כד לא מספקא לן בדרוסה כלל עכ"ל ומביאו ב"י וד"מ:
(כב) וצפורן תחובה בו כו'. עיין בסעיף י"ד ובמ"ש שם:
(כג) למקום צר כו'. וכתב מהרש"ל דבמקום רחב אפילו נמצא אחד מהן דרוסה אין חוששין לאינך ואמרי' לא השיגם ומביאו בהגהת דרישה סעיף ל"א וכ"כ שאר אחרונים:
(כד) כגון שנכנס לדיר שלהם. ויש מהאחרוני' שכתבו דלא מקרי מקום רחב אלא בקעה שאינה מוקפת גדר ומחיצה אבל בחצר שמוקף גדר ומחיצה חוששין אבל בעופות דנשמטין מן הדורס אנה ואנה לא חיישינן בחצר רחב אלא בכלוב שהוא להם מקום צר וכ"כ הב"ח מיהו מותר למכרו לעובד כוכבים אף בבהמה בחצר רחב המוקף דכיון דיש מן האחרונים מקילין בזה ה"ל ספיקא דדינא:
(כה) ואם חתך כו'. וה"ה הרגה ולא חתך וכן משמעות הפוסקים:
(כו) אבל אם פצע כו'. ומשמע דבכה"ג אפילו הוא והם שותקים כולם אסורים כדלקמן סעיף י"ד:
(כז) פצע. וה"ה דרס אפילו לא פצע וכן משמע להדיא בת"ה דף מ"ד ע"ב:
(כח) אבל אם דרס אחרים כו'. ומשמע כל שנמצאים קצתם נדרסים אפי' לא ידעינן שדרסן אחר שהרג אחד מהן כולם אסורים וכ"פ בסוף תשובת מ"ב ובאו"ה כלל נ"ז כתב דה"ה אם הרג יותר מאחד כולן אסורי' ומביאו ד"מ וב"ח לפסק הלכה וכ"פ בס' תורת חיים ובתשו' משאת בנימן השיג על האו"ה בזה דתלינן לומר קמא קמא דמטא לידי' קטל עד דנח רוגזיה ואין דבריו מוכרחים:
(כט) אבל היכא דחזינן כו'. ע"ל ס"ק י"ח:
(ל) לא חיישינן לה. טעם סברא זו דלא אמרינן חוששין לספק דרוסה אלא היכא דאיכא ריעותא הא לאו הכי לא דרוב חיות בחזקת שאינן דורסים הן וכן הוא בת"ה והעט"ז כתב הטעם דהוי ס"ס ספק שמא שתקו כולם או צווחו כולם ואת"ל הוא שתק והם צווחו שמא מחמת יראה צווחו ולא דרסן עכ"ל ומעולם לא שמעתי ס"ס כזה דהא בספק הראשון כשאתה אומר שמא צווחו או שתקו כולם מוכרח אתה לומר ג"כ שמא לא דרסן והיינו הספק השני והכל הולך למקום אחד ול"ד למ"ש בחדושי הרשב"א בלא ראינו שנכנס ונמצא צפורן בגבו דכשר מטעס ס"ס ספק נכנס או לא ואת"ל נכנס שמא בכותל נתחכך דכבר פי' הד"מ ומהרש"ל פרק אלו טריפות (סי' ע"ד) דה"ט דקרוב הדבר טפי שנתחכך בכותל כל שלא ראינו שנכנס וא"כ צריך אני לומר מתחלה שנכנס וה"ל ס"ס משא"כ הכא ודוק:
(לא) ויש לחוש לדבר כו'. משמע אבל למכרו לעובד כוכבים מותר וכתב בספר אפי רברבי מיהו בהפסד מרובה נראה להקל:
(לב) אבל אם הוא ספק אם הוא נכנס כו'. דאיכא ס"ס שמא לא נכנס כלל ואת"ל נכנס שמא לא דרס ובספק ארי וכלב או קנה אע"פ ששניהם לפנינו תלינן להקל שרוב הבהמות בחזקת שאינן דרוסים ורוב החיות בחזקת שאינם דורסים ונ"מ במה שתולין בכלב או בקנה דא"צ בדיקה אלא במקום שהדם מבעבע הרשב"א ועוד יש כמה נפקותות בזה וקצרתי כיון דאנן אוסרים בכל ענין גם מלתא דלא שכיחא הוא:
(לג) וכבר נתבאר כו'. אם הקנה שלפנינו הוא קנה רחב יש להכשיר אפילו לדידן דדוקא בנקב משהו לא בקיאינן משא"כ בכה"ג כמ"ש הטור והרב בהג"ה לעיל סימן נ"א ס"ב והוא מדברי הרא"ש שכ' כן גבי דינא דהכא ודוק:
(לד) או יבשה. ולא אמרינן כיון שהצפורן היא יבשה ודאי היתה תחובה כבר בכותל זמן רב עד שנתיבש ונתחככה שם הבהמה ונתחבה לה בגבה כו' עכ"ל עט"ז ואישתמיטתיה ש"ס ערוכה (דף נ"ג ע"א) דאיתא התם להדיא איפכא דביבשה מסתבר טפי לאיסורא דכיון דיבשה היא עבידי דמשתמט' מיד ארי וכן הוא בחידושי הרשב"א ושאר פוסקים והוא פשוט:
(לה) ואפילו ודאי דרוסה כו'. נ"ל שדעת התוס' והרא"ש וסייעתם שנמשך המחבר אחריהם דאם רק ראינוה שדרסה אפי' אין מקום הדריסה ניכר מבחוץ מקרי ודאי דרוסה דלא כהבית חדש שהאריך בזה בדברים שאינם נראין ומצאתי און לי בחדושי מהר"מ מלובלין בסוף דבריו ונראה דמעיקרא הוי ס"ל לתוס' דזה הוי לרש"י ספק דרוסה דאל"כ למה פי' ואין מקום הדריס' ניכר מבחוץ אבל לבסוף דמסקי דלכך פי' כן משום דס"ל דאי ניכר מבחוץ א"צ לבדוק אלא נגד אותו מקום א"כ זה הוי גם לרש"י ודאי דרוס' ובהכי מיירי רב דבדיק מכפא ועד אטמא וכן פירש מ"ו הגאון הגדול מהר"ר העשיל נר"ו דברי התוס' דלא כהב"ח שפי' פי' זר במכפא ועד אטמא וכן משמע בטור במ"ש בשם ריב"ם והרא"ש כדפי' ובהא א"ש מ"ש ב"י דהרא"ה ור"ן סוברים כריב"ם שהרי הרא"ה ור"ן כתבו דאפי' רק ראינוה שדרסה מקרי ודאי דרוסה (דאין לה בדיקה לסברת') מיהו אפי' ניכר מקום הדריס' מבחוץ יש לה בדיקה ומיהו היכא דחוששין כגון דאיהו שתיק ואינהו מקרקרים וכה"ג אין להתיר בלא בדיקה וכל היכא דאין חוששין כגון בשניהם שותקים וכה"ג א"צ בדיקה כלל כל זה הוא שיטת המחבר וסייעתו ודוק היטב כי קצרתי משום דאנן אוסרים בכל ענין דא"א בקיאין כדבסמוך סעיף י"ח:
(לו) שוחטין את הנדרס כו'. באמת כן נראה דעת התוס' והפוסקים דהבדיקה היא דוקא לאחר שחיטה אבל בספרי כתבתי דדעת רש"י פ' אלו טרפות (דף נ"א ע"ב) דהבדיקה היא מבחוץ בעודה בחיים גבה וכריסה וצדה וכל שכנגד בני מעיים ואם האדים שם הבשר מבחוץ טרפה שודאי סופו לישרף לפני' עד שינקבו הבני מעיים ואם לא האדים מבחוץ א"צ שוב לבדוק וכשרה דכיון דלא ניכר הארס מבחוץ ודאי לא דריס ועפ"ז ישבתי דברי רש"י דלא קשיא עליו כלל כל הקושיות שהקשו עליו התוס' והרא"ש וסייעתם והבאתי ראיה לזה מהש"ס דזבחים (דף ע"ד ע"ב) גבי זבחים שנתערבו בטרפות ירעו עד שיסתאבו דפריך האי טרפה ה"ד אי ידיע ליה ליתי ולשקליה ואי לא ידע מנא ידע אמר ר' ינאי הב"ע כגון דאיתערב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב וקאמר התם נמי כולהו כר' ינאי לא אמרי בין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב מידע ידיע האי משוך והאי עגיל ע"כ. ואם איתא מאי דוחקיה לוקמיה בפשיטות כגון דאיתערב ספק דרוסה או ודאי דרוסה שאין מקום הדריסה ניכר מבחוץ כיון דצריך בדיקה לאחר שחיטה דוקא ירעו עד שיסתאבו וכי הוה מוקי' לה הכי ה"מ כולהו למימר הכי ולא המ"ל כולהו כר' ינאי לא אמרי כו' ומכ"ש דקשה מכאן להפוסקים דודאי דרוסה דהיינו שראינוה רק שנדרסה אפי' לא ניכר מקום הדריסה מבחוץ לא מהני בדיקה אפילו לרב דלא חייש לספק דרוסה והיא דעת הרא"ה והר"ן ע"ש א"ו הבדיקה היא מבחוץ ודוק כי קצרתי כיון דלא נ"מ מידי לדידן דאין אנו בקיאין:
(לז) עד הקדקד. והרוקח כתב שצריך לבדוק המוח ומביאו ב"י:
(לח) שיאדים הבשר כנגד בני מעיים. וה"ה כנגד אחד מהאיברים שנטרפה בהם אם האדים או נתמסמס כנגדו טרפה אפי' כנגד צומת הגידין. טור:
(לט) שהרופא גורדו. ע"ל סי' מ"ג ס"ב וסי' מ"ח סעיף ה' וס"ס נ' וסי' נ"ה סעיף י':
(מ) הקנה כו'. ואע"ג דקנה נקובתו ברובו כדלעיל סי' ל"ד מ"מ הארס סופו לישרף רובו. ש"ס:
(מא) בהמה שנדרסה כו'. אבל עוף הכשרו בקנה לבד ויכול לשחוט הקנה לכתחלה ואחר השחיטה יהפוך הושט ויבדקנו מבפנים כדלעיל סי' ל"ג סעיף ו' ואע"ג דלכתחלה צריך לשחוט שני סימנים אף בעוף כדלעיל ר"ס כ"א הכא כיון שא"א בע"א כדיעבד דמי אבל בהמה שצריכה אף דיעבד ב' סימנים חיישי' שמא במקום ארס קשחיט ולכך לא מהני בדיקה לושט מבפנים ומיהו אם ידוע שדרסה במקום אחר ולא בושט מהני בדיקה אף לבהמה ועי' בב"י:
(מב) אלא לשהויי כו'. ומשמע דאפי' לודאי דרוסה מהני שהייה י"ב חודש או כשתלד כיון דאית לה בדיקה ומ"ש הר"ב בהג"ה דלודאי טרפה לא מהני י"ב חדש היינו דוקא ודאי טרפה ממש משא"כ הכא דבבדיקה מתכשרה:
(מג) י"ב חודש. וכתב בתורת חטאת (כלל ע"ב דין ב') דבשנה מעוברת צריך י"ג חודש וכ"כ בס' אפי רברבי דף ע"ג ע"ב:
(מד) או בנקבה כו'. כלומר אין צריך י"ב חודש אלא סגי כשתתעבר כו' אבל פשיטא דגם בנקבה מהני שהיית י"ב חודש:
(מה) שתתעבר ותלד. כתב מהרש"ל פרק אלו טרפות (סי' פ') דוקא תלוי בלידה אבל לא בעיבור לחוד דאפשר דתתעבר עיבור שלא תבא לידי לידה אלא תמות בו והביא ראיות ע"ש:
(מו) ושהתה כ"א יום. זהו זמן עבורו של עוף וכל שלא שהתה כ"א יום איכא למיחש שמא נתעברה קודם שנטרפה ואלו הביצים הם מטעינה ראשונה וק"ל ועי' עוד מדינים אלו בסי' פ"ו ס"ט:
(מז) דכל שצריכין כו'. אבל היכא דא"צ לשהות רק כ"א יום לא חיישי' לתקלה בזמן מועט כזה כ"כ מהרא"י בהגהת ש"ד סי' ע"ג ומביאו בד"מ ובתורת חטאת (כלל ע"ג דין ד') וכן משמע לקמן סי' פ"ו:
(מח) וכל מקום שהוא ודאי טרפה כו'. בתשובת הרשב"א כתב כן איתרת דאע"פ שנשתהה בודאי י"ב חדש אסור כיון דודאי טרפה היא ולא מהני שהיית י"ב חדש אלא בספק טרפה וכה"ג דאע"ג דטעם דטרפה הוא משום שאין כמוה חיה מ"מ אם חי י"ב חודש אסור (דלא כהעט"ז שכתב הטעם דס"ל דטרפה יכול לחיות וכבר השיגו הל"ח דף קע"ב ע"ב) דאין להכחיש בשום ענין דברי חז"ל שאמרו שהיא טרפה ומשמע מדברי הרשב"א שם דצ"ל הא דהיא חיה י"ב חדש ע"כ נס הוא אבל עכ"פ טרפה היא אבל מהרש"ל פרק אלו טרפות (סי' פ') כתב דהטעם דטרפה הוא שאין כמוה חיה רובא דרובא אבל מיעוטא דמיעוטא חיה אע"ג דטרפה היא ע"ש ומשמע מדברי מהרש"ל שם דבמקום דאיכא פלוגתא בין הפוסקים אי חזינן דחיה י"ב חודש כשרה ודברים נכונים הם ומכל זה מבואר דלאו דוקא יתרת אבר דאע"פ דהשואל הזכיר יתרת אבר מ"מ הרשב"א בכל ודאי טרפה אסר וזה פשוט דלא כהעט"ז דמשמע דמחלק בהכי ע"ש מיהו בתשובת הרשב"א שם כתב דיתרת טרפה מטעם אחר שלא אמרו שהיתרת אינה חיה אלא כך אמרו כהל"מ שהיתרת כנטול דמי וכל שאילו ינטל אינה חיה י"ב חודש אפילו מעתה שלא נטל טרפה כאילו נטל ואע"פ שהוא מרבה כחול ימים עם יתרונו עכ"ל ולפ"ז אפילו בספק יתרת לא מהני שהייה ומ"מ מהרש"ל שם כתב שהתירוץ הראשון שדחה הוא עיקר וכן מוכח לקמן סי' פ"א ס"ק ה' דאף בספק יתרת מהני שהייה י"ב חודש ונראה דגם הרשב"א לא קאמר אלא בודאי יתרת כדי שלא להכחיש דברי חז"ל אבל לא בספק יתרת ודוק ועי' עוד מדינים אלו בסימן פ"א ס"ב:
(מט) אין לו בדיקה. אפילו בזמן הש"ס וכן ארס הנץ:
(נ) אסור להשהותם י"ב חדש. עיין בס"ק מ"ז:
(נא) וכן אפילו כו'. בתרומת הדשן כתב כן אמעשה דדוב שקפץ על השור וצדד כמה טעמים להתיר באכילה ומסיק לאסור באכילה וזה לשונו ונראה דאין להכשיר השור לאכילה בכהאי גוונא כלל אך למכרו לעובד כוכבים נראה דשרי בכהאי גוונא אע"ג דבפרק כל שעה בההיא ארבא דטבעא בחישתא אסר רבא לזבוני לעובד כוכבי' שמא יחזור וימכרנו לישראל הכא לא גזרינן דאיכא תרי שמא חד שמא לא ימכרנו לישראל ואת"ל שימכרנו לישראל שמא קי"ל כאשר"י דפסק דדוב אין לו דריסה בבהמה גסה וכה"ג איתא במרדכי בהדיא בשם א"ז פ' כל שעה על החטים שנשרו במים ולא נתבקעו דפליגי בהו מר עוקבא ושמואל ויש פוסקים כמר עוקבא ויש פוסקים כשמואל וכתב א"ז דשרי למכרו לעובד כוכבי' דשמא לא ימכרם לישראל ואת"ל ימכרם שמא הלכה כשמואל דשרי לגמרי ונראה דטעמא דא"ז דר"ל כיון דאיכא פלוגתא בדבר אי שרי לגמרי אי אסור ואיסור מכירה לעובד כוכבים אפילו איסור הפשוט לכל אינו אלא גזרה דרבנן שמא ימכרם לישראל ובדרבנן הלך אחר המיקל אע"ג דעיקר הפלוגתא בשל תור' היא מ"מ לענין מכיר' לעובד כוכבים הוי הפלוגתא בשל סופרים ואזלינן בתר המיקל ול"ד להא דכתב המרדכי פרק השוחט דהשוחט את העוף וחתך מעט עד שיצא מעט דם והגביה סכינו יזהר שלא יגמור שחיטתו משום דשמא שחט מעט מן הושט וימכור העוף לעובד כוכבים וימיתנו לפניו אבל לא בע"א שמא יחזור העובד כוכבים וימכרנה לישראל והתם נמי תרי שמא נינהו שמא לא ימכרנו לישראל ואת"ל ימכרנו לישראל אכתי שמא לא חתך כבר בושט כלום ולא הוו העוף טרפה מעולם דהנהו תרי שמא גזרו בספיקא דאורייתא או אפילו על דבר שאיסורו מן השורש אינו אלא מדרבנן כגון פת ישראל שאפאה עובד כוכבים שלא למכור גזירה שמא ימכרנה לישראל אבל בדבר דאית בה פלוגתא דאמוראי או דרבותא לעולם אמרי' לענין מכירת העובד כוכבים דמדרבנן הוא הלך אחר המיקל דלא דמיא ספיקא דפלוגתא לספיקא דגוף המעשה וק"ל וצ"ע בהרבה מקומות בש"ס בענין זה עכ"ל (ואישתמיטתיה להגהת דרישה סעיף מ"ח דברי ת"ה אלו ולכן נכנס בדוחק ע"ש) ונ"ל כיון שבעל הת"ה גופיה כתב בסוף דבריו וצ"ע וגם אין ראייתו מוכרחת לפע"ד דאפשר לומר דס"ל להא"ז דהלכה כשמואל אלא דמחמירים כמר עוקבא והיינו דוקא באכילה וגם בכל ספרי המרדכי שבידנו ליתא כלל הא מלתא הלכך אין להקל בזה אלא בדרוסה כיון דבלאו הכי יש בדרוסה כמה צדדין להתיר חדא דיש לה היתר בבדיקה מדינא ועוד דדעת רש"י דכל היכא דאין ניכר מקום הדריסה מבחוץ כשר לגמרי כמ"ש בס"ק ל"ו וכן בההוא עובדא דת"ה נמי איכא בלאו הכי צדדים להתיר וכמו שכתוב בת"ה דדוב בן תרבות הוא אבל בטרפות אחר בפלוגתא דרבוותא היכא דאין צדדין בלא"ה להתיר אין להתיר למכרו לעובד כוכבים והשתא ניחא הא דהקשה בת"ה מהך דהמרדכי פרק השוחט ולא הקשה ממאי דאיתא בש"ס פרק אלו טריפות (דף נ"ג ע"ב) וכל הפוסקים דאסור למכור ספק דרוסה לעובד כוכבים אלא ודאי פשיטא ליה היכא דליכא אלא ס"ס כי האי גוונא דלאו ס"ס מעליא הוא ולא שרי אלא כהך עובדא דדוב דאיכא בלא"ה צדדים להתיר והלכך קמקשה מהך דהשוחט את העוף דוקא דמטריפים מכח חומרא דמדינא שרי אלא דמחמרינן בדבר מחששא דנקיבת הושט כדלעיל ס"ס כ"ג והא דמייתי ראיה מחטים שלא נתבקעו התם נמי יש צד היתר כדפי' דסבירא ליה להא"ז דהלכה כשמואל א"נ אפילו ימכרנו לישראל שמא ימכרנו מעט מעט שיאכלנו קודם הפסח וכי נראה דעת הרב בהג"ה ושאר אחרונים שלא כתבו דין זה אלא הכא גבי דרוסה דוקא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |