חכמת אדם/כה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חכמת אדםTriangleArrow-Left.png כה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דין דרוסה (סימן נ"ז)

א דרוסה טריפה וזהו שכתב בתורה ובשר בשדה טריפה לא תאכלו ר"ל שהכה חיה או עוף שיש להם ארס את הבעלי חיים וארס הזה שורף בו עד שימות וקיבלו חז"ל דלא כל חיה ועיף שווין בדריסה אלא מעלות מעלות יש. כיצד הארי יש לו דריסה אפילו בשור הגדול ובגסה שבחיות:

ב הזאב יש לו דריסה בדקה ואפילו בגדולה שבדקות כגון כבשים גדולים אבל בבהמה גסה ואפילו בקטנה שבהן כגון עגל אפילו עגל רך מחלוקת בין גדולי הפוסקים די"א דיש לו דריסה אפילו בשור הגדול וי"א דאין לו דריסה אפילו בעגל ולכן בגסה היכא דאפשר למכרם לנכרי בלא הפסד יש למכרו לנכרי ואסור לשוחטו ובעגלים היכא דליכא הפסד מרובה במכירתו לנכרי אע"פ שצריך לזלזל קצת בדמי המכירה חייב למוכרו לנכרי. ובספק דרוסה נ"ל לסמוך על כו"פ שכתב דמותר מטעם ס"ס ספק לא דרס ואת"ל דרס שמא הלכה כאותן פוסקים דזאב אין לו דריסה בגסה וספק דרוסה ר"ל שלא ראינו אם דרס אותו או לא. ודאי דרוסה ר"ל דראינו שנדרס אלא שאין מקום הדריסה ניכר מבחוץ (ש"ך ס"ק ל"ה):

ג חתול ונמיה ושועל אין להם דריסה בכבשים גדולים אבל יש להם דריסה בגדיים וטלאים וכ"ש בכל העופות (וצ"ע עד אימת נקרא גדי וטלה אם כל זמן שנקרא כן בלשון בני אדם כמש"כ הש"ך בסימן ל"ט ס"ק ל"ח או דר"ל תוך שלשים יום וכמו שכתב הש"ך בסי' ל"ה ס"ק מ"ו) ונראה מדכתב בש"ע הכבשים גדולים משמע דוקא בכבשים גדולים אין לו אבל כל זמן שאינם גדולים יש לו והיינו כל זמן שנקרא בלשון בני אדם:

ד חולדה אין לה דריסה בבהמה כלל ואפילו בגדיים וטלאים אבל יש לה דריסה בכל העופות אפילו בגסה:

ה כלב אין לו דריסה כלל אפילו בעופות. ואם ניקב עד החלל דינו כקוץ שניקב לחלל שנתבאר בכלל כ"א:

ו שאר חיות טמאות אם אינה גסה מהזאב אפילו היא גסה כזאב יש לה דריסה בגדיים וטלאים וכ"ש עופות. אבל לא בכבשים ועזים. ואם היא גסה מזאב אפילו גדולה כארי דינה כזאב בסי' ב' ורמ"א כתב לחוש לחומרא כאותן פוסקים דכל שהוא למעלה מן הזאב יש לה דריסה אפילו בבהמה גסה ואסור לאכלו אלא ימכרנה לנכרי. ודוב ונמר הוא למעלה מן הזאב:

ז היתה גסה יותר מארי הרי היא כארי ויש לה דרוסה אפילו בגסה:

ח כל העופות הטמאים אין להם דריסה בבהמה אפילו בגדיים וטלאים חוץ מהנץ שיש לו דריסה בגדיים וטלאים ומ"מ קיל דריסתו משאר דורסים שמטילים הארס אעפ"י שלא ניקבו בצפרניהם עד החלל דאמרינן הארס מתחלחל לפנים ושורף. אבל נץ אין דריסתו מזיק אלא אם כן ניקב בצפרניו לבית החלל דכיון שהכה כל כך בכח שמע מינה דמרתח קרתח טובא ואז מטיל ארס ושורף ודינו בכל דבר כדרוסה ואפילו שחטו אותו תיכף וראו שלא נגע כלל באיברים הנפסלים בנקב משהו כיון שעכ"פ ניקב עד החלל סוף הארס לשרוף ולנקוב (ועיין ט"ז ס"ק ז'):

ט והא דבעינן בנץ עד שיגיע לחלל דוקא בגדיים וטלאים אבל בעוף אפילו עוף גדול ממנו אם הוא ממין העופות הדקים כתורים ובני יונה או אפילו בשאר עופות כשהן קטנים יש לו דריסה ואפילו לא הגיע הנקב לחלל אבל בתרנגולות גדולים וכ"ש שלמעלה מתרנגולת אם הם גדולים דינם כגדיים וטלאים:

י שאר עופות הדורסים אם גדולים מהנץ שוין לנץ. ואם הם למטה וקטנים מן הנץ יש להם דריסה בעוף שכמותם ובעוף הדק:

יא הגס והוא עוף שקורין פאלקון או אוסטר וכ"ש אותן שלמעלה הימנו יש להם דריסה בכל העופות:

יב כל שיש לו דריסה אפילו אין באין להציל הנדרס ממנו דאז אינו כועס כ"כ מ"מ יש לו דריסה וכן באלו שאין להם דריסה אע"פ שבאין להציל מידו וכועס הרבה אפ"ה אין להם דריסה:

יג דריסה שאמרנו שמטיל ארס ושורף קבלו חז"ל בחיות הדורסים שאינו מטיל ארס אלא דוקא ביד. אבל אם דרס ברגל אינו מזיק לבעל חיים שהכה אותו בו וכן בין חיה או עוף הדורסים אינם מטילים ארס אלא כשהכה בצפורן אבל אם נשך בשיניו אין דינו אלא כקוץ ומחט:

יד ואין דריסה אלא מדעת הדורס אבל שלא מדעתו כגון שנפל עליו דרך מקרה ונתחב בו צפרנו או שהיה הדורס ישן והכה בהמה או עוף שלא מדעתו לא הוי דריסה אלא כקוץ ומחט:

טו ואין דריסה אלא מחיים של דורס ונדרס ובשעה שהוא מוציא הצפורן מן הנדרס הוא זורק הארס לפיכך אם עד שלא הוציא הצפורן הומת הדורס או חתכו ידו או נשחט הנדרס הרי זה כשר אפילו ראינו שהאדים הבשר נגד בני מעיים כשר שהרי לא מטיל ארס (סעיף ח'):

טז במה דברים אמורים כשראינו מתחלה ועד סוף וידענו בבירור שלא הוציא פעם אחד הצפורן אבל אם בא לפנינו וצפורן תחובה לו בגבו בין לחה או יבשה חיישינן שמא דרס וחזר ודרס ולפיכך אלו הצדים בעופות הדורסים אפילו שחטו הנדרס קודם שהסיר צפרנו אסור שכן דרכו שמכה בו כמה פעמים עד שיצודנו ואפילו ראינו שלא דרס אותו קודם לכן חיישינן ליה שלפעמים כשהנץ רודף אחר העוף הוא מכהו דרך פריחתו:

יז ארי שנכנס לבין השוורים וכן שאר הדורסים וכן עוף הדורס שנכנס לכלוב מלא עוף או לליל של תרנגולין אם שניהם שותקים אמרינן שעשו שלום ביניהם. וכן אם שניהם צועקים אמרינן שמתירא כל אחד מחבירו ואוקמינן אחזקת כשרות ואין חוששין אבל אם שמענו שהוא שותק והם מקרקרים איתרע חזקתייהו וחוששין שמא דרס אותם ודינו כספק דרוסה:

יח במה דברים אמורים דבששניהם שותקים או מקרקרים מותר. הני מילי דלא חזינן דנגע בהו אבל אם ראינו דקפץ עליהם כדרך הדורסים אפילו הוא ודאי בן תרבות וידעינן בו שאינו דורס מ"מ אסור מספק שהרי ראינו דשבק לתרבותיה. ולכן דוב שקפץ על השור אע"ג שהוא בן תרבות אסור ומ"מ מותר למכרו לנכרי כמבואר בכלל י"ד סי' ל':

יט במה דברים אמורים בהוא שותק והם מקרקרים דאסור אפילו לא ראינו שהכה אותם דוקא באינו בן תרבות אבל בחתולים שלנו שהם בני תרבות ולכן אפילו אם נכנסים בלול של תרנגולין ושמענו שהוא שותק והם מקרקרים אפ"ה מותרין אם לא שראינו שהכה אותם דאז חיישינן לאותו עוף שהכה אבל שאר עופות שלא ראינו שהכה אין חוששין שכיון שלא רדף אחריהם אע"פ שהכה לאחד עדיין הוא בחזקת בן תרבות. אבל כשראינו שרדף אחריהם והכה אפילו לא ראינו שהכה אלא אחד חיישינן לכולם שהרי כבר יצא מחזקתו והרי הוא כשאר הדורסים (כן הכריע כו"פ עיין ש"ך ס"ק י"ח ט"ז ס"ק ט') ומ"מ אפשר דיש להתיר למכור לנכרי (ע"ש בט"ז):

כ ודוקא הכה ממש חיישינן אבל לפעמים כשזורקין מאכל לתרנגולים בא החתול וחוטף מהם ונגע בהם בידו ומניח ידו עליו ואינו בדרך רדיפה והכאה מותר (ט"ז שם) דלא חשיבה הכאה אא"כ באה דרך רוגז. ועוד נ"ל דכיון דלא הכה בכח בודאי לא נגעה כלל הצפורן בעור התרנגולת רק בנוצתה ולכן אפילו בהוא שותק והם צווחין מותר (ט"ז שם) ועיין בב"א סי' י"ט:

כא אם לא ידעינן אם שתק או צווח או אם הם שתקו או שצווחו לא חיישינן ומותר. דמוקמינן לבהמה בחזקת כשרות כיון שלא ראינו שום ריעותא ואע"ג שראינו שנכנס הדורס לשם זה לא נקרא ריעותא וכן סתם הב"י בש"ע אבל רמ"א כתב דיש לחוש ולאסור כהפוסקים דס"ל דמה שנכנס הדורס הוי ריעותא. ולכן יש לחוש ולאסור ולמכור לנכרי. ובהפ"מ הש"ך כתב דנראה להקל והפ"ח הניח בצ"ע (ועיין מה שכתבתי בשער חזקה סי' י"ג):

כב והא דכשהוא שותק והם מקרקרים חיישינן דוקא כשנכנס הדורס למקום צר כגון בבהמה בדיר שלהם ובעופות בכלוב ולול שלהם שאינם יכולים לברוח. אבל אם העופות בחצר רחב אע"פ שיש שם מחיצות מקיפות כיון שנשמטים אנה ואנה מותר. ובבהמות י"א דאפילו חצר רחב מקרי מקום צר כיון שהוא מוקף מחיצות ולא נקרא מקום רחב לגבי בהמות אלא במקום שהם רועים שאינו מוקף מחיצות ומ"מ כיון די"א דחצר רחב אפילו בבהמה מקרי רחב וא"כ הוי ספיקא דדינא ומותר למכרו לנכרי. ויער אע"פ שיש בו אילנות המעכבים ריצת הבהמה מ"מ מקרי מקום רחב שכמו שמעכב להנדרסים כן מעכב להדורס כן נ"ל פשוט (סעיף ט'):

כג נכנס הדורס ונמצא צפורן של הדורס תלושה בגבו של אחד מהבהמות או עופות בין צפורן לחה או יבשה אסור דאמרינן דרס וחזר ודרס ואח"כ נשמט הצפורן וכ"ש מקום צפורן אפילו שניהם שותקים או שניהם מקרקרין חוששין לכל הבהמות והעופות שהיו שם דשמא דרס לכולם. ודוקא בדיר שלהם. אבל במקום רחב אינו אסור אלא אותו שהצפורן בגבו שהוא איתרע חזקתו אבל לשאר אין חוששין כיון שהוא מקום רחב אמרינן לא השיגם (פרי חדש ס"ק ל"ז):

כד ודוקא שראינו שנכנס הדורס ולכן בנמצא צפורן אסור אבל אם לא ראינו שנכנס הדורס ובא לפנינו שור וצפורן יושבת לו על גבו כשר דהוי ס"ס שמא לא נכנס ואת"ל נכנס שמא בכותל נתחכך (ש"ך ס"ק ל') ואם נמצא ב' וג' שעומדים בשורה אחד אפילו לא ראינו שנכנס אסור שניכר הדבר שנדרס (פ"ח שם):

כה ספק אם נכנס שם דורס או לא א"כ הוי ס"ס שמא לא נכנס ואחז"ל נכנס שמא לא דרס. וכן ספק זאב או כלב או שמא בקנים ניגף אם יש לפנינו דבר היתר לתלות בו בכלב או קנים מותר אע"פ שהוא ספק השקול תלינן לקולא. דרוב בהמות בחקזת שאינם נדרסים. אבל אם בא לפנינו מבעבע בדם ולא ידענו במה תלינן במצוי בין להקל ובין להחמיר ועיין בב"א סי' כ"ה:

כו נכנס הדורס והרג אחד מהם אפילו הוא שותק והם מקרקרים אין חוששין לאחרים דאמרינן כבר נח רוגזא. ודוקא כשהרג אחד מהם אבל אם לא הרג אלא שפצע או דרס אחד מהם חוששין לכלם דכ"ש דחמתו בערה בו כשהציל עצמו ולא הרגו וכן אם הרג אחד וקצתם נמצאו נדרסים אע"פ די"ל דדרס אלו קודם שהרג אחד וכשהרג כבר נח רוגזיה אפ"ה אזלינן לחומרא ואמרינן אדרבה הרי ראינו שלא נח רוגזיה וכולן אסורין אפילו בשניהם שותקים:

כז אם נמצא שהרג ב' או יותר מחלוקת בין האחרונים יש אוסרין השאר שהרי אנו רואין דלא נח רוגזא וי"א דהשאר מותר דאמרינן קמא קמא דמטא לידיה הרג עד דנח רוגזיה ויש למכור לנכרי (עיין פרי חדש ס"ק כ"ח):

כח ודוקא שנמצא שחתך ראש אחד אעפ"י שלא ראה עד למחר אבל אם נמצא אחד שמת כולן אסורין די"ל דשמא דרס אותו ומחמת הדריסה מת וכיון שלא הרג רק שדרס לא נח רוגזא ושמא דרס גם הנשארים (ועיין בתשובת צמח צדק סי' ק' ובש"ך ס"ק כ"ח ובט"ז):

כט במה דברים אמורים דאם חתך ראשו של אחד דאין חוששין דוקא כשנכנס הדורס לתוכו ועמד עמהם דכיון שהיה יכול לדרוס כרצונו אמרינן דנח רוגזא אבל אם עלה לכלוב מלא עוף והכניס ידו מבפנים והרג לא אמרינן נח רוגזא דמתוך שהם בורחים אף הוא כועס עליהם וחוששין לכולם (סעיף י'):

ל מדינא יש תקנה אפי' אם ודאי נדרסה שיבדוק נגד כל החלל מכף הירך מקום צו"ה ועד הקדקד אם לא נמצא בה רושם הדריסה מותר אך אנו בדורות הללו אין בקיאין בבדיקה בכל מקום שצריך בדיקה ולכן אסור הכל. וכל מקום שהפוסקים מחולקים מותר למכרו לנכרי:

לא אם דרסה בפנינו מצומת הגידין ולמטה כשר שהרי אפילו נשרף כולו כשר (פ"ח בשם רשב"א ס"ק ל"ח) ונ"ל דה"ה בגף העוף אם אינו סמוך לגוף יט:

שאר דינים מענין שהיות ס"ט נתבאר לעיל כלל י"ד:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.