דרישה/יורה דעה/נז

דרישה ‏ יורה דעה נז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

דרוסה טריפה סימן הדורסין א"ז נ"ח ארי זאב נמיה חולדה וסימן הנדרסין ג"כ ט"ע גסה כבשים טלאים עזים. נח"ש נמייה חתול שועל דריסתן שוה בקטנים שבדקות וסימנך נח"ש ישופנו עקב והיינו קטנה שבדקות שהם קטני ועקבי ארץ:

ב

והזאב אין לו דריסה בבהמה גסה ואנו מחמירין כר"ת וס"ה דאפי' בגסה יש לו דריסה עיין בתשובת מהרא"י מ"ו:

ג

וכן יראה מדברי הרמב"ם כתב בית יוסף וז"ל דברי הרמב"ם הוא בפ"ה מה"ש וז"ל הדרוסה הוא שיטרוף הארי וכיוצא בו הבהמה וכו' ואין דריסה בבהמה גסה ובחיה גסה אלא לארי בלבד ובבהמה דקה וחיה דקה מן הזאב ולמעלה הרי דס"ל בהדיא דאם היתה גסה מן הזאב דינה כזאב ומשמע דס"ל נמי שאם היתה גסה מארי דינה כארי דכיון דקאמר וכיוצא בו א"כ ארי לאו דוקא ומ"ש אחר כך ואין דריסה לבהמה גסה ולחיה גסה אלא לארי בלבד לאו למעוטי מינים שהם כארי אתא אלא למעוטי מינים שהם למטה מהארי אתא ומיהו אפשר לדחות דארי דוקא ומ"ש וכיוצא בו היינו לרבות זאב בדקה אבל ארי בגסה דוקא ולא מין אחר אפי' גדול ממנו ובדקה מן הזאב ולמעלה ואפשר שמפני כך כתב רבינו וכן יראה מדברי הרמב"ם כלומר כך נראה מדבריו גם כי יש לדחות פירוש דבריו דלא כהרשב"א דארי דוקא דריס בגסה אבל לא שאר חיות מ"מ הרמב"ם אתי דלא כהרא"ש דאמר דאין דריסה אלא לארי בגסה ולזאב בדקה בלבד עכ"ל ב"י ול"נ דברי הרמב"ם שמ"ש הדרוסה הוא שיטרוף הארי וכיוצא בו ר"ל כל חיה שהיא גסה יותר מארי ונקראת כיוצא בו ר"ל בגבורה דאפשר אף אם היא גסה יותר מארי אין לה כח יותר מארי וא"ש ואין דריסה בבהמה גסה ובחיה גסה אלא לארי בלבד בא לאפוקי חיה שהיא גדולה כארי שאין לה דריסה בבהמה והוא מכוון כדברי הרשב"א שכתב כן רבינו בהדיא בשמו וכמ"ש בפרישה ואפשר לומר שגם כוונת ב"י הוא כמ"ש ומ"ה כתב הב"י בביאור הרמב"ם דמ"ש דאין דריסה בגסה אלא לארי דלא אתא אלא לאפוקי מינים שהן למטה מהארי ולא כתב דאתא לאפוקי מינים שהן גדול כארי דדינם כזאב וכמ"ש הרשב"א אלא וודאי במ"ש למטה מארי ר"ל במדרגת הגבורה הן למטה מהארי ממילא נמי מ"ש הרמב"ם שהן כיוצא כארי ר"ל בגבורה והיינו שהם גדולים מארי וק"ל ומש"ר וכן יראה מדברי הרמב"ם היינו משום שהרמב"ם לא כ"כ בהדיא אלא שכן מוכח מדבריו:

ד

חוץ מהנץ שיש לו דריסה כו' ולא כשאר דריסה שאין לו דין דריסה כ"א בעופות הקטנים והדקים כמש"ר בסמוך. וצריכין ליתן טעם למה לא היה גם לעוף הגס שקורין פלקון צד דריסה כשנקב לחלל דגדיים וטלאים כמו הנץ כיון שהוא חמור יותר מהנץ במה שיש לו דין דרוסה גמורה אפי' בעוף הגס כמ"ש בסמוך משא"כ הנץ:

ה

אלא אם ניקב עד לחלל חוששין לדריסתו כתב ב"י בשם חידושי רשב"א ומיהו למאן דמפרש דקוץ נמי לית ליה בדיקה אפשר לחלק דאילו בקוץ אין לו בדיקה כלל דנקב כל שהוא אינו ניכר אבל בנץ בודקין אותו אם ניקב לחלל והאדים הבשר מבפנים טריפה ואם לאו כשירה עכ"ל וכתב מ"ו ע"ז וז"ל ואני אומר שאין הלשון משמע כן לומר דיש דריסה להקל מבנקובת הקוץ קאמר (מדקאמר חוששין לדריסתו אין ל' חששא היכא דהוי קולא עכ"ה) עכ"ל ועוד קשה לי הא כתב רבי' בס"ס זה וז"ל וגם כתבו שארס הנץ אינו אדום כ"כ ואינו ניכר לפיכך אין לו בדיקה ואיך יעלה על דעת לבדוק הנקב ולסמוך על בדיקת הארס שאין בדיקה ע"כ נראה כמ"ש בפרישה:

ו

אבל כשבא לפנינו וצפורן תחובה לי בגבו אין לפרש דמיירי כאן שבאת הבהמה לפנינו וצפורן ארי תלוש תחוב לו בגבו שזה הדין כתב רבינו בסמוך ארי שנכנס בין השוורים כו' ול"ל למיתני דין אחד שני פעמים ועוד מדאמר הטעם דחוששין שמא דרס וחזר ודרס ואי מיירי בצפורן תלושה ת"ל דחוששין משום דאף אם זה הצפורן תלוש שאר הצפרנים הוציא ובוודאי דרס בכולם (ומ"מ קשה למה לא כתב רבינו חששא זה ולמה אמר שמא דרס וחזר ודרס ושמא י"ל דרביני חששא חדא נקט וה"ה דחייש לאידך חששא וק"ל עכ"ה) ודוחק לומר שמיירי שלא ניכר מקום שאר הצפרנים דא"כ לא ה"ל לרבינו לסתום אלא לפרש דאף אם לא ניכר מקום שאר הצפרנים אסורה דחוששין שמא דרס וחזר וכו' וטעם זה דחיישינן שבשאר צפרנים דרס אנו צריכין למימר לקמן. ועוד מדכתב ב"י בסמך ארי שנכנס כו' ז"ל דוקא שראינוהו כו' ונא כתב כן ג"כ בבבא זו אלא ודאי ס"ל דכאן מיירי שעדיין תחובה כל היד ולא הוציאו ידו ושחטוהו וכמ"ש בפרישה:

דאמרינן כבר נח רוגזיה (אין להקשות דלמא כבר דרס קודם שהרג את זו די"ל דלעולם לא אמרינן שהבהמה יהא לה כח לברוח מן הארי ובודאי זו דרס תחילה עכ"ה) כתב הר"ן ומיהו דוקא כשנכנס לתוכן ועמד עמהן דכיון שהוא יכול לדרוס כרצונו אמרינן נח רוגזיה כי קטע רישא דחד אבל כגון אלו החתולים שעולים על כלוב מלא עוף ומכניסין ידיהן מבפנים ודורסים אע"ג דקטעיה לרישא דחד מנייהו לא נח רוגזיה משום הכי דמתוך שהם בורחים אף הוא כועס עליהם עכ"ל:

ז

ארי שנכנס בין השוורים כו' ז"ל ב"י ומשמע דדוקא ראו שנכנס ארי הוא דחיישינן אבל לא ראוהו שנכנס תולין שבכותל היה צפורן זה ונתחכך בכותל ונתחבה בגבו וכ"כ הרשב"א בחידושיו דהוי ספק ספיקא ספק נכנס או לא נכנס ואת"ל נכנס שמא צפורן זה לא מיד הארי היה אלא בכותל נתחכך עכ"ל ב"י וקשה לי דהא אין זה ס"ס דכל הספיקות הם ספק א' היינו דלמא בכותל נתחכך דבספק לא נכנס ג"כ צ"ל דציפורן זה שהוא בגבה היה בכותל דאין אמר שספק ארי נכנס ר"ל שיש להסתפק שאין צפורן זה של ארי אלא של שאר חיה שאין לה דריסה בגסה וא"כ הוי שפיר ס"ס דספק לא נכנס וצפורן אינו של ארי את"ל נכנס דלמא בכותל נתחכך דז"א דהא בהדיא כתב רבינו ונמצאת צפורן של ארי דמשמע שיודעין בודאי ומכירין שזה הצפורן של ארי ונ"ל שאין ר"ל שהוא ס"ס כדאמרינן בעלמא אלא ר"ל מכח תרי ספיקות יש לנו להתיר ולתלות בכותל חדא שמא לא נכנס ונמצא צפורן זה ודאי מן הכותל ואת"ל נכנס אכתי איכא לספוקי ולתלות בכותל:

ח

ומצאת צפורן כו' חוששין אף ע"ג שאין הארס בא אלא בהוצאת היד אפשר לפרש דחוששין שמא דרס והוציא ידו וחזר ודרס ובדריסה ראשונה הטיל הארס ובדריסה שניה נשמטה הצפורן מעל ידו אלא נראה שהוא דוחק משום שהיה לו לרבינו לבאר דחיישינן שמא דרס כו' כמ"ש לעיל בסמוך ונראה דחיישינן שדרס בכל צפרניו ובהוצאת האחרים הטיל הארס שהרי יותר מצפורן א' יש לו ולא נשמט אלא א' ועמ"ש בשם מ"ו בפרישה ע"ז ומה שהבאתי ראיה לפי' מ"ו ממ"ש רבינו שחוששים שמא ארי דרסו והצפורן ישב לו בגבו דמשמע דחוששין להאי צפורן. אלא שיש לפרש דברי רבינו דה"ק לא אמרינן מדשתקו דודאי עשו שלום ביניהם אלא אמרינן הצפורן מורה שדרס אחריהן ושמטה ע"י הדריסה הצפורן ומדאיכא לפנינו ריעותא חיישינן נשאר צפרנים או לחזור ודרס ודו"ק:

ט

אבל אם נכנס למקום שהבהמות רועות כתב הרשב"א דל"ד בקעה אלא כל מקום שאינו צר ביותר שיכולין לברוח קצת מפניו (ולא השיגם נ"ל אפי' נמצא הא' דרוסה מ"מ אין חוששין לאינך כל היכא דלא חזינן ריעותא ואמרינן לא השיגום רש"ל. ומ"מ כשנמצא שלשה נדרסין יש להחמיר ולאסור את כולם כי כבר הוחזק עדר זה בנדרסין רמ"י עכ"ה):

י

וכן אם ניקב אפילו בפנים כתב ב"י וז"ל כך הם דברי רשב"א בת"ה וקאי אקנה דאינו מיפסל בנקיבה (של קניא או כלבא עכ"ה) עד שיפסוק רובו משא"כ בשונרא דאפילו האדים מבחוץ טריפה ע"פ והנה מ"ש וקאי אקנה דמשמע דוקא ולא אשאר חלל הגוף משום דקשה ליה הלא אין בדיקה לחלל הגוף כמ"ש בפרישה וע"ש שכתבתי דלא ק"מ וקאי שפיר אחלל הגוף. ולפי' דב"י דקאי אמקום סימנים ק"ק מ"ש וכן אפילו אם ניקב לפנים מכלל דלפני זה איירי שלא ניקב לפנים וא"כ אפילו תלינן בדריסה הא בסימנים קשים ואפילו האדים הבשר כנגדה אינו מזיק עד שיאדימו הן עצמן וכמ"ש בסמוך בסימן זה וי"ל דקמ"ל דא"צ לבדוק הסימנים עצמן אם האדימו ואף אם ימצאו שהאדימו לא תלינן בארס וכאילו מצאן אדומין בלא ריעותא וק"ל ועי"ל דאם היו תלינן בדריסה היה צריך לבדוק כל המקומות שנטרפת בהן כדלקמן. וכתב עוד ב"י וז"ל ונוסחא אחת יש בת"ה וז"ל וכן אם לא נקבה מבפנים ממש כשרה וקאי אושט ודוק ע"כ וכתב מ"ו ע"ו וז"ל וזה לא יתכן בדברי רבינו דאם כן דין זה לא יתכן לרש"י דכתב דושט אין לו בדיקה אפילו בנקב ומשום הכי לא כתב הטור לעיל סימן ל"ג אלא עוף ועוד דסתמא קאמר בהמה או עוף כו' משמע בכל מקום שהוא מבעבע דם ורשב"א אפשר לומר דקאי אעוף אבל רבינו נקט בכמה ולפי מ"ש בפרישה א"ש:

יא

וכיצד היא הבדיקה כו' כתב מהרי"ן חביב ז"ל ג' בדיקות הן האחת ספק דרוסה כגון ארי שנכנס כו' ובדיקה זו תועיל אפילו בבהמה כדעת רבינו כמ"ש הר"ן בפ"ט גבי ההוא ספק דרוסה דאתא לקמיה דרבא כו' ומ"ש המחבר וכיצד היא הבדיקה בודקין מכנגד המוח כו' עיקר כוונתי בזה על ספק דרוסה וכולל לעוף ולבהמה. חלוקה שנית דרוסה ודאי ומקום הדריסה ניכר צריך בדיקה באותו מקום בלבד וגם זה בין בעוף בין בבהמה כשמקום הדריסה בכל הגוף ולא בושט ומ"ש המחבר בשם הרא"ש דאפילו ודאי דרוסה יש לה היתר בבדיקה עיקר כוונתו בזה על זאת החלוקה שידענו מקום הדריסה וצריך לבדוק אותו מקום בלבד בעוף ובבהמה. ומ"ש וכיצד היא הבדיקה כו' אינו חוזר למאי דסמיך ליה אלא למ"ש תחילה הא דחוששין לדרוסה היונו שלא להתירה בלא בדיקה. חלוקה ג' שראינוהו מרחוק שדרסה ולא ידענו מקום הדריסה בעוף צריך בדיקה אבל בהמה אין לה תקנה בבדיקה כמ"ש בסמוך ואע"פ שכתבתי בשם הר"ן דבהמה יש לה בדיקה התם בספק דרוסה דהקילו בה וכמ"ש הרא"ש על מאמר ושט אין לו בדיקה מבחוץ וג"כ משום דהוי ס"ס הנה דחקתי עצמי בהילוך זה כדי לתקן כל דברי המחבר איך יבאו לדעת הרא"ש גם מ"ש לסוף בהמה שנדרסה אין לה מקנה בבדיקה ואף כי לבי מפקפק אם המאמר הזה הוא כדעת הרא"ש כי בקשתי בפסקיו ולא מצאתי הדברים האלה ומ"ש בזה הוא ממ"ש על דברי רש"י הא דבדקינן דרוסה היינו בספק דרוסה כו' ושם כתב בפירוש דאף בודאי דרוסה בדק רב ובזה יבאו דברי המחבר כפשטן שכתב בשם הרא"ש דאף בודאי דרוסה יש לה היתר בבדיקה וכולל בזה שתי חלוקות ודאי דרוסה שכתבתי ומצאתי בספר ת"ה בהמה אין לה בדיקה בדרוסה שהושט אין לה בדיקה מבחוץ כו'. וי"א שיש לה בדיקה שהארס שורף ומאדים ואילו היה שוחט במקום הארס אדמימותו ניכרת וכו' והראשון עיקר ויראה שבעל הספר העתיק לשון הזה סתם ויהי בעיניו כהלכה פסוקה כיון שכ' הרשב"א שהוא עיקר והאמת שה"ל לכתוב דבר בשם אומרו ויאמר ומ"מ כתב הרשב"א ומזה נמשך לנו הבלבול האמור וכבר כתבתי מה שאפשר לומר בתיקונו ע"כ. וכתב עוד ואל יקשה עליך מש"ר יעקב בהמה שנדרסה אין לה תקנה בבדיקה כו' לא יעמוד זה הספק עצמו בספק דרוסה שכבר אמרנו בה שלדברי הכל אפי' בבהמה תועיל בדיקה מכנגד המוח עד סוף הירכים דאיכא למימר בספק דרוסה הקילו וכמ"ש הרא"ש על ההיא דושט אין לו בדיקה מבחוץ ועוד דהוי ס"ס ספק אם נדרסה אם נא ואת"ל נדרסה שמא לא היה בושט עכ"ל. וכתב עליו ב"י וז"ל ודברי אריכות הם אלו וגם אינם נכונים שהרי כבר הוכחתי בסי' ל"ג שדעת הרא"ש כדברי האומרים דבהמה שנדרסה אין לה תקנה בבדיקה ואפי' בספק דרוסה וא"כ מש"ר וכיצד היא הבדיקה כו' קאי לספק דרוסה בעוף בלבד ולודאי דרוסה בין בעוף בין בבהמה והוא שידוע שלא דרס בושט דאל"כ לא הוי מהניא בדיקה בבהמה עכ"ל ב"י. כלל העולה מדברי כולם הוא דבספק דרוסה הוא דצריך לבדוק בכל המקומות שיש שם כנגדם צד טריפות ובודאי דרוסה נמי אם לא שראינו שלא הכה אחרי הבהמה אלא פעם א' ועל אבר מיוחד אז א"צ לבדוק אלא אותו מקום כנגדו ולא חיישינן שהארס יורד ונוקב אפי' להרשב"א אא"כ כשבדקנו לאחר זמן הדרוסה ולא מצאנו ארס מבחוץ וכמש"ר בסמוך וע"פ מ"ש שם בדרישה ע"ש. ותחלת הבדיקה הוא מבחוץ על העור שבודקין בכל המקומות או באבר מיוחד לחוד כשראינו שלא הכה אלא שם ואם לא מצאנו שום אדמימות מבחוץ על העור הבהמה כשרה וכמ"ש הרשב"א והביאו ב"י לעיל בסמוך בד"ה הא דחוששין לדרוסה כו' ע"ש. ואם מצא שהאדים מבחוץ יבדוק כנגדו על הבשר מבפנים ומשמע לי לכאורה מדברי הפוסקים שמבפנים אינו ר"ל ממש מבפנים בחלל הגוף דהיינו שיאדים צד הבשר המונח על הבני מעים או צומת הגידין או המוח וכיוצא בו אלא אפי' מצאו שהאדים הבשר שתחת העור לצד החיצון ג"כ טריפה דאמרינן סופו יכנס הארס כנגדו לפנים וינקב הבשר והבני מעים חוץ מבסימנים שהן קשין אצל דרוסה דצריך שיאדימו הן עצמן ואפי' לצד החיצון שלהן אלא שהרשב"א כתב והביאו ב"י לעיל בסמוך בד"ה כתב הרשב"א כו' ז"ל כתב הרשב"א בת"ה דכי פסלינן האדים בשר כנגד בני מעים היינו בהאדים מבפנים. וכתב עוד דכי האדימו סימנים לא טרפינן לה עד שיאדימו מבפנים לצד חללן וכתב ב"י על זה ו"ל אבל הרא"ש בר"פ א"ט כתב שאם האדימו הסימנים עצמן אפי' עור חיצון של ושט לבדו טריפה כו' ע"ש ולפי זה יש להסתפק אם הרא"ש לא פליג עמו אלא בהאדימו סימנים אבל בהאדים הבשר נגד בני מעים מודה להרשב"א דבעינן שיאדים לצד הפנימי א"ד נאמר כיון שהסימנים לא מטרפא בניקב עור א' מהן עד שינקבו שניהן ואפ"ה ס"ל דבהאדים צד החיצון מעור החיצון חיישינן שינקב גם עור השני ה"ה אי כ"ש נמי נחשב בהאדים צד הבשר החיצון שכנגד בני מעים והכי מסתבר טפי מדסתמו דבריהן ודו"ק:

יב

כתב הרשב"א כו' בדק ולא האדים הבשר מבחוץ אם סמוך לדריסתו בדק כשרה כו' כתב ב"י וז"ל בת"ה כתב וז"ל בדק ולא האדים בשר אפי' מבחוץ אם סמוך לדריסתו בדק כשרה בידוע שלא דרס שאילו דרס היה הבשר מאדים במקום דריסתו עכ"ל משמע דבספק דרוסה מיירי דוקא אבל ודאי דרוסה אפי' לא האדים כלל טריפה וזה סותר מ"ש לעיל שדעת הרשב"א דאף לודאי דרוסה יש בדיקה ונ"ל דאפי' בודאי דרוסה מיירי אלא שאנו אומרים שלא הטיל ארס בדריסתו משום דלא הוה רגיז או לסבה אחרת ועי"ל דלודאי דרוסה יש בדיקה ואם לא האדים מבפנים והאדים מבחוץ כשרה אבל אם גם מבחוץ לא האדים כיון שודאי נדרסה ובודאי האדים ואינו ניכר חוששין שמא מבפנים הוא וזה עיקר ע"כ. ולפי זה צ"ל דמ"ש הרשב"א בין בדק מיד לבדק לאחר זמן איירי דוקא בספק דרוסה דאילו ודאי דרוסה אין חילוק דלעולם אם מצא שהאדים מבחוץ ולא מבפנים כשרה אפי' בדק לאחר זמן ואם האדים בחוץ ובפנים או לא האדים לא מבחוץ ולא מבפנים טריפה אפי' בדק מיד. וזהו דוחק שהרי הרשב"א כתב דין זה אדין בדיקת דרוסה שכתב שם בבית שני שער ג' דיש דין דרוסה ע"ש ודין בדיקת דרוסה קאי אפי' אודאי דרוסה. לכן נלע"ד דשינוייא קמא דב"י עיקר דאפי' בודאי דרוסה ס"ל דאם בדק מיד ולא מצא מבחוץ שום אדמימות לא חיישינן למבדקא מבפנים והרשב"א לטעמיה אזיל שכתב אדברי התוס' שכתבו שאם בדקו ומצאו מבחוץ מקום הדריסה א"צ לבדוק אלא כנגד אותו מקום והוא כתב עליהן דלא נתחוורו דברי התוס' בעיניו ומסיק ז"ל ומסתברא דכל שאינו ניכר מבחוץ בידוע שלא נדרס שם ומ"ש צריכה בדיקה מכפא דמוחא (פי' כף הגלגולת עכ"ה) ועד אטמא לומר שצריך לבדוק אם יש מקום אדמדם מבחוץ וכל מקום שימצא אם צריך בדיקה כנגדו עכ"ל. וב"י הביא לעיל בסמוך בד"ה הא דחוששין לדריסה ע"ש. וז"ש הרשב"א בת"ה לשון אפי' בדק ולא האדים הבשר אפי' מבחוץ משום דלשיטתו תחילת הבדיקה היא מבחוץ ואי לא מצא אפי' שם תו ליכא למיחש למידי. ואף שהתוס' כתבו שם אספק דרוסה הרשב"א מסיק דבריו אפי' בודאי דרוסה וק"ל. ומ"ש ואם לא בדק סמוך לדריסתו יראה לי שחוששין לו כו' כלומר אע"פ שאין ניכר בו אדמומית מבפנים כיון שגם מבחוץ אינו ניכר חוששין לו עכ"ל ב"י. ומ"ש הרשב"א שהרי חוששין לספק דרוסה כו' ה"פ כיון שחז"ל חששו לספק דרוסה והצריכו בדיקה ממילא זה שבדק לאחר זמן דאינו מועיל בדיקה יש להטריף מכח החששא דחיישינן שירד ונקב:

יג

וכתב בעל הלכות גדולות בכ"מ שהוזכר כו' עד ואמור רבנן לזכר י"ב חדש כתב הרשב"א שנשאל על בהמה שנמצאת יתירת אבר מאותן איברים שהיא נטרפת בהן ועברו עליה י"ב חודש אם נכשיר והשיב לא תהא כזאת בישראל וכל מי שמכשיר זאת נראה כמוציא לעז על דברי חכמים:

יד

שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות וז"ל א"ז ואומר אני יצחק בר משה הנה הגאונים שכתבו אין לדיין אלא מה שעיניו רואות הוא רש"י ז"ל ולדורו ולכיוצא בדורו הוא דכתב שהיתה בהם תורה גדולה וברורה וחכמה יתירה והם ראוים להורות ובני דורם היו יכולין לסמוך עליהם אבל עכשיו בימינו שבעוונותינו נתמעט התורה ואבדה החכמה משבח אני את העצלים שלא יסמכו על חכמתן לבדוק ואל יורו לאחרים להקל ויקבלו שכר על הפרישה יותר מעל דרישה עכ"ל ד"מ:

טו

אסור למכור דרוסה או ספק דרוסה לנכרי כו' כתב בת"ה דדרוסות שאר חיות בר מזאב וארי מותר למוכרן לנכרי חדא דשמא הלכה כהרא"ש שכתב לעיל בר"ס דאין איסור דרוסה בהן ועוד דשמא לא ימכרנה לישראל (יש להקשות דאם כן יהא מותר למכור ספק דרוסה לעכו"ם מטעם ס"ס. וי"ל דספק דרוסה ודאי אסור למוכרה דה"ל כמבטל איסור לכתחלה אבל הדין דכתב הת"ה דשם אפשר שהבהמה מותרת מדינא משא"כ בספק דרוסה דקי"ל לכ"ע אסור בפשיטות ודוק עכ"ה):

טז

ונראה שיש להן תקנה כו' זה כדעת ר"ת בפרק התערובת ובפרק הנשרפין והיה מדייק מקדשים וע"ז לשאר איסורים אבל ק' דהא לקמן בסימן ק"י כתב רבינו להדיא שאסור דחיישינן שמא יקח ממקום הקבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ולא שרינן מה דפריש מרובא אלא בט' חנויות מוכרת בשר שחוטה ואחת בשר נבילה שהאיסור ניכר במקומו דליכא למיחש שמא יקח מן הקבוע משא"כ כאן שכיון שאין האיסור ניכר במקומו אם הוא בעל חיים ושאר דבר חשוב שאפילו באלף לא בטל ואם פירש אחד מן הרוב אסור כיון שאין האיסור ידוע וניכר במקומו חיישינן שמא יקח מן הקבוע עכ"ד הרי מבואר דלא כר"ת אלא כהסכמות ר"י והרא"ש בפרק גיד הנשה ושמא יש לומר שמ"ש רבינו ונראה שיש תקנה אפילו לודאי דרוסה כו' לאו למימרא שהוא סובר הדין כן אלא בא להשיג על דברי סמ"ג שקודם שגמגם לאסור כדברי ר"י לא אמר צד היתר אלא דוקא בספק דרוסה שנתערבה והלא אף בודאי דרוסה יש צד היתר ע"י דנכבשינהו דניידי וכדר"ת אבל לענין הדין מודה דליתא לדר"ת אלא כמו שפסק בסימן ק"י ודוק ב"י ועמ"ש בפרישה. ומ"ו תירץ דשאני דרוסה דבלאו הכי איכא ספיקא שמא דרס בשן והא דקאמר ודאי דרוסה ר"ל שיודעין בודאי שנדרסה אבל מ"מ אין ברור שמא בשן דרס ולעד"נ די"ל דאף דנדרסה ביד ובצפורן עדיין יש להסתפק שמא לא הטילה ארס ולעיל בסימן י"ו מיושב כמ"ש שם דהתם אין האיסור אלא יום אחד וכן צ"ל לתירוץ דב"י. ועוד אפילו אם נדרס בודאי שמא מהני לה בדיקה כמ"ש הרא"ש לעיל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.