רש"י/ראש השנה/כז/ב
גמ' העמידו על גלדו. גלד דק:
מבפנים פסול. שהתקיעה בזהב:
אם קול חיצון שמע לא יצא. דאיכא מחיצות הפנימי מפסקת התקיעה:
ככתונא. כהפיכת חלוק לעשות פנימי חיצון:
שקיצר את הרחב. ברותחין:
והעברת. דרך העברתו כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים:
דיבק שברי שופרות כו':
במינו כשר. אם אינו מעכב את התקיעה:
נסדק. כולו וכן נסדק לרחבו כל רחבו להקיפו:
אם נשתייר בו. מן מקום הסדק עד מקום הנחת פה שיעור תקיעה כשר חשיב ליה כמאן דאשתקיל כוליה והוה ליה ארוך וקצרו:
צרור. לשון יבש רו"ייש בלע"ז:
קדחו. נקבו וקס"ד נקב הנחת פה קאמר:
שקדחו בזכרותו. כשהוא מחובר בבהמה עצם בולט מן הראש ונכנס לתוכו ומוציאין אותו מתוכו וזה לא הוציאו אלא נקב את הזכרות:
אותן העומדין בבור יצאו. שהן קול השופר לעולם שמעו:
איכא דרמי להו מירמא. יש תלמידים שאין שונין להא דרב הונא בענין לא שנו לפרושי מתניתין אלא רמו מירמא מתניתין וברייתא אהדדי ועלה קאי רב הונא ומשני: