רש"י/מכות/ה/ב
שקדמו והרגו. את הכת הראשונה קודם שתבוא כת שניה:
מאי דהוה הוה. ולמה לי למיתני אלא כת ראשונה:
בלבד. משמע שיש עוד אחרת:
אישתקור. הכחישו זה את זה בדרישות בית דין כשבדקום:
הוחזקה זו. להביא עדי שקר ולא נקבל עוד עדות אחרת:
אם היא הוחזקה. לחזר אחריהם כל ישראל מי הוחזקו לשמוע לה שתחזיק את האחרים כשקרים:
זמנין. פעם אחרת:
הדר חזייה לר' אלעזר בישות. החזיר ריש לקיש את פניו ונסתכל ברבי אלעזר בפנים זועפות שהבין ריש לקיש ששמע ר' אלעזר דבר זה מפי רבי יוחנן וכשאמרה לו לא אמרה בשמו:
דאמר כר' יהודה. במתניתין איסטטית היא זו והוחזקה להזים:
דליכא דקא מהדר. שאין אדם מחזר אחריהם לשכרם ולהרגילם תמיד לבוא לבית דין ולהזים את כל הבאים:
דקא מהדרא. לבקש ולשכור עדי שקר:
הני ידעי בסהדותא. אלו האחרונים ידעי בעדותה של זו:
מתני' עד שיגמר הדין. אלא אם כן נגמר תחלה הדין של הנדון ליהרג ואחר כך הוזמו:
נפש בנפש. בעדים זוממין כתיב לא תחוס עינך נפש בנפש:
לעשות לאחיו. משמע שהרי אחיו עדיין קיים:
יכול משקבלו עדותן. ובאה להם הזמה מיד קודם גמר דינו של נדון יהרגו:
גמ' בריבי אומר. כך היה שמו.:
הרגו. שלא הוזמו עד שנהרג הנדון על פיהם:
חייבי מלקיות מנלן. אמתניתין קאי דאמר אין עושין דין הזמה עד שיגמר הדין ויליף לה מנפש בנפש דמשתעי בחייבי מיתות חייבי מלקות מנלן העידוהו שחייב מלקות והוזמו מנלן דאין לוקין אלא אם כן נגמר הדין תחלה על פיהם:
חייבי גליות מנלן. העידוהו שחייב לגלות והוזמו ותנן במתניתין סופג את הארבעים מנלן עד שיגמר הדין דהני הואיל ולאו מדין כאשר זמם קא מתרבו לא אתי מלקות דידהו מגזירה שוה דרשע רשע דמההוא לא ילפינן אלא עדים זוממין שהרשיעו הנידון ללקות (או למיתה) דהאי רשע רשע בנידונין כתיב[1]:
אראה בנחמה. לא אראה בנחמה וגמרא הפכו לברכה פ"א אראה בנחמה נשבע ימותו בניו ואראה בנחמתן:
אם לא הרגתי עד זומם. שלא הוזם אלא אחד מהם והרגתיו:
שהרי אמרו חכמים כו'. מתניתין היא מה שנים אין נהרגין עד שיזומו שניהם דכתיב והנה עד שקר העד ואמר מר (סוטה דף ב:) כל מקום שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט לך הכתוב אחד:
אלא בפני שמעון. שאם יטעה יורהו:
כסבורין. הכל בלילה או ביום ואינן רואין אותו:
מתני' מה שנים אין נהרגין עד שיזומו שניהם. כדפרישית לעיל:
ר' עקיבא אומר לא בא השלישי כו'. לא הוצרך ללמדנו זאת דממילא ידעינן ששנים מזימין את השלשה שהרי השנים כשרים לכל עדיות וממילא ידעינן שאין זוממין עד שיזומו כולם שהרי כולם כאחד נעשו עדים וקרא כתיב והנה עד שקר העד ולא בא אלא להחמיר עליו שלא תאמר הואיל ובלאו הוא היתה העדות מתקיימת לא יעשו בו דין הזמה לימדך הכתוב שאף הוא מן מקיימי דבר:
על אחת כמה וכמה כו'. שמצינו מדה הטובה מרובה ממדת פורענות במדה טובה הוא אומר (שמות לד) נוצר חסד לאלפים במדת פורענות הוא אומר (שם) על שלשים ועל רבעים:
- ↑ וכ"כ תוספות. ובאפיקי ים (ח"א סימן מ) הסתפק לפ"ז בעדי בן גרושה וחלוצה שהוזמו אם ילקו אף קודם גמר דין, שהרי מלקות דידהו לא הוי מחמת כאשר זמם אלא משום לא תענה, ובהם לא כתיב רוצח. וכן נסתפק המנחת חינוך (מצוה לז סק"י). עוד הסתפק האפיקי ים בעדים שהוזמו קודם גמר דין, דליכא בהו חיוב כאשר זמם, אם ילקו משום לא תענה, שהרי נתבאר בדברי רש"י ותוספות דהג"ש דבעינן גמר דין לענין מלקות הוא במלקות דכאשר זמם, או דילפינן מחייבי גליות שאף הם לוקין משום לא תענה ואעפ"כ אין לוקים אלא אם נגמר הדין. ע"ש מה שהוכיח בזה. ובאור שמח (עדות פי"ח ה"ו) נקט שאין לוקים בהוזמו קודם גמר דין, וביאר עפ"ד הגמרא בתמורה (ג:) דמימר חשוב לאו שיש בו מעשה משום דבדיבורו איתעביד מעשה. והתוספות בסנהדרין (סה:) ביארו שלכך היה ס"ד שעדים זוממים חשיבי מעשה מחמת שבעדותן נתחייב הנידון. ומעתה יש לומר שמה שנתחדש שעדים זומים לוקים על לאו דלא תענה כשאין מתקיים בהם כאשר זמם, הוא דוקא באופן שעכ"פ בדיבורם איתעביד מעשה, משא"כ כשלא נגמר הדין.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |