אפיקי ים/א/מ

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אפיקי ים א מ

סימן מ
חקירה בהא דקיי"ל אין עדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין ע"פ אם הוזמו קודם גמ"ד אם יש בהם חיוב מלקות מלאו דלא תענה וכן איך הדין בעדי ב"ג וב"ח אם הוזמו קודם גמר דין.

גרסינן (מכות ד"ה ע"ב) מתני' אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין על פיהם וכו'. ובגמ' שם. חייבי מלקיות מנין ת"ל רשע רשע. חייבי גליות מנין אתיא רוצח רוצח. ופרש"י ז"ל בד"ה חייבי גליות מנלן. העידוהו שחייב לגלות והוזמו ותנן במתני' סופג את הארבעים מנלן עד שיגמר הדין דהני הואיל ולאו מכאשר זמם קא מתרבו לא אתי מלקות דידהו מגז"ש דרשע רשע דמההוא לא ילפינן אלא עדים זוממין שהרשיעו הנידון ללקות דהאי רשע רשע בנידונין כתיב עכ"ל וכ"כ תוס' ז"ל:

א

א) ונסתפקתי לפי"ז בעדים שהוזמו קודם גמ"ד אי איכא מלקות בהו עכ"פ מלאו דל"ת. דגלי עלי' קרא דלקי מוהי' אם בן הכות הרשע במקום דליכא חיובא דכאשר זמם כמבואר לעיל בד' ב' וא"כ אם הוזמו קודם גמ"ד דליכא חיובא דכאש"ז ילקו מלא תענה. למאי דפי' רש"י ותוס' ז"ל דמגז"ש דרשע רשע לא ידעינן רק מלקות דמכאשר זמם אבל לא מלקות דמלא תענה. וא"כ מגז"ש דרוצח רוצח נמי לא נוכל למילף רק לחייבי גליות. אבל בעלמא י"ל דלוקין מלא תענה גם בהוזמו קודם גמ"ד. וכן יש לחקור בעדי בן גרושה וב"ח דמלקות דידהו בהוזמו. ג"כ מלא תענה אפשר דלקי גם קודם גמ"ד. דאין לנו לימוד לדידהו ואפשר דכיון דידעינן בחייבי גליות דאין חייבין רק עד שיגמר הדין ע"פ. והתם המלקות מלא תענה. שוב ילפינן מינייהו לכל מקום דגם מלא תענה אינם חייבים קודם שנגמר הדין. וזה כמה נסתפקתי בזה. ועי' בס' אמרי שפר לידידי הרב הגאון ר' אלי' שליט"א הגאב"ד דמארימפאל (בסי' ל"ח) מ"ש שם אלי בארוכה בנידון זה. ושו"מ שנסתפק בזה המנחת חינוך (מ' ל"ז) ולא העלה לפשוט:

ב

ב) ואין להוכיח מהא דמהדר הש"ס ללמוד דבחייבי מלקיות אין לוקין מכאשר זמם עד שיגמר הדין. ואי נימא דמלא תענה לוקין העדים גם קודם גמ"ד. א"כ מאי נ"מ בהו בין קודם גמ"ד לאחר גמ"ד סוף סוף איכא מלקות. ומוכרח עכ"פ דבחייבי מלקיות אין לוקין כלל קודם שהוזמו מגז"ש דרשע רשע. דאין זה הכרח. חדא די"ל דהש"ס בעי אליבא דר"מ בד"ד שם דס"ל דבמעידין לחבירו שחייב מלקות והוזמו לוקין שמונים משום ל"ת ומשום כאש"ז. וא"כ אם הי' שייך חיוב דכאש"ז קודם גמ"ד הי' לוקין שמונים. ועתה לא ילקו רק ארבעים מלא תענה. ועוד דנ"מ גם לרבנן דר"מ בהעידו שחייב מלקות שמונים שעבר עבירה דאית בה תרי לאווי. א"כ אי מכאשר זמם ילקו שמונים. ואי מלא תענה לא ילקו רק ארבעים. ועוד נ"מ למאי שחקרתי במק"א דעדים זוממין דקנסא הוא. אם גם כשלוקין או נהרגין מכאש"ז הוי קנסא ואם יודו יפטרו. וכן נראה מד' רבה לעיל ד"ב ע"ב תדע שהרי לא עשו מעשה ונהרגין ומשלמין וברש"י שם. ועי' הגרש"ש בכתובות ל"ג הרגיש בזה. א"כ איכא נ"מ. דאם הי' חייבין גם קודם גמ"ד מכאש"ז. וכל דאיכא חיובא מכאש"ז אז אין לוקין כלל מלא תענה. דלא קרא דלקי עלי' רק היכא דליכא חיובא דהזמה. וכמבואר בתוס' ב"ק דע"ד ע"ב בד"ה הו"ל עיי"ש. אז הי' חיוב המלקות רק קנסא ואם מודו מפטרו. ואם יהי' החיוב מלא תענה. הוי כמלקות דעלמא ולא מהני הודאה אמנם ד"ז צריך בירור עוד עכ"פ מ"ש מקודם בודאי הוי נ"מ רבתא. וא"ר כלל מזה:

ג

ג) והי' נ"ל להוכיח דגם מלקות מלא תענה ליכא קודם גמ"ד מש"ס דב"ק (דף ע"ד ע"ב) דמוכיח דר"א ס"ל דהכחשה לאו תחלת הזמה היא מדקאמר עדים שהוכחשו בנפש לוקין ואי ס"ד הכחשה תחלת הזמה היא אמאי לוקין הו"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וכל לאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין עלי' וכתבו שם בתוס' ז"ל לפרש ד' הש"ס. אע"ג דבעלמא קיי"ל דאם רק אפשר לבוא לידי חיוב מיתה. אף דהשתא התרו למלקות ולא למיתה ולא יכול לבוא עכשי' לחיוב מיתה. מ"מ הו"ל לאו שניתן לאזהרת מב"ד. א"כ אף אם ס"ל לר"א הכחשה לאו תחלת הזמה היא ואם הוכחשו ואח"כ הוזמו אינן נהרגין. מ"מ הו"ל לאו שניתן לאזהרת מב"ד כיון דמשכחת לה מיתה בהאי לאו בהוזמו לחוד. וכ' דה"ט בזה. משום דבלא תענה גלי קרא דלקי מוהי' אם בן וגו' וכיון דגלי קרא מוקמינן לי' לקרא במקום שאינו יכול לבוא לידי חיוב מיתה כגון עדי בן גרושה וב"ח או עדים שהוכחשו בנפש למ"ד הכחשה לאו תחילת הזמה וא"כ לא יוכל לבוא לידי חיוב מיתה. אבל למ"ד נהרגין אין סברא להעמיד בזה הפסוק כיון דיכול לבוא לידי חיוב מיתה כשהוזמו לבסוף. ואי נימא דעדים שהוזמו קודם גמ"ד איכא מלקות מלא תענה. א"כ מאי מוכיח הש"ס מדר"א דאמר עדים שהוכחשו בנפש לוקין. דילמא מיירי בהוכחשו קודם גמ"ד וכיון דהוכחשו ובא הרוג ברגלי' שוב לא יגמרו ב"ד הדין. ולא יבוא לידי חיוב מיתה אף אם יוזמו דאין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין ע"פ. וא"כ לא הוי שוב לאו שניתן לאזהרת מב"ד עכשי'. וממילא לקו משום ל"ת. וע"כ דגם מלקות ליכא קודם גמ"ד. ועי' באמרי שפר שם לידידי הרב הגאון הנ"ל מ"ש אלי לתרץ זה:

ד

ד) אמנם ראיתי דז"א. דאפי' אם נאמר דבהוזמו קודם גמ"ד בעלמא ליכא מלקות גם מל"ת ע"כ צ"ל דהוא משום דילפינן מחייבי גליות דג"כ המלקות מלא תענה, ומ"מ בעינן גמ"ד כמ"ש. א"כ זה שייך רק בהזמה אבל לא בהכחשה. דכל הלמודים בש"ס הוא דוקא בהזמה. אבל לא בהכחשה. והכחשה מהזמה ליכא למילף בודאי דהזמה חידוש הוא. וא"כ אכתי תקשה מנ"ל להש"ס להוכיח מר"א דילמא מיירי בקודם גמ"ד והוכחשו ובא הרוג ברגלי'. ועל הכחשה בודאי לוקין גם קודם גמ"ד. וע"כ צ"ל דאדרבה דהכריח הש"ס דר"א מיירי לאחר גמ"ד. דאי קודם גמ"ד מאי אריא הוכחשו אפי' הוזמו נמי. דס"ל להש"ס דמלא תענה לוקין בהוזמו גם קודם גמ"ד. וא"כ מדאמר הוכחשו בנפש. ע"כ דמיירי באחר גמ"ד. דאז אם הוזמו חייבין מיתה. וע"כ אמר שהוכחשו. ומוכיח הש"ס שפיר. וא"כ יהי' אדרבה ראי' מש"ס זה. דגם קודם גמ"ד לוקין העדים מלא תענה. וקצת י"ל דליכא לאוקמי הא דר"א בקודם גמ"ד דא"כ מאי קמ"ל. אבל בלאחר גמ"ד קמ"ל דהכחשה לאו תחלת הזמה. ודוחק:

ה

ה) אכן מצאתי בשיטה מקובצת שם אהא דר"א וז"ל עדים שהוכחשו בנפש וכגון שנגמר הדין על פיהם קודם שהוכחשו דכיון דהכחשה תחלת הזמה היא א"כ צריך שיגמר הדין קודם ההכחשה דאין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין ע"פ עכ"ל בשם תלמידי הר"פ ז"ל ועיי"ש עוד בד"ה הו"ל דמוכח מד' דמלקות דכאש"ז הוי קנס עיי"ש. עכ"פ למדנו מדברי' ז"ל הלכות גדולות בזה. דפשיטא לי' דבהוזמו קודם גמ"ד ליכא מלקות מל"ת. ובהכחשה תלי לה במחלוקת דהכחשה תחלת הזמה. דאם הכחשה תחלת הזמה. דין הזמה עלה ואין לוקין ג"כ קודם גמ"ד. ועי' ש"ס כתובות (ד"כ ע"א). ואם לאו תחלת הזמה היא, לוקין גם קודם גמ"ד. ונפשט חלק מספיקתינו. וא"ש בלא מוקי הש"ס הא דר"א בקודם גמ"ד ולעולם ס"ל הכחשה תחלת הזמה. דז"א. דאם היא תחלת הזמה אז אין לוקין גם בהכחשה קודם גמ"ד. וא"ש:

ו

ו) שוב התבוננתי בזה ונראה לי שיש להוכיח ד"ז מש"ס ערוך בסנהדרין (דף ל"ב ע"ב) דאיתא שם אמתני' דדיני נפשות פותחין בזכות. היכי אמרינן אמר רב יהודה הכי אמרינן להו מי יימר כדקאמריתו א"ל עולא והא חסמינן להו וכו' אלא אמר עולא הכי אמרינן יש לך עדים להזימן א"ל רבה וכי פותחין בזכותו של זה שהיא חובתו של זה. ופרש"י ז"ל לחזר אחר עידי הזמה כדי שיהרגו הראשונים. ופריך הש"ס ומי הויא חובתו והתנן אין עדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין על פיהם. ואי ס"ד דגם אם הוזמו עדים קודם גמ"ד אף דאין בהם חיוב הזמה מ"מ לוקין מלא תענה א"כ מאי פריך הש"ס ממתני' דאין העדים זוממין נהרגין. הרי אכתי הוי חובה לעדים דיתחייבו עכ"פ מלקות אם יוזמו. והרי מוכרח מזה דס"ל להש"ס דאף מלא תענה אין לוקין בהוזמו קודם גמ"ד. וכמ"ש בשיטה מקובצת. וא"כ לכאו' ע"כ ס"ל לש"ס דמחייבי גליות ילפינן לכל מלקות מלא תענה דבעינן גמ"ד דוקא. וא"כ ה"ה בעידי בן גרושה וב"ח ג"כ ליכא מלקות בהוזמו קודם גמ"ד אפס יש לחלק. דבחייבי גליות דילפינן בהו מגז"ש מחייבי מיתות דאין לוקין קודם גמ"ד. ע"כ דגם מלא תענה אין לוקין בהו מקודם. דאם לא כן מאי נ"מ. כיון דלעולם אין בהם חיוב מכאשר זמם. וליכא למימר כמ"ש לעיל לענין חייבי מלקיות. א"כ שוב ילפינן להיפך חייבי מיתות מחייבי גליות. דגם בהו אין לוקין כלל קודם גמ"ד. אבל בעידי ב"ג וב"ח וכן עדים דעלמא דלאו חייבי מיתות וחייבי גליות י"ל עדיין תבעי:

העולה מדברינו. דבחייבי מיתות וחייבי גליות בודאי אין לוקין העדים מל"ת קודם גמ"ד. ובעידי ב"ג וב"ח אין לנו הכרח מש"ס. ומסתברא דילפינן מחייבי מיתות וחייבי גליות. וליכא לעולם מלקות בהוזמו קודם גמ"ד:

ז

ז) וידידי הרב הגאון מוהר"א קליאצקי שליט"א בתשובתו אלי בספרו שם. כתב דבעידי ב"ג וב"ח בלא"ה פשוט דאין לוקין העדים בהוזמו קודם גמ"ד. כיון דעדותן לא מהניא כלל עד אחר גמ"ד אפי' אם האמת כדבריהם. דקיי"ל הי' עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג וב"ח כל קרבנות שהקריב קודם לכן כשרין. ונמצא דאין בעדותן כלום קודם גמ"ד עיי"ש ואינו נ"ל. חדא דעיקר הסברא תמוה דאטו משום שאין תועלת בעדותן רק מכאן ולהבא ולא למפרע. לאו עדות שקר מקרי ומדוע לא ילקו מלא תענה. ואין שייכות זה לזה לדעתי. ועוד דגם למפרע נעשה חלל לענין דבני' הוו חללים ואף דגם הם לא יחללו עבודה רק מהיום. מ"מ מהניא עדותן למפרע לפסול בנים שנולדו עד היום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף