רמב"ן/מכות/ה/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא: אי אסטטית היא זו אפי' כת ראשונה נמי לא. (שעדי' שהם) [שהרי] אין אתה מקבל זה הכת הד'. ואי אתה שומע לדבריהם. וכיון שאתה חושש שלא להרוג הכת השלישי (שלא העידה) [שהעידה] עליה היאך תהרג הראשונה מחמת עדותה [של כת ב'] ומפרקי' שקדמו והרגו אותה על פי כת שניה ואקשי' קדמו והרגו מאי דהוה הוה ואפי' כת שניה נמי אם נהרגת על פי כת ג' נהרגת וא"א להחזירה ובדין הוא דהוה יכול לאקשויי אם קדמו והרגו את הראשונה היכי מקיימה הזמה אכת ב' והא קי"ל הרגו אין נהרגין אלא מאי פריך מינה ובה עדיפא ליה דילמא הוה דחי לה קסבר ר' יהודה הרגו נהרגין ולא אצטריך נמי לאתויי מילתא רברבי. ואוקימנא אי איכא כת א' נהרגין כלומר כת אחת מוזמת דהיינו בעדות שניה (וג') שאין כאן (שתי') [שתי כיתות] להרג אבל בד' דאיכא שתי כתות איסטטית היא זו ואינן נהרגין:
לימא ריש לקיש דאמר כרבי יהודה. דר"ל סבר דמאן דמייתי תרי כתי סהדי בתרי זימני ואשתקור תו לא מקבלין שלישית מיניה דבתרי זמני איתחזק להו כשיקרא הכי נמי סבר ר' יהודה ואמר איסטטית היא זו דהא בודאי איכא הכא שתי כתי של שקרי. אי כת רביעית קושטא קאמרי ראשונה ושלישית שקרי ואי לא הך רביעית ושניה שקרי וכיון דאתחזקא היא שקרא תרי זמני ודאי מבטלינן לכלה סהדותא דכלהו.
ויש לפרש דקס"ד השתא דה"ק ר' יהודה מכיון שהוחזקו וליכא על הרוצח הזה [אלא] עדים שקרים איסטטית היא זו כלומר הוחזק מאן דמייתי להו בשקרא כדר"ל ושוב אינו נהרג והיינו כשבאת כת ד' שעל פיהם כבר יצא מב"ד זה פעמים והוחזק שלא הרג הילכך לא מזדקקין להו להורגו לעולם. ור' יהודה על אפילו מאה פליג ומפרקי' אמר לך ר"ל אנא דאמרי אפי' כרבנן ע"כ לא אמרי רבנן התם אלא דלא מהדר כלומר זה שהביא העדים האחרוני' מעולם לא חזר אחר עדות שקר ולא הביאן אלא האחרים שכנגדו הם כלם עידי שקר אבל הכא הך איתתא גופא בודאי היא גופא הביאה עידי שקר לפיכך אין מקבלין הימנה ור' יוחנן אמר לך ע"כ לא קאמר ר' יהודה התם אלא משו' דאמרי' אטו כ"ע גבי הני קיימי כלומ' הני גבי הני הוו קיימי כדפרשי' במתני' וכת ד' עצמה הוחזקה [שקרנית] ואין מקבלין ממנה [פי' – להרוג השלישית].
ויש שגורסין גבייהו הוו קיימי. ופי' גבייהו דסהדי בעידנא דאסהידו וידעי פלוני ופלוני העידו שראו כך וכך ביום פלוני במקום פלוני והיו עמנו במקום אחד נלך ונזים אותם והיאך באו אלועל אלו והאיך ידעו שאלו מעידין כך וכך אלא ודאי איכא דסני ליה לרוצח ומהדר בתרייהו ומוגר סהדי ומייתי שא"א שידעו אלו בעדותן של אלו דלאו כ"ע קיימי בב"ד בשעת העדות וכלם יבאו אלא ודאי שקרנים הילכך מכיון שבאו ג' שוב אין מקבלין כת רביעית שהוחזקו הם עצמם בשקרי אבל הכא אם היא והראשונים הוחזקו כל ישראל לא הוחזקו.
ואין לשון זה מחוור, אלא על עיקר עדות הזמתן דאמרי' דלאו הני גבי הני קיימי זה השגתי לפי דעתי לתקן בו דברי הראשונים ויודע אני ומכיר שהצעתה של שמעתה כדברי האחרונים. אבל הסיוע שמצאתי להם בתוספתא הזקיקני לזה. וצור ישראל יאר עינינו במאור תורתו:
אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי. אדק"ל והלא בהמתן של צדיקים אין הב"ה מביא תקלה על ידם צדיקים עצמם לכ"ש. והתירוץ הנכון לקושיא זו דההוא גברא רשע הוה ומחויב מיתה הוה כדאמרי' לענין עובדא דרשב"א דאמר לו הוא ובנו באו על נערה המאורסה ביוה"כ ואמר שישו בני מעי שישו, הכא נמי הכי הוה. וכבר הארכתי בענין זה במס' חולין פ"ק בס"ד:
הא דתנן בד"א שהתרו בהן. י"מ כגון דאתרו בהו מקמי עדים כשרים דבתר עדי' כשרים לאו כלום הוא דכיון דחזו לא מפסלי עדים הראשונים דאי לא תימא הכי כל קרוב יציל קרובו שיתרה בו כדי שיפטר וכן נמי האי דאמרינן בגמרא למחזי או מקמי דאתי איהו אתיתו לאסהודי. ולא דאיק אלא כל שבאו עדי' מרובין קודם שיעידו שואלין כל שאמרו להעיד נאמנין ובכלהו אמרי' ודוק' בשכבר העידו עדותן בב"ד ונמצאו קרובין או פסולין אבל א' לא (התרו) משתקין אותן (וה'לע"ד) הרוא' (ואינו) עד לפסול (א') ולא לפסול עצמו (מלעשות) [מלישב] בדין וזה שלא כדעת דברי ה"ר שמואל ואע"ג דתנן מה יעשו ב' אחין שראו לא ראו בלחוד אלא שראו וספרו דבריה' בב"ד אבל לא הגידו אינן מקיימיןואין לפסול אחרים בשבילם.
ותמהני כיון שיש (לו) [לומר] למחזי אתי היאך אנו מאמינין פסולין לפסול עדות וא"ת דמסתמא נמי פסול הוא העדות עד שיאמרו למחזי אתינן ובהכי נאמנין מתוך שיכולין לשתוק ולא יעידו או שיכניסו (בב"ד) [שיצאו מב"ד] והלא איפשר שלא היו שם כלל ושמא נאמר שאינן מצילין אלא כשראו הכשרים ואין זה משמע הדברים אלא כיון שהדבר ספק בטלה העדו'.
ואיכא מאן דגריס למיחזי אתו או לאסהודי ובתרווייהו אתו פסולין למיחזי או אם (הזימום) לפסולין להעיד דפסולין לא מהמני משום דדילמא למיחזי אתו והשתא בעו למפטרי' (מיליהו) ואין שומע' לי' שאמ' של' כהלכ' שבכל הנוסחאות.
ובתשובה לרב הגדול ז"ל ראיתי בשנים החתומים על השטר ונמצא אח' מהם קרוב והשני רחוק (וזכות העדות) ושניהם באו להעיד אלא בשלא היה יוד בקורבתו והכשיר רבינו ז"ל עדות של שני וחייבו שבועה על פיו ובלבד שלא היה רגיל בו שאפשר הוא זה ונאמן לומר לא ידעתי בקרבתו כשם שנאמן לומר למיחזי אתינן זהו תורף של דבריו ז"ל.
ולא ידעתי לדברים הללו על מי שיסמכו עד שעמדתי עליהם ממה שמצאתי עכשיו בתוספתא. דתני' ר' אומר אף בד"מ והוא לא ידע שיש קרוב או פסול תתקיים עדות בשאר עדים ופירושה (בשאר) רבי' בדיני נפשות כשר בשלא התרו בהן דלמחזא אתו ואף בדיני ממונות שאין בהם התראה אם לא היה יודע העד השני שיש למלוה וללוה כאן קרוב או פסול תתקיים בשאר ואיפשר היה דהכי קתני אם המלוה לא היה יודע שיש בהם בעדים קרוב או פסול לעדות (האחרת כשר) מי' גמרי' מינ' כשאנו פוסלין בנמצא אחד מהם קרוב או פסול היינו טעמא משום שנטפלו לפסולים הילכך אם היו שוגגין או המלוה טעה ולא נצטרפו לדעת, הכשרים בהכשירן ונחלקה מהן עדותן וזהו דעת של רבי' ז"ל שתלה הדבר בדעת העדים כדאמרי' למיחזי אתיתון או לאסהודי אלא שזה בדעת הפוסלין וזה בכשרים הוא תולה הדבר. ודבריו מראין בתשובתו שעל הכשרים שאלו למחזי אתינן או לאסהודי דאי לא (למייתי) [לאסהודי] אתו לא נצטרפו ואעפ"כ עדותן כשרה שהרי ראו ודקדקו בדבר.
והעיקר כמ"ש דלכלהו אמרו להו והכי דאיק לישנא בגמרא וכלהו מהמני ולא חיישי' לקרוב שיציל שעל כרחך בדיני נפשות אם רצה להציל מציל שיתרה בו ויעיד והרי האחרים שראו ע"מ להעיד נפסלו.
עוד כתב רבי' משמיה דגאון ז"ל דבעדות בשטר שחתמו ג' ונמצאו ב' מהם קרובים זה לזה לא פוסלין ליה שטרא דאמרינן למיחזי אתא ורוחא שבק למאן דקשיש מיניה ואתא חד מינייהו וחתם. וסיוע לדבריהם מפו' בתוספתא דתניא שטר שחתמו עליו ה' עדים ונמצאו שלשה הראשונים קרובים או פסולין תתקיים העדות בשאר פי' משום דאמרי' נרבויי בסהדי עבד ולא לסהדותא אינון. א"נ משום דאמרי' הני כשרים רוחא שביק ואתו הנך וחתמו והיינו נמי דאמרינן בגמ' בבתרא פ' גט פשוט מילהו בקרובין כשר וכ"כ ר"ח ז"ל.
ובודאי כ"ש לשנים (הראשוני') [האחרונים] שנמצאו קרובין או פסולין שהוא כשר דאמרי' בתר הכי אתו הנך וחתמו וה"ה לשנים האמצעי' שנמצאו קרובי' או פסולין. ואיכא למימר רוחא שבק בתרא לסהדא אחרינא ואתי האי וחתם וברייתא רבותא קמ"ל דאפי' הראשונים השטר כשר. וכ"כ רבי' האי גאון ז"ל בתשובה אלא שאומר ובלבד שיהו שנים רצופין כשרים. ולא תחוש לדברי מי שאומר דאחרונים ואמצעים השטר פסול. וכבר הארכתי בענין בפ' גט פשוט.
ולפי דברי רבינו ז"ל אף כשבאו עדים והעידו (עדים) שישבו שלשתן להעיד וכתבו עדותן זה בפני זה אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול למלוה או ללוה לא מבטלינן שטרא מספק דאמרינן לא הוה ידע בקרובותיה דהאי וכן נר' מהתשובה שלו. וכן הדין בב' שדינו (באחר) בכתב אבל בקרובין העדים זה לזה מכיון שנודע שחתמו זה בפני זה פסול הוא שבודאי יודע הוא בקרובת עצמו ואף ברגילין זה עם זה חשש רבי' בתשובתו כמ"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |