פורת יוסף/מכות/ה/ב
גמרא. א"ל שמעית מילי מבר נפחא. הריטב"א ז"ל הקשה למה באמת לא אמר משמיה וכה"ג בכתובות. ול"נ די"ל משום דלא שמע בהדיא מר' יוחנן אלא בלשון תימה ע"כ לא אמר משמיה וכמו שמפרש ר"ת כתובות (דף קח: ד"ה אדמון) דהא דקאמר וכי בשביל שאני זכר הפסדתי לאו לאפלוגי אתי אלא תמוה קא מתמה. ואע"ג דכל המפרשים לא פירשו כן. י"ל משום דאמר ר"ג רואה אני את דברי אדמון וע"ש שדחק ר"ת בזה.
עוד נ"ל די"ל דמש"ה דקדק ר"ל ואמר שמעית מילי דבר נפחא פירוש אע"ג דלא שמעית אלא מילי ולא מפורש מ"מ הוה לך למימר משמיה כי אפילו דבריו בעלמא הם זקוקין דנורא וכדאיתא ב"מ (דף פה:) באתר זקוקין דנורא מאן עייל בר נפחא לתמן:
גמרא. הרגו אין נהרגין. יש להסתפק אם מת הנדון קודם שהרגו את הזוממין אם נימא דבעינן אחיו קיים וכיון שמת פטורים או דלמא דוקא משום שנהרג על ידם ועל יד בית דין אינם יכולים שוב להרוג העדים משא"כ כשמת מעצמו אחר גמר דין ולא ע"י ב"ד. ולטעם הרמב"ם ז"ל שכתב דמסתמא כיון שהרגוהו ע"פ ב"ד מסתמא היה חייב מיתה דאין מביא תקלה על ידם הכא לא שייך זה כיון שמת מעצמו אבל אם נימא דגזירת הכתוב הוא דבעינן דוקא אחיו קיים י"ל דפטורין ועיין (דף ו:) נמצא אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין וי"ל דמש"ה אמר הוא והן לאשמועינן דאע"ג דהוא נהרג תחלה מ"מ הן ג"כ נהרגין:
גמרא. על פי ב' או ע"פ ג' עדים אם מתקיימת בב'. צ"ע דהמ"ל דלהכי כתיב ג"כ שלשה משום דכתיב בפסוק שאחריו יד העדים תהיה בראשונה וכדאיתא סנהדרין (דף מה.) אחד מן העדים דוחפו על מתניו ואם לאו השני נוטל את האבן ומניחו על לבו ואח"כ כל העם ולכן כתיב בשלשה דגם השלישי קודם לכל העם: