רש"י/ברכות/מג/א

רש"י ברכות מג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אהדר קרעיה לאחוריה. קרע שקרע בהספד רבו החזיר החלוק לאחוריו ומה שלאחור לפנים כדי לקרוע קרע אחר להראות אבל עכשיו כיום המיתה על שהיו צריכים להוראה ואין יודעים להורות:

רמי להו כו'. כדרמינן לעיל וע"כ מבעי ליה לאוקומי ברייתא בהכי וקתני אחד מברך לכולם דקביעות הוא:

הביאו להם מים. כך היו רגילים:

נוטל ידו אחת. לקבל בה כוס ששותה לפני המזון:

עלו. על המטות והסבו:

חוזר ונוטל ב' ידיו. שצריך לאכול בשתיהן:

אע"פ שכל אחד ואחד ברך לעצמו. צריכין עוד ברכה שאין ברכה ראשונה פוטרתו שאין הראשון קרוי שלפני המזון שאינו במקום סעודה והאי בתרא הוא יין שלפני המזון:

אחד מברך לכולן. דכיון דהסבו הוקבעו:

קשיא רישא. דקתני כל אחד ואחד מברך לעצמו:

שאני אורחין דדעתייהו למיעקר. סופן למיעקר ולעלות ולהסב במקום אחר שאין זה מקום המסיבה אלא כאן ישבו עד שיתכנסו כל הקרואים ודרך בעלי בתים עשירים היה לזמן לסעודתם אורחים עניים להכי קרי להו אורחים והא דאמר רב יין לא בעי הסבה אלא ישיבה בעלמא שלא בשעת סעודה קאמר או בשעת סעודה ובמקום סעודה:

הואיל ואין בית הבליעה פנוי. ואין לב המסובין אל המברך אלא לבלוע:

מכלל דאיכא עדיף מיניה. ואפ"ה כיון דאתחיל בחדא עביד לאידך:

הנוטל ידיו תחלה. במים אחרונים הוא מזומן לבהמ"ז:

חזייה. רבי חייא לרב:

דהוה מרתת. שמא ראה ידי מלוכלכות או שמא הארכתי באכילה יותר מדאי:

עיין בברכת מזונא קאמר לך. כאן נתן לך רשות לברך בהמ"ז שהנוטל ידיו תחלה הוא מברך:

על הריח. של מוגמר:

תמרתו. קיטור העשן שמתמר ועולה:

הא לא ארח. לא הריח בו עדיין ולא נהנה:

מברכין עליהן בורא עצי בשמים. ואע"פ שנשרף ואינו בעין אלא שהתימור עולה:

חוץ ממושק. מושג"א בלע"ז:

שהוא מן חיה. מן הרעי של חיה:

מיתיבי אין מברכין בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון. שהעץ עצמו בא לפנינו:

של בית רבי ושל בית קיסר. נקט הני משום שאינו מצוי אלא בבית מלכים ובעלי גדולה:

של בית רבי ושל בית קיסר. נקט הני משום שאינו מצוי אלא בבית מלכים ובעלי גדולה:

ועל ההדס שבכל מקום. וה"ה לכל הדומה להם שהעץ עצמו מריח בלא שרפה אלא דהדס שכיח ודברו חכמים בהווה בכל מקום ומוגמר לא מברכינן אלא בורא מיני בשמים:

משחא דאפרסמא מאי מברכין. על ריחו:

שמן ארצנו. שהיה גדל ביריחו ועל שם הריח היתה נקראת יריחו והוא פנג האמור בספר יחזקאל (כ"ז) יהודה וא"י המה רוכליך בחיטי מנית ופנג כך ראיתי בספר יוסף בן גוריון:

בר מיניה דרב יהודה. אל תביא לי ראיה מדבריו בזו:

כשרתא. קושט:

משחא כבישא. שמן שבו טמון הקושט והשמן מריח מן הבושם שבתוכו:

משחא כבישא. שמן שבו טמון הקושט והשמן מריח מן הבושם שבתוכו:

משחא טחינא. שטחנו בו כשרתא:

לא. הואיל ואין נראה לעינינו אלא השמן:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---