צל"ח/ברכות/מג/א

צל"ח ברכות מג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף מ"ג ע"א

מיתיבי כיצד סדר הסיבה וכו'. לכאורה ללישנא בתרא דרב דיין לא מהני לי' הסיבה לא הי' צריך לאתובי מברייתא וממתניתין הי' יכול לאתובי שהרי שנינו במתני' לאחר המזון אחד מברך לכלם אלא שלפי שרצה לאתובי על שתי הלשונות דרב לכן הביא הברייתא שוב מצאתי שהתוס' כתבו כן במס' חולין דף ק"ו ד"ה וש"מ עיין שם ועוד נלע"ד דגם המקשה אסיק אדעתא סברה זו דמגו דמהני הסיבה לפת מהני נמי ליין אלא שהי' סבור שזהו שייך ביין שלאחר המזון שכבר הועילה ההסיבה להפת ולכן שוב מועיל הסיבה זו גם ליין ולכן לא אותיב ממתניתין ואותיב מברייתא דהרי סיפא דברייתא מיירי ביין שלפני המזון וכמו שפירש רש"י בד"ה אע"פי וכו' דהאי יין בתרא היא יין שלפני המזון ולכך ה' סבור המקשין דבזה לא שייך מגו דמהני לפת שהרי עדיין לא ברכו על הפת ולכן אותיב לרב אלא דאנן חזינן בברייתא דאף שזה ין בתרא הוא שלפני המזון מ"מ כבר הוא אחר שנטלו ידיהם לפת וכמפורש בברייתא וכמפורש בתוספת בעמוד הקודם בסוף ד"ה ורב ששת עיין שם וא"כ הדק"ל מה אולמא דברייתא לאתובי מינה יותר ממתניתין ואמנם כל זה הוא לדעת הפרישה בסימן קע"ד דאחר הנטילה היינו אחר ברכת המוציא דאסור לשתות בין נטילה להמוציא אבל לדעת המג"א שיין זה שאחר הנטילה היינו קודם ברכת המוציא כמבואר בדבריו בסימן קע"ד ס"ק וי"ו ניחא ואמנם על משנתינו קשה למה נקטה משנתינו דין זה דאחד מברך לכלם למה לא נקטה ביין שלפני המזון ולמתני ובשלמא לר' יוחנן לא קשיא דאיכא למימר דר"מ סבר כרב ששת לעיל דיין שתוך המזון אינו פוטר שלאחר המזון ולכך נקטה משנתינו בא להם אחר המזון ואגב אורחא קמ"ל דיין שתוך המזון אינו פוטר שלאחר המזון וכדאותיב באמת לעיל רבא לרב נחמן ממשנתינו אבל לרב דאיהו סובר לעיל דבירך על היין שבתוך המזון פוטר יין שלאחר המזון ואיהו באמת מוכרח לדחוקי משנתינו דהכי קאמרה אם לא בא להם יין רק אחר המזון וכדמשני רב נחמן לעיל לרבא א"כ הדק"ל למה נקטה משנתינו דין זה דאחד מברך לכלה ביין שלפני המזון ונראה דאיכא נמי סברה לאידך גיסא דלא מבעיא לפני המזון שהרי ישארו בקביעתם כל משך המזון פשיטא דאמרינן מגו דמהני הסיבה לפת מהני נמי ליין אלא אפילו אחר המזון שכבר סילקו ידיהם מן הפת אפ"ה אמרינן דהסיבה של פת גוררת גם היין דתהני לי' הסיבה זו שוב מצאתי סברה זו בפרישה סימן קע"ד והנאני. ונראה דלהך לישנא דרב דיין לא בעי הסיבה צריך לומר סברה זו לאמיתית שאחר שסילקו ידיהם מן הפת כלתה הסיבה ולכך נקטה משנתינו הדין ביין שאחר המזון שאף שכבר כלתה ההסיבה אפ"ה אחר מברך לכלם:

שם שאלו את ב"ז וכו' האריכו בשאלתם להקדים ג"כ לאחר המזון אחד מברך לכלם אף שעקר שאלתם הי' רק על שתוך המזון משום דאיכא למימר דלכך כל א' מברך משום דיין לא מהני לי' הסיבה ותוך המזון לרבותא הוא אף שהסיבה זו היא ג"כ לפת אפ"ה לא מהני ליין לכן הקדימו שאחר המזון אחד מברך לכלם וא"כ מ"ש תוך המזון שכל א' מברך לעצמו:

שם הואיל ואין בית הבליעה פנוי. ואף דגם אחר המזון הם אוכלים פרפראות וכמו שפירש רש"י במשנתינו בד"ה בירך על היין וכו' נוהגין היו וכו ולאחר גמר סעודהיושבים ושותים ואוכלים ומה הן אוכלים פרפראות וכו' והוא יין ופרפרת שלאחר המזון עכ"ל רש"י וא"כ נאמר גם בזה שאין בית הבליעה פנוי וצריך לומר דתוך הסעודה האכילה היא עקר ומרובה ולכן יש חשש אין בית הבליעה פנוי אבל אחר הסעודה האכילה היא מועט והשתי' עקר ולכן אין כל כך חשש אין בית הבליעה פנוי ובזה אפשר לתרץ מה שהקשיתי לעיל למה נקטה משנתינו דין זה ביין שאחר המזון ולא היין שלפני המזון ולפי מ"ש ניחא דיין שלפני המזון שהיא אחר הנטילה ולדעת המג"א שהבאתי לעיל היינו בין הנטילה לברכת המוציא ואז בית הבליעה פנוי ובטל לגמרי פשיטא שאחד מברך לכלם ומשנתינו רבותא קמ"ל דאפילו יין שאחר המזון שאז ג"כ יש אכילה אפ"ה כיון שאין אז אכילה מרובה רק פרפראות אין כאן חשש בית הבליעה ואחד מברך לכלם:

שם מכלל דאיכא דעדיף מיני' מסייע לי' לרב וכו' כך הוא הגרסא לפי פירוש רש"י ועיין מעדני מלך. ומה דקאמר מסייע לרב שגם טעמי' דרב הוא שהמתחיל בחדא זוכה באידך ועיין בעה"מ:

שם והא לא קארח וכו' הא ודאי שר' זירא ידע שכל ברכת הנהנין כך היא קודם האכילה והשתי' ושאל על הריח ורציתי לומר דשאני אכילה ושתי' דבעינן ימלא פי כל תהלתך אלא דלפי זה הי' לו לשאול על כל ברכות הריח ולפי הנראה לא שאל רק על ריח של מוגמר וכן פירש רש"י על הריח של מוגמר וכן חזינן שאמר משתעלה תמרותו ולכן נלע"ד דכל הברכות הוא מברך ברכת הנהנין בשעה שנוטל הדבר בידו המוגמר מונח על השלחן והמברך אינו אוחזו בידו ובם עדיין לא הריח בו הי' ר"ז סבור שלא שייך לברך עליו קודם שיבוא הריח אל המברך ור' ירמי' אמר לו שאפילו במוגמר מברך תכף משתעלה תמרותו והקשה לו ר"ז והא לא קא ארח ועל זה השיבו ר' ירמי' כיון דסבירא לך שקודם שארח לא שייך ברכה שעדיין לא נהנה א"כ המוציא ג"כ וכי על האחיזה מברך והרי על האכילה מברך והא לא אכל:

תוס' ד"ה בא להם יין וכו' הוי שינוי מקום לפי הנרא' דעת התוס' כאן שהנטילה לא חשיבה הפסק דאל"כ לא הוצרכו ליתן טעם משום שינוי מקום שהוא תיובתא לר' יוחנן דסבר שינוי מקום א"צ לברך ואף דאיתותיב ר' יוחנן שם בפ' ע"פ נימא תהוי תיובתא נמי מהך בריית' ועדיפא הוה להתוס' ליתן טעם משו הפסק הנטיל' מזה נראה שדעת התוס' כאן כדעת הרא"ש בפ' ע"פ סי' ד' שמה שאמרו ברך על היין שלפני המזון וכו' היינו אפילו בירך קודם שנטל ידיו ולא כמו שכתבו התוס' לעיל בסוף ד"ה ורב ששת וזהו כוונת המג"א בסימן קע"ד ס"ק וי"ו שכתב וכן משמע בתוס' בד"ה בא להם וכו' היינו מדהוצרכו ליתן הטעם משום שינוי מקום:

ד"ה הואיל וכו' אבל צ"ע קצת מהבדלה וכו' לפום ריהטא אין קישור לדברים הללו לדבריהם הקודמים והנראה דאיכא למימר הא דיש חילוק בין הסיבו ללא הסיבו היינו משום דבלא הסיבו אין להם קביעות יחד ואין לב השומעים אל המברך וא"כ לדעת רש"י דסברי רבותי מועי' שגם בתוך הסעודה אחד מברך לכלם הה"ד דמועיל סברי רבותי שאפילו לא היסבו אם המברך אומר סברי רבותי שיוציא את כלם וא"כ ליכא קושי' ממנהב שלנו שאנו עומדים בשעת הבדלה שהרי המבדיל אומר סברי רבותי אבל לפי מה שכתבו בשם ר' אלחנן דלא מועיל סברי שוב כתבו דצ"ע מהבדלה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף