שיטה מקובצת/ברכות/מג/א

שיטה מקובצת ברכות מג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר רב לא שנו אלא פת דבעיא הסבה. פירוש והוא הדין כל דבר מאכל דבעי קביעותא לפטור אחרים לענין ברכה שלפניו:

אבל יין לא בעי הסבה. פירוש דיין מתוך שהוא ענין שתיה לא בעי קביעותא כל כך וכל שהן ביחד סגי להו:

ור' יוחנן אמר אפילו יין בעי הסבה:

ואיכא דאמרי אמר רב לא שנו אלא פת דמהניא ליה הסבה. פירוש הוא וכל דדמי ליה דהוא מידי דבר אכילה אבל יין דהוא מידי דשתיה לא מהניא ליה הסבה לענין ברכה לפניו דאין קבע לשתיה:

ור' יוחנן אמר יין נמי מהני ליה הסבה. דאפילו לשתיה נמי מהני קביעותא. ואפילו רב נמי לא פליג אלא לענין שתיה כי הויא לחודה אבל היכא דהוי קביעותא לאכילה הוא הדין דהוי קביעותא לענין שתיה ואחד מברך לכולן והכי מוכח לקמן. והיינו נמי מתניתין דקתני בא להן יין אחר המזון אחד מברך לכולן. והוי יודע דלא נחלקו מעולם אלא ביין משום דהוא מידי דשתיה אבל מידי דבר אכילה דינו כפת לענין ברכה לפניו וכדאיתא לעיל במעשה דבר קפרא. וקיימא לן כר' יוחנן בתרווייהו דיין בעי הסבה ומהני ליה הסבה. הילכך כולהו שוין בין מידי דאכילה בין מידי דשתיה ובכולהו מהניא להו הסבה ובעו הסבה לענין ברכה לפניו שאחד מברך לכולם. אבל אין זימון לענין ברכה שלאחריו בשום דבר אלא בפת וכדקיימא לן דאין זימון לפירות:

כיצד סדר הסבה. אורחין נכנסין וכו'. פירוש אורחין נכנסין בביתו של בעל הבית. ויושבין במקום אחד מהבית לא במקום המוכן להם לאכול שם עד שיתקבצו כל האורחין העתידין לאכול באותה סעודה עם בעל הבית זה שהן מפוזרין הנה והנה. שאין מן המוסר לאורחים ולא לבעל הבית שישבו אלו שקדמו במקום המוכן לאכול שם עד בוא חבריהם ואז ישבו ביחד הבכור כבכורתו:

בא להן יין כל אחד מברך לעצמו. פירוש דהשתא כשהן יושבין לא הויא קביעותא כלל שאף הם אינן ברשות עצמן אלא ברשות בעל הבית ועתידין לעמוד לעקור ממקומן לאלתר שיבוא בעל הבית ויאמר להן להסב. ומפני שהיו רגילין לשתות יין קודם סעודה לפיכך נוטל כל אחד ידו אחת. ואף על גב דאמרינן הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח הכא שאני שהוא צריך ליטול הכוס באותו יד ושמא יגע בידו ביין וכל שטבולו במשקין צריך נטילת ידים. והיינו דלא צריך אלא ידו אחת:

עלו והסבו. כלומר לסעודה:

והביאו להם מים. אף על פי שכל אחד נטל ידו אחת חוזר ונוטל שתי ידיו. פירוש משום דלסעודה בעי נטילת ידים. ומיהו אם שמר אותו יד בשנוטל עכשיו ידו אחרת דיו דאשתכח השתא דנטל שתיהם לחצאין וקיימא לן דידיו טהורות לחצאין. אלא דאורחא דמלתא קתני דאיידי דנוטל ידו אחרת נוטל שתי ידיו:

הביאו להן יין אף על פי שכל אחד בירך לעצמו אחד מברך לכולן. משום דהשתא הויא קביעותא. ואף על פי שכבר ברכו תחלה ושנינו בירך על היין שלפני המזון פטר את שלאחר המזון וכל דכן הכא שהוא לפני המזון. שאני הכא דכיון שעלו והסבו הוה להו שינוי מקום וקיימא לן בערבי פסחים דשינוי מקום צריך לברך:

אמר להם הואיל ואין בית הבליעה פנוי. פירוש מפני שאינן ראויין לשתות בשעת ברכה שהן אוכלין וכיון שאין ראויין לשתות אין ראוי שיהיו פטורין באותה ברכה ולפיכך תקנו שיהא כל אחד מברך לעצמו. וכיון דתקון לגמרי תקון למימרא דאפילו הראוין לשתות נמי אין יוצאין:

והוא אומר על המוגמר:

מדקתני הוא מכלל דאיכא עדיף מיניה. פירוש ואפילו הכי כיון שהתחיל בברכות הוא מברך לכולהו ברכות. מסייע ליה לרב חייא בר אשי אמר רב הנוטל ידיו באחרונה תחלה הוא מזומן לברכה. פירוש דהכא נמי דומיא דהא דמי שהתחיל במצוה ליטול ידיו גומר גם כן המצוה ומברך. ומיהו הני כללי למימרא דמסתמא הכי דינא אבל אם בא זה לחלוק כבוד לאחר או שהיה גדול ביניהם ורוצה לשנות הרשות בידו שהגדול רשאי לחלק הברכות וליתן רשות לברך קצת לאחר וקצת לאחר:

משתעלה תמרתו. פירוש מכיון שהתחיל לתמר חייב לברך. ודוקא בעוד שעיקרו קיים אבל לאחר שעיקרו כלה ליכא ברכה בריחו כיון דאין לו עיקר. ומכיון שהתחיל לתמר מברך ואף על גב דלא ארח אכתי דומיא דהמוציא דמברך קודם שיאכל:

מתיבי אין מברכין בורא עצי בשמים. פירוש במוגמר:

אלא על אפרסמון של בית רבי וכו'. פירוש עץ אפרסמון הוא והיו מגמרין בו שנותנין אותו באש ועולה תמרתו. ושל בית רבי ושל בית קיסר היה עץ טוב ועולה תמרתו בעוד שעקרו קיים. אבל של אחרים כבר כלה עיקרו עד שלא תעלה תמרתו והוא ריח שאין לו עיקר ואין מברכין עליו:

ועל הדס שבכל מקום. לפי שהדס שבכל מקום עולה תמרתו בעוד שעיקרו קיים. ואם כן היכי אמרינן לעיל שעל כל המוגמרות מברך עליהם בורא עצי בשמים:

משחא דאפרסמא. פירוש הוא שחותכין האפרסמון ומקלפין אותו ונוטף שמן ממנו. והא אמרן לעיל שאפילו בפירות אין משקה היוצא מהן כמותן וכל שכן בעץ. ומסקנא דמברכין בורא שמן ערב:

האי כשרתא. פירוש הוא עץ בושם ונותנין אותו בשמן ולאחר זמן קולט השמן ריח טוב ממנו. מברכין עליו בורא עצי בשמים שהרי עקרו קיים שהעץ בתוכו:

אבל משחא כבישא. פירוש כשחותכין הבושם חתיכות קטנות ועומדות בשמן בכי הא לא מברכינן עליה דחשבינן ליה כאילו אין עקרו קיים:

ורבנן אמרי אפילו משחא כבישא אבל משחא טחינא לא. פירוש כשנשחקו הבשמים לגמרי לא חשבינן עקרו קיים:

נהרדעי אמרי אפילו משחא טחינא. פירוש דכיון שהבשמים בתוכו שלא כלו לגמרי עיקרו קיים חשבינן ליה. וקיימא לן כנהרדעי דמוספי אוסופי. ושמעינן מינה לכוליה עלמא דכל היכא שסננו אותו ואין שם כלום מן הבשמים אין מברכין עליו כלומר על ריחו אלא בורא שמן ערב כמשחא דאפרסמון. אי נמי איפשר לומר שאין מברכין עליו כלל כיון שאין ערבות זה ממנו אלא שקלט אותו מדבר אחר והשתא הוה ליה כריח שאין לו עיקר כיון שאין ריח זה מגופו של שמן ואף על פי שנקלט בו אין בכך כלום. ותפוס לשון אחרון:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---