רש"י/במדבר/כו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רש"יTriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png כו

א[עריכה]

ויהי אחרי המגפה וגו'. משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן והוא מונה אותן לידע מנין הנותרות. דבר אחר, כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה נמסרו לו במנין, עכשו שקרב למות ולהחזיר צאנו מחזירן במנין (תנחומא):

ב[עריכה]

לבית אבתם. על שבט האב יתיחסו ולא אחר האם (בבא בתרא ק"ט):

ג[עריכה]

וידבר משה ואלעזר הכהן אתם. דברו עמם על זאת שצוה המקום למנותם:

לאמר. אמרו להם צריכים אתם למנות מבן עשרים שנה ומעלה :

ד[עריכה]

כאשר צוה וגו'. שיהא מנינם מבן עשרים שנה ומעלה, שנאמר כל העבר על הפקדים וגו' (שמות ל):

ה[עריכה]

משפחת החנכי. לפי שהיו האמות מבזין אותם ואומרים מה אלו מתיחסין על שבטיהם סבורים הם שלא שלטו המצריים באמותיהם אם בגופם היו מושלים, קל וחמר בנשותיהם, לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם, ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה, לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם, וזה הוא שמפרש על ידי דוד (תהילים קכ"ב) שבטי יה עדות לישראל, השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם, לפיכך בכלם כתב החנכי, הפלאי, אבל בימנה לא הצרך לומר משפחת הימני לפי שהשם קבוע בו, יו"ד בראש וה"א בסוף (ילקוט שמעוני):

ט[עריכה]

אשר הצו. את ישראל על משה :

בהצתם. את העם על ה' :

הצו. השיאו את ישראל לריב על משה, לשון הפעילו:

י[עריכה]

ויהיו לנס. לאות ולזכרון, למען אשר לא יקרב איש זר (במדבר י"ז) לחלק עוד על הכהנה:

יא[עריכה]

ובני קרח לא מתו. הם היו בעצה תחלה, ובשעת המחלקת הרהרו תשובה בלבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנום וישבו שם (סנהדרין ק"י):

יג[עריכה]

לזרח. הוא צחר, לשון צהר, אבל משפחת אהד בטלה, וכן חמש משבט בנימין, שהרי בעשרה בנים ירד למצרים וכאן לא מנה אלא חמשה, וכן אצבון לגד, הרי שבע משפחות (תנחומא). ומצאתי בתלמוד ירושלמי שכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד, ובאו הכנענים להלחם בישראל, ונתנו לב לחזר למצרים, וחזרו לאחוריהם שמונה מסעות, מהר ההר למוסרה, שנאמר ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן (דברים י), והלא בהר ההר מת וממוסרה עד הר ההר שמונה מסעות יש למפרע אלא שחזרו לאחוריהם ורדפו בני לוי אחריהם להחזירם והרגו מהם שבע משפחות, ומבני לוי נפלו ארבע משפחות: משפחת שמעי ועזיאלי, ומבני יצהר לא נמנו כאן אלא משפחת הקרחי, והרביעית לא ידעתי מה היא (תלמוד ירושלמי סוטה א'). ורבי תנחומא דרש שמתו במגפה בדבר בלעם, אבל לפי החסרון שחסר משבט שמעון במנין זה ממנין הראשון שבמדבר סיני, נראה שכל כ"ד אלף נפלו משבטו של שמעון:

טז[עריכה]

לאזני. אומר אני שזו משפחת אצבון (בראשית מו), ואיני יודע למה לא נקראת משפחתו על שמו:

כד[עריכה]

לישוב. הוא יוב האמור ביורדי מצרים, כי כל המשפחות נקראו על שם יורדי מצרים, והנולדין משם והלאה לא נקראו המשפחות על שמם, חוץ ממשפחות אפרים ומנשה שנולדו כלם במצרים, וארד ונעמן בני בלע בן בנימין. ומצאתי ביסודו של רבי משה הדרשן, שירדה אמן ממצרים כשהיתה מעברת מהם, לכך נחלקו למשפחות כחצרון וחמול שהיו בני בנים ליהודה, וחבר ומלכיאל שהיו בני בנים של אשר. ואם אגדה היא הרי טוב, ואם לאו, אומר אני שהיו לבלע בני בנים הרבה, ומשנים הללו, ארד ונעמן, יצאה מכל אחד משפחה רבה, ונקראו תולדות שאר הבנים על שם בלע, ותולדות השנים הללו נקראו על שמם, וכן אני אומר בבני מכיר שנחלקו לשתי משפחות, אחת נקראת על שמו, ואחת נקראת על שם גלעד בנו. חמש משפחות חסרו מבניו של בנימין, כאן נתקימה מקצת נבואת אמו שקראתו בן אוני, בן אנינותי, ובפילגש בגבעה (שופטים כ') נתקימה כלה. זו מצאתי ביסודו של ר' משה הדרשן:

לו[עריכה]

ואלה בני שותלח וגו'. שאר בני שותלח נקראו תולדותיהם על שם שותלח, ומערן יצאה משפחה רבה ונקראת על שמו, ונחשבו בני שותלח לשתי משפחות, צא וחשב ותמצא בפרשה זו חמשים ושבע משפחות ומבני לוי שמונה הרי ששים וחמש, וזהו שנאמר כי אתם המעט וגו', ה"א מעט, חמש אתם חסרים ממשפחות כל העמים, שהן שבעים. אף זו הבנתי מיסודו של רבי משה הדרשן, אך הצרכתי לפחת ולהוסיף בדבריו:

לח[עריכה]

לאחירם. הוא אחי שירד למצרים, ולפי שנקרא על שם יוסף שהיה אחיו ורם ממנו נקרא אחירם:

לט[עריכה]

לשפופם. הוא מפים, על שם שהיה יוסף שפוף בין האמות:

מב[עריכה]

לשוחם. הוא חשים:

מו[עריכה]

ושם בת אשר שרח. לפי שהיתה קימת בחייה מנאה כאן (סדר עולם):

נג[עריכה]

לאלה תחלק הארץ. ולא לפחותים מבן עשרים אע"פ שבאו לכלל עשרים בטרם חלוק הארץ. שהרי שבע שנים כבשו ושבע חלקו, לא נטלו חלק בארץ אלא אלו שש מאות אלף ואלף, ואם היו לאחד מהם ששה בנים לא נטלו אלא חלק אביהם לבדו (בבא בתרא קי"ז):

נד[עריכה]

לרב תרבה נחלתו. לשבט שהיה מרבה באכלוסין נתנו חלק רב, ואף על פי שלא היו החלקים שוים, שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים, לא עשו אלא ע"י גורל, והגורל היה על פי רוח הקדש, כמו שמפרש בבבא בתרא (דף קכ"ב): אלעזר הכהן היה מלבש באורים ותמים ואומר ברוח הקדש אם שבט פלוני עולה, תחום פלוני עולה עמו, והשבטים היו כתובים בשנים עשר פתקין וי"ב גבולין בי"ב פתקין, ובללום בקלפי, והנשיא מכניס ידו לתוכו ונוטל שנים פתקין, עולה בידו פתק של שם שבטו ופתק של גבול המפרש לו, והגורל עצמו היה צווח ואומר אני הגורל עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני, שנאמר על פי הגורל, ולא נתחלקה הארץ במדה, לפי שיש גבול משבח מחברו, אלא בשומא, בית כר רע כנגד בית סאה טוב, הכל לפי הדמים:

נה[עריכה]

לשמות מטות אבתם. אלו יוצאי מצרים. שנה הכתוב נחלה זו מכל הנחלות שבתורה, שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן מתים יורשים את החיים, כיצד שני אחים מיוצאי מצרים שהיו להם בנים בבאי הארץ, לזה אחד ולזה שלשה, האחד נטל חלק אחד והשלשה נטלו שלשה, שנאמר לאלה תחלק הארץ, חזרה נחלתן אצל אבי אביהן וחלקו הכל בשוה, וזהו שנאמר לשמות מטות אבתם ינחלו , שאחר שנטלו הבנים, חלקוה לפי האבות שיצאו ממצרים, ואלו מתחלה חלקוה למנין יוצאי מצרים לא היו נוטלין אלו הארבעה אלא שני חלקים, עכשו נטלו ארבעה חלקים (ספרי. בבא בתרא קי"ז):

אך בגורל. יצאו יהושע וכלב, וכן הוא אומר ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה (שופטים א'), ואומר (יהושע י"ט) על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל (ספרי):

מטות אבתם. יצאו גרים ועבדים:

נו[עריכה]

על פי הגורל. הגורל היה מדבר, כמו שפרשתי, מגיד שנתחלקה ברוח הקדש {לכך נאמר (יהושע י"ט) על פי ה'"}:

נח[עריכה]

אלה משפחת לוי. חסר כאן משפחות השמעי והעזיאלי וקצת מן היצהרי:

נט[עריכה]

אשר ילדה אתה ללוי במצרים. לדתה במצרים ואין הורתה במצרים, כשנכנסו לתוך החומה ילדתה, והיא השלימה מנין שבעים, שהרי בפרטן אי אתה מוצא אלא ששים ותשע:

סב[עריכה]

כי לא התפקדו בתוך בני ישראל. להיות נמנין בני עשרים שנה, מה טעם כי לא נתן להם נחלה , והנמנין מבן עשרים שנה היו בני נחלה, שנאמר איש לפי פקדיו יתן נחלתו:

סד[עריכה]

ובאלה לא היה איש וגו'. אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים, לפי שהן היו מחבבות את הארץ, האנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה, והנשים אומרות תנה לנו אחזה, לכך נסמכה פרשת בנות צלפחד לכאן (תנחומא):


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.