רלב"ג - ביאור המילות/במדבר/כו

רלב"ג - ביאור המילות ‏ במדבר כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויהי אחרי המגפה וגומ'. רצה השם יתעלה שימנו ישראל אחר המגפה מבן עשרים שנה ומעלה לפי שרצה לצוות ע"י משה רבינו איך תחלק הארץ באופן שלא יתחדש אחריו מחלוקת בזה ולזה מנאם והגביל שלאלה הנמנים תחלק הארץ והם הראויים לצאת לצבא והנה נבאר איך יהיה זה במה שיבא בג"ה:

ויאמר ה' אל משה ואל אלעזר וגו'. אמר השם יתעלה זה למשה שיאמר אותו לאלעזר והנה היה אלעזר לפה משה במקום אהרן אביו:

ג

וידבר משה ואלעזר הכהן אום. הוא כמו עמם וכמוהו דברו לשלום כמו שזכר החכם א"ע:

ד

מבן עשרים שנה ומעלה כאשר צוה ה' את משה. ר"ל שאמרו להם למנותם מבן עשרים שנה ומעלה וכן עשו כאשר צוה יי' את משה והכתוב אחז דרך קצרה להיות זה העניין מובן בעצמו:

ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים. לפי שלא נגזרה מיתה במדבר על יוצאי מצרים כי אם על אשר היו מבן עשרים שנה ומעלה בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים וכבר היו אז שם רבים למט' מעשרי' שנה בא להגיד בזה המקו' של מתו אלה במדבר ולזה היו בספורם בזה המקום רבים שהיו מיוצאי מצרים ולזה אמר שימנום עתה ואין לאומ' שיאמר שלא ימנו עתה כי אם הנשארים מיוצאי מצרים שלא היו בני עשרים שנה במספר האחד כי כבר אמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו'. ולזה יחוייב שימנום כלם רוצה לומר מה שהיה מהם מבן עשרים שנה ומעלה ואין צורך עוד להאריך בזה:

ה

והנה הגיע מהתועלת בזה המכפ' להודיע שיותר חסר שבטו של שמעון מכל שאר השבטים שחסר מספרן וזה כי שבט שמעון חסר ל"ז אלף ומאה ושלשים על שאר השבטים שחסר מספרן והם ראובן וגד ואפרים ונפתלי לא חסר ממנו כי אם כ"ג אלף ותשע מאות ועשרים וזה הורה שרוב התלונות אשר היו במדבר היו מהאנשים אשר משבטו של שמעון ולזה נפקדה ברכתו בפרש' וזאת הברכה ולזה גם כן אמר יעקב בסודם אל תבא נפשי ובקהלם אל תחד כבודי להתבאר לו שהם היו קנטרנים והגיע עוד מהתועלת בזה המספר השני להודיע שכבר נתקיימה הברכה שבירך יעקב את יוסף לתת לו שכם אחת על אחיו כי ראובן היה בכור ויוסף בכו' וכבר היה נחלת יוסף יותר מנחלת ראובן כמו נחלת שמעון ויותר מזה כמו שאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיה לי וזה כי אלו שנחלקה להם הארץ תמצא במספרם שכבר היה מספר מנשה ואפרים יותר ממספר ראובן ושמעון וזה כי מספר ראובן ושמעון לא היה כי אם שישים וחמשה אל ותשע מאות ושלשים ומספר מנשה ואפרים היו חמשה ושמונים אלף ומאתים ולא היה כן העניין במספר הראשון שנזכר בפרשת מדבר סיני וזה שמספר ראובן ושמעון היה אז מאה אלף וחמשים אלף ושמונה מאות ומספר מנשה ואפרים לא היה אז כי אם ע"ב אלף ות"ש והנה זכר שם בנות צלפחד בעבור מה שספר מענינם אחר זה בענין דיני הנחלות והנה הסכים בקרוב זה המספר השני למספר הראשון לא חסר כי אם אלף ושמונה מאות ועשרים:

ט

הוא דתן ואבירם קרואי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן וגו'. למדנו בזה שהם היו בזאת המריבה והמחלקת כמו התחלה ושרש יותר מקרח ולזה אמ' ותבלע אותם ואת קרח להעיר שהם היו הסבה הראשונה והם סבבו השחתת החמשים ומאתים איש ואולם הקדים קרח בפרש' קרח למעלתו ולזה תמצא שדתן ואבירם מתו הם וכל אשר להן ואין העניין כן בקרח כי בניו לא מתו כמו שספר בזאת הפרש' והער שמהם היו משוררי' רבים בימי דוד וידמה שהם היו במקום בעינו שהיה קרח כשפתחה הארץ את פיה ונתבצר ונתחזק המקום אשר תחת כפות רגליהם בדרך שלא בלעה אותם הארץ לזה הוצרך לומר ובני קרח לא מתו כי היו במקום שהיו ראויים מות ולזה אמרו רז"ל מקום נתבצר להם בגיהנם כי המקומות הנפתחי' בזה האופן שנפתחה הארץ בעת היותה פתוחה יקראו גיהנם או גיא בן הנום:

י

ויהיו לנס. רוצה לומר שהיו לאות ולזכרון לבני ישראל להזהירם שלא יקרב איש אשר לא מזרע אהרן הוא לעבודת המקדש.

נג

לאלה תחלק הארץ. ר"ל לאלו הנמנים והנה לא זכר פקודי לוי כי אם אחר המאמר הזה כי כבר ביאר במה שקדם כי שבט לוי לא ינחל נחלה בתוך בני ישראל ולזה אמר לאלה להוציא שבט לוי ולהוציא הגרים והעבדים כי אלו לא נמנים כי לא היו מתיחסים לאחד מהשבטים והנמנים היו מיחסים בכללם לשבטים כמו שנתבאר מהדברים אשר בזה המספר:

במספר שמות. לא רצתה התורה שימנו הם בעצם אבל ימנו שמותיהם כמו שנזכר בפרשת במדבר סיני וכבר נתבארה הסבה בפרשת כי תשא ובזה האופן גם כן מנאום בזה המקום ואם לא נזכר:

נד

לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו וגו'. ירצה לפי מה שאחשוב שכאשר יחלקו בני השבט ביניהם נחלת שבט יותן ממנו לאיש ולאיש לפי פקודיו ואין הרצון שלא ינחלו עמהם הקטנים מכ' שנה שלא נמנו עמהם כי זה דבר בלתי ראוי אך תהיה הנחלה מגעת לאיש מחלק השבט לפי יחס פקודי ביתו לפקודי כל השבט ואחר זה תהיה זאת הנחלה מתחלקת בין כל בני הבית הקטנים מכ' שנה ואש מעשרי' שנה ומעלה כאלו היתה להם זאת הנחלה מאביהם ולזה אמרו רז"ל שהמתי' היו יורשים החיים בזאת הנחלה ולפי שאמר איש לפי פקודיו למדנו שהנקבות אינם נוחלות אבל ינחל האיש ולזה באו בנות צלפחד להתרעם על זה העניין לפני משה:

נה

אך בגורל יחלק הארץ. להורות שהחלוקה ההיא גם כן תהיה ע"פ הגורל ואין טענת מנחלת כלב ויהושע שלא היו בגורל לפי שהם היו ע"פ יי' כמו שנזכר שם וענין הגורל אינו כי אם לבאר שזה המוגבל מהשם יתעלה כמו שאמר בחוק יוטל את הגורל ומיי' כל משפטו:

אך בגורל יחלק הארץ וגו'. למדנו מזה כי החלוקה שנתחלקה הארץ תחלה לשבטים היתה ע"פ הגורל וכן מצאנו בספר יהושע ויש לשאול איך יתכן שתהיה זאת החלוקה ע"פ הגורל והנה אין החלקים שוים ואם אמרנו שחלקוה תחלה לחלקים שוים ע"פ הגורל לדעת באי זה מקום שתהי' נחלת השבט וכאר ידעו באיזה מקום תהיה נחלת השבט הוסיפו עליהם אם היה רב מספרו או מעט ממנ' אם היה מעט הנה יתחייב מזה שיהיה אפשר שתסור מהשבט כל הנחלה לו בגורל והמשל שאם היה בא הגורל מיששכר ויהודה ודן וזבולון זה אצל זה הנה יכנס כל הגורל החמישי בנחלתן לפי שמספרן היה יותר משליש מספר כל ישראל יותר מחצית ששית שהוא חלק שבט אחד ולזה ידמה שהיה זה כשחקרו על פי הגורל בחלק מה מהארץ לאי זה שבט יהיה והמשיכו לו שם מהארץ לפי הראוי לו לפי פקודי השבט לצדדים אשר ידעום ע"פ הגורל ואחר זה הפילו גורל השני במה שנמשך לנחלת אותו המטה לדעת אי זה שבט ינחילנו והמשיכו לו ג"כ שם ע"פ הגורל הראוי לו לפי פקודי השבט ההוא ולזה אמר בספר יהושע ויהי הגורל הראשון ומה שאמר שם שיחלקו הארץ לשבע' חלקים לא היה שיפילו הגורל בין השבטים הנשארים בחלקי' ההם כי זה יהיה בלתי אפשר אם לא ידעו בתחלה למי יהיה כל חלק וחלק מהם בדרך שיחלקו זה לפי פקודי כל שבט אבל היה העניין להודיע כל חלקי הארץ ההיא כדי שיוכלו להשות החלוקה לפי פקודיהם על פי הגורל ולזה הביאו עמם זכרון הערים אשר בכל חלק וחלק ועמדו על יחסם ויחס קצתם אל קצת ואחר כך חלקוה בגורלות זה אחר זה באופן שזכרנו ולזה כתוב גם כן ויהי הגורל כך:

נו

על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט. ר"ל שנחלת המטה גם כן חלק בין בני המטה בגורל ולזה גם כן אמר אחר אמרו איש לפי פקודיו יותן נחלתו:

נט

אשר ילדה אותה ללוי במצרים. זה אינו מחויי' שלא תהיה הורתה גם כן במצרים כמו שלא יחייב אמרו ויולד ליוסף בארץ מצרים:

סב

ויהיו פקודיהם שלשה ועשרים אלף כל זכר מבן חדש ומעלה. מזה המקום יש קצת ראיה כי המתים במדבר לא מתו בזולת עתם ולזה הגביל השם יתע' זמן כלותם עד מ' שנה ולו היה רוצה להמיתם בלא עתם היה ממית אותם במעט זמן אלא שלא היה ענשם דבר דמות כי סופם היה למות גם כן אבל היה ענשם מיתם במדבר שנתעכבו שם ישראל בעבור זה עד מ' שנה ולזאת הסבה תמצא שפקודי בני לוי לא הוסיפו על פקודיהם במספר הראשון כי אם שבע מאות ואף על פי שלא נגזר עליהם שימותו פקודיהם במדבר ובני ישראל עם מות פקודיהם במדבר היה המספר השני מסכים בקרוב למספר הראשון ואין טענה על זה מיהושע וכלב שהיו מן האנשים ההם אשר אפשר שיורה שהשאר מתו על צד העונש וזה כי הם היו מהמרגלים אשר נגזר עליהם שימותו תכף במגפה לפני יי' וכמו שנגזר על אלו שימותו בלא עתם על צד העונש מצד הדבה שהוציאו על הארץ כן נתן השם יתעלה ליהושע וכלב ארך חיים בעבור שלא הסכימו עם המרגלים ונפרדו מעצתם ואפשר שנאמר שקצת מתי מדבר מתו כלא עתם אלא שמעטי המספר היו ולזה האריך השם יתעלה זמן עמידתם במדבר מ' שנה כדי שיהיו על המעט ארש מתו בסוף זה הזמן כמו בני ס' בקרוב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.