הכתב והקבלה/במדבר/כו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
בכור שור
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

הכתב והקבלה TriangleArrow-Left.png במדבר TriangleArrow-Left.png כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ג[עריכה]

וידבר אותם לאמר מבן. פי' העביר אותם לפניו זה אח"ז שיאמרו ויגידו כל פרטיהם אשר הם בני עשרים (ליעס זיא פאָרפיהרען אנצודייטען פאן צוואנציג יאהר), וידבר מן ידבר עמים תחתינו שפי' ענין הנהגה, ורעו כבשים כדברם ר"ל כמנהגם, ע"ד דבר יום ביומו, ושם דבורה לשרץ העוף (ביענע) ג"כ ע"ש הנהגה, והיא המולכת והמנהגת כל עדת הדבורים והכל נמשכים אחרי', ובכתובות י"ז מנהיג העם נקרא מדברא דאומתא, ובדניאל (ג' כ"ד) נקראו המנהיגים הדבריא, ובמכדרשב"י (ואתחנן רס"ב) ודברת בם, בעי בר נש לאנהגא גרמיה בהו דלא יסטי וכו', בשבתך בביתך, לאנהגא גרמיה בביתיה באורח מישור וכו', ובלכתך בדרך לאנהגא במלי דאורייתא וגומר ולדברא גרמי' בארחי דאורייתא, ובשכבך לדברא גרמי' וכו'. הנה פירשו ודברת לשון הנהגה. ולשון העברה והנהגה נוהג במנויים, כל העובר על הפקודים, לפי שצריך שיעברו על פני המונה, כמו תעבורנה הצאן ע"י מונה, יעבור תחת השבט, ומזה כסף עובר שענינו עובר על הפקודים. ולא רצה הכתוב להאריך כאן באיזה אופן יהיו נמנים, ושיהיו למשפחותם ולבית אבותם, ושלא יהי' כאשר תעבורנה הצאן ע"י מונה כ"א בנתינת בקע לגלגלת (כבריש כי תשא ובר"פ במדבר), לכן סתם הכתוב לאמר כאשר צוה ה' את משה ובנ"י היוצאים מא"מ, שאמר אז למשפחותם לבית אבותם; ולרש"י ותרגום צריכים להוספות תיבות על לשון המקרא, ואחרים יעקמו עלינו את המקרא, כי יחברו כאשר צוה ה' א"מ אל מבן עשרים שנה, וסיפי' ובנ"י היוצאים מא"מ חברו אל מקרא שאחריו ובני ראובן והוא דרך עקש:

מ[עריכה]

ארד ונעמן. אינם נעמן וארד שנחשבו בויגש לבני בנימין, כי אלה נפלו במלחמה שנלחמו כשחזרו מהר ההר כידוע, ולפי שנחסרו מבני בנימין השלימם כאן בבני בלע, וחסר עוד כאן מבנימין שלשה גרא בכר ראש, ומשמעון חסר אחד והוא אהד, וכן מאשר חסר אחד והוא ישוה, ובויגש נחשבו בכלל שבעים נפש, ושאר משפחות הכתובים כאן שאינם בויגש אינם חסרים רק נשתנו שמותיהם ודרשום רבותינו, וחשב כאן שמונה בני מנשה וארבע בני אפרים שלא נחשבו בויגש למשפחות הם משלימים השנים עשר שבטים עצמם שנחשבו שם בויגש, הרי בין כולם ישנם כאן ס"ה משפחות. וחסרים חמשה לשבעים, וזהו שאמרו כי אתם המעט, ה' מעט משבעים, וחמשה החסירים נשלמו בחמשה משפחות לוי שחישבם כאן (פ' נ"ח) יתר על חשבון שבויגש והם לבני חברוני מחלי משי קרחי, (מדברי הגר"א במהדורא תליתאה דבלק, והלשון שם מגומגם קצת, ע"ש):

נד[עריכה]

לרב תרבה. ערש"י, אמנם רוב המפרשים חולקים עליו בזה וסברי שנתחלקה הארץ לי"ב חלקים שוים, וכ"ד הרמב"ן כאן בפי', וכ"ד הרשב"ם בפ' יש נוחלין, וכן חי' הרד"ק ביהושע. וז"ל הרע"ס לרב תרבה נחלתו בכמות הקרקע, כי אמנם נתחלקה הארץ לשנים עשר חלקים שוים בערך הדמים בלתי שוים בכמות אלא כור רע כנגד בית סאה טוב ונטל השבט המרובה באוכלסין החלק רב הכמות והשבט שהיה מועט נטל החלק הקטן בכמות שוה ערך הדמים אל החלק רב הכמות, ובזה האופן נטלו מנשה ואפרים שני חלקים בשביל בכורת יוסף, ולשמעון שנתמעט באוכלוסין יותר מכל שאר השבטים בעת כניסתן לארץ נתן חלק מועט בכמות יתר הרבה בדמים, ובהיות שלא נמצא חלק קרקע יחדיו שוה כל כך מספיק לשמעון ביררו אותו חלק בכמה מקומות בתוך ארץ יהודה, ובזה נתקיים בשבטו של שמעון אחלקם ביעקב. ואמר אך בגורל, ר"ל אעפ"י שעשו חלקים גדולים וקטנים כפי צורך השבטים וכמותם לא נתנו לכל שבט חלק, אלא עפ"י ה'. ואמר עפ"י הגורל תחלק, ר"ל כשיהי' השבט מחלק את חלקו לגלגלותיו יתן לכל אחד חלקו עפ"י הגורל. וז"ל הגר"א (בפי' ליהושע י"ז י"ד) נראה שחתכו מתחלה לזיי"ן חלקים שוים ואח"כ כשהפילו הגורל נטלו מן המועטים והוסיפו על המרובים ואח"כ חלקו את הנוסף למשפחות והפילו גורל ואח"כ חתכו מן המשפחה שיש בה מעט בתי אבות והוסיפו על המשפחה שיש בה הרבה, וכשהוסיפו על השבט הוסיפו מן השבט הסמוך לו, לכן לא היו הגבולין במישור אלא פעם מתרחב פעם מתקצר, וז"ש לאלה תחלק הארץ וגו' אך בגורל וגו' פי' שתתן לפי המרובים ולפי המועטים. וז"ש בפ' מסעי (ל"ג נ"ד) לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו אל אשר יצא שמה הגורל לו יהי' למעות וגו', פי' מה שאמרתי למרובים תוסיף על נחלתו לא תוסיף ממקום אחר, אלא אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהי' נחלתו' פי' ממקום שסמוך לו תתן לו, עכ"ד. והא שכתב לשבעה חלקים, כי שני מטות נטלו נחלתם מעבר לירדן, וכן בני יוסף מנשה ואפרים אינם נחשבים רק לאחד כמ"ש אצל בני יוסף (יהושע י"ז י"ד) נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד. וכן שמעון ולוי לא נטלו חלק בארץ משום קללת יעקב, רק לשמעון אמר אחלקם ביעקב דהיינו שיטול חלק בתוך שבט אחר, וללוי אמר אפיצם בישראל שלא יטול חלק אפי' תוך שבט אחר רק נפוץ על פני כל אחיו מעט מזה ומעט מזה. ולשבט בנימין לא היו צריכים לחתוך לו חלק, כי ידוע הי' להם מתחלה שביהמ"ק יהי' בחלקו, כמ"ש יעקב בנימין זאב יטרף בבקר יאכל וגו' דתרגומו בארעי' תשרי שכינתא באחסנתי, יתבני מקדשא וכו'. וכן משה אמר עליו חפף עליו כל היום וגו' שאמר עליו (מגלה כ"ו) שהי' בנימין הצדיק מצטער עליו בכל יום לבלעו לפיכך זכה ונעשה אושפזיכן לשכינה, ופי' הגר"א למה שאמרו בג' מקומות שרתה השכינה בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים, ובכלם לא שרתה אלא בשבט בנימין, כי בנימין ראה שהשכינה תהא בחלקו בביהמ"ק שהוא בית עולמים, והי' מצטער על מקצת המזבח שאינו בחלקו, לכן זכה שנעשה אושפזיכן, אפי' בשעה שהיתה השכינה אושפזיכן דהיינו בשילה ונוב וגבעון שהיתה בהם לפי שעה, זכה ג"כ שתהא בחלקו, ובגבולין דיהושע תמצא רוחב גבול בנימין הי' כל רוחב הארץ שבין יהודה ואפרים, גבול דרומי שלו עם גבול צפונית של יהודה, ושם היתה ירושלם והי' לשני השבטים חלק בה, וגבול צפוני של בנימין ודרומי של אפרים נוגעים זה בזה, ושם היתה שילה בחלק אפרים ואף לבנימין הי' בו חלק (ערש"י יהושע י"ח י"ד) וכן תמצא ששבט בנימין נכלל תמיד בשבט יהודה ויקרא על שם יהודה, מכל זה מבואר שחלקו של בנימין הי' מיוחד לו מימי קדם, לכן לא הי' צריכים לחתוך לו חלקו, ולא נשארו כ"א שבעה חלקים. אמנם לכל זה אנו צריכים אם נאמר שחתיכת הארץ לשבעה חלקים הי' מיד בתחלת חלוקות הארץ, אבל אם נאמר שחתיכה זו היתה אחר שכבר לקחו בני יהודה ובני יוסף חלקם, הדברים כפשטן, שלא הי' באמת רק לשבעה חלקים, כמבואר שם ביהושע (י"ח ה') והתחלקו אותו לשבעה חלקים, (ושם י"ט) ויכתבוה לערים לשבעה חלקים:

נט[עריכה]

אשר ילדה אותה. לא הזכיר שם יולדתה דרך קצרה (ראב"ע), וכן רש"י הוסיף אשתו יולדתה, ולולי שראיתי בס' הישר (וישב) ששם אשת לוי הי' עדינה בת יעקב בן יקטן בן עבר, הייתי אומר שאין המקרא קצר, אבל אשת לוי היתה נקראת בשם אותה, וכשם עותי (דה"א א', ובעזרא ח'); ואפשר שהיו לו שתי נשים שם האחת עדינה ושם השנית אותה, או שנשתנה שם עדינה בשם אותה ויהיה מן אתה בוקר, לשון כניסה וביאה, ונקראת ע"ש המאורע שילדתה בתחלת כניסה וביאה למצרים. ואין טענה ממפיק ה"א, כי דגושים מצאנו הרבה תיבות שהם לדעת המפרשים רק לתפארת הקריאה, ומצאנו שם איה (בדה"א א' מ') ובתורה הוא בוי"ו בראשה ואיה (וישלח ל"ו כ"ד) וכן אונקלס ויב"ע תרגמוהו בוי"ו, ע"ש רשב"ם, ומסתמא יש לכמו אלה טעמים כמוסים:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.