רש"י/במדבר/כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ במדבר כה

א

בשטים. כך שמה:

לזנות אל בנות מואב. על ידי עצת בלעם, כדאיתא בחלק (סנהדרין קו.):

ב

וישתחוו לאלהיהן. כשתקף יצרו ואומר לה השמעי לי, והיא מוציאה לו דמות פעור מחיקה ואומרת לו השתחוה לזה:

ג

פעור. על שם שפוערין לפניו פי הטבעת ומוציאין רעי, וזו היא עבודתו (סנהדרין ס'):

ויחר אף ה' בישראל. שלח בהם מגפה:

ד

קח את כל ראשי העם. לשפט את העובדים לפעור:

והוקע אותם. את העובדים:

והוקע. היא תליה, כמו שמצינו בבני שאול והוקענום לה' (שמואל ב כ״א:ו׳) ושם תליה מפרשת (סנהדרין ל"ד). ע"ז בסקילה וכל הנסקלין נתלין (סנהדרין מ"ה):

נגד השמש. לעין כל. ומ"א: השמש מודיע את החוטאים, הענן נקפל מכנגדו והחמה זורחת עליו:

ה

הרגו איש אנשיו. כל אחד ואחד מדיני ישראל היה הורג שנים, ודיני ישראל שמונת רבוא ושמונת אלפים כדאיתא בסנה' (דף י"ח:):

ו

והנה איש מבני ישראל בא. נתקבצו שבטו של שמעון אצל זמרי שהיה נשיא שלהם, אמרו לו, אנו נדונין במיתה ואתה יושב וכו' כדאיתא באלו הן הנשרפין (סנהדרין פ"ב):

את המדינית. כזבי בת צור:

לעיני משה. אמרו לו, משה, זו אסורה או מתרת אם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך, וכו', כדאיתא התם:

והמה בכים. נתעלמה ממנו הלכה, געו כלם בבכיה. בעגל עמד משה כנגד ששים רבוא, שנאמר ויטחן עד אשר דק וגו' (שמות לב), וכאן רפו ידיו אלא כדי שיבא פינחס ויטל את הראוי לו (תנחומא):

ז

וירא פינחס. ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו למשה מקבלני ממך הבועל ארמית קנאין פוגעין בו. אמר לו קרינא דאגרתא איהו ליהוי פרונקא, מיד ויקח רמח בידו וגו' (סנהדרין פ"ב):

ח

אל הקבה. אל האהל:

אל קבתה. כמו והלחיים והקבה (דברים יח), כון בתוך זכרות של זמרי ונקבות שלה וראו כלם שלא לחנם הרגם, והרבה נסים נעשו לו כו', כדאיתא התם:

יא

פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפטם אבי אמו עגלים לע"ז והרג נשיא שבט מישראל לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן (סנהדרין פ"ב):

בקנאו את קנאתי. בנקמו את נקמתי, בקצפו את הקצף שהיה לי לקצף. כל לשון קנאה הוא המתחרה לנקם נקמת דבר, אנפרט"מנט בלע"ז:

יב

את בריתי שלום. שתהא לו לברית שלום, כאדם המחזיק טובה וחנות למי שעושה עמו טובה, אף כאן פרש לו הקב"ה שלומותיו:

יג

והיתה לו. בריתי זאת:

ברית כהנת עולם. שאף על פי שכבר נתנה כהנה לזרעו של אהרן, לא נתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהן שיולידו אחר המשחתן, אבל פינחס שנולד קדם לכן ולא נמשח לא בא לכלל כהנה עד כאן. וכן שנינו בזבחים (דף ק"א) לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי:

לאלהיו. בשביל אלהיו, כמו המקנא אתה לי (במדבר י"א), וקנאתי לציון (זכריה ח'), בשביל ציון:

יד

ושם איש ישראל וגו'. במקום שיחס את הצדיק לשבח, יחס את הרשע לגנאי (תנחומא):

נשיא בית אב לשמעני. לאחד מחמשת בתי אבות שהיו לשבט שמעון. ד"א, להודיע שבחו של פינחס, שאף על פי שזה היה נשיא, לא מנע את עצמו מלקנא לחלול השם, לכך הודיעך הכתוב מי הוא המכה:

טו

ושם האשה המכה וגו'. להודיעך שנאתן של מדינים, שהפקירו בת מלך לזנות כדי להחטיא את ישראל (שם):

ראש אמות. אחד מחמשת מלכי מדין את אוי ואת רקם ואת צור וגו' (במדבר ל״א:ח׳), והוא היה חשוב מכלם, שנאמר ראש אמות, ולפי שנהג בזיון בעצמו להפקיר בתו, מנאו שלישי (שם):

בית אב. חמשה בתי אבות היו למדין: עיפה ועפר וחנך ואבידע ואלדעה (בראשית כה), וזה היה מלך לאחד מהם:

יז

צרור. כמו זכור, שמור, לשון הווה, עליכם לאיב אותם:

יח

כי צוררים הם לכם וגו' על דבר פעור. שהפקירו בנותיהם לזנות, כדי להטעותכם אחר פעור. ואת מואב לא צוה להשמיד, מפני רות שהיתה עתידה לצאת מהם, כדאמרינן בבבא קמא (לח ב):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.