משך חכמה/במדבר/כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה במדבר כ

ה

לא מקום זרע ותאנה וגפן כו'. לא זכר זית שמן ודבש, שכל זה היו טועמין בהמן שטעמו כצפיחית בדבש ולשד השמן, לכן לא זכרו זאת, ומשום זה נשאו המרגלים רק אשכול ומהתאנים והרימונים, ולא מן הזיתים והתמרים, שזה טעמו במן ופשוט.

יא

ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם. דע, כי הברכה, אשר, היא בחפץ השם ובסבר פנים יפות, היא אינה מהוללה בכמותה רק באיכותה, כי זה ענין יותר נשגב ויותר נאה, אשר במעט המזון יושבע רעבונו, ובמעט השתיה יושבר צמאו, וכמו שהבטיח בברכותיו ואכלתם לחמכם לשובע, שיהא אוכל קמעה ומתברך במעיו, רש"י, ולכן אמרו ז"ל לא נתקררה דעתן של ישראל עד ששמעו ואכלתם לחמכם לשובע, שזה ענין נשגב, שבמעט המזון יספיק לנפשו, ואם יאכל האדם מזון היוצא מידו של הקב"ה הוא אושר נפשי ומזון רוחני, כאשר הפליאו רז"ל במן לחם אבירים, ולכל אחד הוא לפי שלמותו, כמאמרם ביומא לצדיקים כו', ולכן אילו לא שינו מאמר השם ועשו כפי מצותו, היה הברכה במעיים באיכות, לא בכמות, כאשר היה במן שהמרבה לא העדיף מעומר והיה מספיק, ושתיתם היה ג"כ ענין נפשיי, אשר בזה נבדלו מן שתיית הבהמה, אשר הוא רק לכבות חום הצמאוני מאש הקיבה, אולם כאשר לא נתקדש שמו יתברך, אז היה הברכה בכמות לא באיכות, והיה בו שתייתם שוה לשתיית הבהמה. וזה שאמר השם והוצאת להם מים כו' ולא הזכיר מים רבים [גם בבשלח לא נזכר], והשקית את העדה ואת בעירם, ואת אפסקיה קרא [כדאמר בב"ק ס"ה על קרא דואת אשמו], היינו, ששתייתם יהיה נבדל משתיית הבהמה, אולם כאשר לא עשו כפי צוויו, אז ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם, שניהן שוין בשתייתן, והברכה אינה רק בכמות. ודו"ק.

הר"י אלבו פכ"ב חשב, כי חטא מי מריבה הוא על שלא קידש משה שמו, כי כאשר ראה כי העם צמא למים, היה מהראוי לאיש כזה לקדש שמו יתברך ולעשות מעצמו להוציא מים מסלע, וד' יעשה רצון צדיק ועצת עבדיו ישלים. ובזה כבר דברו החכמים וספריהם אין אתי. ובאמת ראוי להתבונן, כי לא מצאנו למשה שיעשה דבר וענין בלי צווי השם קודם בכל המופתים ופלאות שעשה, כמו כן, ושליו, ובאר, וקי"ס, מה שמצאנו בשאר נביאים שעשו מעצמם, והש"י הקים דבריהם, כמו הראשון היה יהושע בעמידת השמש, וכמאמר הכתוב ולא הי' כו' לשמוע בקול איש, וכן באליהו בהר הכרמל ושמואל במטר, זולת מה שמצאנו לו בדבר קרח, הלא דבר הוא. ונראה בזה כי נביא אחר שהשגתו אינה באספקלריא המאירה, ובנבואתו הוא כמשתגע, שהוא מופשט החומר ומשולל החושים, בזה הלא עין בעין נראה, כי לא אלקים הוא, ורק כחות הנבואה האלקית באים מהמשפיע היחיד, אלקי רוחות לכל בשר, לא כן משה, כי הוא נשאר בחושיו ומדבר כאדם עם חבירו, וכמאמר השם פא"פ אדבר בו (ועיין ספרי ומדע), אילו היה עושה כן, אז אמרו עליו כי הוא בעצם כח משפיע, משדד הטבע ועשאוהו לאלקי לעבדו, לכן מפני שהיה קל הטעות להמיר כבודו באל שדי, לא עשה שום נס ופלא מעצמו בלי מה שיצוהו השי"ת מקודם, אחרי סבלו תלונות ורגשות בני ישראל, שידעון כל ישראל, כי הוא איש משה והוא לא יעשה דבר מעצמו בלתי השגחת השם הפרטיית, העושה בבריאותיו כפי חפץ חכמתו, לבד בדבר קרח, אשר צעקו כי כל העדה כולם קדושים, כעם ככהן, כקטן כגדול, הכחישו מעלת משה וחשדוהו בדברים פחותים, הטילו ספיקות, כי עשה כל החלוקה בכהונה ולויה מלבו, אז לא חשד אותם כי יטעו במעלתו להחשיבו אלקי והראה, כי מרצון ד' עשה את כל אלה, אולם עכשו, שהראה בדבר קרח שעשה מעצמו, אז כאשר לא היה מים לעדה, מה אמרו דברי נרגן על כבודו חש, על מה שאין מים לעדה לא יחוש, אז בהעדר עשייתו מעצמו לחוש לטובתם ולגזור אומר להסלע תן מימיך היה חלול השם, לכן אמר לא תביאו כו'. כנ"ל לישב דברי הר"י אלבו. ועצם הדבר מושכל.

ויתכן לומר עוד בענין המי מריבה, שבעת היה מתן תורה נתעלו ישראל וראו הקולות, שהיו רואים הנשמע, וכמאמרם שהיה הדבור הולך סביבות המחנה ואומר כך דקדוקין וכך עונשין וכך אזהרות, והנה רצה השי"ת שכאן בדבור אל הסלע יראו בנ"י הדבור האלקי, אשר יוצא מגרונו של משה ששכינה שרויה בתוכו, איך הוא פועל בסלע ויהיו רואים את הנשמע, ויהיה להם זה לחיזוק האמונה מעין המעמד הנכבד, אשר רצה השם שיהיה קודם כריתות ברית בערבות מואב. ולכך צוה שיהיה גם אהרן, דהיינו, תרי שושביני [שושבינא דמלכא משה, שושביני דמטרוניתא אהרן], ולהורות מוסר לבנ"י, כי הסלע הוא מתפעל מן הדבור האלקי, והמה המרו את רוחו, והדבור אלקי לא פעל בהם, להיות נכנעים לעבודתו יתברך ולעשות ככל מוצא פי ד'. ולפ"ז היה מהיאות כי בנ"י יכינו את עיניהם להיות פקוחות לראות את הדבור האלקי ויקדשו חוש הראות לראות דבר קדשו, וזה ודברתם אל הסלע לעיניהם, שיכינו עיניהם, אבל משה מכעסו על העם אמר שמעו נא המרים, ולא צוה על הכנת חוש הראות, ולכך לא פעל הדבור האלקי מאומה, והיה צריך להכותו, וזה עון למעלת משה, לא לזולתו. וזה דרך קרב לפשט לפענ"ד. ואין לתפוס כי הדבור היה ממשה, כי זה לא יסופק, שכבר אמרו חכמינו ז"ל שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, וזה היה להם לאות, כי השכינה היא שרויה בקרבו וכל מה שמדבר בשם השם הכל הוא כשומע מפי הקב"ה, ולכן בודאי היה בזה חזוק האמונה בלבב בנ"י ולא האמנתם הוא פועל יוצא, שלא השרישו אמונה בלבב בנ"י. ודו"ק בכ"ז.

יד

וישלח משה מלאכים מקדש כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת. הענין כי עם אשר מרדו באדוניהם ונתקו מוסרותיהם והולכים לכבוש ארצות לא להם, מי זה עם ומדינה אשר יניחו אותם לעבור דרך ארצם, לכן הקדים כי יציאתם ממצרים לא היה דרך מרד, רק דרך הנהגה נסית ורצון מכוון מהשי"ת, לכן יניחם לעבור דרך ארצם, ויאמר אליו אדום לא תעבור פן בחרב אצא לקראתך, פירוש שמא אני צריך לצאת בחרב לקראתך, כי תרצה להתגר בי מלחמה בעברך דרך ארצי, ואז אני אהיה מוכרח לאחוז בחרב בידי נגדך, ויאמרו אליו כו' במסלה נעלה רק אין דבר, פירוש, שלא יהיה בידי שום כלי זיין, לא חרב ולא חנית, רק ברגלי אעבורה, ויאמר לא תעבור בכל אופן שיהיה, אף אם אין חשש שמה תתגר בי מלחמה. ודו"ק.

יז

לא נעבור בשדה ובכרם דרך המלך נלך כו' פן בחרב וכו'. יבואר עפ"י דאיתא ב"ב ק"י אין הילוך מועיל כלום כו' כדי שיהא נוח לכבוש בפני בני מודים חכמים בשביל של כרמים הואיל להילוך עביד כו', והנה ארץ אדום היא מן עשרה אומות קיני, קנזי כו', עיין ב"ב נ"ו, והיה ירא שמא ילכו להחזיק, ולכך אמרו לא נעבור בשדה ובכרם, היינו בשביל של כרמים, רק דרך המלך נלך, שאין הילוך מועיל כלום, וכמש"כ תוס' שמה, ע"ז קאמר, לא תעבור בי פן בחרב אצא, פירוש, שלפעמים אנו נהיה צריכים להלחם זה את זה, ויהיה נוח לכבוש לפני בניו בהילוך זה שאתם הולכים, וכמו אברהם אביכם שהלך בארץ כדי שיהיה נוח לכבוש, כמו"ש בגמ'. ודו"ק.

יח

ויאמר אליו אדום כו'. לא כתב מלך אדום (כמו בספור יפתח), כמו בסיחון, משום שהי' להן בית מועצת העם (פארלאמענט), ואמרו (בעו"ג) קטן נתתיך בגוים בזוי מאד, שאין להן מלך בן מלך, ובמקום שאין המלכות ירושה עיקר כדעת העם, לכן כתוב ויאמר אדום, וימאן אדום, אבל בסיחון שהיה ירושה לבנו, וכמו דכתיב בדברים ונך אותו ואת בנו, יעו"ש, לכן כתוב ולא נתן סיחון ולא אבה סיחון.

כד

יאסף אהרן כי לא יבא כו' כו'. יתכן, דלכן מת אהרן באחד לחדש החמשי, כדי שמשה יחנך את אלעזר לעבודת לפני ולפנים ביוהכ"פ וכבית אבטינס, ולכן כלו השלשים יום של בכי קודם אלול, כדי שיכין ארבעים יום. ודו"ק.

כח

וימת אהרן בראש ההר. לא נזכר קבורתו כאן, כמו שנזכר במרים ובמשה, ומזה דרשו, כי הראה להם את אהרן במטתו, וזה ויראו כל העדה כי גוע כו'. עוד יתכן, דלדורות סגי ברבוי בגדים, וא"כ תיכף היה אלעזר קדוש ככהן גדול [וצ"ע אם הבגדים מקדשין שלא במקדש לכה"ג, דכלי שרת אין מקדשין אלא בעזרה, ואולי דעפ"י ד' שאני] והיה אסור לטמא לאביו והיה צריך משה לקברו ואין זה מדרך הנמוס והכבוד שיכתוב שקברו משה לא בנו, רק בפ' עקב זכר ויקבר שם. ויתכן שמה שהזכיר במרים ותמת שם מרים ותקבר שם, להורות כי השבטים היו נשואים לקוברן בארץ, ומרים לא נשאו לקוברה בארץ, אעפ"י שהיא מתה בחו"ל, מפני שקדש עיר קצה גבול אדום, ולעתיד יתן הקב"ה את קיני, קניזי, קדמוני, שזה אדום, עמון ומואב, א"כ יהיה הכל שייך לא"י, ותהא קבורה בא"י. וכיו"ב אמר בכתובות ירושלמי פרק הנושא על ר' מאיר, שהיה קבור באסיא, שכשיבוא משיח יהא דידכון. יעו"ש. רק השבטים היו צריכים לנושאן ממצרים, לכן הוליכו אותן עד ארץ ישראל, משא"כ מרים מתה שם, לכן ותקבר שם, כי כשיבוא משיח, הוא לארץ ישראל, לכן כתב זה ליעד אותו על כל העשר אומות, כי יתקיימו בעה"י בב"א. ודו"ק.

כט

ויבכו אותו כל בית ישראל. פירוש, הכתוב מספר לנו בזה שלא היה כל הארבעים שנה רוצח נפש בשוגג, שהיה נגלה למחנה לויה והיה נפרד מביתו וממשפחתו, שאם היה הלא חזרו במיתת אהרן, מות הכה"ג, והיה להם לשמוח. ודו"ק.

ומה דכתיב בית ישראל, ולא בני ישראל, הענין שהיה זה בשנת הארבעים בר"ח אב, והיו סבורין העם שימותו עדיין בט' באב במדבר, ולנוחם היה להם מיתת אהרן, שגם אהרן ינוח אצל משכבותם, ולא יתמו במדבר הזה לעולם התחיה, משל למלך שזרק צרורות מה עשה השליך מידו מרגליות והגביה כולם (מדרש), אבל בית ישראל המה הטף והנשים, שעליהם לא היה הגזרה, המה בכו כולם על מות קדוש ד' לבלי להביא אותם בארץ. ולעיל כתיב ויבואו כל העדה הר ההר, וכולם שלמים ועומדים לכנס לארץ כו' שכבר כלו מתי מדבר, רש"י. היינו לפי האמת שבטל מהן הגזרה, כמו שהביאו תוס' באורך בב"ב דף קכ"א בשם ר"ת, עיי"ש ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.