רלב"ג - ביאור המילות/דברים/יב

רלב"ג - ביאור המילות ‏ דברים יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ. זכה עתה החקים והמשפטים שנוהגים בארץ כל הימים תמיד שיהיו ישראל חיים על האדמה ההיא רצוני לומר בארץ ישראל:

ב

אבד תאבדון את כל המקומו' אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם וגו'. הנה זאת המצוה היא לעקור עבודה זרה מארץ ישראל והיא נוהגת תמיד בכל עת שתמצא עבודה זרה שם והוא מבואר מענינה שאי אפשר בה שתנהג אלא בארץ ישראל כי כבר ביארה התורה שזאת המצוה היא לעקור ע"ז מארץ ישראל:

את כל המקומות אשר עבדו שם. מגיד שאנחנו חייבים בארץ ישראל להרוס הבתים שעבדו בהם עבודה זרה ולאבדם כשנבנה הבית לעבודה זרה כמו שיתבאר במה שיבא:

את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. למדנו שאנחנו חייבים לאבד העבודה זרה ששמו באי זה מקום שיהיה בארצינו והנה זכר אלו המקומות כי הם היו נוהגים שישימו שם אלהיהם ולמדנו מזה שאם בטלו אותם הגוי' עבודה זרה ההיא שלא נחוייב לאבדה שאינה אלהיהם בעת שמצאנוה והתורה אמרה את אלהיהם על ההרים שיהיו אלהיהם בעת שמצאנום וכן אמר בפרשת ואתחנן פסילי אלהיהם תשרפון ואמר בזה המקום ופסילי אלהיהם תגדעון ולדנו עוד מזה שאם השתחוו להרים או לגבעות אין אנחנו צריכין לאבדן כי התורה זכרה שאלהיהם על ההרים צונו לאבד ולא ההרים כי לא נקראם המקומות אשר עבדו שם את אלהיהם ולזה גם כן אם עשו מהם עבודה זרה לא נחוייב לאבדם כי אין בהם תפיסת יד אדם כמו שאם השתחוו לשמש או לירח לא תאסר לנו הנאתם ומזה המקום למדנו שהע"ז שהוא תחת עץ רענן לא נחוייב לאבד כי אם הע"ז לא העץ ההוא אחר שאין בו תפיסת יד אדם כמו הענין בהרים ובגבעות אך אם יש בו תפיסת יד אדם כגון שנטעון לע"ז יחוייב לאבדו וזו היא אשרה שחייבה תורה לשרפה:

ג

ונתצתם את מזבחותם. רוצה לומר המזבחות שעבדו בהם ע"ז והנה לא צוה לאבדו אלא לנתצו. וזה יהיה כשלא היה בו תפיסת יד אדם לע"ז וחוייבו לנתצו כדי שלא ישאר בו שם מזבח וכן הענין באבן אשר יעשו ממנה מצבה להשתחוות עליה לע"ז כיון שאין בה תפיסת יד אדם לעבודה זרה ישברוה והיא מותרת בהנאה והנה ישברוה לאבד את שמה שלא תקרא מצבה:

ואשיריהם תשרפון באש. כבר בארנו שזה יהיה באין שנטעו תחלה לע"ז שיש בה תפיסת יד אדם בכולו:

ופסילי אלהיהם תגדעון. זה יהיה באילן שלא נטעון תחלה לע"ז ועשה בה מעשה ע"ז כאלו תאמר שגדעו ופסלו לע"ז הנה מה שצמח אחר זה או מה שיהיה בו תפיסת יד אדם לעבודה זרה אסור ולזה מגדע אותו והשאר מותר ואולם בפרשת ואתחנן אמר פסילי אלהיהם תשרפון באש וזה אמנם יהיה בפסל שנפסל כולו לע"ז כמו שחצב אבן לע"ז:

ואבדתם את שמם מן המקום ההוא. זה יהיה בבית שעבדו בו ע"ז ולא היה בו תפיסת יד אדם לעבודה זרה שכבר היה בנוי לא לשם ע"ז ולזה חודש בו דבר לעבודה זרה הנה יספיק שיאבד זה השם מהמקום ההוא ר"ל שיסירה משם ויעבדה כמו שנתבאר בעבודה זרה שהושמה תחת עץ רענן שהעץ ההוא לא נאסר אך יאבד ע"ז שהושמה תחתיו או יהיה הרצון שישתדלו עכ"פ לאבד שם ע"ז מן המקום ההוא שהוא בו אם היה כתוב שם כמו שנהגו בהרבה מאלו:

ד

לא תעשון כן ליי' אלהיכם. הוזהרנו בזה שלא לאבד ולנתץ מה שהוא לשם שמים ולזה יתבאר שהנותץ אבן אחת מהמזבח או מהיכל דרך השחתה עובר בלאו ונכלל בזה גם כן שאם אבד שם מהשמות הקדושים עובר בלאו שנאמר ואבדתם את שמם וגומ' לא תעשו כן ליי' אלהיכם:

ה

כי אם אל המקום אשר יבחר יי' אלהיכם מכל שבטיכם וגומ'. לא תעשון כן ליי' אלהיכם כמו שהיו עושים הגוים לעבוד אלהיהם במקומות רבים כאמרו אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים כי אתה לא תעבדוהו כ"א במקום מיוחד והוא המקום אשר יבחר יי' אלהיכם מכל השבטים שם לבד תהיה זאת העבודה לה להעיר על ייחוד הנעבד בה ולזה היה במקום מיוחד ועל יד משפחה מיוחדת והנה אמר מכל שבטיכם לפי שמקו' בית המקדש קנוהו כל השבטים כמו שנתבאר במה שנזכר בסוף שמואל שכבר קנה דוד את גורן הארונה ואת הבקר בכסף חמשים ובמקום אחר אמר שקנהו שש מאות שקלים להורות שמכל אחד מהשבטים לקח חמשים שקלים ואמנם ירושלם היה מאחד השבטים כמו שנתבאר בספר יהושע. ולזה אמ' אחר זה במקום אשר יבחר יי' באחד שבטיך לשום שמו שם ר"ל השרות שכינתו שם ויהיה הרצון בזה שישים שמו שם לשכנו או ירצה בזה מענין ברכת כהני' שנא' שם ושמו את שמי על בני ישר' ולזה אמר אחר זה לשכנו ר"ל להשרו' שכינתו שם ואע"פ שברכת כהנים נאמרת בכל מקום שנא' בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך הנה נלמד מזה ששם המפורש לא יהיה נזכר על יד הכהנים כי אם בבית המקדש לזה אמר לשום את שמו שם אך בשאר המקומות יזכרוהו בכינוי ולזה אמ' אשר אזכיר את שמי שהוא מעניין אזכרה כמו שביאר' שם ר"ל שאריח שמי שם אך לא יהיה נזכר שם בכתבו כמו ריח הדבר שאינו הדבר בעל הריח:

ובאת שמה. כבר נתבאר במה שקדם ששלש פעמים בשנה יחוייב להם לבא שמה:

ו

והבאתם שמה עולותיכם וגומ'. לפי שסמך זה אל אמרו ובאת שמה למדנו מזה שברגל הראשון שיבא שם יחוייב להביא שם קרבנותיו ונדריו שנא' ובאת שמה והבאת' שמה עולותיכ' הם של יחיד או של צבור:

זבחיכם. הם זבחי שלמי צבור או זבחי שלמי יחיד:

מעשרותיכם. הם של יחיד. והם שני מעשרות שהם נאכלים שם לבעלים אחד מעשר שני מדגן תירוש ויצהר ואחד מעשר בהמה הנזכרת בסוף פרש' אם בחוקותי:

ותרומת ידיכם. אלו בכורים שהיו ישר' מחוייבים להביאם שם בידיהם כמו שנזכר בפרש' והיה כי תבא ולקח ההן הטנא מידך:

נדריכם ונדבותיכם. זו עולה הבאה בנדר ונדבה או שלמים כי אלו באים בנדר ונדבה כמו שנזכר בפר' אמור אל כהנים:

ובכורות בקרבם וצאנכם. הוא פטר רחם שהוא לכהנים והם יקריבו לש"י אמוריהם והשאר נאכל לכהנים והנה לא זכר חטאות ואשמות לפי שכבר נתבאר בהם שמקו' שחיטתם הוא מקו' שחיטת העולה עם שהדברים ק"ו שאם לא הותר להקריב קדשים קלים כי אם בזה המקו כל שכן קדשי הקדשים:

ז

ואכלתם שם לפני יי' אלהיכם. ר"ל במקום אשר יבחר יי' יאכלו הנאכל מכל אלו שזכר ואולי לזאת הסבה שתק חטאות ואשמות לפי שכבר נתבאר בהם שמקום שחיטתן הוא מקום שחיטת העולה עם הדברים ק"ו לקצר המאמר בזה המקום כי אותם אינם נאכלים כי אם לפני' מן הקלעי' ואלו שזכר פה נאכלים לפני' מן העיר:

ושמחתם בכל משלח ידכם וגומ'. ר"ל בכל מה שתוכלו לשלח ידכם לעשות ממנו שלמי שמחה במועדי' כשתבואו בבית הבחירה לראו' פני הש"י תשמחו שם אתם ונשיכם ואחשוב כי לנשי' מצות ראיה רשות:

אשר ברכך יי' אלהיך. הנה אלו השלמים הם לפי הברכה אש ברך אותך ש"י כי העשיר מרבה בשלמים אלו:

ח

לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום וגו'. אמר זה לפי מה שאחשוב שכבר הותרו הבמות לישראל בזולת עולה ושלמי' כמו שנזכר בפר' אחרי מות ולזה היה יכול להקריבם זר כי לא נמנע מזר אלא מלקריב אל משכן יי' ולא היה אסור הקרבת עולה ושלמי' בבמת יחיד כי אם במדנ' לסבה בעינה שנאסרה שם בשר תאוה כמו שבארנו במה שקדם אמנם אחר זה שהותר בשר תאוה הותרו אלו לעשות בבמה יחיד ולזה מצאנו בשאול שהקריב את העולה בבמת יחיד וכן מצאנו בדוד ואל גנו אותם הנביאים שהיו שם על זה ומזה נלמוד גם כן כי ליחיד הותר במת יחיד לא לצבור שנא' איש כל הישר בעיניו ולזה מצאנו שהמקריבי' בבמת יחיד היו יחידים:

ט

כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. מגיד שכיון שבאו אל המנוחה נאסרו הבמות ואחר כך הותרו עד היותם אל הנחלה כי לא נאסרו כי אם כאשר באו אל המנוחה ואל הנחלה. והנה המחונה היה משכן שלה והנחלה היה בית המקדש שהיה בירושלם ואחריו נאסרו הבמות מכל וכל:

יא

וכל מבחר נדריכם אשר תדרו ליי'. אחשוב שרמז בזה אל הבהמות שאין בהם מום שנדר אותם ליי' והנה כל זה המאמר זולתי מעט שקצר בו כאלו העיר שכבר יהיו שם שני מקומו' אשר יבחר ה' והם המנוחה והנחלה שזכר תחלה:

יב

ושמחתם לפי יי' אלהיכם וגו'. אלו שלמי שמחה:

והלוי אשר בשעריך כי אין לו חלק ונחלה עמך. מגיד שאם יש בידו מעשר ראשון שהוא חלק לוי נתנו לו. ואם לא נותן לו מן השלמי' או ממעשר עני:

יג

השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום. ה"ה לשאר הקרבנות אך כתוב קצר ויורה על זה מה שאמר בפסוק אחר זה כי אם במקום אשר יבחר ה' אלהיך באחד שבטך שם תעלה עולותיך וגו' ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך. רוצה לומר שאר הקרבנות שחייב קודם זה להביא במקום ולזה יחוייב שיהיו כלם בלא תעשה:

טו

רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר. ראוי שתדע שאי אפשר שתהיה הכונה בזה להתיר בשר תאוה שנאסר במדבר שהרי זכר אחר זה ענין התר בשר תאוה בפרשת כי ירחיב יי' אלהיך את גבולך ואי אפשר שיתיר זה בקרבנות שהרי ביאר שאין לו רשות להביאם כי אם במקום אשר יבחר ה' ובהיות הענין כן הנה לא ישאר אלא שיהיה זה המאמר בפסולי המוקדשין והם אשר יש בהם מום רע כמו שנזכר בבכור בפר' כל הבכור שאם יש בו מום רע והוא מום קבוע לא יזבחנו ליי' ואם שם בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל רק את דמו לא תאכל על הארץ תשפכנו כמים כמו שאמר זה בה המקו' ולזה הוא מבואר שזה מהמאמ' הוא בפסולי המוקדין כי כבר נתבא' למעלה שלא יחוייב הביאם שם כאמרו וכל מבחר נדריכם מגיד שהעי מומין לא יחוייב להביא שם ובהיות הענין כן כבר יתבאר בפר' בחקותי שגם הבהמה הטמאה יחוייב שתפדה בצאתה לחולין למדנו מזה שהוא יחייב באלו שיפדו ואמר תזבח לפי שלא הותר לגדלם אחרי שנפדו כי הם אסורים בגזה ועבודה כמו שהתבאר בפר' כל הבכור:

ואכלת בשר. הבשר הותר לו לאכול אך לא יוכל לגדלם ויאכל החלב ואמר ואכלת שלא יותר לו להאכילו לכלבי' כי עדין יש בו קצת קדוש':

כברכת יי' אלהיך אשר נתן לך. למד בזה דרך ארץ שיאכל האדם מהבשר לפי עשרו לא יותר וכאלו באר בזה שלא יאסר אם עבר זמנו שהיה ראוי שיאכלנו אם לא היה בו מום ואף על פי שזכר דינו דין קדש לקצת הדברים:

בכל שעריך. מגיד שמותר לשחטו ולאכלו בכל המקומות הטמא והטהור יחדו כצבי וכאיל בעבור שלמדנו ממה שאמר תחלה שיש בו עדין קצת קדושה הוצרך לבאר שלא הוזהר הטמא מלאכלו אך טמא וטהור אוכלין בקערה אחת כמו הענין בצבי ואיל שאינן ראויין לקרבן:

טז

רק הדם לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמי'. הוצרך לומ' זה לפי שכב' ביאר שיש בו קצת קדושה. אולי יחשוב חושב שדמו יהיה אסור כדם קדשים. לזה ביאר שהוא כמים שמותרים בהנאה ואמ' על הארץ תשפכנו באר שאינו טעון כסוי כדם צבי ואיל:

יז

לא תוכל לאכול בשעריך וגומ'. הוזהר בזה שלא לאכל מעשר שני של דגן ותירוש ויצהר חוץ מהמקום אשר יבחר יי' ושלא יאכלו הכהנים הבכורות חוץ מהמקום ההוא ולא השלמים והנה אמר כל נדריך אשר תדור מה שלא אמר כן במה שקדם אך אמר נדריכם וכל מבחר דריכם לכלול העולה עם השלמים כי היא באה בנדר ונדבה כמו השלמים ואי אפשר שנאמר שיכלול בזה פסולי המוקדשין כי כבר הורו לאכול בשערים כמו שקדם ולזה יהיה זאת האזהרה שלא יאכל מבשר העולה באי זה מקום שיהיה כי לא הותר אלא למזבח כאמרו ועשית עולותיך הבשר והדם והנה הדברים קל וחומר אם הדברים שהתר להם במחיצתו נאסר חוץ ממחיצתו לא כל שכן במה שבכל המקומות הם חוץ למחיצתו לאכילת אדם ובכלל הנה נלמד מזה הענין שלא יותר דבר לאכול כי אם בגדרים שהתירה אותם התורה ולפי שלא הותרה העלה כי אם למזבח הנה יהיה מזה אזהרה שלא יאכל אדם מבשרה באי זה מקום שיהיה כי כל מקום יקרא שעריך לזה הענין וכן נלמד מזה שלא יאכל אדם קדשים קודם זריקת הדם כי עדין לא הותרו לאדם ומזה גם כן יתבאר והוא קל וחומר שאסור לאכול קדשים חוץ למחיצתו שהוא לפנים מן הקלעים כי שאר המקומות יקראו שעריך לזה הענין והוא ידוע שהבכורים נאכלין בכל מקם לכהנים ממה שנזכר בפרשת קרח מאכילת הבכורים שלא התנה שם מקום מיוחד לאכילתם ולזה תהיה הכוונה באמרו ותרומת ידך שלא יאכל כהן בכורים בשערים קודם הנחתם בעזרה על האופן שהתבאר בפרשת והיה כי תבא:

יט

השמר לך פן תעזוב אל הלוי. הנה זאת אזהרה שלא לעזוב את הלוי שיתן לו חלקו הראוי לו מהמעשרות או ממעשר עני או מהשלמים וממעשר שני שנתחייבו לאכלו בירושלם:

כ

כי ירחיב יי' אלהיך את גבולך וגומ'. לפי שלא הותר בשר תאוה במדבר הוצרך להזכיר בזה המקום שבכניסתם לארץ יהיו מותרים בבשר תאוה:

כי תאוה נפשך לאכול בשר. מגיד שאין ראוי לאכול בשר אלא לתאבון:

כא

כי ירחק ממך המקום אשר יבחר יי'. לפי שהתורה היא אחת לכל אנשי התורה כמו שנתבאר במקומות רבים מהתורה הוא מבואר שאין ראוי שיובן מזה שאשר ירחק מהם המקום יהיו מותרים בבשר תאוה לא הקרובים אל המקום אבל הכוונה בזה שלא יהיה המקום קרוב לכל ישראל מפני הרחבת גבולך ולפי שמפני הרוחק התיר זה הוא מבואר ששחיטת בשר תאוה תהיה חוץ מהמקום אך אם יזבחהו במקום יחוייב שיהיה השלמים ויאכל ממנו המזבח חלקו:

וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך. רוצה לומר שבאופן שצויתיך תהיה זביחת הקדשים והוא בשחיטה כך תהיה זאת השחיטה ואולם אמר זה לפי שהזביחה תאמר גם כן על הנחירה אך גדר השחיטה הוא שתהיה בצואר בחתיכת הסמנים וכבר יתבאר לך שהזביחה תאמר גם כן על הנחירה ממה שאמר ויזבח בלק צאן ובקר וישלח לבלעם ואמר מנקרך להורות שאין ראוי שיאכל אדם בשר אם לא היה לו בקר וצאן רוצה לומ' שיהיה לו די ספוקו לקנותה ואמר מבקרך ולא בקרך שאין ראוי לאדם שיאכל כל אשר לו אך ישער ההוצאה לפי קניינו לפי שימצא לו מזונו תמיד:

ואכלת בשעריך בכל אות נפשך. רוצה לומר שזה הנשחט חוץ לעזרה תוכל לאכול בשעריך לא מה שישחט בעזרה כי הוא קדש ומזה המקום למדנו שהנשחט יתכן שתאכל לא מה שלא נשחט:

כב

אך כאשר יאכל את הצבי ואל האיל. הזהירנו שלא ינהג בזה מנהג קדש כדי שלא יחשוב שהוא שוחט קדשים בחוץ ולמד בזה שצבי ואיל אינם מורים כי אם בשחיטה וכן הוא אומר כי יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר וזה יהיה הרצון באמרו ושפך את דמו שחיטה ומזה המקום נלמד שמצות שחיטה נוהגת בבהמה חיה ועוף והכונה בה מה שיתכן שימותו בו בעלי חיים כף מחתיכת הסמנין וכבר שערו רז"ל שלא יתכן שישלם זה בבהמה וחיה כי אם בחתיכת שני סמנין או רובם אך בעוף ישלם בחתיכת סימן אחד להיות חסר החיות מהבהמה והחיה והוא כמו ממוצע בין הבהמה והדגי' שאינם צריכין שחיטה:

כג

רק חזק לבלתי אכול הדם. ביאר בזה שדמה אסור באכילה שלא יחשוב החושב שלא יהיה מוזהר רק על דם הקרבן כדי שיתנו על המזבח:

ולא תאכל הנפש עם הבשר. רוצה לומר לא תאכל מה שהנפש בו עדין עם הבשר והוא אבר מן החי רוצה לומר כי עדין יש בנפש כח לשלח באבר ההוא הצריך לו מהמזון לא היה בב"ח:

כד

לא תאכלנו. הזהיר עוד על הדם כדי שיהיו יותר נזהרים מאכילתו וכבר זכרנו תועלת זאת האזהרה בפרשת צו:

על הארץ תשפכנו כמים. למדנו מזה שאין טעון כסוי ואמ' כמי שלא יכוין בשפיכתו על הארץ לדבר מהדברים שהיו מכוונים בו המכשפים ומה שידמה להם אך יהיה לבו בשפכו אותו על הארץ כאלו שופך שם מים:

כה

לא תאכלנו למען יטב לך. הודיע בזה שבהיותם נזהרים מזה יגיע להם ולזרעם תועלת עצום:

כו

רק קדשיך יהיו לך וגומ'. צונו בזה להביא כל הקרבנות לבית הבחירה ולזה הוא מבואר שהבעלים מטפלים בהבאתם עד שיהיו שם:

כז

ועשית עולותיך הבשר והדם. למדנו בזה שאם אין דם לזרוק על המזבח לא זכה המזבח בבשר וכן אם אין בשר לא יזרוק הדם כי זריקת הדם הוא לרצו' הקרבת הבשר ולמדנו מזה עוד שאף עלפי שמחוייב להקטיר כל העולה למזבח שנאמר והקטיר כהן את הכל המזבחה הנה אם פרשו מהמערכה ופקעו משם הקרנים או הטלפים או העצמות או הגדים אינו זקוק להחזירם שם כי התורה לא דקדקה אלא בשר:

ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך ובשר תאכל. למד על דם כל הזבחים שטעון מתנה אחת ואף על פי שנתבאר בחטאת ועולה שיש בהם יותר ממתנה אחת הנה למדנו מזה שאם לא נתן כי אם מתנה אחת לא עכב:

והבשר תאכל. למדנו מזה שאינו זוכה באכילת בשר כי אם אחר שזכה המזבח בהם:

כח

שמור ושמרת את כל הדברים האלה. רוצה לומר שישמרם בלב וישמע לעשותם וזה יהיה בלמדנו אותם כי הלמידה מישרת אל המעשה וזכר שמקיום אלו המצות יגיע טוב נפשיי וגופיי לו ולבניו עד עולם כדי שיהיו יותר זריזים בענין אלו המצות. הנה זה ביאור מה שיצטרך אל ביאור בזאת הפרשה שהוגבלה ביאורה פה.

ל

השמר לך פן תנקש אחריהם. ר"ל פן תנקש במוקש אשר נוקשו הם וזה יהיה אם תנהג במנהגיהם בעריות ובזולת זה כמו שאמ בפרשת קדושים תהיו ולא תלכו בחקות הגוים אשר אני משלח מפניכם:

פן תדרוש לאלהיהם. מגיד שאם ילכו במנהגיהם הפחותים סופם לעבוד ע"ז או ירצה בזה שמא תחקור איך היו עובדי' הגוי' עבודה זרה ותחשוב לעבוד הש' יתע' בדרך ההוא והזהיר שלא יעש' כן ליי' כי מה שיחשבוהו עבודה לו יהיה ההפך כי הם היו עושים לאלהיהם כל הדברים המרוחקים והמתועבים לשם יתעלה כי עד שגם בניהם ובנותיהם היו שורפים באש לאלהיהם אולם כונת התורה הוא בהפך זה שלא העמיסה עלינו דבר יכבד עלינו אבל הם דברי ישרים וצדיקים מישרים בעצמותם אל כל הטובות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.