נחל קדומים/דברים/יב

נחל קדומים דברים יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

לא תעשון כן לה"א כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וגו'. צריך להבין קשר הענין עם הכתובים הראשונים אבד תאבדון וכו'. לא תעשון כן לה' אלהיכ' ופירש"י אזהרה למוחק את השם וכו' ועדיין צריכין אנו למודע"י דהיכי קאמר אח"כ כי אם אל המקום ופירש הרב עיר וקדיש כמהר"ר דוד חאבילייו זצ"ל שהכוונה על מחיקת ה' במגלת סוטה שלא היה נוהג כי אם במקדש דוקא ובהכי ניחא דר' ישמעאל שהקשה וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין ומשני. ואכתי קשה וכי תעלה על הדעת דישראל מוחקים את השם. ובהא ניחא שבא הכתוב להזהיר שלא למחוק השם גם להטיל שלום בין איש לאשתו דהיינו לסוטה אף זה לא תעשון כי אם במקום אשר יבחר בו ה' דהיינו במקדש שם תוכלו במקום המקדש למחוק השם לסוטה ולא במקום אחר. והרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו ז"ל בדרשותיו כ"י פירש במאי דתנן פרק כל הצלמים (דף מ"ה) אמר ר"ע כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה בידוע שיש שם ע"ז וכתבו התוס' בירושלמי פריך מבית הבחירה ומשני ע"פ נביא וז"ש אבד תאבדון את כל המקומות את אלהיהם על ההרים דמכאן למד ר' עקיבא דרוש זה דכל מקום שאתה מוצא הר גבוה וכמ"ש דמסר להם סימנים של המקומות שרגילים האמוריים לעע"ז ולז"א אף שאמרתי לך אבד תאבדון שצריך לשרש אחריה לא תעשון כן לה"א דהיינו בית הבחירה לומר דמאחר שהוא הר גבוה ודאי שיש שם ע"ז אלא אל המקום אשר יבחר ה' לשכנו תדרשו ואמרו בספרי תדרשו על פי נביא ואל תירא לומר שיש ע"ז. עוד י"ל לפמ"ש (דף מ"ו) בעי רמי ב"ח המשתחוה להר אבניו מהו למזבח יש נעבד במחובר לגבוה או לא ופסק הרמב"ם פ"ו מא"מ דאסורות ולז"א אף שאמרתי את אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם דההר אינו נאסר אך לגבוה אסור ולא תעשון כן לה"א כלומר דין זה שאמרתי דההר אינו נאסר לא תנהגו כן בדבר ה"א כי אם דוקא לשכנו תדרשו לבקש מקום טהור ובפרט לאבני מזבח שחופרין קרקע בתולה שלא יהיה חשש איסור ושייך לומר תדרשו. ומ"ש ובאת שמה והבאתם שמה לשון יחיד ורבים אפשר במ"ש במ"ק (דף ט"ו) אם מצורע מותר לשלח קרבנותיו ע"י אחר אף שאינו יכול להקריב ופשיט מדכתיב בבואו יקריב בזמן שהוא ראוי להקרבה וכ"פ הר"מ פ"ב דביאת מקדש. וז"ש ובאת שמה לשון יחיד וחזר ואמר והבאתם לשון רבים לומר כשאתה ראוי לבא תוכל לשלוח הקרבנות ע"י אחרים ולזה אמר בלשון רבים שיכולים אחרים להביא קרבנותיו כיון שהוא ראוי לביאה וז"ש ובאת שמה אז והבאתם שמה אתה ואחרים אך כשאינך יכול לבא לא תוכל לשלוח עכ"ל הרב מהר"י מולכו ז"ל ושני דרכים הראשונים כתבם הרב מופת הדור מהרח"א ז"ל בעץ החיים בשם הרב מהר"א צמח אך כתבם בקצור נמרץ ועיין בס' הקטן ראש דוד על הסד"ר בס"ד. ומ"ש הרב מהרח"א שם דבעיית נעבד במחובר לא איפשיטא ופסק לחומרא הרמב"ם ז"ל הדבר קשה דאפשיטא וכמ"ש מרן בכסף משנה ע"ש ואכמ"ל:

כ

כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' ואמרת אוכלה בשר וגו'. זאת לפנים פירשתי בעניותי ועתה אוסיף קצת נפך בס"ד יש לדקדק כפל הדברים. ועוד דהול"ל כי תאוה נפשך לאכול בשר ואמרת אוכלה בשר דהלב חומד מקודם ואח"כ פה דובר. אמנם אפשר במ"ש רז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר ופירשה רבינו האר"י זצ"ל דצריך כח גדול להעלות ניצוצי הקדושה מחי למדבר שהוא גמר התקון והוא דבר קשה ועם הארץ לא יועיל לזה אך הת"ח בכח תורתו יוכל להעלותם וכו' ע"ש באורך. וז"ש כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך בתורה ובמצות והכל מאתו יתברך כי הוא הנותן כח לעשות חיל חילא לאורייתא וזהו כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך דבמה שעשית התעוררות משמיא אסכימו לעזר ולהועיל ואני קורא כי ירחיב ה' את גבולך כי הכל ממנו. וגם בזה יש הרחבת גבול בג"ע דזכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. ומתוך זה כמו שתאמר לקיים מצות מעין דוגמא ואמרת אוכלה בשר והוא דוקא לברר ניצוצי הקדושה לקיים מצוה ומשו"ה לא הקדים התאוה כי לא היה תאוה גופנית כארח כל ארעא רק לקיים מצוה ואמרת אוכלה בשר. כי תאוה נפש"ך דייקא לאכול בשר למצוה ולהעלות ניצוצי הקדושה ומשו"ה איחר התאוה להורות כי אינו מדבר בתאוות גופניות רק במושכלות. ורמז שצריך מחשבה ודיבור ומעשה ואמרת וכו' דיבור. כי תאוה נפשך מחשבה. תאכל בשר מעשה. ואמר בכל אוות נפשך תאכל בשר רמז כי בעודו אוכל יכוין הכוונות הראויות לבעלי הנפש והיינו בכל אוות נפשך תאכל ודוק היטב:

לא

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.