אלשיך/דברים/יב

אלשיך דברים יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אלה החוקים והמשפטים כו'. ראוי לשום לב. (א) אחר אומר ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים כו' היה לו להזכירם מיד ולומר אבד תאבדון כו' מבלי יחזור לומר אלה החוקים והמשפטים כו'. (ב) שהיחל בלשון רבים ואח"כ אמר לך לרשתה בלשון יחיד ואח"כ אמר אשר אתם כו' לשון רבים. (ג) כפל אומרו אבד תאבדון. (ד) אומרו את כל המקומות כי הלא איך אפשר לאבד את המקומות האם יאמרו ערו ערו עד היסוד בהרים ובגבעות ומה גם במאמר ז"ל אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם ולא עוד אלא שבסמוך סותר זה ואומר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא שיורה שהאיבוד הוא את שמם מן המקום אך לא את המקום ואיך אמר בתחלה את כל המקומות. (ה) אומר אשר אתם יורשים אותם שהוא מיותר. (ו) למה מסיים מקומם באומר על ההרים כו' הם ילכו ויאבדו אותם מכל מקום שימצאון. (ז) אומרו ונתצתם כו' אחר אומר שיאבדום מה צורך לאומרם וללמדם איך יאבדום. (ח) אומר ואבדתם את שמם מה הוא אשר יעשו על האמור שיתקיים בו איבוד את שמם מן המקום ההוא:

אמנם הנה כתבנו למעלה שאומר לעשות הוא כי מעתה טרם יעברו את הירדן ישמרו בלבם לעשות בפועל החוקים והמשפטים כו' כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפ' למעשה. והנה כלל את הכל כי אמר את כל החוקים ואת המשפטים אשר אנכי נותן לפניכם היום כי זה כל התורה. והלא כמו זר נחשב לומר שעתה טרם עברם את הירדן יתרפו מעשות מצות רק במחשבה בלבד והלא כמה מצות אפשר לקיימן מעתה ולמה לא יעשו אותן. לז"א אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון בלבבכם לעשות' אחרי כן ולא תעשון מעתה בפועל הלא הם אשר אי אפשר לכם לעשותם כעת והוא אבד תאבדון כו' ונתצתם כו' כי הלא א"א לכם לעשות' מעתה כלומר אך כל אשר תמצא ידיכם לעשות מעתה תעשו. אלא שמה שכלל תחלה את כולן הוא לומר כי כולן מחשבת עשייתן מצטרפת למעשה אך לא שלא ישתדלו לעשות'. ואמר אשר נתן ה' כו' לומר מה שכתבנו למעלה מה בין לשון ירושה ללשון מתנה כי ירושה אין לה הפסק ומתנה יש לה הפסק ואמר אלה החקים אשר תשמרון לעשות. ושמא תאמרו מה צורך לעשות לקיים לנו את הארץ והלא היא ניתנה לנו מאתו ית' אשר נתן לאבותינו ולנו. ולז"א אשר תשמרון לעשות הוא למען תתהפך לכם אשר נתן ה' לכם בתורת מתנה שיש לה הפסק לירושה שאין הפסק. וזהו אשר נתן ה' אלהי אבותיך לך לרשתה כי תהיה לך לירושה בלי הפסק ע"י מעשים האלו אשר תשמור לעשות. והוא כי הוא ית' לא אמר רק לך ולזרעך נתתי את הארץ שהיה בלשון מתנה. ועוד טעם שני והוא כי המתנה לא היתה כי אם בהיותכם בעלי אחדות וזה אמר אשר נתן ה' אלהי אבותיך לך שהוא לשון יחיד כאומר לזרעך נתתי כי זרעך הוא לשון יחיד אך על יד מצות אלו יהיה לרשתה ירושת עולם גם שלא יהיה לכם אחדות ליזכר בלשון יחיד. כ"א גם אם תפסידו האחדות תתקיימו בה כל עוד שאתם צדיקים בשאר דברים כאשר היה בימי שאול וז"א כל הימים אשר אתם חיים על האדמה שעם היות פירוד ביניכם אתם צדיקים נקראים חיים בהיותכם על האדמה. ולא רשעים הנקראים מתים עודם על האדמה. כנודע מרז"ל על פסוק ובניהו בן יהוידע בן איש חי וכי כ"ע בני מתים נינהו אלא שהצדיקים במיתתם קרויים חיים והרשעים בחייהם נקראים מתים. עוד כוון באומר בארץ אשר נתן ה' כו'. לומר כי הנה היה מקום שיאמר נא ישראל אם חביבה היא כ"כ מצות נתוץ והאביד והרוס את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים א"כ איפה למה תאמר שנשמור לעשות הדבר בארץ ישראל ולא תצוה להתפשט בכל המקומות אשר עבדו שם הגוים אשר נוכל עליהם לנתוש ולנתוץ את כל מזבחותיהם ופסילי אלהיהם גם שיהיה בח"ל. לז"א בארץ אשר ה' אלהי אבותיך נותן לך לומר אין קפידתו יתברך להעביר גילולים רק ממקום הקדושה וז"א בארץ אשר ה' כו' נותן לך כי ארצו היא קדושה. וזה רמז בטעם שעל מלת בארץ כמרים קול ואומר בארץ העליונ' הקשורה למעל בארצות החיים והראיה כי היא אשר נתן ה' ואין הוא נותן דבר בלתי חשוב עד מאד. ומה גם שצירף לתתה לך זכות אבות וז"א אלהי אבותיך כי אין זה רק להיותם קדושה ושם צוה ה' להעביר הטומאה ממנה:

ב

אבד תאבדון כו'. הנה קרה לו יתברך כמלך החפץ יבנו לו פלטרין לדור בו והנה המקום בלתי טהור מטנופת ודברים מאוסים ומצוה כי ראשונה יפנו המקום מכל חלאה ואחרי כן יבנו בה ארמון על משפטו לשכון לפי כבודו שם. כך הוא יתברך רצה לזכות את ישראל לדור ביניהם בבית אשר יבנה לה שלמה בחכמתו. וירא והנה אינו לפי כבודו להשרות שכינתו בתוך טומאת טנופת ע"ג אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם ע"כ הקדים ויצו עלינו לטהר את הארץ ככל הכתוב בב' הפסוקים האלו. ואחר אבד את שמות הבעלים והאלילים כליל יחלופו מן הארץ הלזו הקדושה. אז צוה על מקום אשר יבחר לשכון יה אלהים וזהו כי אחר צווי זה מצונו יתברך לבנות לו בית לשכן שמו שם כאמור ואבדתם כו' והיה המקום אשר יבחר ה' כו'. ונבא אל התכת הכתובים אמר אבד תאבדון לומר אל תירא ואל תחת מלאבד את אלהיהם כי הבל המה והראי' שלא הצילו את עובדיהם מידם וז"א אבד תאבדון כו' לומר אחר האבידכם את הגוים תאבדון גם את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים. ופי' ואמר מה שאמרתי אבד תאבדון הוא אשר אתם יורשים אותם לו' שאחר שאתם יורשים אותם ולא הצילום אלהיהם מידכם לא תירא מהם ותאבדון. ואשר אמרתי את כל המקומות אינו קרקע הארץ שעבדו שם כי אם את אלהיהם על ההרים כו' ולא ההרים אלהיהם. ועוד שהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת עץ רענן ואם היית מאבד המקומות היית משחית עיקר הארץ ואילנותיהם הרעננים. וש"ת א"כ איפה איך אמרתי את כל המקומות הלא הוא כי ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשריהם כו' שהיא שהמזבחות ומצבות ואשריהם הם המקומות שעבדו וקיטרו בהם לאלהיהם אותם תאבדו ואחר כך ופסילי כו'. והוא לומר אם ירך לבבך משלוח יד באלהיהם כי תירא מהם הלא אמרתי לך אשר אתם יורשים אותם ולא הצילום אלהיהם. וזאת שנית תעשה תתחיל תחלה בקל ותהיה קונה לב ואבירות גם על החמור. והוא כי תחל' ונתצתם את מזבחותם שאינו כי אם הפריד אבנים אלו מאלו. ואחר כך ושברתם את מצבותם שהוא לשבור את אבניו ממש ועדיין נשארו חתיכות אבנים. ואחר כך ואשריהם תשרפון באש שלא ישאר דבר. ואחרי כן את הפסילים בעצמם תגדעון שהוא את הפסילים של אלהיהם והוא כי הפסילים המה לא אלהים כי אם שהיו עושים אותם הגוים דוגמת מלאכים או הוברי שמים וזהו פסילי אלהיהם שהוא פסילים של אלהיהם תגדעון את הפסילים. ועל ידי כן ואבדתם את שמם של אלהיהם הנזכר אשר היו דוגמתם מן המקום ההוא כי עד כה על ידי הפסילים היו נזכרים שם ועתה אבד שמם משם. או יאמר אבד שהוא את הע"ג ומזבחותיהם למטה ועל ידי כן תאבדון את כחות טומאותם השורה בהם. ופי' ואמר מה שאמרתי אבד הוא את כל המקומות כו'. ושמא תאמר הלא נבטל אותם טרם נזכה בהם כענין כל ע"ג של עו"ג שהוא מבטל והישראל נהנה ממנה וממזבחותיה. לז"א אינכם יכולים לעשות כן רק לאבדם כי הלא אתם יורשים אותם את המקומות ההם עם אלהיהם ואחר שהמקומות שלכם כל אשר בם נעש' ע"ג של ישראל ואין לה ביטול. ואשר תאבדון הוא בין אשר על ההרים הרמים כו' והוא כי הנה א' מהטעיות הגוים ההם הוא שחושבים שיש אלוה שכחו בהרים ויש שכחו בבקעה כאשר חשב מלך ארם על מלכו של עולם יתברך באומר אלהי הרים אלהיהם ולא אלהי עמקים הוא. ע"כ אמר ה' לאבד בין אלהיהם שעל ההרים הרמים בין אשר על הגבעות שהוא במיצוע בין אשר שתחת כל עץ רענן שהוא בעמקים ומישור כנודע מטבעם. והלא צויתו התחיל מאלהיהם ואם ירך לבבכם התחילו מן הקל תחלה כי ונתצתם כו' כדלעיל. ועד כה פירש אשר אמר למעלה באומר אבד. ועתה פירש ואמר ומה שאמרתי שע"י כן תאבדון הוא כי על יד כן ואבדתם את שמם מן המקום ההם הוא שם שורש טומאת הע"ג ההיא כמדובר. עוד יתכן כוון יעשו להם מעין ד' מיתות ב"ד כנגד סקילה אמר ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם. וכנגד שרפה אמר ואשריהם תשרפון באש. וכנגד הרג אמר ופסילי אלהיהם תגדעון. וכנגד חנק שהוא לדחוק את האדם עד תצא רוחו ממנו אמר ואבדתם את שמם שע"י מה שיעשו שפטים בפסיליהם וישנו המקום מדברים טמאים לדברים של קדושה ידחקו את כח הטומא' ששרתה שם עד יתגרש משם ויצא הרוח טמא ההוא ויאבד שמו מן המקום ההוא וזהו ואבדתם כו':

ד

לא תעשון כן כו'. ראוי לשום לב. (א) הלא כמו זר תחשב אזהרה זו כי מי זה יערב אל לבו לעשות לה' כדבר הרע הזה שיצטרך להזהירו שלא יעשה כן. והנה ארז"ל שהוא אזהרה למוחק את השם והן אמת שאם זה בלבד היא הכונה בלתי נמשכת יפה גזרת אומר כי אם אל המקום כו' עם הקודם. (ב) אומר מכל שבטיכם שהוא מיותר. (ג) אומר לשכנו תדרשו שגם זה אין צורך בו כי הי' די יאמר כי אל המקום אשר יבחר ה' תבא. (ד) שלא יאמר מה שלשכנו ידרשו וגם לא מלת שמה. (ה) אומר תדרשו לשון רבים ובאת שמה לשון יחיד:

אך יתכן כי הנה ממוצא דבר אשר אמר את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. הלא יצא עתק מפי איש לדבר ולומר הלא גם שכל אלהי העמים אלילים ובאבדם. הלא נינקוט מינייהו מדה א' הנראית כי טובה ההיא הלא היא כי ייחדו מקומו' רבים לעבודתם בהרים הרמים ובגבעות כו' ונעשה כן גם אנו לאלהי אמת לעשות בתי מקדש רבים ונכבדים ליחידו של עולם לפחו' בכל פלך ופלך בנחלת כל א' השבטים יבנו בית המקדש אחד לבל בני השבט באופן לא ירחק דרך בית המקדש משום א' מהשבטים ולא יקנאו על השבט אשר בנה הבית בחלקו. לז"א לא תעשון כן להרבות בתי עבודה לה' כדרך הגוים. ואל נא תאמרו הלא זה יהיה אם היינו עובדים באיזה מהם לזולתך חלילה כדרך הגוים שעובדים לאלהים רבים כמ"ש אלהיהם על ההרים כו' ואפילו בעם אחד ימצאו אישיהם מתחלפים איש פלוני יעבוד ע"ג פלוני' ופלוני פלוני' כאשר יכחשו כי כאשר אחשוב כי הוא ענין הכתוב כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו לומר שרבוי עמים יתחלפו אישיהם ללכת כל איש ואיש בשם אלוה אשר ייחד לו. אך אנחנו כלנו נלך בשם ה' המיוחד לעולם ועד. וזהו שלא נאמר כי כל העמים ילכו בשם אלהיהם. וזה יהי' ענין הכתוב פה פן יאמר נא ישראל הלא אם נעבוד כל שבטינו בייחוד אליו יתברך גם כי כל שבט יהיה לו ענין בפני עצמו ובה"מ בפני עצמו מה בכך. לזה אמר לא תעשון כן להרבות מקומות גם שיהיו כלם לה' אלהיכם ואין זה כי אם אל המקום אשר יבחר ה' לבדו. וטעם קנאת השבטים איננה כי מקום הר הבי' נקנה בדמי כל כללות ישראל כנודע ויש בו חלק לכולם וז"א מכל שבטיכם. ושמא תאמר כי עתה שירחק המקום בקצוי ארץ ישראל ויצטרכו לדרוש בדרכים ממקום למקום איזה המקום בחר לו יתב' והוא טורח ואולי ימנעו אנשים מלכת שמה. שני' כי אולי יפגע באיש בלתי הגון ויסירנו מלבו וימנענו מלכת מה שאין כן במקום קרוב שלא יצטרכו לשאול איה מקום כבודו יתב' כי אולי יאמ' הנשאל האם הוא במקום זולת מקום ושכיוצא בזה. על שתי אלה אמר על הראשונה לשכנו תדרשו כלומר אל נא יחשב לטורח לדרוש איה בית ה'. כי הלא לשכנו יתב' תדרשו ואין להם אושר גדול מזה יהיה טרחכם ומשאכם ומחתכם על שכונת הש"י כי זכות גדול הוא על דרך מה שנחשב לאברהם שהיה שואל איה המקום באמור אליו הוא יתברך אל הארץ אשר אראך. ועל דרך זה הוא מה שאמר הקדוש ברוך הוא לירמיה אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד שאמר לו אל יראה לך שאתה הולך לבטל' ואינך מועיל עם ישראל כי אם תשוב ואשיבך הרבה תרויח שלפני תעמוד. ואל תתיירא שתתהפך אחריהם כי ישובו המה אליך ואתה לא אליהם. על דרך זה נאמר פה אם תצטרך להיות דורש ושואל לא יהי' עליך לטורח כי לשכנו ית' תדרשו ורב לכם שכר הרבה על הדב'. ועל השניה אמר ובאת שמה כלומר הנני מבטיחך שתבא שמה ולא יעצרך איש כי גדול שמו יתב' בגוים. ולא יקרה כמ"ש ז"ל במדרשו' שקרה לעובדי גלולים שהיה הולך אל עבוד' גלולים והי' דורש מקומ' איה וא"ל איש אחד כמה ימי שני חייך אמר שמוני' שנה אמר לו והלא אם היתה הע"ג ההיא יכולה ללכת היא היתה ראוי' לבקרך יותר כי אתה גדול ממנה שאתה בן שמונים שנה והיא בת שנים כי נתחדש' מקרוב. אך הוא יתברך גדול שמו בגוים באופן שלא ימנעך איש מלבא כי אם ובאת שמה. ולא עוד אלא שכ"כ ייטיבו אשר ידברו לכם הנדרשים בדרשכ' איה בית ה' שיספיקו להקנו' בכם שלמות וחסידו' ויושר לבב עד גדר שגם אם בלכתכם במה הייתם מחוסרי אחדו' והולכים בפירוד לבבות תקנו אחדות עצום לעשות המצוה ההיא וזהו לשכנו תדרשו בלשון רבים ובאת שמה בלשון יחיד כי גם שבעת הדרישה יהיה בפירוד אח"כ ימשך ממנה כי ובאת שמה באחדות. גם יתכן שמפורש בלשון מה הוא הדב' שהיה פחד שעליו יתלחשו הנדרשים ויסירו מלבם. והוא באומר לשכנו תדרשו כי הלא תשאלו איה שוכן ה' כי בזה ימצא הנשאל פתחון פה לומר האמנם ישב או ישכון יה אלהים על הארץ ומה גם תוך בית ואיזה בית אשר תבנו לו והוא מקומו של עולם וכל הארץ מלא כבודו. באופן תשוב מדרכך. ולא עוד אלא שגם אתם השואלים תדרשו בפירוד הלבבות כי קצתכם יהיה לבם נוקפם ע"ז וקצתכם ייטיב לכם באופן יצדק לומר בכם תדרשו לשון רבים על פירוד שבלבבו'. ועכ"ז אין צ"ל שלא תמנעו מלבא שמה כ"א גם תלכו כלכם בלב א' וזהו ובאת שמה בלשון יחיד אלא אדרב' בדרישותיכ' בכל ערי שבט ישראל לא יעדרו ממתיקים הדבר ומודיעים איזה הדרך ישכון אורו יתב' במקום אשר בחר. עוד כוון באומ' ובאת שמה ולא אמר והלכת שמה. לומ' שני פעמים על אשר בחר ה' במקום ההוא בייחוד לכל ישראל ולא במקום זולתו. הא'. באומר המקום אשר יבחר ה' לשום את שמו שם כי כל כן ראוי שאחרי ה' ילכו אל המקום אשר שמו שם. ב' כי שם שורשי נשמו' עם בני ישראל. כי הוא מכוון אל שער השמים אשר שם חופפה השכינה שתחת כנפיה שורשי כל נפשות ישראל. נמצאו ישראל בלכתם שמה כבאים ולא כהולכים כי הלא המה מתקרבים אל עצמם ואל שורשם ובאת שמה. עוד יתכן כיון ענין אחר ובו ימשכו כל הכתובים הבאים כאשר יבא ביאורם בס"ד. והוא כי הנה ידענו מרז"ל כי ב"ה של מטה מכוון כנגד ביה"מ של מעלה שנאמר מכון לשבתך הוא ב"ה של מעלה שבזבול. ועל כן בהבנות ב"ה למטה בהר המוריה המכוון כנגד של מעלה מתייחסים לבונים:

והוא מאמר שלמה בחכמתו באומרו בנה בניתי בית זבול לך לומר שבנה בנין כמו של מטה ושל זבול אשר לו ית'. וכן אמרו ז"ל כי כשהיה הכהן משרת למטה היה מעלה עליו הקב"ה כאלו היה משמש בב"ה העליון בעולם העליון. וכן הנכנס בשל מטה כאלו נכנס בשל מעלה כמאמרנו על פסוק נבואה למשכנותיו לומר נבואה כאחד לשני משכנותיו שבבואנו לשל מטה יחשב לנו כבאים בשל מעלה. וגם הוא מאמרנו על פסוק ירושלים הבנויה כעיר כו' לומר כי הנה יש בהמ"ק של מעלה ובהמ"ק של מטה וכן ירושלים של מטה וירושלים של מעלה. וכאשר הבא אל בהמ"ק של מטה יחשב כבא אל של מעלה כן הבא אל ירושלים של מטה הוא כבא אל ירושלים של מעלה. וזה מאמר הכתוב ירושלים הבנויה כו' לומר הנה יש שתי ירושלים אחד בנויה ואחד רוחניות מחוברת ומכוונת כמחוברה לה הם כאלו הם יחד וכאלו של מעלה גם הי' של מטה ממש באופן ששם עלו שבטים שלא בלבד עלו שבטים בירושלים של מטה כ"א גם שם בעיר שחוברה לה שהיא ירושלים של מעלה הנזכר עלו שבטים נמצאו היו בשני עולמות כאחד בשל מעלה ובשל מטה ואינו מן התימה כי הלא הם שבטי יה מתייחסים אל שם יה הכולל שני עולמות כי ביה ה' צור עולמים אל תקרי צור אלא צר:

ובזה נבא אל הענין אמר כ"א אל המקום אשר יבחר ה' לשום את שמו שם כי גם שבב"ה של מטה אין שכנו שם בעצם כי אם בשל מעלה כמ"ש ז"ל מכון לשבתך כי רק שבתו לא יתייחס אלא בשל מעלה. אך בשל מטה אינו רק ששם שמו ית' שם. עכ"ז אל תחשבו שבשבתיכם בב"ה של מטה אין לכם חלק בשל מעלה. כי הלא לשכנו שהוא של מעלה תדרשו איה מקום שבתו ית' אשר הוא שוכן כי שם הוא עיקר שכנו. וגם זה הוא אמת כי ובאת שמה כי בשכנו ממש אתה בא. והוא כמו שכתבנו כי איכות של מעל' מתלבש בשל מטה באופן שהבא אל התחתון הרי הוא כאלו בא אל העליון כי ע"כ היו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא אמ' אדם לחבירו צר לי המקום כו':

או שעור הכתוב מעין האומו' והוא ע"ד מאמרנו ע"פ שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. והוא כי לא היו אומרים ב"ה נלך רק בית ה' כאלו בב"ה של מעלה היו חפצים ללכת. ושמחתי כי הי' עולה על רוחם כי בשלמטה הוא גם כן בית ה' העליון כי בצד מה אחת הוא כי אין צ"ל בב"ה כי אם בירושלים עצמה העומד בה כעומד בירושלים של מעלה. כי הנה עומדו' היו רגלינו בשעריך ירושלים שהוא בשני שעריך בשל מטה ושל מעלה כא' כי איכו' העליונה נשפעת בתחתונ'. וע"ד זה הוא בב"ה מקל וחומר. וע"ד זה יאמ' הנה בשאלכם על ב"ה לשכנו תדרשו כי לא תאמרו איה ב"ה רק איה שכנו אשר לפי האמת אין זה רק העליון. אך עם כל זה בצד מה הנה כי כן יהיה כי הלא ובאת שמה כי כ"כ שפע העליון ישרה למטה כי הלא לבא שמה בשכני העליון תתייחס. ולא זה בלבד כי אם גם והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם כו' כי שמה בשכנו הנזכר תביאו עולותיכם. כי יחשב לכם כאלו בהביאכם את כל אלה פה הוא כאלו שמה בב"ה של מעלה תביאו אותם וכן ואכלתם שם כי מה שתאכלו ומה גם משלמיכם ומעשרותיכם מתכא דרחמנא תאכלו ויחשב לכם כאוכלים שם בשכנו הנזכר שהוא מתייחס לפני ה' אלהיכם בעצם שהיא בב"ה העליון. וזה תכירו כי כן הוא שיחשב לכם כאכלכם למעלה לפני ה' כי הלא ושמחתם בכל משלח ידכם כו' והוא כי הנה ידוע כי ברכת מזון האדם נשפע לו ע"י שולחנו כי בהיות מאכל שולחנו כרצונו ית' באופן שיחשב כאילו אכלו משולחנו של מקום שם יצוה ה' את הברכה כנודע מהשפע הנשפע על שולחנו. וא"כ לפי מדרג' מקום מערכת שולחנו כן יבורך. ואם כן בהיו' כי אכילתך תחשב כאלו היא בבי' המקדש של מעלה יופלג השפע הנשפע בנחת שולחנך עד גדר שושמחתם בכל משלח ידכם כי תכירו אשר ברכך ה' אלהיך בכבודו ובעצמו שלא ע"י מלאך או שליח כי מרוב השפע תכירו כי ידו עשתה המלאה והרחבה. ואמ' לשון יחיד כי לא האוכלים שם מתברכים בשוה על כן אמר ברכך לשון יחיד כי השגחתו יתברך פרטי' ומשלם לאיש כמעשהו. גם יהיה שעור הכתוב ע"ד זה שאומר ענין כתוב אצלנו למעלה שהוא יתברך בעבודה אשר יעבדוהו יחפץ בהתחברו' רב כי אינו דומה מרובים העושים את המצוה למועטים העושים את המצוה. אך בשלמו את השכר א' וא' כי אינו דומה שכר ראובן לשכר שמעון או אפילו ששים רבוא העושים מצוה כא' אין גם א' נוטל בשוה אחד עם חבירו והוא כי פלס ומאזני משפט לה' לשקול כל מעשי איש ואיש לפי זהירו' או כונה או פנאי או שמחה אשר העדיף זה על זה. וז"א והבאתם כו' ואכלתם כו' ל' רבים. אך קבלת השכר בפרטו' לכל א' וזהו אשר ברכך כו' לכל א' וא' כמעשהו כמדובר: עוד יתכן שבא להזהיר את ישראל באוכל שם במקום אשר יבחר ה' שיאכלו שם בהשקפת היותם לפני ה' וזהו ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם. וע"י כן שיהיו במורא ומתוך ד"ת על השולחן ימשך שושמחתם. הפך מכל מקום שיש אכילה ושתיה שעושה רושם כי השטן מערבב השמחה. וזהו אומרו ושמחתם כי הלא תשרה שם שכינה ואין מקום לחצונים לערבב. אך בזאת שתהיה האכילה והשמח' בכל משלח ידכם ממעשה ידיכם כלומר שתזהרו בל יהיו עושק או גזל שאם הבאתם גזול אשר שנא ה' לא לרצון יהיה ולא תתייחס אכילתכם אל היותה לפני ה'. וגם לא תמשך שמחה כי השטן יערבב ח"ו. לכן עשו זאת איפה שיהי' כל האמור מן ההיתר כי הלא אשר ברכך הוא ה' אלהיך בהיו' מן משלח ידכם ולא מן הגזל. וא"כ ודאי שושמחתם כי היא יתב' אשר בירך אותך ישמחך בה כי טובתו יתברך שלמה:

ה

לא תעשון ככל כו'. אחר צווי הבאת כל קרבנות ומעשרו' אל בית הבחירה בא לאסור הבמות ואמר לא תעשון ככל כו' שהוא כי כל אדם היה עושה במה לעצמו אך זה אינו היתר כעת רק על כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה ואל הנחלה זו בית עולמים. או למ"ד מנוחה זו בית עולמים נחלה זו שילה. אך בהמשך מקראות אלו ראוי לדרוש ולתור. (א) אומרו אחרי זאת ועברתם את הירדן כו' והיה המקום כו' כי הלא אשר אמר למעלה כי אם אל המקום אשר יבחר ה' כו' והבאתם שמה כו' האם קודם עבור את הירדן היה שאומר אחר הכל ועברתם את הירדן כו' הלא הראוי היה להקדים פסוק זה אל כל הקודם. (ב) אומרו והיה המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם שמה תביאו כו' כי הלא זה כבר נאמר למעלה כי אם אל המקום אשר יבחר ה' כו' והבאתם שמה כו' ולמה נאמר פעם שנית. (ג) כי למעלה אמר לשום את שמו שם ופה אמר לשכן שמו. (ד) אומרו למעלה ונדריכם ופה אמר ומבחר נדריכם וכן למעלה אמר ושמחתם אתם ובתיכם בלבד ופה אמר ושמחתם אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי אשר בשעריכם. (ה) אומרו השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה שהוא איסור במות והרי נאמר זה למעלה לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים כו' שהוא להקריב בבמות. ולמה חזר לאומר פה. (ו) שחוזר ואמר כי אם במקום אשר יבחר ה' כו' אחר שנאמר פעם ושתים. (ז) אומרו באחד שבטיך מה שלא נאמר לשון זה למעלה כאשר הזכיר המקום אשר יבחר ה' (ח) למה חזר ואמר שם תעלה עולותיך ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך שהכל מיותר כי נאמר פה ולמעלה. (ט) אומרו רק בכל אות נפשך תזבח כו' כברכת כו' כי הלא אם היה מצוה על צדקה וכיוצא בה היה צודק אומר כברכת ה' כו' אך על בשר תאוה הלא כמו זר נחשב. (י) אומרו הטמא והטהור כו' כצבי וכאיל כי אחר שהם חולין לא היה צריך לאומר. (יא) אומרו לא תוכל לאכול בשעריך מעשר כו' כ"א לפני ה' כו' במקום אשר יבחר כי הלא דבר זה נאמר שלש רגלים. (יב) אומרו אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ולמעלה זה אמר לשון רבים אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם. (יג) אומרו ושמחתם לפני ה' אלהיך בכל משלח ידך כי הלא נאמר זה למעלה שני פעמים וגם בלשון רבוי. (יד) אומרו השמר לך פן תעזוב את הלוי. כי זה נאמר למעלה. (ט) למה אומר בלשון זה בלשון שלילה השמר פן תעזוב כו' ולא אמר בלשון חיוב שיתן ללוי וגם אומר על אדמתך יראה ייתור ומשולל טעם כי הלא כלם יושבים על אדמתם:

אמנם אומר כי הנה משה בגודל נבואתו כי כל מאמריו ממנו יתברך המה. הגיד מראשית אחרית. והוא כי הנה מנוחה. הנה נחלה. התעתדו לישראל שהם בית עולמים ושילה. כי גם שיריעות המשכן הן הנה היו על המשכן שילה לא היה רק לאהל וגג. אך קירות היו לבית סביב וקדושה גדולה היתה לו כי הה' דברים שחסרי בבית שני לא חסרו ממנו. ועל כן גם שילה נבחר לאיסור במות כבית עולמים כאשר יבא בס"ד. נמצאו כי ג' המה הבתים אשר התעתדו לשכון יה אלהים קודם אל בית האחרון שיבנה במהרה בימינו. והם בית עולמים ראשון אשר בנה שלמה. והשני שע"י עזרא הסופר. ושילה. והנה אם באנו לתת להם הדרגה הלא תגדל מעלת בית ראשון על שלשתן. כי היה שלם בכל הדברים וגם היה נגד שער השמים מכון לשבתו יתברך. שני לו שילה כי גדול כבודו כי שם היה ארון אלהים ויתר הה' דברים. ואחריו בית שני שחסרו בו ה' דברים גדולים וכל טובו לא היה רק היותו מכוון כנגד שער השמים. וע"כ אחשבה שהזכירם מרע"ה כסדרן והדרגתן ובגדול היחל הוא בית ראשון ואמר כי אם אל המקום אשר יבחר ה' לשום את שמו שם והוא מכוון לב"ה של מעלה והבא בו כבא אל העליון יחשב. וע"כ עליו אמר כמפורש למעלה לשכנו תדרשו שהיא לשכנו העליון ובאת שמה בבואך בתחתון. ובאו' לשום רמז על היות בית שבנה שלמה כי שלמה עם התיבה עולה במספר לשום וגם אותיות לשום כאותיות שלום כי על היות שלום בימיו אמר אלהים שהוא יבנהו. כמפו' בב' רק אתה לא תבנה הבית כו'. ועל הבית הגדול והקדוש ההוא אמר והבאתם שמה כי יעלה על ישראל כאלו שמה בשכנו העליון הנזכר הם מביאים עולותיהם כו'. וכן אומרו ואכלתם שם כו' הוא כמפורש למעלה כי למה שהוא מכוון לשכנו העליון מעלה עלינו הכ' כאלו שם נעלה את הכל. ואסר הבמות בלאו ואמר לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים כו' כי מה שאנחנו מזבחים ומקטרים בבמות הוא על כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה שהם שילה ובית עולמים ואחר הזכירו בית עולמים הראשון בקדושתו כי שם יביאו עולותיהם כו' ושם יאכלו מעשרותיהם ושלמיהם ושם יזבחו וישמחו ושנאסרו הבמות מאז יבנה הבית ההוא. והיה הדעת נוטה כי אין כל הדברים האלו אמורים רק בבית עולמים שהוא מכוון לשבתו יתברך אך לא בשילה ומה גם כי גם הוא מעין משכן. ע"כ בא ואמר ועברתם את הירדן כו' לומר הנה עוד יש מקום קדוש סמוך לעברכם את הירדן אחר שישבתם בארץ והניח לכם מכל אויביכם כו' שהוא אחר י"ד שנה של כיבוש וחילוק כי אז נבנה משכן שילה ועליו הוא אומר והיה המקום אשר יבחר ה' כו' לשכן שמו שם. וזה אינו מגדר הראשון שבבית עולמים כי שם נאמר לשום את שמו שהיא שימה עצמות כי גם בחרבנו לא זזה שכינה מכותל מערבי. אך פה לא אמר רק לשכן שמו שהוא כמשכן הזה הבלתי קבוע שם עד עולם כי אחרי כן ויטוש משכן שילה לגמרי. וגם רמז באומר לשכן שמו אל המשכן ההוא כי משכן שילה עם כללות הב' תיבות עולה כמספר לשכן שמו. ואמר גם שבבית הראשון שהזכרתי אמרתי לשכנו תדרשו שהוא ב"ה של מעלה ובאת שמה כי תחשב כבא בשכנו הנזכר וכן והבאתם שמה כו' ואכלתם שם כמפורש למעלה שמעלה עליהם הוא יתב' כאלו בב"ה של מעלה הם מביאים ואוכלים שם לפני ה' שהוא במקום העליון המתייחס לכיני ה'. והנה במשכן שילה לא כן הוא כי אינו מכוון לשבתו ית' עד ב"ה של מעלה עכ"ז והיה המקום כו' לשכן שמו שם שמה תביאו כלומר שמה במקום ששמי שוכן שם עם שלא יהיה לשכנו העליון כבבית הנזכר למעלה עכ"ז תביאו כל אשר אנכי מצוה אתכם עולותיכם כו'. ולמען לא יזלזלו בו על היותו בלתי מכוון כנגד ב"ה של מעלה ע"כ הפליג בו ואמר וכל מבחר נדריכם וכן הפליג בו בקבוץ ושמחה ואמר ושמחתם כו' אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי כו' מה שלמעלה קיצר בזה ואמר אתם ובתיכם בלבד. ולהיות כי אין הדרגת משכן שילה כבית עולמים חזר להזהיר בו ואמר השמר לך פן תעלה עולותיך בכ"מ אשר תראה כ"א במקום אשר יבחר ה' גם שאינו מכל שבטיכם כאשר הנזכר למעלה שהוא בית עולמים שהמקום היה קנוי מדמי כל השבטים וזה של שילה אינו כ"א מאחד שבטיך שהוא מיוסף לבדו עכ"ז שם תעלה עולותיך ושם תעשה כו'. וז"א פה מאחד שבטיך ולמעלה אמר מכל שבטיכם:

טו

רק בכל אות נפשך כו'. אמר בין בזמן בית עולמים בין בזמן שילה בכל אות נפשך איש בביתו תזבח ואכלת בשר. אך איעצך יהיה בשר חולין זה בשני תנאים. אחד. שלא יהיה באות גופך לצבות בטן רק בכל אות נפשך לשם שמים. שנית. שיהיה לפי ערך ברכת ה' אלהיך כו'. וזה למה שאין בזה קדושה כי הלא הטמא והטהור יאכלנו בקערה אחת כצבי וכאיל. וגם עוד אני מזהירך שלא תאמר כי כאשר הבשר אוכל מבלי תקטיר אמוריו למזבח כן יותר לי הדם בגם הוא היה למזבח אם היית מקריבו שלמים. כי לא כן הוא כ"א רק הדם לא תאכל וגם לא תכיסנו כצבי וכאיל כ"א על הארץ תשפכנו כמים. ואחר הזהירו יתברך במקומות אשר בחר לבלתי הקריב והעלות עולותיכם רק בב"ה או במשכן שילה ולבלתי אכול כ"א שם והיה מקום לחשוב כי לא היה זה רק בזמן שילה או בית ראשון שלא חסר מהם דבר אך לא בבית שני שחסרו בו ה' דברים שהם עיקרי הקדושה כי בזמן בית שני לא יקפיד הוא יתברך לכל הדברים הנאמרים למעלה וגם הבמות יותרו. לז"א לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך כו' כ"א לפני ה' תאכלנו כו' כי גם כי לא שלם הוא בה' הדברים הלא לפני ה' הוא אחד שהוא מכוון לשבתו יתברך. ולהיות כי בזמן הבית שני לא רבים היו הבאים כי רובם נשארו בבבל לזה לא אמר כמאמרו למעלה בניכם ועבדיכם ואמהותיכם כי אז מיעטו כ"א אמר בנך ובתך ועבדך ואמתך כו'. וכן יש רמז בכתוב שעל בית שני ידבר כי ראשי תיבות של במקום אשר יבחר ה' אלהיך בו עולה כמספר ראשי תיבות של הוא אל הבית אשר בנה עזרא הסופר. ומפני שבבית שני נמנעו הלוים מלבא באדמת ישראל וע"כ גזר עליהם עזרא שלא ינתן המעשר כ"א לכהנים ע"כ חסה תורה עליהם ואמרה השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך כי תחוס לפחות לבאים על אדמתך ולא תתאכזר גם על הבאים כל ימיך על אדמתך:

כ

כי ירחיב ה' כו'. הנה היתר בשר תאוה נאמר למעלה ולמה חזר לאומרו עוד פעם שנית. ועוד אומר ואמרת אוכלה בשר מה בצע להזכיר אשר יאמר אוכלה בשר יאמר לנו אם יותר לנו לאכול בשר חולין ודיו. ועוד כי אחר אומר כי תאוה נפשך למה חזר ואמר בכל אות נפשך כו' ודאי כי כן הוא. ועוד אומר כי ירחק ממך המקום כו' וזבחת כו' ככל אות נפשך כי הלא זה הדבר האמור בפסוק הקודם מראש ועד סוף. ועוד אומרו מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך שכל זה הוא מיותר והיה די יאמר וזבחת ואכלת. ועוד אומר ואכלת בשעריך מי לא ידע כי בשעריהם יאכלו. ועוד אומר אך כאשר יאכל את הצבי כו' הרי נאמר למעלה. ועוד אומר רק חזק לבלתי אכול כי גם זה נאמר למעלה וכן אומר על הארץ תשפכנו כמים הוא אמור למעלה:

אמנם יאמר גדולתו יתברך. כי ראה כי זה דרך האיש ללכת שובב בדרך לבו ע"כ דרכיו ראה ויתר טרם יעשנו באיסור. והוא כי הנה זה דרכו של היצה"ר שקו לקו מעט מעט כלה גרש יגרש את האדם מדרך ה'. והוא כי ראשונה בראות כי הרחיב ה' לו ואך רחוק יהיה בין המקום אשר יבחר ה' למקום אשר שם ביתו יאמר אליו לבו מי יתן והיית קרוב אל המקום אשר בחר ה' אל בית ה' תלך וזבחת שלמים ואכלת שם בשר אך מה תעשה ורב ממך הדרך. אך לעומת זה הלא יתחמץ לבבך לומר הייטב בעיני ה' אוכל בשר ואל פתח אהל מועד לא אביאנו. על כן סעיפי יצרך ישיבוך אל נא תאכל להנאת בשרך ולמלא כריסך כי אם למלא נפשך מתאוה לעשות רצון קונה. והוא כי תאמר הלא צדקה תחשב לנשמה לך כי תאכל מן הבקר ומן הצאן ותעלה במעלות כי תעשה מבהמה חלק אדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הבעלי חיים ההוא. ואתה עתה ברוך ה' כי תאכלנו יגדל זכותך כי תעלנו במעלה כנודע ליודעים חן באופן כי לזאת תקרא תאות נפש ולא תאות גוף כי הוא לשם שמים. והנה אם לא היה זה רק במקום הרחוקים מן המקום אשר בחר ה' החרשתי. אך עוד מעט ויהי' גם במקומות אשר אינך רחוק מן המקום כי אם מרוע לב כי אדרבא המקום קדושתו רחוק ממך וזהו כי ירחק ממך המקום. אך לא אתה ממנו. וגם שם אני מתיר לך עם היות שלא גרם לך זה כי אם רוב טובה שהשפעתי לך. וזה שיעור הכתובים כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך והנה הגמול אשר תשלם לו הוא כי ואמרת אוכלה בשר חולין בביתי ובכלל מאמרך הוא לאמר כי תאוה נפשך לאכול בשר כלומר כי לא להנאת גופך אתה עושה רק כי תאות נפשך שהיא תאות נפשך לעשות זכות לתת שלמות לבעלי חיים להעלותו אל מדרגת אדם בעל נפש קדושה. והנני מזהיר לך ואומר בכל אות נפשך לגמרי תאכל בשר ולא להנאת גופך. אך הנה עוד מעט תמשך שעם שלא תהיה במקום הרחבת הגבול כי אם שלהעדר כשרונך אדרבה ירחק ממך המקום כי המקום הקדוש יהיה רחוק ממך. וזה אמר כי ירחק ממך המקום כי אינך ברחוק מקום כ"א שהמקום הקדוש אשר בחר ה' לשום שמו שם רחוק ממך. ועכ"ז לא תשית לבך לומר אלכה אל המקום אשר בחר ה' ואעשה שלמים לה' כ"א וזבחת מבקרך ומצאנך. כלומר לא תזבח מעט כי אם הרבה שיורה כי למלא כרסך אתה עושה. וגם זה יהיה מרוב טובה שהשפעתי לך וזהו אשר נתן לך ה' אלהיך וגמול אתה משלם לבלתי הביאו אל פתח אוהל מועד. ע"כ מה אעשה לך מוטב שאתיר לך ולא תעשה בזדון וע"כ אני מתיר ואומר לך ואכלת בשעריך כלומר בכל עיר אפילו בירושלים עצמה וכ"ש בסמוך אליה. אך עשה זאת שיהיה בכל אות נפשך שתכוון לשם שמים לאות נפשך ולא לאות גופך. אך הביטה וראה כי אשר חשבת למשפט לתת שלמות לבעל חי טעית בחשבונך כי הן אמת כי טוב לה אשר תאכלנה מאלו היתה מתה מעצמה אך ראה נא אשר חסרת ממנה באכילך אותו חולין ואל פתח אוהל מעד לא הבאתה כי הנה אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל הבלתי ראויים להקריב כן תאכלנו הטמא והטהור כו'. משא"כ אם היית מקריבה ע"ג המזבח שהיתה קונה שלמות רב ועצום מאוד כי היתה עולה במעלה והנאכל ממנה לאנשים היה בטהרה ולא כאשר עתה הטמא והטהור יחדיו יאכלנו. ושמא תאמר מה לה עוד שלמות מאשר אוכל אותה ואעלנה למדרגת אדם לא כן הוא כי הלא אינך אוכל רק הבשר אך והדם הוא הנפש אדרבה אני מצוה לך רק חזק לבלתי אכול הדם שתתחזק להית זריז שלא לאכול עד תצא נפשה וכיוצא למה שהדם הוא הנפש. משא"כ אם היתה קריבה על מזבח ה' שגם הנפש הוא הדם היתה עולה במעלה גדולה שהוא עיקר הקרבן. אך אתה אינך נותן שלמות רק לבשר אך הדם אצ"ל שלא תאכלנו כ"א גם על הארץ תשפכנו כמים. וא"כ איפה ראה עד כמה אתה מחסיר משלימותה בערך אם היית מקריבה שלמים. ועם כל זה התרתי לך כי דרכיך ראיתי כמדובר:

כה

לא תאכלנו כו'. אמר הנה אפשר תמנע מלאכול הדם על כי נפשך תקוץ בו אמר לא תעשה כן כ"א לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך. ולא שתכוין לכך שתמנע מלאוכלו כדי שייטב לך כ"א כי תעשה הישר בעיני ה' כי תמנע מלאוכלו למה שהוא ישר בעיני ה' לא לשום כונה זולתה ועל ידי עשותך בכונה זו ייטב לך:

או יאמר. הלא אמרתי רק חזק לבלתי אכול הדם ושמא תאמר למה צוית עלי שלא לאוכלו מה שאני מעצמי הייתי נמנע ממנו כי מי זה האיש לא תקוץ נפשו באוכל דם. לז"א לא תאכלנו למען ייטב כו' לו' אני מצוך לא תאכלנו ולא הנחתי הדבר אליך שמעצמך תמנע והטעם שכוונתי לזכותך למען ייטב לך ולבניך אחריך כי עתה הישר תעשה בעיני ה' כי תכוין לעשות מצותי למה שהוא ישר בעיני ה' ולא להיות קץ ובזה ייטב לך. מה שאין כן אם לא הייתי מצוך כי לא יהיה לך זכות בדבר וכונתי לזכות את ישראל:

כז

רק קדשיך אשר יהיו כו'. ראוי לשום לב. (א) הנה זה נאמר למעלה זה שלש רגלים כי כל הקדשים יעלום אל המקום אשר יבחר ה'. (ב) אומרו אשר יהיו לך שהוא מיותר. (ג) אומרו ובאת ומהראוי היה יאמר והבאת. (ד) אומרו ועשית עולותיך כו' מה ענין אומר עבודה זו ולא כל שאר פרטי עבודת הקרבנות. (ה) אומרו שמר ושמעת כי מהראוי היה להפך ולומר שמע ושמרת. (ו) אומרו למען ייטב לך כו' שמירה כי טוב לשמש על מנת לקבל פרס. (ז) אומרו כי תעשה הטוב והישר כו' כי הלא הטוב והישר הוא לפנים משורת הדין וכל הענין האמור הוא שורת הדין:

אמנם יאמר הלא התאוית לאכול בשר ולא חשת אל כבודו ית' להביא בקרך וצאנך אל מזבח ה' אלהיך. וגם שהראית כי לא להנאת כריסך היית עושה רק כי תאוה נפשך לתת שלמות אל הבעל חי ההיא לעשותו חלק אדם בעל נפש קדושה. ולא שמת לבך להשלים חלק נפש הבהמה לזרוק דמה על המזבח ולהשלים את בשרה באכלך אותו כי אם לשוחטה חולין ולשפוך דמה שהוא הנפש על הארץ כמים. ושלא להקנות שלמות רק לבשרה שהוא חומרה בלבד. והנה התואנה שבקשת לעשות כן הוא כי ירחק ממך המקום על כן דע לך כי אשר לא עשית מעצמך תעשנו על כרחך. והוא כי עד כה שהיית כחס על הבהמה להעלותה במעלת אדם שמת תואנות ריחוק ולא חסת על דמה הוא הנפש. דע איפה כי תבא לידי חטא שתצטרך עולה על הרהור הלב או על מצות עשה למ"ד או חטאת או אשם באופן שאז להיות הדבר נוגע אליך לתקונך להנאת עצמך תצטרך לטרוח וללכת אל המקום שרחק ממך. כי אשר לא עשית על הבעל חי להעלותו גם את דמו דע כי רק קדשיך אשר יהיו לך כלומר שיהיו לך להנאתך לתקונך או נדריך אשר תדור בעת צרה אז תשא ובאת אל המקום אשר יבחר ה' על כרחך גם כי ירחק ממך. ואז מה שלא חסת על הבהמה להשלימה גם את דמה הוא נפשה רק לאכול את בשרה ולשפוך דמה כמים אז תבא שועשית עולותיך הב"ו גם שניהם על מזבח ה' אלהיך שיושלמו כל חלקיה ולא תאכל ממנו. ואשר לא יהיה לו עולה כי אם חטאת או אשם או נדרים לפחות לא יבצר מהבהמה שתחת אשר היית שופך דמה כמים עתה דם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלהיך. וגם אתה תעלה תחת אשר חשבת כי היית מקנה שלמות בבהמה באוכלך את בשרה עתה שיתהפך כי אתה תעלה במעלה על ידה כי הנה והבשר תאכל כי הוא בשר קדש ומהקדשים תאכל זבחי אלהים משולחן גבוה וז"א והבשר תאכל בה"א הידיעה ולא אמר ובשרה תאכל:

כח

שמר ושמעת כו'. הנה בדבריו אלה אשר דבר למדנו מוסר השכל הלא הוא כי אם נאכל בשר לא לתאות החומר רק לתאות הנפש שהוא להשלים את הבע"ח להעלותו ממדרגת בהמה אל מדרגת האדם אשר נשמה באפו. ושאך גם זאת לא מדה טובה בעיני ה' בעצם היא כי הלא אינך משלים רק את בשרה היא חומר' אך לא את נפשה הוא דמה כי הדם הוא הנפש ועל הארץ תשפכנו כמים. וע"כ טוב טוב כי קרבן לה' תעלנה ותהי' מעלה ומשלים גוף ונפש אם עולה קרבנך יהי' הבשר והדם הוא הנפש על מזבח ה' אלהיך. ואם זבח זולתו דם זבחיך ישפך על המזבח ותקנה נפשה שלמות. והבשר הוא חומר' תאכל וישתלם גם הוא. והנה ממוצא דבר יבין איש כמה מעלות טובות למקום עלינו. כי הלא מאשר צונו לעשות בב"ח ממנו נקח כי גם כל מצותיו אשר צונו לשמור ולעשות על הדרך הזה הוא כי יצוה עלינו נלך בדרכיו. מה הוא מקדשנו במצותיו להעלות במעלות את נפשותינו וגויתנו עד יקרבנו אל היות חלקו ית'. כן חפץ נעשה אנחנו עם הב"ח שלמטה מערכנו להעלותם עודנו כי מאשר צונו נעשה אנחנו בב"ח נשכיל את אשר נעשה אנחנו. כי מבשרנו נחזה אלוה כי דרכו ית' להעלות כל סוג מהדרגה אל הדרגה. כי כאשר הבעל חי בלתי מדבר יצוה לנו נעלהו בכל פרטיו לעשות במדרגת חי מדבר ובעל נפש קדושה. כך יורה מק"ו כי כן דרכו ית' עמנו להעלותנו ממדרג' בן אדם אל היותו מתדמה אליו כמאמרם ז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש. וכן אמרו עתידים צדיקים ליקרא בשמו של הקב"ה כו'. באופן כי מזה נקח להתנהג בחסידות וקדושה עד אין קץ כי נשא ק"ו ונאמר ומה אם את הבעל חי חפץ הוא ית' העלה אותם במעלה עם היותם בעלי חיים בלתי מדברים. ומה גם עתה האיש בעל נפש קדושה חלק אלוה ממעל שיאות לו בל יכוין אל הנאה חומרית כי ימצא יורד אל מדרגת הב"ח. כי אם יהיו כל כונותיו לעלות ממדרגתו עד הדביק אל ה' אלהיו כי יהיו כל מעייניו לש"ש להדבק אל קונו למען תגדל עלייתנו מעלה מעלה עם ה' אלהינו וזה מאמר הכתוב שמר ושמעת כו' לומר אתה ישראל שמור דבר זה אשר צויתיך לעשות בב"ח להעלותם כמדובר. ומזה ושמעת כי תבין כד"א שמעני אדוני. ומה הוא אשר תבין הלא הוא כי את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך בכל משנה התורה אשר אנכי מצוה שגם כלם אין כונתו ית' רק על הדרך הזה שהוא למען ייטב לך כו'. כי אעלה אתכם במעלת איכות קדושה קיים לעד וז"א עד עולם. כי בהשכילך דבר זה תעשה הטוב והישר בעיני ה' שתתנהג בחסידות ולא תביט אל מה שהוא ישר בעיני ה' ובעיני אדם הרואים לעינים כ"א בעיני ה' הרואה ללבב. ועל יד כן יהיה אושרך לעולם שהוא אושר רוחני להדמות ולידבק עם קונך הקיים לעד וזהו למען ייטב כו' עד עולם כי תעשה הטוב והישר בעיני ה'.

או יאמר שמר ושמעת כו' והוא ללמד את ישראל איזה דרך זריזות עבוד את הש"י מאהבה שהוא הנלמד ממלאכי השרת. והוא מאמרם ז"ל על פסוק נעשה ונשמע שאמרו שהוא דרך מלאכי ה' שבעשותם מצותו יתב' תאבים לשמוע צווי אחר לעשות אותו כד"א לשמוע בקול דברו שעושים דברו ומטים אזנם לשמוע בקול דברו שיצוה למו לעשות עוד. וזה למדו ישראל באומרם נעשה ונשמע שהוא נעשה מצותיך ונשמע שתצינו יותר לשמור ולעשות. וזה יאמר פה כי היחל ואמר עד כה כמה מצות ועודנו מדבר עוד מצות אחרות אמר שמר אשר צויתיך עד כה ושמעת גם את כל הדברים אשר אנכי מצוך שהוא עד סוף הספר שתהיה שומר את הנאמרים ושומע את אשר אומר. ואיו כל הזהירות הלז על כי הוא יתב' צריך אליך כ"א צדקת מה תתן לו כ"א למען ייטב כו' עד עולם. שכל חפצו ית' הוא להיטיב לך ויהיה עד עולם כאשר על יד מדה זו תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלהיך כי תעשה לפנים משורת הדין. וגם למה שהוא אלהיך ולא לאהבת השכר על שייטיב לך:

כט

כי יכרית כו'. ראוי לשים לב. (א) כי אדרבה בראותם כי הוא יתב' הורישם מפניהם יכירו כי הבל המה ואין בם מועיל וסחי ומאוס יהיו אלהיהם בעיני כל ישראל ואיך יאמר פן תנקש אחרי השמדם כו' כי אדרבה מאשר השמידם ה' יגעלו באלהיהם שלא הועיל למו. (ב) כי כבר הזהרו על זה כמה פעמים למעלה. (ג) אומרו ופן תדרוש כו' שאם אומרו ופן תדרוש כו' הוא פירוש אל אשר אמר פן תנקש אחריהם וי"ו שבמלת ופן יתירה שתורה שהוא תוספת על האמור. (ד) אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת. (ה) אומרו איכה יעבדו כו' אם הוא ואעשה כן גם אני לאלהיהם הלא יקשה כי מה ראו על ככה לעשות כמעשיהם. ואם הוא ואעשה כן גם אני לה' אותה מיני עבודה גם זה לא יתכן כי מה טובו עבודתם שיחמדום ויעזבו דרכי ה' אשר צוה לנו ויורנו דרכי עבודתו. (ו) אומרו כי גם את בניהם כו' כי אין עבודה אחת ראיה על זולתם. (ז) אומר את כל הדבר כו' לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו כי הלא זה הדבר הזהירנו למעלה פ' ואתחנן ולמה נשנה פה ואין לו ייחס עם הקודם. (ח) כי הלא כל ענין פרשה זו בלתי מתייחס אל הקודם:

אמנם הנה למעלה אמר שני דברים. א' אלה החוקים אשר תשמרון לעשות כו' אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם כו' ונתצתם את מזבחותם כו' ופסילי אלהיהם תשרפון באש כו'. ואח"כ אמר לא תעשון כן לה' אלהיכם והוא לעבוד את ה' במקומו' רבים כאשר היו עובדים הם לאלהיהם כ"א אל המקום אשר יבחר ה' ונמשך בביאור הדבר הזה השני עד כה. ואחר שסיים מלדבר על מאי דסליק מני' שהוא על ענין לא תעשון כן כו' בא לדבר אל מאי דפתח ביה שהוא אבד תאבדון כו' ופסילי אלהיהם תשרפון באש. ואמר הלא תאמר האם בער אנכי מאיש שאם לא אאבד את אלהיהם אטעה אחריהם ואדרבה מאשר אחשיבם יראה כאלו יש ממש בהם שאתקוטט בהם והלא הבל המה. ע"כ אני אשפילך על מה אני חש כי לא עליכם כי תוהו המה רק עליך פן תטעה והוא כי יכרית ה' אלהיך את הגוים אשר כו' וירשת אותם וישבת בארצם כלומר לא תטפל רק ליורש וישבתם בארצם אך לא תעבוד את אלהיהם הנה סמוך להשמד אשר יכריתם ה' לפניך לא תכשל בם כי בעיניך תביט כי לא הועילו לעובדיהם. אך השמר לך אם לא תעשה רק לרשת את הגוים וישבת בארצם ולא תאבד את אלהיהם פן תנקש אחריהם של הגוים לעשות כמעשיהם. והן אמת ידעתי כי סמוך אל השמדך אותם לא תנקש אחריהם אך ירא אני על אחר המשך הזמן וישכח או יתיישן הדבר וזהו אחרי השמדם והיא כי כל אחרי מופלג כלומר בהתאחר ויופלג זמן השמדם מפניך. ועוד יש דרך אחרת שיהיה אפשר לכם לחטא בלי הפלגת זמן והוא ופן תדרוש לאלהיהם כו' והוא בשום לב אל אומר הגוים האלה כי ידוע שעל אלה ידבר. אך היא במה שידענו כי הנה בזמנים ההם עובדי עבודת גלולים חכמים היו להרע שהיו יודעים כוחות עליונים ומדברים אתם ועושים אתם דוגמתם בחכמתם ולהטיהם שהיתה העבודת גלולים ההיא באופן שמדברים ושואלים ודורשים ממנה איכה יעבדום. ועל זה אחשוב הוצרך להזהיר ואמר ופן תדרוש לאלהיהם שתדרוש מאלהיהם לאמר הם לך איכה יעבדו הגוים ההם אשר נשמדו את אלהיהם והוא שלא אמר איכה עבדו כ"א איכה יעבדו. והוא כי תאמר בלבבך כי אולי לו חכמו לדעת לדבר עם יראתם ולדרוש מהם איכה יעבדו אולי לא נשמדו שהיו טומאות' עומדות להם אמנם אני בחכמתי כי בבינותי אדרוש מהם איכה היה ראוי יעבדו את אלהיהם ושאעשה כן גם אני כאשר היה ראוי יעשו הם. אך דע לך כי אין צ"ל לעשות כן אתה לאלהיהם כי רע ומר המעשה חלילה כי אם גם לעשות כן אותם העבידות לה' אלהיך אל תלמד מהם לעשות. ועל זאת השנית אמר כי תועבות ה' אשר שנא עשו לאלהיהם כי עבודתם מאיסור ומתועבות לעשות לפני ה'. ועל מאי דפתח ביה שאמר איכה יעבדו כו' לומר שעל שלא עבדום בעצם לא עמדו להם להצילם אמר כי לא כן כי אדרבה הלא הפליגו לעשות כי גם את בניהם ואת בנותיהם היו שורפים לאלהיהם ומה לעשות עוד אך אין זה כ"א כי הבל המה ואין בם מועיל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.