רלב"ג/בראשית/לח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ויהי בעת ההיא וגומ' עד ויוסף הורד וגו'
והנה דברי זה הספור מבוארים ואולם התועלות הם רבים:
התועלת הראשון הוא במדות. והוא שראוי לאדם כשיבא לגור במקום מה שישתדל שיהיו לו שם אוהבים כי בזה תשלם לו הישיבה שם בשלום ולזה תראה שהשתדל יהודה לקנות לו במקום אשר בא בו ריע ואוהב והוא חירה עדולמי עד שמרוב אהבתו אותו היה הולך עמו בעלותו על גוזזי צאנו והוא איש סודו ללכת במצותו אל הקדשה לקחת הערבון מידה והיה בזה שומר יהודה מהבושה והצער וזה ממה שיורה על חוזק אהבתו עמו:
התועלת השני הוא במדות. והוא שראוי לאדם כשיקח אשה שיראה אותה קודם זה או יהיו מפורסמים לו ענייניה כמו שיתבאר לו אם תיטב בעיניו אם לא כי אם ישאה בזולת זה האופן אולי לא תיטב בעיניו ויחיה עמה בצער וכאב לב כל יי הזווג. ולזה ספר שכר ראה יהודה בת שוע קודם שנשאה:
התועלת השלישי הוא במדות. והוא שראוי לאדם שלא יעשוק חוק מי שימשול עליו. הלא תראה כי יהודה קרא שם לבנו הראשון ואחרי כן הסכים שתקרא אשתו שם לשני כמשפט הארץ ההיא. והנה הוא היה קורא שם לשלישי לולי שכבר היה בכזיב בלדתה אותו וזה לאות שלא היה יהודה עוזב קריאת השמות להיות מיקל בזה הפועל ואולם עשה זה לתת לאשתו חקה מקריאת השמות. ואמנם בבני תמר קרא הוא השמות כי היה ההריון הראשון שהיה לה ממנו וזה היה מוסכם שם ר"ל שיקרא האיש שמות למי שתלד אשתו בהריון ראשון:
התועלת הרביעי הוא במדות. והוא שראוי לאדם להשיא בניו סמוך לפרקן לשמרם מן החטא ולזה תמצא שלקח יהודה אשה לער בכורו כאשר היה ראוי לקחת אשה כי כבר התבאר במעט עיון ממה שקדם לנו מהעיון מהדברים בפרשת ויצא כי ער היה פחות מבן עשרים שנה כשנשא תמר:
התועלת החמישי הוא בדעות. והוא להודיע שהפעולות המגונות והמרי בשם יתע' יהיו סבה אל שימות האדם בלא עתו והנה התבאר האופן שיגיע בו זה העונש מהשם יתע' ברביעי מספר מלחמות השם ובביאורנו לספר איוב. וידמה שכבר היה זה בכאן לסור השגחתו יתע' מבני יהודה לרוע מנהגם או להשגחה על הנשארים שלא ילמדו ממעשיהם הרעים וימשכו אחר פחיתות מנהג הארץ ההיא בעריות ותפסד הכונה אשר בעבורה צוה אברהם להמול לו כל זכר כדי שלא יתגאל בעריות כאנשי הארץ ההיא ולזה ספר שכבר היה ער רע בעיני יי' והיה זה סבה אל שמת בלא עתו. וכן העניין באונן ויראה שלסבה אחת מתו שניהם ממה שאמר וימת גם אותו וזה יורה כי גם ער היה מכוין שלא יעשה משגלו פרי שלא להכחיש יופיה או לסבה אחרת:
התועלת הששי הוא במדות. והוא שראוי להשתדל להשאיר זכר קרוביו ולה היה נהוג עניין הייבום קודם מתן תורה והנה הזרע אשר יהיה למיבם יתיחחס בשם המת כאלו היה זרעו ונקרא שמו עליו. ולזאת הסבה צוה יהודה לאונן ליבם אשת אחיו ולמדנו ג"כ מזה שראוי שייבם גדול האחים כמו שהתבאר ביבמות ולזה בא הצווי בזה לאונן ולא המתין יהודה שיגדל שלה ליבם אותה:
התועלת השביעי הוא במדות. והוא שאין ראוי שיהיה פעל המשגל כי אם באופן שיתכן שיהיה ממנו פרי ולזה נענש אונן כשהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ בדרך שלא יהיה פרי מהמשגל:
התועלת השמיני הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם שיעשוק החוק שיש לזולתו עליו וירע עינו בתתו לו כי זה יהיה סבה שימנע ממנו מה שמנעו מזולתו. ולזה תמצא כי מפני שהיה קשה בעיני אונן לתת זרע לאחיו והיה עושה מפני זה זה הפועל המגונה נמנע ממנו כמו זה החוק והוא שכבר מת בלא בנים ולא היה שם מי שיתן לו זרע כי מה שהוליד יהודה ממנה לא היה לכונת יבום ולזה לא הסכים יהודה לקרא הבנים ההם על שם בניו המתים כי הוא לא היה מסכים ליבם אותה כלל ליראתו ממיתת אנשיה:
התועלת התשיעי הוא במדות. והוא שראוי לאדם להתרחק מהדבר שיגיע היזק ממנו שני פעמים זה אחר זה וזה כי הדבר ההוא בחזקה שיגיע ממנו היזק וכ"ש כשהיה ההיזק ההוא מות. ולזה תמצא שכאשר ראה יהודה שמתו שני בניו כשנשאו תמר לא הסכים לתת לה השלישי כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ולזה אמרו ז"ל שהאשה שנשאת לשני' ומתו לא תנשא לשלישי ומזה המקום למדנו שרש גדול בתלמוד והוא שהחזקה תשלם בשני פעמים:
התועלת העשירי הוא במדות. והוא שראוי לאדם שיתאבל על אשתו ולא יפנה לעסקיו עד שלמות אבילותו. ולזה תמצא שזכר שכבר התנחם יהודה מאבל אשתו קודם שיעלה על גוזזי צאנו:
התועלת האחד עשר הוא בדעות. והוא שהפעולות אשר יכוננו לתכלית טוב אע"פ שהם בעצמם מגונות גנות מה. הנה ימצא המשתדל בהם נעזר מהש"י. ולזה תמצא שנעזרה תמר בזה הפועל באופן שנשלם לה מבקשה וזה שכבר הרתה מיהודה והיו לו ממנה בנים היה אחד מהם רב שבט יהודה והנה עשתה זה בחכמה כי כסתה פניה כדי שלא יכירה יהודה ולקחה ערבון מידו לאמת לו שממנו היא הרה:
התועלת השנים עשר הוא בדעות. והוא להודיע עוצם השגחת השם יתע' לאוהביו והוא כשירצו לעשות פועל מגונה יזמין להם השם יתעלה מה שירוו צמאם בלא גנות וזה שעניין הקדשה היה מגונה אצל השלמים גם קודם מתן תורה. ולזה אמר יהודה תקח לה פן נהיה לבוז והזמין לו הש"י מי שהיה לו חוק עליו לפי מה שהיה נהוג קוד' מתן תור':
התועלת השלש עשר הוא במדות. והוא שראוי לשלם להשלים החוק שיש לזולתו עליו ביותר שלם שאפשר. ולזה תראה ששלח יהודה גדי מופלג במינו לקדשה ההיא על שכבה עמה:
התועלת הארבע עשר הוא בדעות. והוא להודיע שכבר יוכר ההריון לשלשה חדשי' ולזה ספר שאחר שלש חדשים סופר שכבר היתה תמר הרה:
התועלת החמשה עשר הוא במדות. והוא שאין ראוי לאדם לפרסם בפני האנשים מזולתו מה שיבוש ממנו כ"ש כשיהיה המתבייש מכת מי שראוי לו שיכבדהו. ולזה תמצא שלא רצתה תמר לומר בביאור שתהיה הרה מיהודה כשהיתה מוצאת לשרפה מיראתה שיבוש יהודה מזה כי הוא צוה לשרפה אבל פרסמ' שהיא היתה הרה למי שזה הערבון משלו כי בזה יהיה התנצלות ליהודה כשצוה לשרפה כי הוא לא היה יודע שתהיה הרה לו ונתפרסם בזה איך היה זה העניין ושהוא היה בזולת ידיעת יהודה:
התועלת השש עשרה הוא במדות. והוא שראוי לאדם לדין זולתו לזכות לפי מה שאפשר. הלא תראה שיהודה מהר לנצל כלתו על זה הפועל כשעשתה אותו בזולת ידיעתו וביאר שהדין היה עמה כי הוא עשק ממנה חקה כשלא נתנה לשלה בנו ולזה היה ראוי שייבמה הו' בעצמו לפי מה שהיה נהוג אז:
התועלת השבע עשרה הוא במדות. והו' שראוי כשתלד האשה תאומים שישתדלו שיכירו מי נולד ראשונה כדי שידעו למי משפט הבכורה. ולזה ספר שקשרו שני על יד מי שחשבו שיצא ראשון כדי שיכירוהו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |