משך חכמה/בראשית/לח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה בראשית לח

ה

ותקרא את שמו שלה, פירוש הראב"ע מלשון שליה על הכתוב עד כי יבוא שילה עיי"ש וזה הולד הרך שהוא חלוש התולדה כשליה. ומבאר כי היה בכזיב בלדתה אותו ואמרו שלשה חדשים אחרונים תשמיש יפה לולד שמתוך כך יצא הולד מלובן ומזורז. וכיו"ב אמרו ריש פרק בן סו"מ ואני דחקתי ונכנסתי כדי שיהיה לי בן זריז ומלובן ולפי שהיה בכזיב היה חלוש ולהלן אמר ולא יסף עוד לדעתה ובכ"ז היה חזק התולדה עד כי אמרה עליו מה פרצת עליך פרץ כו' והבן.

ובסוף פ"ב דנדרים שאלו לאמא שלום דביתהו דר"א מפני מה בניך יפיפין ביותר. נראה דשאלו לה ע"ז מפני דאמרו ג' חדשים האחרונים יפין לה ולולד וכו' וכן דרשו בפרק בן סו"מ על קרא דמה בר בטני כו' ור' אליעזר סבר כל כ"ד חודש דש מבפנים וזורה מבחוץ כו' (יבמות סוף פרק ד' אחין) ובטח גם במעוברת סבר כן כיון דלא סבר מן השמים ירחמו ובשמוש במוך אסר, וא"כ הפירוש דאם אינו יכול לפרוש ממנה יעשה כן, אבל אסור לעשות כן ור' אליעזר ודאי דלא עשה כן, וא"כ לא היה עמה כל ימי עיבורה. ומפני מה הן יפיפין ביותר ודו"ק.

יד

ותשב בפתח עינים שפתחה לו את העינים שאמרה לו פנויה אני וטהורה אני, פירושו פתחה לו המעיין והוא כנוי על אותו מקום והראתה לו שטהורה היא. ויתכן יותר על פי מ"ש בגמרא סוף פרק ד' אחין שתמר מיעכה באצבע כדי שתוכל להתעבר דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה ולכן אמר ע"ז בפתח עינים שפתחה המעין והיינו שמיעכה באצבע כדי להתעבר אך הא אמרו כל ששהתה עשר שנים אחר בעלה ואינה ניסת אינה יולדת, ותמר שהתה אחרי בעלה עשר שנים, אולם דעתה היתה לנשא לשלה רק כי ראתה כי גדל שלה והיא לא ניתנה לו לאשה, א"כ היאוש שלה מלהנשא היתה מעת כי גדל שלה ובזה הזמן לא היה עשר שנים. אולם לפי מה שדרשו שזה היה אחרי מכירת יוסף לא יתכן מספר השנים שהרי בני פרץ באו למצרים ודו"ק.

כג

הנה שלחתי הגדי הזה מה שמצין הזה יעוין במורה ח"ג פרק מ"ט דברי נועם. ויתכן, דהיה דרכם להקטיר זבחים וזה הגדי היה נזהר בו לבלי להקריבו לד' דהוי כמו אתנן זונה כדאמרו בש"ס בתמורה לר"א דפנוי הבא על הפנויה עשאה זונה (ובמופקרת יעוין תוס') לכן היו זהירים מלהקריבו דאף בבמה אסור אתנן ולכן היה מצין הזה שזה לא יתערב בכל הצאן פן יקריבו אותו. ואם יתערב באחרים כולם ירעו.

כד

זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים. הענין דאמרינן ביבמות אשה זונה מתהפכת ומזנה כדי שלא תתעבר וכש"כ שאינה עושה פעולה להתעבר ותמר היתה בתולה ובתולה אינה מתעברת מביאה ראשונה עיין סוף פרק ד"א לכן אמרו וגם הנה הרה לזנונים בטח זינתה כמה פעמים לכן אמר צדקה ממני כי ע"כ לא נתתיה כו' וכדי שתתעבר מיעכה באצבע כדאמרו שם ודו"ק.

כה

היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמור לאיש אשר אלה לו. יבואר עפ"י מה דאיתא בערכין האשה שנגמר דינה כו' פשיטא חד גופא נינהו מהו דתימא הואיל דכתיב כאשר ישית בעל האשה ונתן ממונא דבעל הוא כו' קמ"ל והנה בני נח נצטוו על העוברין וחמירי מישראל בזה וקרא דגם שניהם לא קאי עלייהו, וא"כ ממונא דבעל הוא. דבעל האשה אפילו בא עליה בזנות (ב"ק מ"ג ע"א) ואיך נקטלינה נמתין עד שתלד רק הכא שהרה לזנונים ואין יודע מי הוא הבעל ואפילו אם יבוא ויאמר אינו נאמן לכן שלחה לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. וא"כ יש סימן מהאתנן ויש כאן איש שיש לו זכות בולדות ואיך נפסיד ממונו דבעל ובזה אתי שפיר מוטב וכו' ולא אלבין וזה הכר כו' ואל תאבד שלש נפשות כו' ודו"ק.

כו

ולא יסף עוד לדעתה י"א לא הוסיף כו' וי"א לא פסק וכו' אולי פליגי בהא דאבא שאול סובר דהבא שלא לשם מצוה ביבמה קרוב להיות הולד ממזר. ופירש בירושלמי דר' יוסי סבר כוותיה ולכן בעל דרך סדין יעו"ש ריש יבמות ופירש הק"ע דוקא ביאה ראשונה אבל כיון שלקחה וקנאה בביאתו תו הרי היא כאשתו ומותר לשם אישות יעו"ש. ובזה מחלוקת בבלי פרק הבא ע"י דף נ"ו אם ביאת שוגג קונה ביבמה לכל הדברים דתהיה כאשתו לכל דבר וא"כ אם לא קנה עדיין צריך לכוון שלא לשם אישות לכן לא בא עליה עוד. ואם קנה אותה ונעשית כאשתו מחויב לקיים מצות עונה ולא פסק ואין לומר דא"כ היה צריך לקיים בה עוד מצות יבום. זה אינו. דכיון דהקים שם ע"י זרע כבר נתקיים מצותו ודו"ק היטב.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.