ריטב"א/עירובין/ה/ב

ריטב"א עירובין ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אי דמוקי' לה בהדיא אוסופו הוא דקא מוסיף עלי'. פי' בתוספות ומיירי במבוי שהו' יותר על שמנ' דאי כשהוא שמנה אמות מצומצמו' כיון שהלחי ד' אמות כשמוסיף עליו לחי משהו הרי הוא ניתר בעומד מרובה על הפרוץ כדלקמן עוד תרצו דמיירי אפילו כשהוא רחב ה' אמות מצומצמת והכא אליבא דרב הונא קאמרי דלית ליה ההיא סברא דלקמן וכדאמרי' עלה בהדי' דרב הונא בריה דרב יהושע טעמא דנפשיה קאמר דרב הונא לית ליה הכי אבל במבוי שבע ניתר בעומד מרובה על הפרוץ אבל כשהוא רחב שמנה אמות מצומצמות אינו ניתר בפרוץ ועומד ורב הונא בריה דרב יהושע לטעמיה דסבר לקמן בפרקין דפרוץ כעומד אסור אבל לרב פפא בר פלוגתיה דהתם דסבר פרוץ כעומד מותר אפי' כשמנה אמות מצומצמות ניתר בעומד כפרוץ והא איפסיקא התם הלכת' בהדיא כרב פפא וא"ת ורב אשי דאמר לקמן דרחב ח' אמות מצומצמות מטעם מה נפשך אמאי לא אתי עלה מטעמא דפרוץ כעומד מותר י"ל דרב אשי אליבא דרב הונא בריה דרב יהושע הוא דאתא לימא דאפילו לדידיה איכא היתירא ואין צריך לחי אחר אבל אליבא דהלכת' בלאו הכי נמי משתרי בפרוץ כעומד:

ומה חצר שאינה ניתרת בלחי וקירה וכו' פרש"י ור"י ז"ל דבחצר מרובעת מיירי שאינה ניתר' בלחי וקור' אם נפרצה ביותר מעשר או נפרצה במלואה וצריך פס ד' אבל חצר שארכ' יותר מרחבה הרי פירצתה נתרת בלחי אי קור' כמבוי ודאי דהכי אית' לקמן בפרקין גבי מימרא דרב נחמן דאמר נקט' איזהו מבוי כו' לפי גרסת הספרים שלנו ולפי אות' גרס' אין הפרש בין מבוי לחצר לעניין זה דבמבוי נמי אם הוא ארכו ברחבו אינו נית' פתחו אלא בפס ד' ואם ארכו יותר על רחבו ניתר פתחו בלחי או קורה ולפי שטה זו קשה קצת היכי נקט הכא חצר סתם ולא קאמר חצר מרובעת ועוד היכי אפשר למיעבד ק"ו מחצר למבוי והרי שניהם שוים ומה חומרא וקולא יש כאן וי"ל משום דאיתמר בחצר להדיא נקטיה בחצר וכאלו אין הדין כמבוי כיון שעדיין לא נתפרש לנו אותו כ"כ דהא סוף סוף כשתאמר כן במבוי הכי נמי אתי שפיר דאשכחן שמועיל עומד מרובה על הפרוץ בין בחצר בין במבוי במקום שאין לחי וקורה מועילין וכן נעשה ק"ו ומה במקום שאין לחי וקורה מועילי' כגון' חצר מרובע' אי מבוי מרובע מועיל עומד מרובה על הפרוץ במקום שמועילים לחי או קורה כגון מבוי או חצר שאינם מרובעים אינו דין שניתר בעומד מרוב' על הפרוץ ואורחא דתלמודא בהכי דכיון דידע קושטא דמילתא היכי הוא נקיט ליה ועביד ק"ו דנפשיה ועוד י"ל דהכא לא ק"ו ממש עבדינן לעשות חצר חמורה דמבוי קל בדבר זה אלא בתורת ק"ו דלת וקורה בהדי עומד מרוב וה"ק ומה חצר מרובע וה"ה למבוי שכמוהו שאין בחלל תל התירו מפני קולא שבו מועיל בו עומד מרובה על הפרוץ מפני שהיא חמור ויש בכיוצא כק"ו זה בפ"ק דקידושין כדכתיב הת' בס"ד ומ"מ מצי לראב"ד ז"ל גרסא אחרת לקמן בפרקין באותה הלכ' והוא סובר דבכל חצר בין מרובעת בין שאינה מרובעת אינה ניתר' לעולם אלא בפס ד' טפחים ולדברינו אתי שפיר מאי דנקט הכא חצר סתם ואתי ק"ו מחצר למבוי מ"מ כפשוטו כי החצר חמור שאינו ניתר לעולם אלא בפס ד' ואלו מבוי שאינו מרובע ניתר בלחי וקורה וא"ת ומהאי ק"ו גופיה נשרי מבוי אפי' שהוא שמנה או יותר דהא בכותל זה יש בו יותר מד' טפחים וחצר שאינה ניתרת בלחי או קורה ניתרת בפס ד' טפחים תירץ רש"י ז"ל דאין הכי נמי דאתי בק"ו שנתיר מבוי ח' בכותל זה מדין פס ומיהו כיון דלא איקבע החם לשם פס א"א שיתיר מדין פס דהא בעי' היכר פס וכל שיש בו ד' אמות כשיעור הכשר מבוי כשם שיצ' מתורת לחי מפני שלא נעשה לכך כך יצא מחורת פס כיון שלא נעשה לשם פס ואינו עושה בכאן שום היכר ונראה שבחצר שנפרצה כיוצ' בזה מתי' אם נשארו שם גפיפי ד' אמות שלא נעשה לשם כך אלא דהכא גבי מבוי בעי' היכר לחי או היכר פס תאמר במבוי שפרצתו בד' טפחים וא"ת ומהאי ק"ו גופי' אמאי לא ילפי' דפרצת מבוי בעשר י"ל דכי אמרי' דרב הונא ברי' דרב יהושע סבר מבוי נמי פרצתו בעשר מהאי ק"ו הוא דסבר הכי מיהו אכתי קשי' רב הונא דאמר כד' אמאי לא עביד האי ק"ו וי"ל דרב הונא סבירא ליה דאדרב' גבי חצר הוא שהתירו פרצ' בעשר מפני שיש לו ארבע מחיצות אבל מבוי כיון שאין לו אלא ג' מחיצות דין הוא שלא נתיר באותן מחיצות פרצה בעשר כיון שכבר עומדת רוח רביעית פרוצה וא"ת אדרבה נימא כדאמרי' לקמן גבי פסי ביראות דכיון דאקילו בה חדא קולא נקיל בה קולא אחריתי יש לומר שאני הת' שהקולא ראשונה היא קולא גדולה להתיר פרוץ מרובה על העומד וגלו חכמים דעת' שרצונ' להקל שם כל מאי דאפשר מה שאין כן כאן שאין הקולא הראשונ' גדול כיון שיש שם ג' מחיצות כן תרצו בתוספו':

רב אשי אמר אפי' תימא במבוי שמנה. פי' שמנ' מצומצמו' כדפריך ואזיל דמה נפשך אי עומד נפיש כו' כלומר דמסתמא שאין ד' אמות אלו מצומצמות ממש שלא יעדיף או יחסר:

מאי אמר' דכי הדדי נינהו. פי' וסבירא לך דפרוץ כעומד אסור מ"מ ה"נ ספק דדבריהם וספק דדבריהם לקולא ויש שהקשו דהא קימ' לן אי אפשר לצמצ' בידי אדם והכין נמי סוגיין בעלמ' דבידי אדם (אי) אפשר לצמצ' מכשרי רב פפא פרוץ כעומד ולא חייש דילמ' פרוץ נפיש והכי נמי סוגיין במסכ' חולין גבי שחיט' דאפליגי במחצ' על מחצ' אפשר לעמוד על הדבר אם הם מצומצמות היאך נסמוך על הדבר לומר ספק דבריהם להקל והנכון בקושייתינו מה שפירש"י ז"ל דאע"ג דאפשר לצמצם כיון דהכא לא נתכונו לצמצם ודאי אינו מצומצם שאפי' בבאים לצמצם יש רוב בני אדם שאינ' יכולין לצמצם וכל שכן זה שהיה במקרה וכיון שחזקה גדולה היא זו וכל זמן שאיני נמדד הוא ספקא דרבנן אין לנו לטרוח למדוד אותו ולברר ספקו ולמדוד ונסמוך על החזק' הזאת ויש בתוס' שעה אחרת בזו שאומר דלעיל סבירא לן דבידי אדם נמי א"א לצמצ' ומה שהתיר רב פפא פרוץ כעומד ואמרי כמחצה על מחצה שהוא כרוב התם מפני שההיתר מצוי יותר דאיכא שני צדדין להתיר דילמא שחט רובא ואם תמצא לומר דהוי פלגא הא קיימא לן דמחצה כרוב ואין כאן אלא צד א' לאיסור שמא שחט פחות ממחצה וכיון דאיכא שני צדדין דהיתירא תלי' בהו דדמי קצת לספק ספקא וא"ת א"כ הכי נמי נשרי מהאי טעמא דאיכא תרתי לקולא אפי' הוה ספק של תור' ולמה הוצרכנו לומר היתיר' מפני ספק דבריהם. תרצו דהכא איכא צד שני לאיסורא שמא לא היו הח' אמות של פתח מצומצמות אלא שהיו יותר מח' אמות ואפי' יש בעומד ד' אמות ד' אמות מצומצמות הוי הפרוץ מרובה ואסור ועוד דכיון דאמרת ותלית דהא כי הדדי הוא וסבור לך דפרוץ כעומד אסור א"א לן לדון להיתר מפני שום צד א' ויש מסכימין לשטה זו דכיון דאפשר דאמרת אי אפשר לצמצם בידי אדם אין לנו לחצות בו כלל ואין לנו אלא או שהוא יותר ממחצה או פחות מכאן וליכא אלא חד צירוף להיתירא וחד צד לאיסורא והיא הנותנת דהכא על כרחין אפשר לצמצם סבירא לן מדאמרי' מאי אמרת דילמא שוו אהדדי והיאך שוו אהדדי דהא אי אפשר לצמצם כלל. ועוד מאי ספק דדבריהם איכא על כרחין או נפיש או בציר ואית' ממה נפשך ונראה כי בעלי השטה הזאת סבורין כי כשאנו אומרים אי אפשר לצמצם היינו שא"א לצמצם הדבר ולעמוד על המדה בצמצום אבל הדבר עצמו אפשר שיארע מאליו שיבא בצמצום אלא דאנן לא אפשר לן למיקם עלה. ולפי שטה זו מה שאמר פרוץ כעומד או מחצה על מחצה כרוב לעניין שחיטה לא שנודע לנו בודאי שהוא כך שהרי א"א לעמוד עליו אלא לומר שאם יראה לנו שהוא כך נתיר מטעם שאמרנו שיש שני צדדין להתיר כיון דמדאורייתא פרוץ כעומד וסגי בשחיטה מחצה על מחצה כנ"ל לפי שטה זו אבל הדברים רחוקים:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---